אור ברסלב

אוצר מדרשים· הרב יהודה דוד אייזנשטיין

משיח

מדרשים על משה רבינו

הקדמה

משיח: מאמרים ומדרשים המדברים מביאת המשיח העתיד לבא לגאול את בני ישראל מגליותיהם ולהביאם לארץ ישראל לרשת אותם ולהיות לעם מיוחד בתבל, וכל המאורעות אשר יקרו ויאתיו בזמן הקץ שהם "חבלי משיח" ומלחמת גוג ומגוג, ומפלת כל הממשלות העריצות הלוחצות את בני ישראל בכל ארצות פזוריהם, ויש שני משיחים, משיח בן יוסף שהוא משבט אפרים ראש לעשרה השבטים, והוא בא תחלה ונהרג, ואח״כ יבא משיח בן דוד שהוא משבט יהודה וממלכות בית דוד ונקרא מלך המשיח. עניני המשיח מעורבים גם במדרשים אודות אליהו הנביא (ע״ע) שהוא המבשר את ביאת המשיח, גם זרובבל (ע״ע) מכונה לפעמים בשם משיח. ואמרו ארבעה חרשים הם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף אליהו וכהן צדק (סוכה נ״ב).

המדרשים על משיח נקראים אגדת משיח, אותות משיח, פרקי משיח, מלחמת מלך המשיח. היסוד לאגדות האלה הם דברי חז״ל בסנהדרין (צ״ז.): א״ר יוחנן דור שבן דוד בא בו ת"ח מתמעטים והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה, וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות עד שהראשונה פקודה שניה ממהרת לבוא. ת״ר שבוע (שמיטה של שבע שנים) שבן דוד בא בו שנה ראשונה מתקיים מקרא זה והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר (עמוס ז׳), שניה חיצי רעב משתלחים, שלישית רעב גדול ומתים אנשים ונשים וטף חסידים ואנשי מעשה ותורה משתכחת מלומדיה, ברביעית שובע ואינו שובע, בחמישית שובע גדול ואוכלין ושותין ושמחין ותורה חוזרת ללומדיה, בששית קולות, בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא וכו׳. תניא ר׳ יהודה אומר דור שבן דוד בא בית הוועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן (שם מקום) יאשם ואנשי גבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת הסופרים תסרח ויראי חטא ימאסו, ופני הדור כפני כלב, והאמת נעדרת וכו׳. תניא ר׳ נהוראי אומר דור שבן דוד בא בו נערים ילבינו פני זקנים וזקנים יעמדו לפני נערים, ובת קמה באמה וכלה בחמותה ופני הדור כפני כלב ואין הבן מתבייש מאביו. תניא ר׳ נחמיה אומר דור שבן דוד בא בו העזות תרבה והיוקר יעות והגפן יתן פריו והיין ביוקר ונהפכה כל המלכות לדעת צדוקים ואין תוכחה וכו׳ (שם). ר״א אומר ימות המשיח ארבעים שנה ור׳ דוסא אומר ד׳ מאות שנה וכו׳ (שם צ״ט.).

שורש וגזע משיח בן יוסף מבואר בזהר פ׳ בלק, דאיתמר התם דההוא יומא דמית אביה בן ירבעם אתייליד ליה בן ואתנטיל מבי ירבעם למדברא ותמן נטלו מאה ושבעין גברין כלהו זכאין משבטא דאפרים דלא אשתכחו בחובא דירבעם, ומהאי בריה דאביה נפיק האי משיחא. וע״ד כתיב וספדו עליו כל בית ישראל, וקברו אותו סתם האי נבואה לשעתא ונבואה לעתיד לבא כי הוא לבדו בא לירבעם אל קבר יען נמצא דבר טוב אל ה׳ אלהי ישראל בבית ירבעם, דא האי משיח דאיהו דבר טוב אל ה׳. ובספר אליהו רבה פי"ח כתוב דאותו התינוק שהחיה אליהו משיח בן יוסף היה.

רב האי גאון בתשובתו "על ענין הישועה" כותב וז״ל: וששאלתם לפרש לכם איך תהיה הישועה מתחלה ועד סוף ותחית המתים ושמים חדשים? אם באתי לפרש כל דבר ודבר עם דקדוקיו יעלה הזמן, אבל אני מגיד כללות שלכל דבר ואומר: בהותר משני הקץ שמונה שנים הן שני תחלת הישועה שנתנו חכמים בהן סימן ואמרו שבוע שבן דוד בא וכו׳ בו בשבוע תמלוך אדום על ישראל לא פחות מט' חדשים ולא יותר על ג׳ שנים, יען כי ישראל לא יקחו המלכות אלא מיד אדום שנאמר והיה אדום ירשה וגו' וירד מיעקב, אחרי אשר לקחו אדום את המלוכה מיד אשור שנאמר וצים מיד כתים וגו׳, אחרי אשר לקחו אשור את המלוכה מיד הקינים שהם המדינים שהם הישמעאלים שנאמר כי אם יהיה לבער קין וגו׳. לפיכך כשאנו רואים ששלטה אדום בארץ ישראל אנו מאמינים שהתחילה ישועתנו שנאמר ועלו מושיעים וגו׳. ובעת ההיא יעמוד איש מבני יוסף בדברא (בלבד) ויקרא משיח ה׳ ויקבצו אליו אנשים רבים בגליל העליון ויהיה להם מלך, ואף אנשים אחרים יתלקטו לו שנים ושלשה ממדינה זאת וארבעה וחמשה ממדינה זאת, ועל אותה שעה הוא אומר ולקחתי אתכם אחד מעיר וגו׳. אבל רוב ישראל ישארו בגלותם כי לא יתברר למו כי בא הקץ, ואז יעלה משיח בן יוסף עם האנשים המתלקטים אליו מן הגליל לירושלם ויהרגו את הפקיד אשר למלך אדום ואת העם אשר עמו. על אותה שעה הוא אומר ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל, וישובו לירושלם לימים אחדים. וכי ישמעו כל העמים כי עמד מלך לבני ישראל בירושלם יעמדו עליהם בשאר המדינות ויגרשום ויאמרו עד עכשיו הייתם עמנו באמונה שלא יהיה לכם מלך ולא שר, ועכשיו שיש לכם מלך לא תשבו בארצנו. והרבה מישראל יצאו למדברות אשר כנגד מדינותיהם, על אותה שעה הוא אומר והבאתי אתכם אל מדבר העמים. וישבו שם באהלים והרבה מהם יחסרו לחם ומים, ועל אותה שעה הוא אומר עוד אושיבך באהלים. ויצטערו כפי מעשיהם, על אותה שעה הוא אומר והעברתי אתכם תחת השבט והבאתי אתכם במסורת הברית. ורבים יצאו מברית ישראל כי יקוצו בחייהם, ועליהם הוא אומר וברותי מכם המורדים והפושעים בי. והיה כי ישב משיח בן יוסף וכל העם אשר עמו בירושלם, ושמע ארמילוס את שמעם והוא בא ועושה כשפים ומדוחים להטעות בהם רבים, ויעלה וילחם בירושלם וינצח את משיח בן יוסף ועמו ויהרוג מהם וישבה מהם שבי ויחלק שללם, על אותה שעה הוא אומר ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה. ואף יהרג משיח בן יוסף ותהיה צרה גדולה לישראל, ועל אותה שעה הוא אומר והביטו אלי את אשר דקרו וגו׳, ביום ההוא יגדל המספד בירושלם. ומפני מה תנתן רשות לארמילוס להרוג את משיח בן יוסף? כדי לשבור לבב החולקים בישראל שאין להם אמונה, ויאמרו זה האיש אשר אנו מקוים לו וכבר בא ונהרג ולא נשאר להם עוד ישועה, ויצאו מברית ישראל וידבקו באומות ויהרגום, ועליהם הוא אומר בחרב ימותו כל חטאי עמי. נמצאו אלו אשר נשארו בירושלם יצרפו ויזקקו, ואף אלו שיצאו למדברות נבחנו ונצרפו, והלך מאלו שתי ידות ונשארו מאלו השלישית, עליהם הוא אומר והיה בכל הארץ נאום ה׳ פי שנים יכרתו והשלישית יותר בה וגו׳. ובאותה השעה יעבור עליהם כל חבלי משיח המפורשים בכמה מקומות מן המקרא ומדברי רבותינו, ואח״כ צועקים והקב״ה שומע צעקתם שנאמר הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו. בעת ההיא יגלה אליהו מן המדבר לאלו הנמצאים במדברות וישיב לבותם שנאמר והשיב לב אבות וגו׳. וגם משיח בן דוד יגלה לאלה הנשארים בארץ פתרוס, כי כבר כבש את העם לפניו משיח בן יוסף, שנאמר הנני שולח מלאכי ופינה דרך לפניו. וילכו ישראל אשר במדברות אחר אליהו עד אשר יגשו ביהודה וישראל אשר בארץ ישראל עם משיח בן דוד, עליהם הוא אומר בימים ההם ילכו בית יהודה על בית ישראל וגו׳, ורוב ההרוגים יהיו בתוך הארץ ארבעים יום כי משיח בן יוסף בההרגו תהיה נבלתו מושלכת מ' יום ולא נגע בו דבר טמא עד בא משיח בן דוד ויחייהו בדבר ה׳, וזו תחלת האותות אשר יעשה, והיא תחיית המתים אשר יחיה, ואז ישב משיח בן דוד ואליהו וישראל הבאים מן המדברות לירושלם בטח שאנן ימים רבים ויבנו בתים ויטעו כרמים ויצליחו במקנה וקנין, עד שמוע גוג את שמעם, ככתוב ואמרתי אעלה ארץ פרזות אבוא השוקטים יושבי לבטח, וארץ גוג ומגוג מארץ אדום, כי כן נאמר בו נשיא ראש משך ותובל, ויביא עמים מכל סביבותיו ומן אדום, שנאמר ירכתי צפון ואת כל אגפיו ימים רבים, ואף יאספו עמים רבים מכל עיר ועיר מדינה ומדינה אשר יעברו בהן, אנשים רבים רעים, ומוחלטים ליפרע מהם רעים ולכלותם, ואנשים מטובי הגוים עתידים ליכנס תחת כנפי השכינה, ואז יבואו כלם להלחם וילחמו על ירושלם עם משיח בן דוד ואליהו ואנשים אשר בה, ועל אותה שעה הוא אומר הנה אנכי שם את ירושלם סף רעל, וכל האמור בפרשת גוג (יחזקאל ל״ח:י״ט ול"ט), ובאותה שעה יהיה רעש גדול על אדמת ישראל וגו׳, ואף ילחם בגוים בהם בארבעה מיני פורעניות, יש מהם שאובדים באש וגפרית ואבני בליסטרא הם אבני אלגביש, ועליהם הוא אומר וגשם שוטף ואבני אלגביש, ויש מהם שאובדים זה בחרב זה שנאמר וקראתי עליהם לכל הרי חרב, ויש מהם שבשרם נמוק אבר אבר ועליהם הוא אומר וזאת תהיה המגפה, והיה כי יאחוז איש ביד רעהו וישען עליו תהיה נופלת ידו שנאמר והחזיקו איש יד רעהו וגו', ויש מהם שיפול בסמוי מעיו ושבורת ידו ורגלו או חתיכת חוטם ואוזן, וינוסו וילכו למדינות רחוקות וידומה ראו בעיניהם ככתוב ושמתי מקום וגו' (?), ובאותה שעה מחשבין כל או״ה ואומרים איזה דורון אנו נושאים למלך זה והלא כל כסף ושמלות וכלים אין חשובים לפניו, אבל בני עמו ועדתו אנו נושאים לו מנחה שנאמר ותביאו את כל אחיהם מכל הגוים מנחה לה׳ וגו׳, וכל אומה לפי עושרה תשאם, יש מהם בסוס ויש מהם ברכב בצבים בפרדים ובכרכרות, ויש על כתפותיהם ישאום, שנאמר והביאו בניך בחוצן וגו׳, ויש מהם באניות תרשיש שנאמר ואניות תרשיש בראשונה וגו׳ ויש מהם בכלי גומא שנאמר השולח בים צירים ובכלי גומא על פני מים וגו׳ מעבר לנהרי כוש, שאין אניות עץ יכולים להלוך שם מפני אבנים וסלעים החבואות במים. ושאר ישראל אשר במדברות שאין שם עמים ינשאם אלהינו ברוחו כמו שנאמר ברוח צפון וגו׳ אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי, וכמו נשואים על העבים ועל הענן שנאמר מי אלה כעב תעופינה, ובבא הגליות האלה יקרע להם ים מצרים לאחד ונחל מצרים לשבעה נחלים, ועל אותה שעה הוא אומר אפתח על שפים נהרות אתן במדבר ארז שיטה וגו׳ לסוכך עליהם, ולא ישאר מישראל החיים בשום מקום עד שיבואו לירושלם שנאמר ולא אותיר עוד מהם שם כל החיים ולא ישארו אלא המתים, אז יתקע בשופר גדול שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו׳, ואומרים כי זרובבל תוקע בשופר הזה. ולמה יהיה רעש גדול? כדי שיעלו העצמות אשר נדושו בארץ ואשר נבנו בבנינים ואשר נשרפו בלבנים ואשר נפלו עליהם מפולת, וקרבו עצם אל עצמו כאשר כתוב בפרשת הבקעה, והקב״ה ממתח בהם גידים ומסך בהם בשר וקורם עליהם עור, ורוח אין בהם, ואח״כ מוריד הקב״ה טל חיים מן השמים שיש בו חיי נפש כדכתיב יחיו מתיך נבלתי יקומון, והם מכירים כי היו חיים ומתו ואח״כ יחיו כדכתיב וידעתם כי אני ה׳ בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי, וכל מי שיהיה בו מום עומד תחלה במומו ואם זקן הוא בא בזקנותו וכחישת בשרו כדי שלא יאמרו בריות אחרות המה אלה, ואח״כ הקב״ה מרפא אותם שנאמר אז תפקחנה עיני עורים וגו׳, אז ידלג כאיל פסח, אז תתחדש כנשר נעוריך. ושבעה רועים ושמונה נסיכי אדם, הם: אדם שת מתושלח אברהם יעקב משה דוד, ושמונה נסיכים הם: ישי שאול שמואל עמוס צפניה חזקיה אליה משיח. ולמי תחיית המתים הזאת? לכל מי שיהיה צדיק מישראל מתחלתו וגם למי שחטא ועשה תשובה, אבל למי שעונותיו מרובין מזכיותיו ולא עשה תשובה אינו עומד לימות המשיח, שנאמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו וגו׳. לפיכך שנו רבותינו: חלה ונטה למות אומרין לו התוודה, שכן דרך כל המומתין מתוודין, ואם אינו יודע להתודות אומרים לו אמור חטאתי עויתי ופשעתי, תהא מיתתי כפרה על כל עונותי, כדי שיזכו כל ישראל לתחיית המתים וכו׳. לפיכך מתים שעתיד הקב״ה לחיות שוב אינם חוזרים לעפרם שנאמר בהם אלה לחיי עולם וגו׳, ואומר כל הכתוב לחיים בירושלם, ויתמהו ישראל ויאמרו מאין באו כל אלה פתאום? שנאמר ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה, ואף או״ה תמהים שנאמר מי שמע כזאת מי ראה כאלה וגו'. ואחר שהמתים והחיים נקבצים תגלה לנו צורת הבית ותכונתו כמראה אשר ראה יחזקאל בן בוזי הכהן הנביא במקומה, ויש אומרים מן השמים תרד על מקומה שנאמר ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו, ואז יהיו כל ישראל נביאים שנאמר והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וגו׳, ועל העבדים והשפחות של ישראל שנאמר גם על העבדים ועל השפחות וגו׳. והאומות הנשארות יתגיירו שנאמר אז אהפוך אל העמים שפה ברורה וגו׳, ויאמרו לכו ונעלה הר ה׳ אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלם. ובבאם לפני המלך המשיח יצוה אותם להשבית חרבות ומלחמות שנאמר וכתתו חרבותם לאתים וגו׳, ואז ישב סדום ועמורה ועריהם וכל הככר כלו, שלא תהא ארץ ישראל פגומה במהפכה אשר בתוכה, ככתוב ואחיותיך סדום ובנותיה תשובנה לקדמותן, וגם ישבות כל חיה רעה מן הארץ שנאמר וגר זאב עם כבש ופרה ודוב תרעינה ושעשע יונק על חור פתן לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי. והעם אשר ימצאם מלך המשיח חיים יחיו חיים ארוכים וימותו שנאמר לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל וגו׳. ולא ימות אדם בחור ולא נער שנאמר ולא יהיה משם עוד עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו כי הנער בן מאה שנה ימות וגו׳. ויעקור המות מן העולם כדכתיב בלע המות לנצח. והמתים בימות המשיח יחיו לחיי עולם הבא בזכות צדיקים גמורים. בן מאה שנה ימות, לא שימות ודאי *(ר״ל שאין מן ההכרח שימות בהיותו בן מאה שנה), אלא כך יהיה בעת הישועה מי שימות בן מאה שנה הוא דומה למי שימות עכשיו בן עשרים שנה, ואף אילו יהיה בן מאה שנה חוטא על בני אדם מקללו לא יהיו סובלים אותו *(הלשון מגומגם, ופירושו כי לא יסבלו בני אדם שימות בן מאה שנה אפילו אם הוא חוטא, כי הרי הוא כבן עשרים שאינו בר עונשין), לפי שאינו ראוי בעיניהם לסבול שהוא נער כבן עשרים שנה לנו. ובעתים ההם בהגלות המקדש וירושלם תרד שכינה מן השמים ויתיצב כעמוד אש מן הארץ ועד הרקיע שנאמר וברא ה׳ על מכון הר ציון וגו׳, וכל מי שמבקש לבוא לירושלם רואה ממדינתו את עמוד האש ההוא והוא הולך לאורו עד שהוא מגיע לירושלם, שנאמר והלכו גוים לאורך וגו׳, לפי שהאור ההוא גדול מן אור השמש והירח, שהוא מכהה אה שניהם שנאמר וחפרה הלבנה וגו׳. באותה שעה רואין את השמים ואת הארץ כאילו נתחדשו וכאילו שמים וארץ של שעבוד עברו וחלפו והובאו שמים וארץ חדשים תחתיהם, שנאמר כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה, ואף רואים ירושלם וישראל כאילו הם חדשים וכאילו ישראל וירושלם של שעבוד חלפו ועברו וכמו הובאו אחרים תחתיהם של ששון ושמחה שנאמר כי הנני בורא את ירושלם גילה ועמה משוש, וישבו במלכותם עד סוף העולם, וי״א עד תום שבעת אלפים שנה מימי בראשית, ויש אומרים אלפים הרבה בלא שיעור נודע, ואח״כ יכלו שמים וארץ שנאמר כי שמים כעשן נמלחו וגו׳ והמתים יחיו ויראו את הישועה ויצאו בעצמן אל עוה״ב שנאמר וישועתי לעולם תהיה וצדקתי וגו'. ובאותה שעה יברא הקב"ה שמים וארץ אחרים חוץ מאלו, והצדיקים שוכנים בינתים לעולם ולעולמי עולמים שנאמר כי כאשר השמים החדשים וארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני תמיד כן יעמוד זרעכם ושמכם וגו׳. המקום ישקיף משמים לחננכם, ויאזין ממרום לשועתכם, ויפן ברחמים עליכם וישאירו לכם להוציאכם מעבודתכם, ויבנה דבירכם וישכלל היכלו בחייכם, ויבנה ביתו בימיכם, ויקרב קץ גאולתכם ויחיש במהרה ביאת משיחכם ויקבץ נפוצותיכם מבין אויביכם, ויאמר בעל הרחמים לקרב אותו העת ואותו הזמן, וכן יהי רצון אמן. עכ״ל.

המדרש היותר עתיק אדות המשיח מובא בספר לקח טוב או פסיקתא זוטרתי (הוצאת באבער 258), ובבית המדרש ח״ג בשם אגדת משיח. עי׳ ג״כ בית עקד האגדות ח״א צד 56, אותות המשיח נדפס בקושטא בשנת רע״ט, בספר אבקת רוכל, במדרש תלפיות ע׳ אותות, ובית המדרש ח״ב (עי׳ תרגום ירושלמי לבמדבר י״א כ״ו). גם פרקי משיח, בבית המדרש ח״ג צד 70. ומלחמת מלך המשיח, ביהמ״ד ח״ו 117. ווערטהיימער בבתי מדרשות ח״ב מביא אגדת ימות המשיח, והיא קטיעה מכ״י, וכנראה שייכת למדרש זרובבל (ע״ע).

אגדת משיח

[בית המדרש ח״ג 141]

דרך כוכב מיעקב (פ׳ בלק), תנא משום רבנן שבוע שבן דוד בא בו שנה ראשונה אין בה מזון כל צורכה, שניה חצי רעב משתלחין, שלישית רעב גדול, ברביעית לא רעב ולא שובע, בחמישית שובע גדול, ויצמח כוכב ממזרח והוא כוכבו של משיח והוא עושה במזרח ט״ו יום ואם האריך הוא לטובתן של ישראל, ששית קולות ושמועות, השביעית מלחמות ומוצאי שביעית יצפה למשיח. ויתגאו בני מערב ויבואו ויחזיקו מלכות בלא אפסים ויבאו עד מצרים וישבו כל השביה. ובימים ההם יקום מלך עז פנים על עם עני ודל (דניאל י״א) והוא מחזיק מלכות בחלקלקות, ועל אותו הזמן אמר ישעיה (כ״ו) לך עמי בוא בחדריך וגו׳. אמרו חכמים רבי חייא צוה לדורו כשתשמעו שעמד מלך עז פנים לא תשבו שם, שהוא גוזר כל מי שהוא אומר "אחד" הוא אלהי העברים יהרג, והוא אומר נהיה כולנו לשון אחד ואומה אחת, והוא מבטל זמנים ומועדים ושבתות וראשי חדשים, ומבטל תורה מישראל, שנאמר ויסבר להשניה זמנין ודת ויתיהבון בידיה עד עידן עידנין ופלג עידן (דניאל ז׳), עידן שנה עידנין תרתי ופלג עידן חצי שנה. אמרו לו מרי להיכן ננצל? אמר להם לגליל העליון שנאמר כי בהר ציון ובירושלם תהיה פליטה (יואל ג׳), ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדש (עובדיה א׳).

ומחץ פאתי מואב, אמר ר׳ הונא בשם ר׳ לוי מלמד שהיו ישראל מקובצין בגליל העליון ויצפה עליהם שם משיח בן יוסף מתוך הגליל, והם עולים משם וכל ישראל עמו לירושלם, לקיים מה שנאמר ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו (דניאל י״א), והוא עולה ובונה את בית המקדש ומקריב קרבנות והאש יורדת מן השמים, והוא מוחץ כל אומות העולם, ויבא על ארץ מואב והורג את חציה והשאר הוא שובה אותו בשביה ומעלים לו מס, ועושה באחרונה שלום עם מואב שנאמר ושבתי את שבות מואב (ירמיה מ״ח), וישבו ארבעים שנה לבטח אוכלים ושותים ובני נכר אכריכם וכרמיכם. וקרקר כל בני שת, שהוא מקרקר כל או״ה שנקראים בשם שת שנאמר כי שת לי אלהים זרע אחר (בראשית ד׳). ואחרי כל זאת שומע גוג ומגוג ועולה עליהם שנאמר יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה׳ ועל משיחו (תהלים ב׳), והוא נכנס והורג אותו בחוצות ירושלם, שנאמר והיתה עת צרה (דניאל י״ב) וישראל רואים כך ואומרים אבד משיח ממנו ושוב לא ישוב משיח אחר, וסופדים עליו ארבע משפחות שנאמר וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד (זכריה י״ב), והקב״ה יוצא ונלחם עמם שנאמר ויצא ה׳ ונלחם בגוים ההם וההרים ימושו והגבעות תמוטנה והר הזיתים יבקע מחציו (שם), והקב״ה יורד עליו וישראל נסים ונמלטים שנאמר ונסתם גיא הרי (שם) ושם תהיה המגפה, וישראל גולים אח״כ למדברי אגמות לרעות במלוחים שרשי רתמים מ״ה יום, וענני כבוד מקיפין אותם ושם ישראל יהיו נחבאים, וכל מי שיש בלבו הרהור רע על הקב״ה העננים משליכין אותו ואו״ה הורגין אותו. ומישראל הרבה יצאו אל או״ה ואותם לא יהיה להם חלק עם ישראל לעוה״ב, אבל אותם העתידים להתענות במלוחים מ״ה יום לקץ מ״ה יום בת קול אומרת להם רדו לבבל שנאמר ובאת עד בבל שם תנצלי (מיכה ד׳), ובת קול מפוצצת שנית לכו לאדום ועשו שם נקמתי שנאמר ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל (יחזקאל כ״ה), וישראל באין לרומי ובת קול יוצאת שלישית עשו בה כאשר עשה יהושע ביריחו, והם סובבים את העיר ותוקעים בשופרות, ובפעם השביעית מריעים תרועה שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד, ונפלה חומת העיר והם נכנסים בתוכה ומוצאין את בחוריה מתים ברחובותיה, שנאמר לכן יפלו בחוריה ברחובותיה וגו׳ (ירמיה מ״ט), ואח״כ הם קובצים את כל שללה וישראל מבקשים את אלהיהם ואת דוד מלכם, ומיד נגלה אליהם מלך המשיח, והוא אומר להם אני הוא מלך המשיח, שהייתם מחכים עליו, והוא אומר להם שאו את הכסף ואת הזהב והם נושאים אותם ועולים שנאמר שפעת גמלים תכסך (ישעיה ס׳). ובת קול רביעית יוצאת ואומרת קול קורא במדבר (שם מ׳), ובת קול חמישית יוצאת ואומרת לא יהיה שם אריה (שם ל״ה), ובת קול ששית אומרת אתן במדבר ארז שטה והדס (שם מ״א), ובת קול שביעית מכרזת ואומרת נחמו נחמו עמי (שם מ׳), ואליהו מבשר לישראל מלך אלהיך (שם נ״ב), ובת קול שמינית מכרזת ואומרת דברו על לב ירושלם (שם מ׳) בת קול תשיעית אומרת פתחו שערים ויבא גוי צדיק (שם כ״ו), ובת קול עשירית אומרת שאו שערים ראשיכם (תהלים כ״ד). ויחיו המתים שנאמר יחיו מתיך נבלתי יקומון (ישעיה כ״ו), ואז יתקבצו הגליות שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ואז יתקיים דרך כוכב מיעקב, וכן יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיתקיים פסוק זה ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל וגו׳ (שם י״א) בימינו ובימי כל ישראל.

תם אגדת משיח

אותות המשיח

[בס׳ אבקת רוכל דף ב׳ ע״ב: בית המדרש ח״ב]

עתיד הקב״ה לעשות עשרה אותות קודם ביאת הגואל:

האות הראשון, עתיד הקב״ה להעמיד שלשה מלכים וכופרים בדעתם ומשקרים ומראים עצמם לבני אדם שהם עובדים להקב״ה ואינם עובדים, ומתעים ומבלבלים כל הבריות וכופרים או״ה בדיניהם, ואף פושעי ישראל המתיאשים מן הגאולה כופרים בהקב״ה ועוזבים את יראתו, ועל אותו הדור נאמר ותהי האמת נעדרת, ומהו נעדרת? שבעלי האמת נעשו עדרים עדרים והולכים ובורחים ומתחבאים במערות ובמחילות עפר ונאספים כל גבורי הדור ובטלו אנשי אמונה ונגנזין שערי חכמה והעולם עומד משונה, ובאותו זמן אין מלך ולא נשיא בישראל שנאמר כי ימים רבים ישבו ישראל אין מלך ואין שר אין זבח ואין מצבה וגו׳. ולא ראשי ישיבות וגאון יעקב, לא רועים נאמנים ולא חסידים ובעלי השם, וננעלים דלתי שחקים ונסגרים שערי פרנסה וכלכלה. ובזמן שמשיח יתגלה בגבורתו דור הולך ונופל בחייו מפני גזירות קשות ומשונות ומבוהלות שגוזרים שלשה מלכים הללו. ועוד שגוזרים לכפור במקדש בה׳ ובתורה, והקב״ה גזר שתמלוך מלכות הרשעה תשעה חדשים מכיפה לכיפה שנאמר לכן יתנם עד עת יולדה, ואין לכן אלא שבועה שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי. וגוזרים גזרות קשות וכופלים מס על ישראל על אחד עשרה, מי שהיה נותן עשרה נותן מאה, וכל מי שהיה נותן שמונה נותן שמונים, וכל מי שאין לו חותכין את ראשו. וכל אלו תשעה חדשים מתחדשות גזרות אחר גזרות זו קשה מזו, ויוצאים בני אדם מסוף העולם שהם מכוערים ביותר. וכל מי שרואה אותם מת מפחדם ואינם צריכין לעשות מלחמה אלא בפחדם ממיתים הכל, וכל אחד ואחד יש לו שני קדקדים ושבע עינים והם דולקים כאש וקלים כצבאים. באותה שעה צועקים ישראל ואומרים ווי ווי! וקטנים מישראל מתבעתים והולכים ונטמנים כל אחד ואחד תחת אביו ותחת אמו ואומרים ווי ווי אבא מה נעשה, ואבותיהם משיבים להם עתה אנחנו סמוכים לגאולתם של ישראל.

האות השני, מביא הקב״ה חום בעולם גדול מחמתה של חמה עם שחפת וקדחת. ורבים חלאים רעים ודבר ומגפה, וממיתים מאומות העולם אלף אלפים בכל יום, וכל רשעים שבישראל מתים, עד שיבכו או״ה ויצעקו אוי לנו אנה נלך ואנה נברח, וחופרים כל אחד קברו בחייו ושואלים את נפשם למות, ומתחבאים בצחיחין ובצריחין ובורחין כדי לצנן את עצמם, ובאים במערות ובמחילות עפר. ואם תאמר איך ינצלו הצדיקים מחום החמה? הקב״ה יעשה להם רפואה באותו חום שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. ועל אותו עדות ניבא בלעם הרשע אוי מי יחיה משומו אל.

האות השלישי, הקב״ה מוריד טל של דם, ויראה לאו״ה כמו מים וישתו ממנו וימותו, ואף רשעי ישראל המתיאשים מן הגאולה ישתו ממנו וימותו וצדיקים המחזיקים באמונתו של הקב״ה אינם נזוקים כלל שנאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, ויהיה כל העולם דם כל אותם השלשה ימים, שנאמר בהושע ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן.

האות הרביעי, הקב״ה מוריד טל של רפואה לרפאות הדם וישתו ממנו הבינונים ויתרפאו מחליים שנאמר אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון.

האות החמישי, הקב״ה מחזיר את השמש לחשך שלשים יום שנאמר השמש יהפך לחשך, והירח לדם. אחר שלשים יום הקב״ה מחזירו לקדמותו שנאמר ואספו אספה אסיר על בור וסוגרו על מסגר ומרוב ימים יפקדו. ומתפחדים או״ה ומתביישים ויודעים שבשביל ישראל כל האותות האלו, ורבים מהם מתיהדים בסתר שנאמר משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו.

האות הששי, ממליך הקב"ה את אדום הרשעה על כל העולם. ויקם מלך אחד ברומי וימלוך על כל העולם תשעה חדשים ויחריב מדינות רבות. ויחר אפו על ישראל וישים עליהם מס גדול, ויהיו ישראל באותה שעה בצרה גדולה מרוב הגזרות והמהומות שמתחדשות עליהם בכל יום, וישראל מתמעטין וכלין באותו זמן ואין עוזר לישראל, ועל אותו זמן נתנבא ישעיה ואמר וירא כי אין איש וישתומם וגו׳. לסוף תשעה חדשים יגלה משיח בן יוסף ושמו נחמיה בן חושיאל עם שבט אפרים ומנשה ובנימין ומקצת בני גד. ושומעין ישראל שבכל המדינות שבא משיח ה׳ ומתקבצים אליו מעט מכל מדינה ומכל עיר, שנאמר בירמיהו שובו בנים שובבים נאם ה׳ כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון. ויבא משיח בן יוסף ויתגרה מלחמתו עם מלך אדום וינצח את אדום, ויהרוג מהם תילי תילים ויהרוג את מלך אדום, ויחריב מדינת רומי ויוציא קצת כלי בית המקדש שהם גנוזים בבית יוליינוס קיסר ויבא לירושלם, וישמעו ישראל ויתקבצו אליו. ומלך מצרים ישלים עמו ויהרוג כל אנשי המדינות אשר סביבות ירושלם עד דמשק ואשקלון וישמעו כל אנשי העולם ותפול אימה גדולה עליהם.

האות השביעי, הקב״ה בעל נפלאות עושה מופת בעולם. אמרו שיש ברומי אבן של שיש ועליה דמות נערה יפת תואר, והיא אינה עשויה בידי אדם אלא הקב״ה בראה כן בגבורתו, ובאין רשעי או״ה בני בליעל ומחממין אותה ושוכבים אצלה, והקב״ה משמר טפתן בתוך האבן ובורא בה בריה ויוצר בה ולד, והיא מתבקעת ויוצא ממנה דמות אדם ושמו ארמילוס השטן, זה שהאומות קורין אותו אנטיקרישטו, ארכו שתים עשרה אמה, ורחבו שתים עשרה ובין שתי עיניו זרת והן עמוקות אדומות ושער ראשו כצבע זהב, פעמי רגליו ירוקין ושתי קדקדין יש לו. ויבא אצל אדום הרשעה ויאמר להם משיח אני, אני אלהיכם, מיד מאמינים בו וממליכים אותו עליהם ומתחברים בו כל בני עשו ובאים אצלו, והולך וכובש כל המדינות ואומר לבני עשו הביאו לי תורתי שנתתי לכם. ומביאים תיפלותם ואומר להם אמת היא שנתתי לכם ואומר לאו״ה האמינו בי כי אני משיחכם, מיד מאמינים בו. באותה שעה משגר לנחמיה בן חושיאל ולכל ישראל ואומר להם הביאו לי תורתכם והעידו בי שאני אלוה, מיד מתפחדין ונתמהין. באותה שעה יקום נחמיה בן חושיאל ושלשים אלף גבורים מגבורי בני אפרים ויקחו ספר תורה וקורין לפניו אנכי ה׳ אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, ויאמר להם אין בתורתכם זו כלום, אלא בואו והעידו לי שאני אלוה כדרך שעשו כל האומות. מיד יעמוד כנגדו נחמיה, ויאמר ארמילוס לעבדיו תפשוהו וכפתוהו. מיד יקום נחמיה בן חושיאל ושלשים אלף שעמו ויעשו עמו מלחמה ויהרגו ממנו מאתים אלף. מיד יחרה אפו של ארמילוס הרשע ויקבוץ כל חילי אומות העולם לעמק החרוץ וילחם עם ישראל ויהרגו ממנו תילי תילים וינגפו ישראל מעט ויהרג משיח ה׳, ובאים מלאכי השרת ונוטלים אותו ומטמינים אותו עם אבות העולם. מיד ימס לבם של ישראל ויתש כחם, וארמילוס הרשע לא ידע שמת משיח שאם יודע לא היה משאיר מישראל שריד ופליט. באותה שעה כל או״ה טורדין את ישראל ממדינותיהם ואינם מניחים אותם לדור עמהם במדינותיהם ואומרים ראיתם את העם המר והשפל שמרדו עלינו והמליכו מלך, ותהי צרה לישראל שלא היתה כמותה מימות העולם עד אותו זמן. ובאותה שעה יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך והיתה צרה אשר לא נהיתה וגו'. מיד יברחו כל ישראל במדברות וכל מי שלבו מסופק בדינו חוזר על או״ה ואומרים זו הגאולה שאנו מחכים לה שהמשיח נהרג. וכל מי שאינו מצפה לגאולה מתבייש ממנה וחוזר על או״ה. באותה שעה הקב״ה בוחן את ישראל וצורפן ככסף וכזהב, שנאמר בזכריה והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף הכסף וכתיב ביחזקאל וברותי מכם הפושעים בי וגו׳. ובדניאל כתיב ויתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים וגו׳ ויהיו כל שארית ישראל והקדושים והטהורים במדבר יהודה חמשה וארבעים יום ויהיו רועים ואוכלים מלוחים ועלה שיח קוטפים. ובהם מתקיים מה שנאמר בהושע לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדברה ודברתי על לבה. ומנין שחמשה וארבעים יום הם שנאמר ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ משומם אלף ומאתים ותשעים, וכתיב אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה, נמצא בין אלו לאלו חמשה וארבעים יום. באותה שעה ימותו כל רשעי ישראל שאינם ראוים לראות הגאולה, ויבא ארמילוס וילחם במצרים וילכדה שנאמר וארץ מצרים לא תהיה לפליטה ויחזיר פניו לירושלם להחריבה פעם שניה, שנאמר ויטע אהלי אפדנו בין ימים להר צבי קדש, ובא עד קצו ואין עוזר לו.

האות השמיני, יעמוד מיכאל ויתקע בשופר שלש פעמים, שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים וגו׳ וכתיב וה׳ אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן. תקיעה ראשונה יגלה משיח בן דוד ואליהו הנביא לאותן הצדיקים הברורים מישראל שנסו למדבר יהודה לסוף מ״ה ימים, ישיבו את לבם ויחזקו את ידיהם הרפות וברכיהם הכושלות יאמצו. וישמעו כל ישראל הנשארים בכל העולם את קול השופר וידעו כי פקד ה׳ אותם וכי באה הגאולה השלמה ויתקבצו ויבאו שנאמר ובאו האובדים בארץ אשור וגו׳, ומאותו קול יפול פחד ורתת על אומות העולם ויפלו עליהם חלאים רעים. וישראל מתאזרים לצאת ויבא משיח בן דוד ואליהו הנביא עם הצדיקים ששבו ממדבר יהודה ועם כל ישראל הנקבצים ויבא לירושלם ויעלה במעלות הר הבית וישב שם, וישמע ארמילוס שעמד מלך לישראל ויאמר עד אנה האומה הבזויה והשפלה הזאת עושין כן, מיד יקבוץ כל חיילי או״ה ויבא להלחם עם משיח ה׳, ואז הקב״ה אינו מצריכו למלחמה אלא אומר לו שב לימיני, והוא אומר לישראל התיצבו וראו את ישועת ה׳ אשר יעשה לכם היום. מיד הקב״ה נלחם בהם שנאמר ויצא ה׳ ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב. והקב״ה מוריד אש וגפרית מן השמים שנאמר ונשפטתי אתו בדבר וברד וגשם שוטף ואבני אלגביש וגו׳. מיד ארמילוס הרשע ימות הוא וכל חילו ואדום הרשעה שהחריבו בית אלהים והגלונו מארצנו. ובאותה שעה יעשו ישראל בהם נקמות גדולות שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וגו'.

האות התשיעי, יתקע מיכאל תקיעה גדולה ויבקעו מחילות המתים בירושלם ויחיה אותם הקב״ה, וילך משיח בן דוד ואליהו הנביא ויחיו את משיח בן יוסף הנאסף בשערי ירושלם וישלחו את משיח בן דוד בשביל שארית ישראל הפזורים בכל הארצות. מיד כל מלכי או״ה נושאים אותם על כתפיהם ומביאים אותם להם וגו׳.

האות העשירי, תוקע מיכאל תקיעה גדולה ויוציא הקב״ה מנהר גוזן ומחלח וחבור ומערי מדי כל השבטים, ויבואו עם בני משה באין מספר ובאין שיעור. כגן עדן הארץ לפניהם ואחריהם תלהט להבה ולא ישאירו מחיה לאו״ה, ובשעה שיצאו השבטים יקיפו אותם ענני הכבוד והקב״ה הולך לפניהם, שנאמר ועלה הפורץ לפניהם. והקב״ה יפתח להם מעינות של עץ חיים וישקה אותם בדרך שנאמר בישעיה אפתח על שפיים נהרות ובתוך בקעות מעינות אשים מדבר לאגם מים וציה למוצאי מים, וכתיב לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש וגו׳. הקב״ה יזכנו לראות את הגאולה מהרה ויזכנו לראות את בית הבחירה, ויקיים בנו מקרא שכתוב הנני שב את שבות אהלי יעקב ומשכנותיו ארחם ונבנתה עיר על תלה וארמון על משפטו ישב, ויקיים עלינו כל נחמותיו וכל הבטחותיו שנאמר על ידי נביאיו, וכתיב בעת ההיא אביא אתכם ובעת ההיא קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהלה.

תמו אותות המשיח

פרקי משיח

[בית המדרש ח״ג 70]

ועתה נאמר בשבחו של מלך המשיח שעתיד לבוא עם ענני שמיא ושני שרפים מימינו ומשמאלו, שנאמר וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתי הוא. דור שבן דוד בא שרפי אש נשלחים בהיכל וכוכבים נראים באש בכל מקום, ודבר שלש שנים זו אחר זו, וזהו שלוחו של הקב״ה שנאמר לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו ונאמר רשפיה רשפי אש. ובשנה השלישית של דבר גליות מכפרין בו ובסוף השנה (הרביעית) המלך יהרג ובורחים במדברות והארץ תזדעזע ממקומה, ות״ח ימותו ובוגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו, ומחזיק בה מקרא אחר ועוד בה עשירית ושבה והיתה לבער. ובשנה החמישית בא ונתגלה המשיח בכל המלכיות, והמלכים כולם מתגרים זה בזה, מלך פרס עם מלך ערביא ומחריבה, שנאמר ונלחמו איש באחיו וגו׳ ממלכה בממלכה. ובשעה שאדום נופלת מקול מפלתה ירעשו שמים וארץ. וחצי העולם ילכד בשבילה שנאמר ה׳ ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו. ועתיד הקב״ה לקבצם המונים המונים ולמסור אותם ביד ישראל שנאמר ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל, ועתיד הקב״ה להביא שר של אדום ומלקה אותו, ושר של אדום אומר היכן אברח! אלך למצרים שכינה שם שנאמר הנה ה׳ רוכב על עב קל ובא מצרים, אברח לאדום? שכינה שם שנאמר מי זה בא מאדום, אברח לבבל? שכינה שם שנאמר למענכם שלחתי בבלה, אברח לעילם? שכינה שם שנאמר ושמתי כסאי בעילם. משל לשועל שאמר לו הארי תן לי מכס, עמד וברח מהלך שלשה ימים, השיגו הארי ואחזו ואמר לו תן לי המכס אף בזה המקום, אמר לו אני ממך ברחתי, א״ל עדיין את במקומי עומד, כך עתיד הקב״ה לומר לשרו של אדום המפני יש לך להסתר? והקב״ה נותנו בידי ישראל. ועתיד הקב״ה ללבוש בגדי נקם להנקם משבעים אומות שנאמר לי נקם ושלם, וילבוש עשרה מלבושים כנגד עשרה פעמים שקראו ישראל כלה להשם ואלו הן: באתי לגני אחותי כלה, אתי מלבנון כלה, גן נעול אחותי כלה, מה יפו דודיך אחותי כלה, נפת תטופנה שפתותיך כלה, לבבתיני אחותי כלה, קול חתן וקול כלה, ותקשרם ככלה, ומשוש חתן על כלה, וככלה תעדה כליה. ואלו הן עשרה מלבושים: ה׳ מלך גאות לבש בברייתו של עולם, לבש ה׳ עוז התאזר ביום מתן תורה, וילבש צדקה כשריון ביום שמוסר או״ה לישראל, וילבש בגדי נקם תלבושת ביום מפלתה של אדום, חמוץ בגדים מבצרה ביום שעושה מלחמה עם או״ה, זה הדור בלבושו ביום גוג ומגוג, ויז נצחם על בגדי במלכות איטליא [של יון], מדוע אדום ללבושך ובגדיך כדורך בגת וגו׳, ביום שהקב״ה אוחז חרבו ועושה מלחמה, שנאמר אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר, ואלו הם שני לבושים ביום תחיית המתים שנאמר ברכי נפשי את ה׳ הוד והדר לבשת.

ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל. קודם שתפול אדום יחרבו עשרה מקומות ועשרה מקומות יהפכו ועשרה שופרות יתקעו ועשרה קולות ישמעו וט״ו מדינות יקטלו בהן אנשיהן, ועשר רעות יהיו ועשר רעות נובעות, ומלך עז פנים יעמוד ויגזור גזרות רעות במלכותו, ומלך גדול יצא על אלכסנדריא במחנה, ורעה גדולה תהיה בעולם ושלש שנים ומחצה ימשול וימרוד, ושרי אדום יפלו ועשר מלחמות יהיו ואז יתגברו ישראל על כל האומות. ונתתי נקמתי באדום, ספינות מא״י עתידין לילך לאדום וישראל אומר מה לנו ולאדום שנאמר מי יובילני עיר מצור מי ינחני עד אדום. וישראל הולכים וחונים על צור ארבעים יום, ובסוף מ׳ יום עומדים בעת קריאת שמע ואומרים שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד, וחומות המדינה נופלות, והמדינה נכבשת בפניהם ובוחרים בתוכה כל כסף וזהב והשאר שוסים אותה, ומשם הולכים לרומי ומביאים משם כלי בית המקדש, ומלך נחמיה המשיח יצא עמהם ובאים לירושלם. וישראל אומרים למלך הערביים בית המקדש שלנו הוא, קח כסף וזהב ותניח בית המקדש, ומלך הערביים אומר אין לכם במקדש הזה כלום, אבל אם אתם בוחרים לכם בראשונה קרבן כמו שהייתם עוסקים מקדם וגם אנחנו מקריבים ומי שנתקבל קרבנו [יהיה העם הנבחר] ונהיה כולנו אומה אחת, וישראל מקריבים ואינם מתקבלים לפי שהשטן מקטרג לפני הקב״ה, ובני קדר מקריבים ומתקבלים שנאמר כל צאן קדר יקבצו לך. באותה שעה הערביים אומרים לישראל בואו ותאמינו באמונתנו, וישראל משיבין אותם אנו הורגים ונהרגים ואין אנו כופרים בעיקר, באותה שעה חרבות נשלפות וקשתות נדרכות וחצים נזרקים ומפילים חללים משער אפרים עד שער הפינה ונחמיה נהרג עמהם, והנמלטים מהם יברחו למדבר מואב ולארץ בני עמון ושם יעמדו פליטי ישראל ההם ויעשה השם להם שם נסים, ומעין יצא להם מתהומות שנאמר יגורו בך נדחי מואב, ויאכלו שם שרשי רתמים מ״ח ימים ובסוף מ״ח ימים יצמיח שם אליהו ומלך המשיח עליו, ושם יבשר להם אליהו ויאמר מה לכם פה ישראל? וישראל משיבים ואומרים אבדנו נחרבנו, ואליהו אומר להם קומו כי אליהו אני וזה מלך המשיח ואינם מאמינים בו לפי שבא נחמיה ונהרג, והוא אומר להם שמא אתם מבקשים אות כמשה? והם אומרים הן. באותה שעה יעשה שבעה נסים, הנס הראשון מביא להם משה ודורו מן המדבר שנאמר אספו לי חסידי, הנס השני מעלה להם קרח וכל עדתו שנאמר תשוב תחיינו ומתהומות הארץ תשוב תעלינו, הנס השלישי מעמיד להם נחמיה שנהרג, הנס הרביעי מגלה להם גניזת הארץ וצנצנת המן ושמן המשחה, הנס החמישי נותן הקב״ה מטה עוז בידו שנאמר מטה עזך וגו׳. הנס הששי טוחן כל הרי ישראל כקמח שנאמר אחריב הרים וגבעות. הנס השביעי יגלה להם הסוד שנאמר זאת אות הברית. וכיון שרואים [או״ה] את הנסים הללו משלחים ואומרים לכל השרים הבוזזים לירושלם בואו והלחמו בהם, ויצאו מזומנים אחרי ישראל, וישראל אומרים למלך המשיח לא טוב לנו לשבת פה למה באת להתגרות בנו מלחמה בראשונה? והמלך המשיח אומר להם התיצבו וראו את ישועת ה׳, והוא נופח בהם ברוח פיו וכולם יפלו חללים לפניו שנאמר וברוח שפתיו ימית רשע. צא ולמד מסנחריב שנאמר והנה כלם פגרים מתים. באותה שעה יעוף אליהו בכל העולם ויבשר לישראל שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא. ואותו יום הוא יום אכזרי ועברה, ואותו היום מפסיק בין שני עולמים, ורשעים אומרים אהה ליום כי קרוב יום ה׳, ואומר הוי המתאוים יום ה׳, וירושלם רחבה ונסבה כל אותו היום שנאמר והיה יום אחד הוא יודע לה׳ וגו׳. גוג ומגוג יעלה בו ביום ויחנה על ירושלם שבעה ימים וחצי וילכד ירושלם, וכנסת ישראל אומרת לפני הקב״ה: רבש״ע כל אומה ואומה שבזזה אותי מתביישת אני לחזור עליה וליקח את שלי מידה, והקב״ה משיבה אני מכניסן כולם בתוכך, שנאמר הנה יום בא לה׳ וחולק שללך בקרבך, ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה. ואלו הם גומר ואגפיה תוגרמה אפריקי גרמית גרממיה קפודקיא ברברי איטיליאה כוש אנדלוס וסבא הרמן ודולים אהרסן ססונייא גליציאה גוציא לומברדיאה קלבריאה פנטיפולי טריפולי צור מקדונייה אינגליסי מונקך ציפרי נירו גוזן דרוניה אוסיה טלקי אלמנייה טורסוס עילם וכל יתיריה. ובני מדינתהון יוצאים ברמחים ובחרבות ובקשתות, וכל אחד מחזיק בדלת מוחזקת במסמרים שנאמר איש את רעהו יעזורו ונחלקות לשלש כתות, כת ראשונה שותה כל מימי טבריה, שניה שותה שמרים, שלישית יעברו ברגליהם ויאמרו איש לרעהו המקום הזה של מי הוא? ויחרקו אבני הרי ישראל בסוסיהם, ותנתן ירושלם בידם וישבו את העיר ולא יהרגו אדם שנאמר ונלכדה העיר ונשסו הבתים והנשים תשכבנה ויענו בתוכה שתי נשים משתי משפחות. אמר ר׳ יוחנן תשגלנה כתיב, למה הדבר דומה למלך שנכנסו גנבים לפלטורין שלו אמר המלך אם אני תופש אותם בביתי עכשיו, הם אומרים אין גבורתו של מלך אלא בביתו, אלא ממתין אני להם עד שיצאו לחוץ. כך הקב״ה אומר אם אני הורגן בירושלם עכשיו הן אומרים אין כחו אלא בירושלם, אלא אמתין להם עד שיצאו להר הזיתים, ושם נגלה עליהם הקב״ה בכבודו ועושה מלחמה בהם עד שלא משתייר מהם אחד, שנאמר ויצא ה׳ ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב. ומכניס הקב״ה כל חיות השדה וצפרים לאכול בשרם שנאמר אמור לצפור כל כנף וגו׳. ושבע שנים ישרפו ישראל מעצי קשתם ותרסיסיהם ורמחיהם.

באותה שעה מלביש הקב״ה למשיח עטרה וישים כובע ישועה בראשו, ויתן עליו זיו והדר ויעטרהו בגדי כבוד ויעמידהו על הר גבוה לבשר לישראל, וישמיע בקולו קרבה ישועה! וישראל אומרים מי אתה? והוא אומר אני הוא אפרים, וישראל אומרים אתה הוא שקראך הקב״ה אפרים בכורי הוא הבן יקיר לי אפרים? והוא אומר להן הן, וישראל אומרים לו צא ובשר לישני מכפלה שיעמדו תחלה. באותה שעה עולה ומבשר לישני מכפלה ואומר להם אברהם יצחק ויעקב קומו! דייכם תנומה! והם משיבים ואומרים מי הוא זה שמגלה עפר מעלינו? והוא אומר להם אני משיח ה׳ קרבה ישועה, קרבה השעה! והם משיבים אם בודאי כן, צא ובשר לאדם הראשון שיקום תחלה. באותה שעה אומרים לאדה״ר דייך תנומה! והוא אומר מי הוא זה שמנדד שינה מעיני? והוא אומר אני משיח ה׳ מבני בניך. מיד עומד אדה"ר וכל דורו ואברהם יצחק ויעקב וכל הצדיקים וכל השבטים, וכל הדורות מסוף העולם ועד סופו, ומשמיעים קול רינה וזמרה שנאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר. ולמה על ההרים? אלא מה נאוו משה ודורו הבאים מן המדבר. ד״א מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משל למלך שהיו לו שני בנים ומת אחד מהם ולבשו כל בני המדינה שחורים, אמר המלך לבשתם שחורים במיתתו של בני הראשון אני אלבישכם לבנים בשמחתו של בני השני. כך אמר הקב״ה לכל ההרים הואיל ובכיתם על בני בשעה שגלו מארצם שנאמר על ההרים אשא בכי ונהי כך אני מביא שמחתם של בני על ההרים שנאמר מה נאוו על ההרים וגו׳, נאה מלך המשיח מבשר לישראל וההרים ירקדו כעגלים לפניו ועצי השדה יהיו מכין כף אל כף שמחים בישועה של ישראל, שנאמר כי בשמחה תצאו ובשלום וגו׳. מה נאים הרי ישראל המושכים חלב ודבש כנחלי מים שוטפים וגם נהרי יין, שנאמר והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס ומעין מבית ה׳ יצא והשקה את נחל השטים. למה המעין דומה כשהוא יוצא מבית קדש הקדשים ועד מפתן הבית? בתחלה דומה לחוט של שתי, עד ההיכל דומה לחוט של ערב, עד החצר דומה לקרנים וליובלאי (שופרות), עד המזבח דומה לקרני חגבים, עד העזרה דומה לפך קטן, שנאמר הנה מים מפכים ומשם יורדין כנחל שוטף, וכשרין לעולה ולנדה ולחטאת. ומלאך המות אינו יכול לעבור בו שנאמר וצי אדיר לא יעברנו. ואפילו ספינה אינה יכולה לעבור בו, ויורד אל ים הערבה להרבות דגים לישראל, ומלח יש להם מאותו מקום, שכתוב בו ביצאתיו ונבאיו ולא ירפאו למלח, ועולין עליו כל עצי חמדת לבנון שנאמר ועל הנחל יעלה על שפתיו מזה ומזה ולחדשיו יבכר, זה אתרוג שעתיד לבכר כל חדש וחדש והוא עץ הנאכל עליו כפריו שנאמר והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה. מה נאה בית המקדש יורד ונבנה על תילו שנאמר ונבנתה עיר על תילה.

עתידה ירושלים שתבנה אלף טפף בירניות אלף קפל מגדלות, אלף טפף גינאות אלף טטפראות, וכל אחד ואחד כציפורי בשלותה. אמר רבי יוסי זכור אני לציפורי בשלותה שהיתה מוציאה שמונים אלף ציקי קדרה. ועתידים להיות תוך ירושלים שלשת אלפים מגדלים וכל מגדל שבעת אלפים קומה ויושבת בראש שלשה הרים על סיני ועל תבור ועל כרמל, וכל קומה וקומה שבעת אלפים שיעור וכל שיעור שתים וששים אמה, והיא יושבת בראש שלשים ושלש צלעות ובית המקדש בראש כולם. כיצד יכולין לעלות בו? כעננים וכיונים עפים ופורחים שנאמר מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארבותיהם. ובית המקדש יהיה רחב עד דמשק שנאמר משא דבר ה׳ בארץ חדרך ודמשק מנוחתו. ושבע חומות המקיפין ירושלם הן של כסף ושל זהב ושל אבן יקרה, של פוך ושל ספיר של כדכוד ושל אש, וזיוה יזהיר מסוף העולם ועד סופו. ובית המקדש בנוי על ד׳ הרים זהב מזוקק וזהב צרוף וזהב שחוט וזהב פרוים כזהב שהוא עושה פירות מיוסד בספיר מקובע בגדולה, גבוה עד לשמים ועד בין כוכבים ועד גלגלי אופן המרכבה, שנאמר על גפי מרומי קרת ושכינת אלהים מלאה וכבודו מלא היכלה. ושם יפקוד כל מלאך ומלאך על עבודתו. גבריאל על אלפיו ומיכאל על רבותיו והמונים המונים יכניס לתוכה, ושם יפרוש אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם, ושערי גן עדן יפתחו מתוכה שנאמר בעדן גן אלהים היית וגיהנם יפתח ושם יוריד הקב״ה את כסאו ויושיבו בעמק יהושפט, ושם יעביר כל אומה ופסיליה. וכשיהיו או״ה עוברים שם הם נופלים בתוכו שנאמר כצאן לשאול שתו מות ירעם. ומי גרם להם זאת על שפשטו ידיהם בזבול שנאמר בנה בניתי בית זבול לך. אדם חוטא על כסא הכבוד אם עושה תשובה מוחלין לו שנאמר שובה ישראל עד ה׳ וגו׳, והרי או״ה עוברים בגיהנם ונופלים בתוכה ופושעים ומורדים שבישראל היו מצננים גיהנם מדמעותיהם שנאמר עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו. וכיון שהפושעים והמורדים נופלים בגיהנם אש ה׳ דולקת בגופם ושיניהם יוצאת מפיהם שנאמר שיני רשעים שברת אל תקרי שברת אלא שריבבת. (המשך המדרש הזה המתחיל ר״א בן יעקב אומר שייך למדרשי גיהנם וגן עדן (ע״ע), והמשך השני נסתרות לרשב״י (ע״ע).

מלחמות מלך המשיח

[בית המדרש ח״ו 117]

יתברך שמו של הקב״ה שבחר בישראל משבעים אומות, שנאמר כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו. וחפץ להצדיקם ולזכותם ונתן להם תורה מרובה, שנאמר ה׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. והנחילם אמריו והשמיעם עשרת הדברות שהם גופי תורה ועיקר המצות, וחתם בדבור לא תחמוד שכולם תלוים בו, לרמוז כי כל המקיים מצוה זו כאלו קיים כל התורה כולה. יתברך שמו של הקב״ה שהפליא עצה והגדיל תושיה, וכנגד עשר דברות הללו מנו חכמים עשר מעלות לצדיקים, כל אחת ואחת גדולה מחברתה, והקלה מביאה לידי חמורה, ואדם מתעלה בהן עד שמגיע למעלה מכולן, ורוה״ק למעלה מכולן עד שאין למעלה הימנו. והוא שאמרו רז"ל זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי רוח הקדש. ראשונה זהירות שצריך האדם להיות זהיר מן החטא ומכל דבר המביא לידי עברה, והדבר ההוא מביא עד שיהיה זהיר במצות ובמעשים טובים וכל מדות טובות, ואם יהיה זריז במצות ועוסק בתורה וזריז במעשים טובים הדבר הזה מביאו עד שיהיה בר ונקי מכל חטא, פרוש ומנוקה מכל טומאה ומכל פשע ואשמה, ואם עשה כן הדבר הזה מביאו עד שיהיה טהור לפני הקב״ה ונקי כפים וזך, ואם היה טהור הדבר הזה מביאו עד שיהיה קדוש וגדול לפני בוראו, ואם היה קדוש הדבר הזה מביאו עד שיהיה ענו ושפל רוח לפני קונו, ואם היה ענו הדבר הזה מביאו עד שיהיה ירא שמים ואהוב למקום, ואם היה עושה כך מביאו עד שיהיה חסיד וגומל חסדים לכל הבריות, ואם היה עושה כך שכינה שורה עליו, וזו היא המעלה העליונה שאין למעלה הימנה. והצדיק מתעלה ממעלה למעלה עד שהוא מגיע למעלה הגדולה והמעולה מכולן. ואם היה זהיר מה שכרו? הקב״ה ממלטו מכל צרה וצוקה ומכל מיני משחית ומכל מיני פורעניות שנאמר והוא נזהר נפשו מלט. ואם הוא זריז במצות מה שכרו? הקב״ה מרחיב את לבו ומאיר עיניו במאור התורה שנאמר דרך מצותיך ארוץ כי תרחיב לבי. ואם היה פרוש מה שכרו? הקב״ה עושה אותו סגולתו שנאמר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, ואם היה נקי מה שכרו? הקב״ה שובר אויביו לפניו ומשמחו במפלתן שנאמר יראו ישרים וישמחו ונקי ילעג למו. ואם היה טהור מה שכרו? נקרא אוהבו של הקב״ה שנאמר אוהב טהר לב חן שפתיו רעהו מלך. ואם היה קדוש מה שכרו? הקב״ה מזכהו לחיי עוה״ב שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו. ואם היה ענו מה שכרו? הקב״ה מבינו סודי תורה ומבאר לו גנזי חכמתו שנאמר סוד ה׳ ליראיו, ואם היה חסיד מה שכרו? הקב״ה משרה עליו רוח הקדש ומדבר אליו כלכל הנביאים שנאמר אז דברת בחזון לחסידך. וכנגד עשר דברות ועשר מעלות הללו עתיד הקב״ה לעשות עשרה אותות קודם ביאת הגואל שימהר הקב״ה לפדות את בניו ולגאול אותם מן השעבוד בחיינו בקרוב בימינו, ואלו הן (ע' אותות של המשיח לעיל, וזהו עיקר המדרש של מלחמות מלך המשיח, וגם עשרה אותות בירושלם האמורים כאן).

וכנגד עשרה אותות אלו עתיד הקב״ה ליסד את ירושלם בעשרה מיני אבנים טובות. ואלו הן: אודם פטדה וברקת, תרשיש שהם וישפה, נפך ספיר ויהלום וזהב, הרי עשרה. והקב״ה מוסיף עליהן בבנין בית המקדש שתים והן כדכד ואקדח שנאמר ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח. וכנגדן עתיד הקב״ה להשיב לישראל עשרה דברים שאבדם הקב״ה מהם וחיסרם בבנין בית שני, שנאמר וארצה בה ואכבדה, ה״א חסר, ואלו הן: ארון וכרובים, ושמן המשחה, ועצי המערכה, ואורים ותומים, ורוח הקדש. וחמשה אחרים שעתיד הקב״ה להוסיף על מאור חמה שלש מאות ושלשה וארבעים כאורה של עכשיו, שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבוש ה׳ את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא. ומנין מצינו שהוא שלש מאות ושלשה וארבעים? שכן מפורש על ידי יהונתן בן עוזיאל: ויהא זיהור סיהרא כזיהור שמשא וזיהור שמשא עתיד לזיהרא כזוהר על חד תלת מאה וארבעין ותלתא כזוהר שבעת יומיא. וכשאתה כופל שבעתים שבעה על שבעה נמצאו תשעה וארבעים, הכפיל אותם על שבעה שנאמר כאור שבעת הימים נמצאו שלש מאות ושלשה וארבעים. וכן הצדיקים עתיד הקב״ה להזהירם כמנין הזה, שנאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, ומתרגמינן ועבדוהי צדיקיא עתידין לזיהרא כזיהור יקרא על חד תלת מאה וארבעין ותלתא כזיהור שמשא בתוקפיה. הרי אלו שבעה שעתיד הקב״ה להחזירן. והכתרים שנאבדו בסיני שכולם זכה בהם משה ונטלם שנאמר ומשה יקח את האהל, ועתיד הקב״ה להחזירן דכתיב ושמחת עולם על ראשם, ונאמר עוד תעדי תופיך ויצאת במחול משחקים. וברכת הדגן ושומן הפירות וכו׳ הרי עשרה. וכנגדן עשרה גאולי הנחמות והבטחות שהבטיח הקב״ה לישראל וכו׳ שהן עיקר הנחמות והשאר ענפים שלהם.

ראשונה – ביאת הגואל שנאמר הנה מלכך יבא לך וגו׳.

שניה – קבוץ גליות שנאמר בירמיה הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ בם עור ופסח וגו׳ מהו עור ופסח מלמד שכל צדיק חוזר כמו שהיה נפטר מזה העולם, מי שהוא עור חוזר בתחייתו עור, מי שהוא פסח חוזר בתחייתו פסח, וכן כל המומין, בשביל שיהיה כל אחד ואחד מכיר את חברו שלא יאמרו בריות אחרים הם אלה, ואח״כ מרפא הקב״ה אותם שנאמר אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם.

שלישית – תחיית המתים שנאמר בדניאל ורבים מישני אדמת עפר יקיצו וגו׳.

רביעית – בנין בית המקדש ובנינו כמראה בנין שראה יחזקאל בנבואתו.

חמישית – שעתידים ישראל למלוך על כל העולם כולו משפה לשפה שנאמר כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבד וגו׳ וחוזרין כל העולם כולו על דינו של הקב״ה ולתורתו שנאמר אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה׳.

ששית – שעתיד הקב״ה לאבד את כל אויבי עמו ויעשה בהם נקמות שנאמר ונתתי נקמות באדום ביד עמי ישראל.

שביעית – שהקב״ה יסיר כל מחלה וכל נגע מישראל שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון.

שמינית – שהקב״ה מאריך ימיהם של ישראל כעץ שנאמר כימי העץ ימי עמי, וכתיב בישעיה כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקולל, וכתיב בלע המות לנצח ומחה אדני ה׳ דמעה מעל כל פנים.

תשיעית – שעתיד הקב״ה להגלות לישראל עין בעין שנאמר ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר יחדו, ועוד לעשות כל ישראל נביאים שנאמר בהושע והיה אחרי כן אתן רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם וגו׳.

עשירית – עתיד הקב״ה להסיר יצר הרע וכל דבר רע מישראל שנאמר ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר.

סליקו מלחמות המשיח, לבנו מיראתו אל תקשיח.

תוכן העניינים

אוצר מדרשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה