אוצרות יוסף יורה דעה· רבי יוסף ענגיל
חידושי יורה דעה הלכות שחיטה · ו
בט"ז שם סקי"ז כ' בסברת הרא"ש דברכת השחיטה הוא על האיסור לאכול בלא שחיטה ע"ש בכל דברי הט"ז, וצ"ע מרא"ש פ"ק דכתובות דכ' דלא שייך ברכה אאיסור רק אמצוה וברכת שחיטה הוא משום לא פלוג דשחיטת קדשים דהיא מצוה וברכת אירוסין ג"כ אינה על האיסור עש"ה, וסברת הט"ז נ' דוודאי דלא שייך ברכה אפרישה מאיסור בשוע"ת ולא יכלו חכמים לחייב זה דא"כ יהי' האדם צריך לברך תמיד אקב"מ וצונו שלא לאכול חלב וכדומה ורק במקום שנתנה תורה מעשה לסלק האיסור היינו שחיטה לסלק איסור נבילה וכדומה אז שפיר תיקנו ברכה גם על האיסור כיון דאז יש לקבוע לברכה זמן ומקום היינו בשעה שעושה המעשה ההוא לסילוק האיסור וא"ל דא"כ חלב נמי האיכא ניקור ז"א דניקור לא נתנה תורה מעשה זאת והתורה רק אסרה החלב וע"ז לא שייך ברכה דא"כ נברך תמיד וכנ"ל ומה שהאדם מנקר ומפריש החלב מעצמו לשלא יאכלנו לא שייך לקבוע הברכה במעשה ההוא יותר מבזמן אחר כיון דאין זו מעשה תוריית רק עשי' בעלמא מעצמו שמפריש החלב האסור וגוף מה שנתנה תורה הוא איסור לבד שלא לאכול חלב וא"כ בזה לא שייך להצריך ברכה ע"ז דא"כ נברך תמיד או בכל שעת אכילה על מה שאין אוכלין חלב וכדומה ומשא"כ שחיטה שנתנה תורה מעשה שחיטה במשפטי' שהי' דרסה כו' שעי"ז אין הבהמה נבילה שפיר שייך לקבוע הברכה על איסור אינו זבוח בשעת עשיית המעשה התוריית של הזביחה דו"ק מאוד וכן בברכת אירוסין דכל פרישות מכיעור בעניני ביאה הכל גדר עריות וכמ"ש רש"י על קדושים תהיו פרושים תהיו מן העריות ומן העביר' והיינו דכל קדושה פרישות מכיעור בענין זה הוא גדר עריות וע"כ איסור הדרבנן שלא לבעול בלי קדושין ג"כ גדר עריות וענין הקדושין הוא מעשה תוריי לקדש באופן זה בכסף כו' ובפני עדים וכדומה משפטי הקידושין וע"כ שפיר שייך לקבוע ברכה אאיסור עריות בשעת עשיית מעשה התוריית המסלקת ענין הערוה היינו כיעור המביא לידי ערוה דו"ק היטב: