אור ברסלב
אוצרות יוסף יורה דעה חידושי יורה דעה הלכות שחיטה › ט

אוצרות יוסף יורה דעה· רבי יוסף ענגיל

חידושי יורה דעה הלכות שחיטה · ט

ח

סי' ב' בט"ז סק"א, לפמ"ש הט"ז בפי' דברי הרמב"ם א"כ שחיטת עכו"ם איסור אחר מוקרא לך ואכלת מזבחו דאסור אכילה מזבחו אבל אין בו איסור נבילה ואינו מטמא וגם אין לו ללקות דהוא רק איסור עשה מוקרא לך וגם בספק אם שחט עכו"ם או ישראל ליכא חזקת איסור לתוס' דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת היינו איסור אינו זבוח וכאן הרי הוא זבוח דשחיטתו שחיטה ורק שיש איסור אחר מוקרא לך כו', וכן יש נפקותא להחמיר לסברת הרמב"ם לענין מיעוט בתרא אם שחט ישראל רוב ושחט עכו"ם המיעוט בתרא דאם שחיטת עכו"ם שחיטה ואסור מקרא דואכלת מזבחו א"כ מיעוט בתרא נמי כשנשחט שם שחיטה עליו ואסור מקרא הנ"ל וה"ל כמו שהי' במ"ב וכמובן ומשא"כ אם הפסול מפאת דאינו בר זביחה והוי אינו נשחט א"כ מיעוט בתרא הא א"צ להיות נשחט וע' לקמן בש"ך סקכ"ז מש"ש בכוונת הדרישה ותי' דאין העכו"ם פוסל אלא כשעושה מעשה טריפה כו' והנה אם פסול עכו"ם רק מפאת דאין שחיטתו שחיטה הא אין התחלה להקושי' ולא הוצרך לקושי' ותירוץ ואין לחשוד את הדרישה שבא להקשות ק דמשום דאין שחיטת עכו"ם שחיטה יפסול אם שחט המיעוט בתרא ודימה אותו לשהי' ומה הדמיון דשם בשוחט המ"ב שם שחיטה עליו וה"ל שהי' באמצע השחיטה ומשא"כ כאן דהפסול רק משום שאינו שוחט וע"כ נ' כוונת הדרישה ג"כ בהכרח כן רק לסברת הרמב"ם דעכו"ם הוא בר זביחה וזביחתו אסור ממקרא אחר מואכלת מזבחו וע"כ כיון דזביחתו זביחה שפיר דמי לשהי' במ"ב דכאן נמי הא נזבח המ"ב עכו"ם דזביחתו זביחה ואוסר וג"כ ראוי שיאסר דו"ק מאוד וע"ז תי' דרק באותו אדם הוי מעשה אחת והוי גם המ"ב שחיטה ומשא"כ באדם אחר וכמש"ש להלן בזה בדברינו ע' להלן וא"כ ממילא הא גם בשהי' במ"ב אין ראוי לפסול אם שחט אחר המ"ב כיון דאינו מעשה אחת ואין שם שחיטה על המ"ב ולא הי' שהי' באמצע השחיטה וזה דלא כדברי הש"ך שם דכ' דאינו כן ואין חילוק בשהי' בזה ולהנ"ל אף דאין כוונת הדרישה אשהי' מ"מ מדבריו ממילא נשמע כן אף לשהי' דו"ק מאוד ועוד יש נפקותא להחמיר להרמב"ם באם שחטו עכו"ם וישראל דאם פסול עכו"ם מפאת שאינו שחיטה א"כ כאן דל שחיטת עכו"ם מהכא הא יש שחיטת הישראל ומשא"כ אם שחיטת עכו"ם שחיטה ואוסר מקרא דואכלת מזבחו א"כ שפיר כיון דהעכו"ם ג"כ שוחט הרי נאסר ע"י שחיטתו ע' בש"ך סק"ל ותבין, ואולם מהעתקת הש"ך בס"ק ב' דברי הרמב"ם דכ' להדיא דהוא נבילה ולוקה משמע דקרא דוקרא וגו' הוא גילוי אקרא דוזבחת דאין עכו"ם בכללו וקרא דוקרא לך ואכלת מזבחו מוציא עכו"ם מכלל זביחה ומגלה אקרא דוזבחת דאין עכו"ם בכלל וה"ל ע"י עכו"ם אינו זבוח ונ' דגם הט"ז מפרש כן מדחפש אחר נ"מ בין טעם הרמב"ם לטעם הרא"ש והרי יש נפקותי טובי כנ"ל ואולם באמת הדבר צ"ט דמנ"ל לומר מקרא דוקרא וגו' דמוציא עכו"ם מכלל זביחה הא קרא אחר רק ואכלת מזבחו וא"כ אין כאן משמעות רק שאין לאכול מזבחו והוא איסור גרידא לאכול מזבחו אבל מנ"ל דהמקרא מוציא מכלל זביחה, ואולי הטעם דאילו בא הכתוב לאסור אכילה מזבחו הי' ראוי להאמר זה בפירוש ואילו קרא דוקרא לך ואכלתו מזבחו הא משמעותו דהוא כבר איסור ממקום אחר האכילה מזבח עכו"ם והכתוב אומר שאם תבוא לידי כך לעשות איסור זה בקראו אותך ואכלת וגו' ודו"ק היטב ועל כן מקרא זה מגלה דלא הי' כוונת הכתוב וזבחת על עכו"ם מעולם ואין עכו"ם בכלל וזבחת וא"כ עצם האיסור הרי הוא איסור אחר ממקום אחר היינו מפאת שהוא נבילה ואינו זבוח וע"כ שפיר שייך ל' זה וקרא לך ואכלת מזבחו מה שאסור לעשות:

כן ממקום אחר ואף דגם האיסור ההוא נודע רק ע"י המקרא הזה מ"מ כיון דהאמת דהוא איסור אחר שפיר יתכן עכ"פ ל' זה ומשא"כ אילו בא הכתוב לאסור רק כאן איסור בפ"ע אכילת זבח עכו"ם וודאי לא הי' לו לכתוב בל' זה רק לומר האיסור שאסור לאכול ולא לכתוב וקרא לך ואכלת מזבחו (דמשמעותו) מה שאין ראוי לעשות כך לאכול מזבחו ואמאי אין ראוי הלא אין בו שום איסור ובזה המקרא הוא שבא הכתוב לאוסרו וא"כ הא יש לכתוב לומר האיסור תחלה ואח"כ לכתוב וקרא לך וגו' וע"כ דהאיסור מפאת ענין אחר לא שמקרא זה אוסרו וע"כ הכוונה דעכו"ם אינו בכלל. וזבחת ויש איסור באכילת זבחו ממילא ממקרא אחר מקרא דלא תאכל כל נבילה וע"כ שפיר יתכן ל' זה וקרא לך ואכלת מזבחו מה שהכתוב לא תאכל כל נבילה אוסרו ואי דמנ"ל דזביחת עכו"ם אינה זביחה והיא בכלל נבילה זה רק גילוי מילתא בעלמא ושפיר יתכן היות הגילוי הזה ממקרא זה דוקרא לך וגו' עצמו ודו"ק היטב:

והנה מ"ש הט"ז דשחיטת גר תושב עכו"ם מותרת מה"ת יל"ע במשנה, ריש אלו דברים שחיטה שא"א לעשותה מע"ש דוחה כו' והא אכתי אפשר לעשותה ע"י גר תושב וא"ל דר"ע דשם לטעמי' דמרבה לערל כטמא ביבמות פ' הערל ואסור לעכו"ם ליכנס למקדש משום ערלות ואף דעכו"ם אינו מצווה ע"ז מ"מ הרי אנו מצווין ע"ז דאסור להכניס טומאה למקדש ואם ישנה שם יש חיוב לשלחה משם ז"א דהא' מצי קאי בחוץ ולשחוט בסכין ארוכה וי"ל דשחיטת קדשים בעי' לשמה:

ועכו"ם אדעתא דנפשי' קעביד ואף דגם סתמא כשר מ"מ מבואר בס' גור ארי' למהר"ל מפראג ז"ל על מסכתות בעירובין פרק ג' דבעי' ראוי ללשמה, ואולם כאן הרי ראוי גם לחשב לשמה רק דאינו מחשב ועביד אדעתא דנפשי', וי"ל דבאמת דברים שבלב אינם דברים וענין המחשבה בקדשים רק מפאת דחזקת כשרות דכהן מעיד שחישב ולכן אילו הי' צריך להיות מחשבה להדיא הי' מועיל מחשבתו מפאת דאנן סהדי שחישב ולא הוי דברים שבלב ודו"ק וכיון:

דהמחשבה מועלת אילו הי' צריך לכן תו א"צ כלל כיון דראוי לחשב לשמה וסתמא נמי לשמן כיון ומשא"כ עכו"ם דאין לו חזקת כשרות ונאמנות ואפי' יאמר שחישב אינו נאמן לכן תו המחשבה אינה מחשבה כלל דה"ל דברים שבלב כו' ודו"ק ואפי' יאמר בפיו בשעת שחיטה לשם חטאת וכדומה נמי לא מהני כיון דהאמת דהמחשבה מועלת וא"צ דיבור א"כ הרי מבוקש התורה המחשבה ואם אין המחשבה מועלת מה ענין לדיבור שיועיל [וגם אפי' אומר כן יש לחוש שרק אומר בפיו ולבו מחשב שלא לשמה] וע"כ תו אין ראוי למחשבה ולא מהני ועי"ל עפ"י ירושלמי תרומות פרק א' הלכה א' ויבמות פ' חרש דעכו"ם אין להם מחשבה ע"ש במפרשים וא"כ הא בעצם דאין לו מחשבה ואין ראוי ללשמה, ועי"ל דמצות שחיטה על הבעלים ושחיטת אחר מטעם שליחות וא"כ עכו"ם דליתי' בשליחות דאין שליחות לעכו"ם לכן אין לשחוט על ידו ואף:

אם השחיטה כשירה מ"מ אין בה קיום מצוה לבעלי הקרבן וזה עצמו גילתה תורה דקיום המצוה דשחיטה דוחה שבת לא עבודת השחיטה וכשרותה דו"ק מאוד:

תוכן העניינים

אוצרות יוסף יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה