אוצר מדרשים· הרב יהודה דוד אייזנשטיין
מדרשים על משה רבינו
הקדמה
משה: איזה מדרשים קטנים מיוסדים על קורות משה, כמו המדרש דברי הימים של משה, אלה תולדות אהרן ומשה (עי׳ ערכו), פטירת משה בנוסחאות שונות, ואגדתא דבני משה.
דברי הימים של משה הובא בערוך ערך "אהרן" ובילקוט פ׳ שמות ושם בסופו ציין דברי הימים הארוך, ומובא ג״כ בילקוט ראובני הגדול (דפוס ווילמרשדארף שנת תמ״ה דף ע״ה ע״ב), ובהקדמת ר׳ תם ן׳ יחייא לס׳ היוסיפון בשם מדרש דברי הימים. הראב״ע בפירושו עה"ת (שמות ב׳ כ״ב) אומר: ואשר כתוב בדה"י של משה אל תאמין, וכלל אומר לך כל ספר שלא כתבוהו נביאים או חכמים מפי הקבלה אין לסמוך עליו. ועוד (שם ד׳ ב׳) וז״ל לא ידענו אם נולד גרשם בימי בחרותו בברחו אל מדין או בזקנותו, ואל תסמוך על דברי הימים של משה כי הבל כל הכתוב בו. גם הרשב״ם על פסוק כי כבד פה וגו׳ כותב: אין לחוש לספרים החיצונים, וכוונתו על דה"י של משה, ובאמת נשנה המעשה הזה משמות רבה פ״א וז״ל: והוא (משה) נוטל כתרו של פרעה ומשים על ראשו וכו׳ ובא גבריאל ודחף את ידו ותפש את הגחלת וכו׳ וממנו נעשה כבד פה (עי׳ רב פעלים 45).
מדרש משה רבינו נזכר בתוס' ב״ק דפ״ב ע״א, וברוקח, וכנראה הוא ס׳ דה״י של משה. המדרש הזה נדפס ראשונה בקושטא רע״ה ובדפוסים אחרים, וגם בדפוס לבוב שנת תרכ"ה ביחד עם מדרש פטירת אהרן ומעשה טוביה בן טוביאל.
מדרש פטירת משה, היא אגדה על מות משה רע״ה והוא חלק מס' דה"י של משה, מובא בילקוט פ׳ וילך ומתחיל: הן קרבו ימיך למות, א״ר אייבו אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע בדבר שקלסתיך בתוך ששים רבוא מקדישי שמך (הן לה׳ אלהיך השמים וגו׳) קנסת עלי מיתה שנאמר הן קרבו ימיך וכו׳, כל מדותיך מדה כנגד מדה, שמא מדה רעה כנגד מדה טובה וכו׳, א״ל הקב״ה למשה אף זו מדה טובה היא שאמרתי לך הן, שנאמר הנה אנכי שולח מלאך, הן צדיק בארץ ישולם, הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא (מלאכי ג׳:כ״ג), כשם שהעלית אותי על ששים רבוא כך אני מעלה אותך לעתיד לבוא על נ״ה צדיקים גמורים שנאמר הן בגימטריא נ״ה. אמר ר׳ יוחנן עשר מיתות כתובות על משה וכו׳, א״ל יש בי כח יותר מכל באי עולם, א״ל ומה כחך? א״ל אני בן עמרם שיצאתי מהול ממעי אמי, וביום שנולדתי מצאתי פתחון פה והלכתי ברגלי ודברתי עם אבי ואמי ואפילו חלב לא ינקתי, וכשהייתי בן שלש שנים התנבאתי ואמרתי שעתיד אני לקבל התורה מתוך להב אש וכו׳ (רב פעלים 95).
מדרש פטירת משה נדפס ביחד עם פטירה אהרן ועוד בדפוס קושטא רע"ז, ובדפוסים אחרים, גם נדפס עם העתקה יהודית אשכנזית ע״י מחבר הספר ביה אהרן וקרא לו פטירת משה שם עולם, פפד״א תנ"ג, ובלשון יהודית לבד בשם "נשיקות משה" ווילנא תקס"ח. גם נעשה ממנו פיוט לשמחת תורה קודם הקריאה. יעלינעק הדפיסו בספרו ביהמ״ד חדר ב׳. ובנוסחא אחרת בספרו של קאהוט בהוספה לפירושי אבו מנצור אלדאמרי.
דברי הימים למשה רבינו
[מדפוס לבוב תרכ"ה]
בשנת מאה ושלשים שנה לרדת בני ישראל למצרים, מקץ ששים שנה לאחר שמת יוסף, חלם פרעה חלום אחד והנה בחלום זקן אחד עומד לנגדו ובידו מאזנים, והיה מעלה כל דרי מצרים אנשים ונשים וטף בכף אחד של מאזנים, והיה משים בכף שנייה טלה אחד והטלה מכריע לכל אנשי מצרים, והוא משתאה ומהרהר בלבו הפלא ופלא על המראה הגדול הזה, ויקץ פרעה והנה חלום, ויקבוץ את כל חכמי מצרים ואת כל חרטומיו ויספר פרעה להם את חלומו וייראו כל העם מאד מן החלום, עד שבא אחד מן השרים לפני המלך ויאמר לפניו זה החלום רעה גדולה הוא למצרים ובהלה, ויאמר לו המלך ומה היא, ויאמר לו בן יולד לבני ישראל שיחריב כל מצרים, ועתה אדוני המלך איעצך עצה טובה שתצוה שכל בן שיולד בבני ישראל יהרגו אותו ואולי לא יקוים זה החלום. וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני עבדיו, ויקרא מלך מצרים למילדות העבריות וגו׳ כי חיות הנה וגו׳ דומות לחיות ואינן צריכות למילדות, ויצו פרעה לכל עמו וגו׳. ויהי כאשר שמעו בני ישראל את הדבר הזה אשר צוה פרעה להשליך הבנים היאורה, פירשו מקצתם מנשיהם ומקצתם דבקו בהן ותלדנה בנים ותעזובנה ילדיהן על פני השדה, וה׳ אשר נשבע לאבותם לתת זרעו כעפר הארץ שלח להם מלאכים לרחוץ אותם ולסוכם ולהחתילם ולשום שני חלקי אבנים אצלם, מן אחד יונק חלב ומן אחד אוכל דבש, ולגדל שערותיהם עד ארכבותיהם למען יתכסו בהם, ולעדנם ולפנקם בחמלתו עליהם. ויהי בחמול השי״ת עליהם כי בקש להרבותם על פני כל הארץ, צוה לתבל ארצו לקבל אותם ולשמרם עד שיגדלו, ואח״כ נפתחה הארץ ותקיא אותם ויציצו כעשב הארץ, וישובו איש אל אביו ואיש אל משפחתו וידבקו בהם. ועוד היו עושין סוכות בקרקע הארץ וטומנים אותם שם, והיו המצריים חורשים על גביהם ואינן יכולים להזיקם כדכתיב ע״ג חרשו חורשים וגו׳.
איש היה בארץ מצרים ושמו עמרם בן קהת בן לוי בן ישראל, ויקח האיש את יוכבד דודתו לו לאשה, ותהר האשה ותלד בת ותקרא שמה מרים, כי בעת ההיא החלו המצריים בני חם למרר את חיי בני ישראל, ותהר עוד ותלד בן ותקרא שמו אהרן כי בימי ההריון החל פרעה לשפוך דמי זכריהם ארצה ומהם השליך ליאור, וה׳ הטה חסד עליהם ולא מת אחד מהם מאשר היו משליכים היאורה, והיה מחייתם מהקב״ה, ואשר היו מושלכים בשדה היו מכלכלים אותם מלאכי השרת ומצילין אותם ומביאין אותם לאבותיהם בחורים גדולים. ויהי בהשמע דבר המלך ודתו להשליך הבנים היאורה ורבים מעמי הארץ היו פורשים מנשותיהם, ויפרד גם עמרם מאשתו. ויהי בעת ההיא מקצה שלש שנים ותהי רוח אלהים על מרים ותנבא בתוך הבית הנה בן יהיה נולד לאבי ולאמי בפעם הזאת שיושיע את בני ישראל מיד מצרים, ויהי כשמוע עמרם את דברי הילדה ויקח את אשתו אשר פירש ממנה בעת הגזירה מקץ שלש שנים. ותהר יוכבד ותלד בן, ובעת לדתו נתמלא הבית אורה גדולה כאור השמש והירח בעת זריחתם, ותרא האשה את הילד כי טוב הוא ונחמד למראה ותצפנהו שלשה ירחים בחדר משכבה. בימים ההם הערימו סוד כל מצרים לאבד את כל היהודים, ותלכנה נשי מצרים ארצה גושן אשר שם בני ישראל ותשאנה גוריהן בטרם ידעו לדבר על כתפיהן [לגדלם ולחנכם]. ובלדת האשה הישראלית את הילד צפנה את בנה מפני המצריים לבלתי השחיתו, אך בבוא המצריות בבית העבריות והיה הילד המצרי מגמגם בלשונו והילד העברי הצפון בחדר משכב אמו עונה אותו כלשונו, היו הולכות המצריות ומגידות לבעליהן, ובעליהן הגידו למלכם, והיה פרעה שולח שוטריו ולוקח את הנער. ויהי כמשלש חדשים אחר אשר ילדה יוכבד את הילד ויודע הדבר ביתה פרעה, ותמהר האשה טרם באו השוטרים ותקח תיבת גמא ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאור ותתצב אחותו מרחוק וגו׳. וישלח אלהים חום גדול ושרב בכל ארץ מצרים וישרוף בשר האדם כחום השמש בגבורתו ויצר להם מרוב החום ותרד בת פרעה לרחוץ על יד היאור וגם כל נשי מצרים עשו כמשפט הזה. ותרא בת פרעה התיבה שצפה על פני המים ותשלח את אמתה ותקחיה ותפתח ותראה את הילד, והיו באות נשי מצרים ההולכות על שפת היאור להניקהו ולא רצה לינק אצלם, כי מאת ה׳ היתה זאת להשיבו אל שדי אמו. ותאמר אחותו לבת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות, ותאמר לה לכי, ותלך ותקרא לאמו, ותאמר לה היליכי את הילד והיניקהו לי ואני אתן את שכרך שני כספים ליום. ויהי מקץ שנתים ימים ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן ותקרא שמו משה כי מן המים משיתיהו, ואביו קרא לו חבר כי בעבורו נתחבר עם אשתו, ואמו קראה לו יקותיאל כי הניקה אותו משדיה, ואחותו קראה לו ירד כי ירדה אליו אל הנהר לראות מה יהיה בסופו, ואהרן קרא לו אבי זנוח כי זנח אבי את אמי והשיבה בעבור זה, וקהת זקנו קרא לו אביגדור כי בעבורו גדר אלהים פרץ בישראל אשר לא יוסיפו עוד המצריים להשליך בניהם היאורה, ומניקתו קראה לו אבי סוכו כי האלהים יצפינהו בסוכה מריב המצריים, וישראל קראו לו שמעיה בן נתנאל כי בימיו שמע אלהים את נאקתם (נוסד על הפסוק בדהי״א ד׳ ואשתו היהודיה וגו׳ ואמרו חז"ל עשרה שמות יש למשה וגו׳ – מגילה י״ג. שמ״ר פ״א).
בשנה השלישית ללדתו ופרעה יושב על השלחן לאכול והגבירה יושבת בימינו ובתיה בתו משמאלו ושריו ועבדיו יושבים לפניו והנער יושב עם בתיה בת פרעה, ויושט הנער את ידו ויקח העטרה מעל ראש המלך וישם אותה על ראשו, ויבהל המלך והשרים על הדבר הזה ויתמהו איש אל רעהו, ויען בלעם הקוסם אחד משרי המלך יועציו ויאמר, זכור אדוני המלך החלום אשר חלמת ואשר פתר לך עבדך, הלא תדע כי העלם הזה מילדי העברים הוא ורוח אלהים בו ומחכמתו עשה זאת, וזה הוא שיחריב את מצרים, ועתה יצוה המלך מהרה ויסירו את ראשו. וייטב הדבר בעיני המלך ואוהביו, וישלח הש״י מלאך גבריאל ונדמה להם כאחד משרי המלך ואוהביו ויאמר לא אדוני המלך, לא טוב הדבר להמית נפש דם נקי כי אין לנער דעת, ועתה צוה ויביאו אבן יקרה (אודם) לפניו וגחלת אש ואם יושיט ידו ויקח האבן יקרה בידוע שהוא בן דעת ובן מות הוא ונעשה בו משפט, ואם יושיט ידו ויקח הגחלת בידוע שאין בו דעת ופטור. ויענו כל חכמיו ויאמרו טוב הדבר, ויביאו לפניו האבן טובה והגחלת, ויושט הנער את ידו ליקח את האבן והמלאך דחף ידו ולקח הגחלת ויביאה לפניו ויגע בשפתיו ובקצת הלשון ונעשה כבד פה וכבד לשון, ועל זה ניצל. ויועץ המלך עם יועציו מה נעשה לבית ישראל אשר יתרבו בכל יום, ותאמר לו אשתו כטוב בעיניך עשה, הלא כל הארץ לך היא, ויען בלעם ויאמר למלך הלא תדע כי האומה כל מעשיהם בערמה ובמרמה הם, יעקב אביהם עקב את עשו אחיו ולקח את בכורתו ובא אל אביו במרמה ויקח ברכתו, ויברח אל לבן ונתן לו שתי בנותיו לנשים ושלל את צאנו וכל נפשות ביתו. ויצחק אביהם גר בגרר והכשיל אנשי המקום על אשתו לאמר אחותי היא ולקח כל טובם וכספם וילך, וכן עשו בני יעקב לשכם וחמור שאמרו להם שימולו ומלו וביום השלישי נכנסו עליהם בהיותם כואבים והרגו אותם לפי חרב ובזזו ושללו כל נכסיהם, ועתה אם תשמע בקולי אל תהרגם בחרב רק תרבה עליהם ענויים קשים שיהיו כלים מאליהם, וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני עבדיו. ויען יתרו המדיני ויאמר לו, אדוני המלך ידוע תדע כי כל מי ששולח בהם ידו לא ינקה, הלא ידעת אם לא שמעת מה נעשה לפרעה על שלקח את שרה אשת אברהם וכן לאבימלך, וגם מה שנעשה לארבעה מלכים על בן אחיו של אברהם, ומה נעשה ללבן, לא היה אדם ששלח בהם ידו ונקה. ויקצוף המלך מאד על יתרו המדיני ויאמר לו ברח אל מקומך וילך. ויהי אחר שהציל אלהים את הנער משה ולא הרגוהו המצריים ויהי בבית המלך בלבוש מלכות ואבן יקרה על ראשו וכל שרי המלך מנשאים אותו, ומקץ ט״ו שנה אשר גדל משה בבית פרעה הואיל הנער לראות פני אביו ואמו, וירא בסבלותם, וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, ויהי בראות המוכה את משה וירץ אליו לבקש עזרו כי משה היה גדול ונכבד בבית פרעה, ויאמר לו אדוני! האיש המצרי הזה בא אל ביתי בלילה ויסרני ויבא אל אשתי לעיני ועתה מבקש את נפשי לקחתה, ויהי כאשר שמע משה את הדבר הרע הזה, ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויצל את העברי מיד מכהו, וישב משה אל המלך והאיש העברי שב אל ביתו, ויהי בשוב האיש הביתה אמר לגרש את אשתו כי לא נכון לבוא אליה אחרי אשר הטמאה. ותלך האשה ותגד לאחיה ויבקשו אחי האשה להרגו וימלט על נפשו.
ויהי ביום השני יצא משה אל אחיו וירא איש עברי וגו' ויאמר לרשע למה תכה רעך, ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי, וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה ומסרו לקוסטינר להרגו, ולא שלטה בו החרב כי עשה הקב״ה נס עמו שנעשה ערפו כעמוד של שיש, והוא שאמר משה כשנולד אליעזר כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה, והוא שאמר לו הקב״ה כשסרב בשליחותו של מקום ואמר לו שלח נא ביד תשלח, אמר לו הקב״ה מי שם פה לאדם מי למדך לדבר כשהיית נדון לפני פרעה על המצרי, או מי ישום אלם מי שם את פרעה אלם שלא התאמץ במצות הריגתך, או חרש או משרתיו חרשים שלא שמעו במצותו עליך להרגך. מי עשאן עורים שלא ראוך כשברחת מן הבימה ונמלטת. ומה עשה ה׳, שלח את מיכאל שר צבא מרום ודמותו כדמות שר הטבחים, ויהרוג שר הטבחים שנהפך דמותו לדמות משה ויחזיק ביד משה ויוציאו ממצרים ויניחהו חוץ לגבול מצרים מהלך ג׳ ימים. וישאר אך אהרן מתנבא בתוך מצרים וידבר אל בני ישראל לאמר: איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו, הה״ד וימרו בי בית ישראל ולא אבו שמוע ויאמר ה׳ להשמידם לולא משה בחירו, ויזכר ברית אבותם אברהם יצחק ויעקב, ותחזק יד פרעה עליהם לענותם הלוך וקשה על בני ישראל וילחצם עד עת שלח דברו ויפקדם. וכשראה בלעם שלא נעשתה עצתו ולא יצא הדבר לפועל לכלות את בני ישראל כפי מחשבתו הרעה אשר חשב, ויצא ממצרים וילך לו למלך ניקנוס עם שני בניו אניס וסמריס, וניקנוס הוא מלך אדום. בימים ההם היתה מלחמה בין כוש ובין בני קדם וישב ממנו שבי גדול ויכנעו מפני כוש, ויהי בצאת ניקנוס להלחם בבני כוש ובבני קדם ויעזוב את בלעם הקוסם בן לבן הארמי ושני בניו אניס וסמריס לשמור את העיר, וישבו שם ודלת הארץ אתם, ויועץ בלעם את עם הארץ למרוד במלך ניקנוס לבלתי תת אותו לבוא העירה, וישמעו אליו עם הארץ וישבעו לו וימליכו אותו עליהם למלך ואת בניו הפקיד עליהם שר צבאות בראש העם, ויגביהו החומות משני צדי העיר, ומצד השלישי חפרו בורות רבים לאין מספר וישימו שם מי הנהר הסובב את כל ארץ כוש, ומצד הרביעי קבצו נחשים ועקרבים רבים בלהטיהם ואין יוצא ואין בא אל העיר, ויהי בשוב ניקנוס וכל שרי החילים מהמלחמה וישאו עיניהם ויראו חומת העיר גבוהה מאד ויתמהו איש אל רעהו ויאמרו ביניהם ראו בני העיר כי נתאחרנו במלחמה ויגביהו חומת העיר ויחזיקוה לבלתי תת בא אליהם מלכי כנען, ויהי כאשר קרבו אל העיר ויראו שערי העיר סגורות ויקראו לשוערים לפתוח אותם להם לבא העיר, וימאנו השוערים לפתוח להם במצות בלעם הקוסם ולא נתנום לבוא העירה, ויערכו מלחמה בפתח השער ויפלו מחיל ניקנוס מאה ושלשים איש. ויהי ביום השני נלחמו מעבר הנהר ויבואו שלשים פרשים רוכבי סוסים דרך הנחל ויטבעו בתוך הבורות וימותו, ויצו המלך לעשות רפסודות לעבור בם, ויעשו כן ובבואם אל מקומות הבורות היו המים מתגלגלים ויטבעו עוד ביום ההוא מאתים איש.
ויהי ביום השלישי ויבואו מן העבר אשר שם הנחשים והצפעונים ולא יכלו ליכנס אל העיר, ויהרגו הנחשים מהם ע״ז איש, ויחדלו מלהלחם על כוש ויצורו עליה תשע שנים אין יוצא ואין בא, ויהי בהיות המצור על כוש ברח משה ממצרים ויבוא אל מחנה ניקנוס מלך כוש, ומשה בן שלשים שנה בבואו אל מחנה ניקנוס הצרים על כוש, והימים אשר צר ניקנוס על כוש ט׳ שנים, ויהי משה הולך ובא עמהם וימצא חן בעיניהם ויאהבו המלך וכל חיל המלחמה כי הוא הולך וגדל ונוי קומתו דמתה לתמר, ויאהבו המלך מאד וישימהו לשר צבא וישב שם ימים רבים עד שחלה המלך ניקנוס וימת, ויאמרו עבדיו מה נעשה? אם נעלה העיר ירדפו אחרינו ויכריתו את שמנו, ועתה טוב לנו למות במצור משוב לארצנו בשוב העם הנכלמים, ויועצו יחדיו להמליך עליהם את משה למלך כי אין כמוהו בעם, ויעשו כן ויתנו לו למשה הגבירה אשת ניקנוס, ויזכור משה את ברית ה׳ אלהיו ולא קרב אליה וישם חרב בינו לבינה ולא חטא עמה. ויהי ביום השלישי למלכו ויאמרו לו עבדיו תן לנו עצה ודבר מה נעשה כי זה תשע שנים שלא ראינו נשינו וטפינו ואנו מתאוים לראותם, ויאמר להם משה אם תשמעו בקולי תצליחו ותשובו אל בתיכם לשלום, ויאמרו לו כל אשר תצונו נעשה, ויאמר להם ההרה לכו וקחו לכם מאפרוחי החסידה כל אחד ואחד מכם, וילכו ההרה ויעשו כן, ויאמר להם רכבו איש על סוסו ולבשו השריונות וקחו לכם איש כלי מלחמתו ובואו אחרי מן הצד אשר הנחשים שם ובעת אשר יצאו הנחשים השליכו אליהם אפרוחי החסידה ויאכלום ונקח העיר, ויעשו כן ויקרבו אל העיר ויכוה לפי חרב, וכראות בלעם בן בעור כי נלכדה העיר עינן וניחש ופרח באויר הוא ובניו וינוסו למצרים אל פרעה וישבו עמו. וישובו איש לביתו, וכראות העם כי המלך משה הושיעם ובעצתו הטובה נתפסה העיר ויאהבוהו מאד, ויירא משה את ה׳ אלהיו ולא סר מחוקות אבותיו אברהם יצחק ויעקב ע״ה ימין ושמאל, והימים אשר מלך משה על כוש ארבעים שנה.
ויהי היום והוא יושב על כסאו והגבירה יושבת אצלו, ותאמר הגבירה לשרים ראו המלך אשר המלכתם עליכם זה מ׳ שנה ולא קרב אלי, ועתה שימו עליכם מלך בן אדוניכם ניקנוס כי לו משפט המלוכה ולא תמליכו עליכם איש נכרי, ויאמרו כל שרי החיילים למשה טוב אתה בעינינו מאד אך כל עם המדינות יועצים להמליך עליהם בן אדוניהם, ועתה קח לך עושר ונכסים ולך מאתנו ושוב אל מקומך בשלום, וילך משה לארץ מדין וישב על הבאר. ולכהן מדין שבע בנות וגו׳ ויואל משה לשבת את האיש, א״ל רעואל מאין תבוא מה ארצך ומאיזה עם אתה? ויאמר לו אני משה, ויספר לו כל המוצאות אותו במצרים. אז אמר יתרו בלבו, זה האיש אשר שלח ידו בכתר המלך, ועתה אקחנו ואמסרהו ביד פרעה, ויצו לכלכלו בלחם צר ומים לחץ, וימצא חן בעיני צפורה בתו ותחמול עליו, ובכל יום ויום מעת לעת היתה מספקת לו לחם ומזון, וישב שם שבע שנים. ויהי מקץ שבע שנים אמרה צפורה לאביה, השבוי והאסור אשר השלכת לבור זה כמה ימים ושנים הלא תדרשנו, כי בכל יום צועק עליך לאלהיו והיה בך חטא, ויאמר לה יתרו, מי שמע כזאת אדם שלא אכל ושתה זה כמה שנים עודנו חי?! הלכו לבית האסורים ומצאוהו עומד על רגליו ומתפלל לאלהיו, ויוציאוהו משם. בימים ההם צוה יתרו שיעבירו קול בכל ארצותיו שכל מי שיבא ויתלוש המטה הנטוע בגנו שיתן לו צפורה בתו לאשה, והיו באים מלכים ושרים גדולים וגבורים ולא יכלו לעקור המטה, ואחר שהוציא משה מבית הכלא היה מתהלך בגן וראה שם את המטה מוצב ארצה והוא של סנפרנון וחקוק עליו שם המפורש, וישם משה ידו על המטה ויעקרהו ממקומו במהרה ויהי למטה בכפו וישב לבית והמטה בידו, וכראות יתרו המטה ביד משה תמה מאד ויתן לו את צפורה בתו לאשה, ותלד בן ויקרא את שמו גרשום, ומשה בן ע״ז שנים בצאתו מבית הסוהר. צפורה הלכה בדרך הצדקניות שרה ורבקה רחל ולאה, ותלך בדרך ה׳ כאשר צוה עליה משה בעלה.
ומשה היה רועה את צאן יתרו, וה׳ אמר לזכור השבועה אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב, ונראה השי״ת למשה בסנה וישלחהו לפרעה לעשות אותות ומופתים, וישב אל חותנו ויאמר לו אלכה ואשובה אל אחי אשר במצרים, ויקח משה את אשתו, ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה׳, על דבר אשר לא זכר למול את בנו ונפל לפני המלאך, ותקח צפורה צור מחדודי צורים ותמל את בנה, ותמלט את בעלה מיד המלאך. ויאמר ה׳ אל אהרן לך לקראת משה המדברה. הלך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו, וישא אהרן את עיניו וירא את בניו ואת אשתו, ויאמר מי אלה לך, ויאמר משה אל אהרן הילדים אשר חנן אלהים אותי בארץ מדין, וירע הדבר מאד בעיני אהרן ויאמר אל משה, על הראשונים אנו מצטערין ואתה בא להוסיף עליהם, ויאמר משה לאשתו לשוב אל בית אביה, ותעש כן. ואח״כ באו משה ואהרן למצרים ויבואו לבית פרעה, והיו בשער בית פרעה שני כפירים שאין שום אדם יכול לקרב מפניהם לשער המלך מפחדם, שהיו טורפים למי שרואים אותו, עד שיבוא רועה הכפירים ויסירם ממנו, ובעת ששמעו שבאו משה ואהרן התירו השוטרים את הכפירים והניחום על פתח השער בעצת בלעם הקוסם וחרטומי מצרים, ובבוא משה ואהרן לפתח השער ויט משה את מטהו על הכפירים והם שמחו לקראתו ויבואו אחריו והיו שוחקים לפניו כשחוק הכלבים עם בעליהם בעת בואם מהשדה, ובעת שראו פרעה ועבדיו כך יראו מאד מפניהם ויאמרו להם מה מעשיכם ומה אתם רוצים, ויאמרו אלהי העברים נקרה אלינו לאמר לך שלח עמי ויעבדוני! א״ל פרעה שובו לפני מחר ואשיבה לכם דבר, ויעשו כן ויצאו וילכו. אח״כ קרא פרעה לחכמים ולחרטומים ולמעוננים ולקוסמים וביניהם בלעם, ויאמר להם המלך כזאת וכזאת אמרו אלי הנביאים. ויאמר לו בלעם איך קרבו אל השער ולא טרפו אותם הכפירים? א״ל פרעה כי באו ולא עשו בהם כלום והיו משחקים עמם כאילו הם גדלום ושמחו עמהם כשמחת הכלבים עם אדוניהם אשר גדלום מנעוריהם. ויאמר בלעם אין אלו כמונו, ועתה שלח לקרוא אותם ונתווכח עמם יחדיו לפניך, וישלח לקרוא להם, מצאו משה ואהרן וזקני ישראל ויבואו לפני המלך וידברו אליו כדברים אשר דברו אליו אתמול ומטה האלהים בידו, ויאמר להם פרעה ומי הוא אשר יאמין אתכם? ויבאו משה ואהרן ויעשו כן כאשר דבר להם ה׳, וישלך אהרן מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו ויהי לתנין, ויקרא פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם כן וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינים, ויקם מטה אהרן ויבלע מטות החרטומים. ויען בלעם וחרטומים אין זה פלא תמיה וגוזמא מתנינך שבלע התנינים שלנו, כי חוק בכל העולם שחיה בולעת חיה אחרת, אם תרצה שנדע כי הוא ברוח אלהים השלך מטך לארץ ואם מטך בעודנו עץ יבלע מטותינו כשהם עצים נדע כי רוח אלהים עמך. ויעשו כן וישליכו איש מטהו והיו לתנינים ואחרי שחזרו כמו שהיו בתחלה בלע מטה אהרן את מטותם. אז צוה פרעה להביא לפניו כל ספרי מצרים ולחפש אולי ימצאו שמו של הקב״ה, ויחפשו ולא מצאו לפי שהם ספרי טעות. ויאמר להם חפשתי בכל ספרי ולא מצאתי שם אלהיכם, ויאמרו לו אלהי העברים נקרה אלינו וגו׳, אז אמר פרעה מי ה׳ אשר אשמע בקולו? ויאמר משה הוא צוני שנלך דרך שלשת ימים ונזבחה לה׳ אלהינו, כי מיום שירדו ישראל למצרים לא זבחנו לו, ואם אינך משלח אותנו כמה צרות רעות רבות ומגפות ישלח בכם. ויאמר להם מה גבורתו של אלוה זה ? ויאמרו לו הוא עושה שמים וארץ אור וחושך ים ויבשה ובהמות וחיות, וכל העולם חל וזע מפניו, והוא יקח את כחך וישיבך אל עפר האדמה. ויחר לפרעה עליהם ויאמר כל אלה האלהות לא יכלו לעשות כאשר עשיתי אני, לי יאורי ואני עשיתיני, ויחר אף פרעה ויגרש אותם ויאמר להכביד עולו על ישראל. עד אשר הביא ה׳ נגעים גדולים על מצרים, עשרה מכות שהן נחשבות כמאתים וחמשים מכות. ...
מכה א׳: הביא עליהם הקב״ה דם מפני שהיו מונעים בנות ישראל לעשות טבילה, לכך הביא עליהם דם. מכה ב׳: הביא עליהם צפרדעים שהיו נופלות במשארותם ובחדרי משכנותם ומשכבם ומרקדין ומנגנין בתוך מעיהם, והיתה מכת צפרדע קשה מכולן. ולפיכך הביא צפרדע לפי שהיו המצריים אומרים לישראל לכו וצודו לנו דגים לכך הביא עליהם צפרדע. מכה ג׳: הביא עליהם כנים ברום אמה על הארץ, וכשהיו המצריים לובשים בגדים נקיים מיד מתמלאין כנים, לפי שהיו המצריים אומרים לישראל לכו וטאטאו וכבדו בתינו וחצרותינו ושווקינו, לכך נהפך להם עפר הארץ למים. מכה ד': הביא עליהם ערוב מאריות וזאבים ונמרים ודובים וחיות רעות, והיו המצריים סוגרים דלתות בתיהם, והקב״ה שולח חיה מן האדמה ששמה סילוניא והיתה נכנסת בחלונות ופותחת הדלתות, והיו דובים ונמרים ואריות וזאבים נכנסים ואוכלים המצריים ותינוקות בערסיהן. ומפני מה הביא עליהם ערוב, לפי שהיו המצריים אומרים לכו רעו את בהמתינו לפיכך הביא עליהם ערוב. מכה ה׳: דבר שימותו כל בהמתם וכו׳ (עי׳ ילקוט שמות סי׳ קפ"ב). מכה ו': הביא עליהם שחין באדם ובבהמה, ומפני מה הביא עליהם שחין לפי שהיו המצריים אומרים תקנו לנו מרחצאות לעדן גופנו ועצמנו, לפיכך הביא עליהם שחין לחמם את בשרם והיו מגרדין אח גופם בחיכוך גדול. מכה ז׳: הביא עליהם ברד, ומפני מה הביא עליהם ברד לפי שהיו המצריים אומרים לישראל לכו וחרשו וזרעו לנו את שדותינו, לכך הביא עליהם ברד שישבור האילנות והזרעים. מכה ח׳: הביא ארבה לפי שהיו שניו כשני ארזה ומתלעותיו מתלעות לביא, ומפני מה הביא עליהם ארבה, לפי שהיו המצריים אומרים לישראל לכו ונטעו לנו אילנות ושמרו את פירותיהם לפיכך הביא עליהם ארבה שיאכל מה שנשאר מהברד. מכה ט׳: הביא עליהם חשך של גיהנם, מי שהיה עומד לא יכול לישב ומי שהיה יושב לא יכול לעמוד מפני כובד החשך, ומפני מה הביא עליהם חשך, מפני שהיו פושעים בישראל ויבקש הקב״ה להמיתם בשלשה ימי אפילה כדי שלא יראו המצריים במפלתן של ישראל וישמחו עליהם. מכה עשירית: זו היא מכת בכורות, וארז"ל קודם שהביא עליהם המכה הלך משה לפרעה ואמר לו דע כי בכורי מצרים ימותו בלילה הזה, התחיל ללעג עליו ואמר לו כמה בכורים יש במצרים, לא יש שלש מאות? והטפשים לא ידעו כי כולם בכורים, מפני שהיו שטופים בזימה והיו כולם ממזרים, כל אחד ואחד היה בכור לאביו, וכן הלך משה אצל הבכורים ואמר להם כה אמר ה׳ כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור בארץ מצרים, מיד הלכו כל אחד ואחד אצל אבותיהם ואמרו דעו כי כל המכות כולן שאמר משה כולן באו, ועתה אומר ומת כל בכור בארץ מצרים, השיבו אותם אבותם ואמרו להם לכו אצל פרעה כי בכור הוא, מיד הלכו אצל פרעה, וא״ל שלח את העם הזה ואם לא תשלחם בלילה הזה ימותו כל בכורי מצרים, אמר להם פרעה מי אמר לכם שתבואו אלי ותדברו עמי? א״ל אבותינו אמרו לנו הדבר הזה, א״ל לכו והרגו איש את אביו, אני אומר או נפשי או נפש שונאי ישראל תצא, ואתם אומרים לי לשלחם! מה עשו בכורי מצרים נטלו איש חרבו במצות המלך פרעה והרגו את אבותם, שנאמר למכה מצרים בבכוריהם, ואח״כ בחצי הלילה הכה בהם כל בכור באדם ובבהמה, ואף צורתם שהיתה חקוקה מחה אותה הקב״ה.
וישאילום כסף וזהב וסוסים ובגדים ושמלות כמו שאמר הקב״ה לאברהם אבינו וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, ואח״כ הוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל. ויהי בהוציאם ממצרים זכרו ישראל את השבועה שהשביעם יוסף ואמר פקוד יפקוד אלהים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם, ומשה כתב שם המפורש והשליכו בנילוס וכתב "עלי שור", מיד צף הארון, ולקחו עמהם ארונו של יוסף, וגם הארונות של השבטים העלו עמם, וכל אחד ואחד נטל אביו והלכו להם למדבר, ויצאו עמהם עמים רבים, ואספסופים רבים עלו עמהם וישבו להם במדבר. ויאמר האספסוף הלא משה אמר דרך שלשת ימים נלך במדבר, ועתה נשכימה יחד מחר, אם יחזרו ישראל מוטב ואם לאו נעשה עמהם מלחמה וכשהגיע למחר אמרו למשה שהיום הגיע לפי שכבר עברו שלשת ימים ואנחנו חוזרים, אמר להם משה ה׳ עוז לנו לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. אמרו להם לישראל בגדתם באדוניכם, אמר משה לישראל עשו להם מלחמה, ויקומו ישראל ויהרגו בהם הריגה גדולה והנשארים הלכו לפרעה ויגידו לו כי ברח העם, וירדו עם מצרים וישיגו אותם חונים על הים, ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה ויבואו אחריהם פרעה וכל חילו, וטבעו בים ולא נותר מהם איש זולתי פרעה מלך מצרים אשר נתן הודאה לאל חי והאמין בו שנאמר ה׳ הצדיק ואני ועמי הרשעים. ויצו הקב״ה למיכאל וגבריאל שרי מרום ויוציאוהו משם ויוליכוהו לנינוה העיר הגדולה, וימלוך פרעה על נינוה ד׳ מאות שנה. ובני ישראל באו המדברה ויבא עליהם עמלק בן אליפז בן עשו להלחם עמהם, ועמו היו מאת אלף ושבעה ושמונים רבוא איש, כולם היו קוסמים ובעלי אוב וידעוני, וימסרם ה׳ כלם ביד משה עבדו וביד יהושע תלמידו ויכום לפי חרב. ויבא הכנעני מלך ערד וילחם בישראל, וגם סיחון ועוג, וכולם נפלו ביד ישראל. ויבואו בחדש השלישי להר סיני ונתן להם הקב״ה תורתו הקדושה ודבר עמהם מן השמים, ועשו משכן ואהל וארון ומזבח לעולה, ואהרן ובניו מקטירין ומכפרים עונותיהם של ישראל. והלכו במדבר ארבעים שנה, לא בלו שמלותם מעליהם ונעליהם מעל רגליהם, והיו אוכלים מן כל ימי היותם במדבר ארבעים שנה, ובשנת הארבעים בחדש הראשון בעשור לחדש מתה מרים ע״ה, ובחדש שנים עשר בשביעי בו מת משה רע״ה בן מאה ועשרים שנה, ויקבור אותו בגיא מול בית פעור. ויקם ה׳ את יהושע פרנס על ישראל והוא העביר את ישראל הירדן וכבש הארץ והרג שלשים ואחד מלכים ויחלקה לישראל. ויתר דברי משה ואשר עשה הלא הם כתובים על ספר דברי הישר.
פטירת משה רבינו ע״ה נוסחא א
פטירת משה רבינו ע״ה
[דפוס לבוב הנ״ל; ביה המדרש ח״ב]
וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים, אמר ר׳ שמואל בר נחמני כיון שבא משה לברך את ישראל ברכם בזאת הברכה: וזאת התורה שכתב בה וזאת הברכה, אשר ברך משה איש האלהים, איש האלהים זה משה, איש האלהים זה הקב״ה שכתוב בו ה׳ איש מלחמה. וכל כך למה, לקיים מה שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק. א״ר תנחומא איש האלהים, אם איש למה אלהים? אלא כשברח לפני פרעה נקרא איש, כשעלה לרקיע נקרא אלהים. ומפני מה זכה משה שהקב״ה נתעסק בו? שבשעה שירד למצרים כשהגיעה גאולתן של ישראל היו כולם עוסקים בשאילת כסף וזהב, ומשה היה טרוד ומסבב את העיר שלשה ימים ושלשה לילות למצוא ארונו של יוסף, לפי שלא היו יכולין לצאת ממצרים אלא אם יעלו עמהם עצמות יוסף, שנאמר וישבע יוסף את בני ישראל וגו׳. וכשהיה משה מבקש ארונו של יוסף היכן הוא, פגעה בו סרח בת אשר עיף ויגע, אמרה לו למה אתה טרוד כל כך, אמר לה על ארונו של יוסף אני טרוד, אמרה לו בא עמי לנילוס ואראך היכן הוא, הלך עמה אמרה לו במקום הזה הוא ארונו. ועשו אותו מעופרת וחתמו אותו מארבע רבעיו, שכך אמרו החרטומים אל פרעה וידעו המצריים שאין ישראל יכולין לצאת ממצרים עד שיעלו ארונו של יוסף, לפי שהם יודעים חומר השבועה שהשביע אותם, ולכך הסכימו עם מכשפות שלהם ועשו ארון של עופרת במיני כשפים, וזה הוא מקומו. מיד פתח משה פיו ואמר יוסף יוסף אתה יודע שהגיע זמן גאולתם של ישראל ואתה השבעת אותם שלא יעלו ממצרים עד שיעלו עצמותיך, ועתה תן כבוד לאלהי ישראל ואל תאחר גאולתם ועלה במהרה מהתהום, מיד התחיל ארונו של יוסף להתנענע ועלה מתהומות וצף על פני המים. נטלו משה על כתפיו והלך עמו, ישראל נטלו כל כסף וזהב ובגדים ושמלות של מצרים, ומשה לא חשב על זה אלא אדרבא היתה לו שמחה גדולה כי נטל ארון יוסף. אמר הקב״ה למשה: משה! חייך לא דבר קטן עשית בשביל שלא חששת על כסף וזהב וכו׳, גם אני בשעת סילוקך אני הוא המתעסק במטתך ולא שום אדם בעולם.
וכשהגיע יומו של מרע״ה ליפטר מן העולם א״ל הקב״ה הן קרבו ימיך למות, אמר לפניו רבש״ע אחר כל היגיעה שיגעתי תאמר לי שאמות. לא אמות כי אחיה וגו׳, א״ל הקב״ה רב לך עד פה תבוא ולא תוסיף, קרא את יהושע ואצונו, אמר לפניו רבש״ע מפני מה אני מת? אם בשביל כבודו של יהושע יכנס יהושע לשררה ואני אצא. א״ל הקב״ה ותעשה לו כמו שהיה עושה לך? א״ל הן. מיד הסכים משה והלך אחר יהושע וקרא לו רבי יהושע, נתיירא יהושע מאד וא״ל ולי אתה קורא רבי! א״ל מרע״ה ליהושע רוצה אתה שאחיה ולא אמות? א״ל הן, א״ל ולא טוב לך שלא אמות באופן כזה? ואם יקשה בעיניך שום דבר אני מלמדך, אבל קבל עליך שאחיה ואעשה לך כמו שהיית עושה לי. א״ל יהושע למרע"ה כל מה שתגזור עלי אני מקבל בשביל שאראה פניך. והתחיל מרע״ה לעשות ליהושע כל הכבוד שהיה עושה לו יהושע. כיון שנכנסו לאהל מועד ירד עמוד הענן שנאמר וירא ה׳ באהל בעמוד ענן והפסיק בין משה ליהושע, יהושע מבפנים ומרע"ה מבחוץ. כיון שראה כך אמר מאה מיתות ולא קנאה אחת התחיל משה לתבוע אותו בפיו ואמר לפניו רבש״ע מה חטא בידי כדי שאמות? א״ל הקב״ה הן, מחטאו של אדם הראשון שכתוב בו הן האדם היה כאחד ממנו לפיכך אתה מת. א״ל רבש״ע לשוא דשו רגלי בערפל ולשוא רצתי לפני בניך כסוס? א״ל כבר קנסתי מיתה על אדם. א״ל רבש״ע אדם הראשון מצוה קלה צוית אותו ועבר עליה ואני לא עברתי. א״ל הרי אברהם קדש שמי בעולם ומת, א״ל יצא ממנו ישמעאל וכו׳. א״ל הרי יצחק בנו שפשט צוארו ע״ג המזבח, א״ל יצא ממנו עשו וכו׳. א״ל הרי יעקב שיצאו ממנו י״ב שבטים ולא הכעיסוני, א״ל לא עלה לרקיע ולא דשו רגליו בערפל ולא דברת עמו פנים אל פנים ולא קבל התורה מידך, א״ל הקב״ה רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. אמר לפניו רבש״ע שמא יאמרו ישראל אלולי מצא במשה דברים רעים לא היה מסלקו מן העולם, א״ל כבר כתבתי בתורתי ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, א״ל שמא יאמרו בקטנותי עשיתי רצונך ובזקנותי לא עשיתי רצונך, א״ל כבר כתבתי על אשר לא קדשתם אותי. א״ל רבש״ע אכנס לא״י ואחיה שם שתי שנים או שלש ואמות, א״ל גזרה היא מלפני שלא תכנס לשם. א״ל אם לא אכנס בחיי אכנס במותי, א״ל לאו. א״ל רבש״ע כל הכעס הזה עלי למה? אמר לו על אשר לא קדשתם אותי. א״ל מרע״ה כתיב כל אלה יפעל אל וכו׳ ואתה מתנהג עם בריותך במדת רחמים פעם אחת ושתים ושלש, ואני עון אחד יש לי ואין אתה מכפר לי, א״ל הקב״ה משה שש עונות בידך ולא גליתי לך שום אחד מהם: בתחלה אמרת לי שלח נא ביד תשלח, שנית – ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה, שלישית – לא ה׳ שלחני, רביעית – ואם בריאה יברא ה׳, חמישית – שמעו נא המורים, ששית – והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים, אברהם יצחק ויעקב חטאים היו שאמרת לבניהם כך?! אמר לפניו רבש״ע ממך למדתי שאמרת את מחתות החטאים האלה בנפשותם, א״ל אני לא הזכרתי אבותם, א״ל רבש״ע כמה פעמים חטאו ישראל והתחננתי והתפללתי עליהם לפניך ומחלת להם ולי לא תמחול, א״ל אין דומה גזירת צבור לגזירת יחיד, ועוד עד היום היתה השעה מסורה בידך. מיד התחיל לדבר תפלות ותחנונים, ועליו אמר שלמה תחנונים ידבר רש. משלו משל למה״ד לחכם שהיה מלמד לבנו של מלך והיו כל בני פלטרין של מלך יראים ממנו, ולא בני פלטרין בלבד אלא גם כל העולם היו יראים ממנו והיו עושים כל רצונו על שהיה מלמד לבנו של מלך, לאחר זמן מועט מת בנו של מלך, כיון שמת אבד רבו כל הטובות שהיו לו מבני פלטרין והתחיל להחזיר על הפתחים, באותן הימים שהיה בנו של מלך חי היה הכל ברשותו של חכם, כיון שמת אבד הכל. כך מרע״ה כל זמן שהיה חי היה הכל ברשותו עליונים ותחתונים שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם, בקע הים, הוציא מים מן הסלע, הוריד המן, ולא עוד אלא שהיה אומר קומה ה׳ שובה ה׳, ועוד אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה. כיון שהגיע זמנו ליפטר היה מחזיר למי שיבקש עליו רחמים, הוי תחנונים ידבר רש, וכתיב לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים, עת היתה למשה לירד למצרים ליטול גאולה ולגאול את ישראל שנאמר גם האיש משה גדול מאד בכל ארץ מצרים, ועת היתה לו להפיל תחנה שנאמר ואתחנן וגו׳ בעת ההיא לאמר ה׳ אלהים וגו׳ שתי שמות הללו למה הזכירן משה? מלמד שאמר משה בשני שמות הללו ברא הקב״ה את עולמו ואת האדם בדין וברחמים, שנאמר וייצר ה׳ אלהים את האדם, ומנין ששני שמות הללו הם רחמים ודין? שנאמר ה׳ ה׳ אל רחום וחנון וגו׳ הרי כאן רחמים ודין, לזה אמר ה׳ אלהים אתה החלות להראות לי גבורתך בסנה ועתה בזקנותי אני מבקש רחמים על עמך צאן מרעיתך שתסלח ותכפר להם, בבקשה ממך אל תהיה כמלך בשר ודם, מלך ב״ו כשיהיה לו עבד בעודו בחור והוא גבור הוא אוהבו וכשיזקין הוא שונאו, אבל אתה אל תשליכני לעת זקנה וגו׳, את גדלך אלו עשרת הדברות, ואת ידך החזקה אלו עשר מכות, אשר מי אל בשמים ובארץ, אתה בראת הכל ובידך להמית ולהחיות, אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך לעתיד לבא. ולמה אמר משה כ״כ, אלא משה היה סבור שאם ישראל ירצו לעשות שום עון אינו מניחם וזה בשמים ובארץ, ר״ל אל אחד ואין זולתו, ולא עוד אלא שאודיע הוד כבודך לדורות שיבואו ואומר להם שעל ידי בקעת הים ונתת התורה לישראל והמטרת להם לחם מן השמים ארבעים שנה והעלית מים מן הבאר והוצאת להם מים מן הסלע, ועכשיו אם טוב בעיניך לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה, א״ל הקב״ה די לך, אם תשאר חי יטעו בך ויעשו אותך אלוה ויעבדוך, אמר לפניו רבש״ע כבר בדקת אותי בעשיית העגל ובטלתי אותו ועכשיו אמות? א״ל הקב״ה משה בן מי אתה? א״ל בן עמרם, א״ל ועמרם בן מי הוא? א״ל בן יצהר, יצהר בן מי הוא? א״ל בן קהת, וקהת בן מי הוא? א״ל בן לוי, א״ל וכולם ממי יצאו? א״ל מן אדה"ר, א״ל נשאר מהם שום אדם חי? א״ל כולם מתו, א״ל הקב״ה ואתה רוצה לחיות?! א״ל רבש״ע אדה"ר גנב ואכל מה שלא רצית וקנסת עליו מיתה ואני גנבתי כלום לפניך? וכבר כתבת עלי עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, א״ל הקב״ה למשה כלום אתה צדיק מאדה"ר ודורו? א״ל כן, אדה"ר וחוה פיתה אותם נחש ואני החייתי מתים בנחש, א״ל הקב״ה כלום אתה גדול מנח ודורו? א״ל כן, נח הבאת עליו ועל דורו מי המבול ונח לא בקש רחמים על דורו ואני אמרתי ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת. א״ל כלום אתה גדול מאברהם שנסיתי אותו בעשרה נסיונות? א״ל יצא ממנו ישמעאל שיאבדו בניו את בניך וכו׳. א״ל האתה גדול מיצחק? א״ל יצא מחלציו מי שיחריב את ביתך ובניו יהרגו את בניך כהניך ולויך, א״ל הקב״ה כלום אמרתי לך שתהרוג את המצרי? א״ל ואתה הרגת כל בכורי מצרים ואני אמות בשביל מצרי אחד?! א״ל הקב״ה ואתה דומה אלי ממית ומחיה? כלום אתה יכול להחיות כמוני, ולא תזכור כמה כבוד כבדתיך, אמרת לי קומה ה׳ וקמתי, שובה ה׳ ושבתי, גם בשבילך שניתי מעשה שמים וארץ, שדרכן של שמים להוריד טל ומטר וארץ להוציא לחם ואתה אמרת לי איני רוצה בזה אלא השמים יורידו לחם והארץ תוציא מים, וכן עשיתי שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ואומר עלי באר ענו לה. גם הייתי רוצה ליתן לך חיים ואמרת לי איני רוצה אלא אמות (מחני נא מספרך וגו'), גם אמרת לי ואם בריאה יברא ה׳ ופצתה האדמה את פיה ואני מלאתי את דבריך ועשיתי חפצך שנאמר ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם. גם אמרתי זובח לאלהים יחרם בלתי לה׳ לבדו, וכשחטאו ישראל בעגל בקשתי להקים את דברי ולא הנחת אותי ואמרת לי סלח נא לעון העם הזה, וסלחתי כדבריך. ולא עוד אלא התורה נקראת על שמי שנאמר תורת ה׳ תמימה וקראתיה על שמך שנאמר זכרו תורת משה עבדי, ג״כ ישראל נקראו על שמי שנאמר כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם, בני בכורי ישראל, וקראתים על שמך שנאמר ויזכור ימי עולם משה עמו. ולא עוד אלא שדברתי עמך באמירה ובדיבור שנאמר ויאמר ה׳ אל משה, וידבר ה׳ אל משה, אף אתה דברת עמי באמירה ובדיבור שנאמר ויאמר משה אל ה׳ וידבר משה אל ה׳, אני אין לפני אכילה ושתיה ועשיתיך כיוצא בי שנאמר ויהי שם עם ה׳ ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה. ג״כ אני אלהים ואתה אלהים שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה, ג״כ אני יש לי נביאים ואתה יש לך נביא שנאמר ואהרן אחיך יהיה נביאך. אתה אין בריה יכולה להסתכל כנגדך שנאמר וייראו מגשת אליו וגו', אני אמרתי וראית את אחורי ופני לא יראו ובך כתיב והביטו אחרי משה. בכ״ב אותיות כבדתי את התורה ובכולן כבדתיך, שלחתיך אל פרעה והוצאת את ישראל ממצרים, צויתך על השבת והמילה, נתתי לך עשרת הדברות, כסיתיך בענן, נתתי לך שני לוחות אבנים ושברת אותם, עשיתיך יחיד בעולם, הנחלתיך תורתי, כבדתיך משבעים זקנים. חזר משה והודה על הכל ואמר לפניו רבש״ע גדלתני והרבה טובות עשית לי שאיני יכול לספר אחת מני אלף, וכל העולם יודעים מה שגדלתני וכבדתני, ג״כ כל העולם יודעים שאתה ה׳ אחד יחיד בעולמך ואין זולתך ואין דומה לך, אתה בראת עליונים ותחתונים, אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון, ומי יוכל למלל גבורותיך, אלא דבר אחד אני מבקש ממך: שאעבור את הירדן. א״ל הקב״ה למשה, משה! שתי שבועות נשבעתי: אחת שלא תכנס לארץ ושנית שלא אכלה את ישראל, אם רצונך שאעבור על השבועה ותכנס לארץ ג״כ אעבור על השבועה ואכלה את ישראל. א״ל, רבש״ע בעלילה אתה בא עלי לתפוס חבל בשני ראשיו, יאבד משה ואלף כיוצא בו ולא תאבד נפש אחת מישראל. עוד אמר רבש״ע מה יאמרו הבריות רגלים שדשו ברקיע וידים שקבלו את התורה והפה שדבר עם ה׳ ימות, ואפילו הכי לא מצא תשובה מהשי"ת. זהו משה, מה יעשו ויאמרו שאר הבריות!
אמר רב עשר פעמים נכתבה מיתת משה: א) הן קרבו ימיך למות, ב) ומות בהר, ג) כי אנכי מת, ד) כי ידעתי אחרי מותי, ה) ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו, ו) וימת שם משה וכו'.
עשר פעמים גזר הקב״ה מיתה על משה ושלא יכנס לארץ ועדיין לא נחתם עליו גזר דין עד שנגלה עליו ב״ד הגדול ואמר לא תעבור את הירדן הזה, ודבר זה כולו היה קל בעיני משה ולא היה מעלה על לבו, שהיה אומר כמה פעמים חטאו ישראל וכיון שהייתי מתפלל עליהם היה הקב״ה סולח להם ומבטל הגזירה, אני שלא חטאתי מעודי כשאתפלל להקב"ה לא יקבל תפילתי?! כיון שראה הקב״ה שקל בעיני משה ולא רצה להתפלל על עצמו מיד קפץ הקב״ה וגזר וחתם עליו הדין ונשבע בשמו הגדול שלא יכנס לארץ, שנאמר לכן לא תביאו את הקהל הזה, כיון שראה שנחתם עליו גזר דין גזר תענית ועמד להתפלל ואמר איני זז מכאן עד שתבטל כל הגזירה. מה עשה לבש שק והתפלש באפר ועמד בתפלה לפני הקב״ה חמש עשרה פעמים עד שנזדעזעו שמים וארץ וכל יצורי בראשית ואמרו שמא הגיע צביונו של הקב״ה לחדש עולמו, יצאה בת קול ואמרה, לא הגיע צביונו של עולם אלא אשר בידו נפש כל בשר איש, איש זה משה שנאמר והאיש משה. מה עשה הקב״ה הכריז בכל הרקיעים ובכל בתי הדינים של מעלה שלא יקבלו תפלות משה ואין לשום מלאך להביא לפני תפלת משה לפי שחתמתי גזר דין עליו למיתה. קרא הקב״ה לכל שרי הרקיע בבהלה ואמר להם רדו ונעלו כל שער ושער כדי שלא תעלה תפלת משה. באותה שעה נזדעזעו שמים וארץ וכל מוסדות הארץ ויצורי בראשית כולם מפני תפלת משה שהיתה דומה לחרב שקורע וחותך ואינו מתעכב, והתפלאו עליו כעין יחזקאל שנאמר ואשמע אחרי קול רעש גדול, גדול זה משה שכתוב בו גם האיש משה גדול מאד. בשעה שראו גלגלי ושרפי מעלה שלא קבל הקב״ה תפלתו של משה ולא נשא לו פנים ולא נתן לו חיים, מיד פחתו כולם ואמרו ברוך כבוד ה׳ ממקומו שאין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משוא פנים בין קטן בין גדול. ומנין שנתחנן משה תקט"ו חנונין? כמנין ואתחנ״ן וגו', אמר לפניו רבש״ע הרבה פעמים נצטערתי בשביל ישראל עד שהיו לך עם סגולה ונחלה וראיתי בצרתן ולא אראה בשמחתם? הרי אני עושה תורתך פלסתר שכך כתיב ביומו תתן שכרו, ועכשיו היכן שכרי של מ' שנה שיגעתי בשביל בניך ונצטערתי עליהם במצרים ובים ובמדבר וקבעתי להם תורה ומצות, צרתם ראיתי וטובתם איני רואה, כי תאמר לי שלא אעבור את הירדן? מארבעים שנה ועד עכשיו לא הייתי מורה הוראה ויושב בישיבה? מיד התחיל הקב״ה לפייסו, א״ל בני משה! הרבה מתוקן לך לעוה״ב שתשבע מכל מיני ג״ע ועדניו שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, אלו הצדיקים המקיימים את התורה מאהבה. אמר שמואל אלו שלש מאות ועשר עולמות של עוה״ב שעתיד הקב״ה ליתן לכל צדיק וצדיק כמנין י״ש. אמר לו הקב״ה משה! ימיך בטלים ואורך אינו בטל, שלא תהא צריך לעולם הבא לא לאור החמה ולא לאור הלבנה וכוכבים ולא אכילה ושתיה ולא כסות ומלבוש ולא שמן לראשך ולא מנעלים לרגליך, שאני בכבודי מאיר לך, ומכבודי אשים לבושך ומהדרי אשים כסותך, ומזהרי אטהר פניך, וממתקי ארוה גרונך, וממרכבות רכובי אשים רכוביך, ומשרביט שלי שחקוק עליו שם המפורש שבו בראתי העולם תחלה, ממנו נתתי לך דוגמא בעוה"ב. שרביט שלי אחד משמונת אלפים ושבע מאות וששים רבוא מאותו של עוה״ב. א״ל הקב״ה בעוה״ז עשיתי הרבה אותות ומופתים ועל ידך הוצאתי את ישראל ממצרים וקרעתי להם הים והמטרתי להם המן והפכתי מי מרה למתוק ונתתי להם תורה ומצות כנגד אברי האדם וכנגד ימות השנה, ומלחמות נצחתי על ידיך, דייך רב לך! הגיע יומו של יהושע לפרנס את ישראל ועתיד אני לכתוב ע״י שלמה תלמידך וזרח השמש ובא השמש. אמר משה רבש״ע אם איני מפרנס את ישראל יכנסו בני תחתי או בני אהרן אחי ימלאו מקומי, אמר הקב״ה והוא (יהושע) ינחיל אותם את הארץ. כיון שראה שנגזרה גזירה עליו מיד וילך משה וידבר אליהם, מכ"ב בתשרי עד א׳ בשבט תשעים וחמשה ימים ובזמן הזה אמר לו הקב״ה עשר פעמים שימות, והיה ממתין עד אחד בשבט, ואז הלך וקרא לכל ישראל, ופירש את התורה לששים רבוא בשבעים לשון שנאמר באר היטב וגו'. ומנין שבאחד בשבט באר משה התורה לישראל? שנאמר ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה, מאחד בשבט עד ז׳ באדר ל״ו ימים ובאותם ימים פירש התורה לישראל, בשבעה באדר נפטר, ובאותו יום שמת היה יודע, שהיתה בת קול יוצאת ואומרת הזהר משה בעצמך שאין לך חיים בעולם כ״א היום הזה לבד.
אמר ר׳ חלבו באותו יום שמת מרע״ה כתב י״ג תורות, ספר תורה לכל שבט ושבט ועדיין לא הגיע חצי היום, אח״כ קרא לכל שבט ושבט ונתן להם התורה והמצות ואותו ס״ת (הי״ג) מובחר שבכולן הניחו בצד הארון, והזהירם והוכיחם לכל אחד ואחד בפני עצמו, אנשים לבד ונשים לבד ואמר להם הזהרו בכבוד התורה והמצות, ויש אומרים שירד גבריאל ונטל ספר תורה מידו של משה והעלה אותו לב״ד הגדול של מעלה להודיע צדקתו של משה, והיה מוליכו בכל רקיע ורקיע שנאמר צדקת ה׳ עשה ומשפטיו עם ישראל, ולא עוד אלא שנשמתן של צדיקים קורים בספר תורה של מרע״ה בשני ובחמישי ובמועדים. א״ר יאשיה באותה שעה עשה משה ליהושע כבוד גדול ופאר רב בפני בני ישראל, והיה כרוז יוצא מלפניו בכל מחנה ישראל לאמר בואו ושמעו דברי הנביא החדש שיקום עלינו היום. עלו כל ישראל לכבודו של יהושע, ואח״כ צוה משה להביא כסא של זהב ועטרה של מרגליות וכובע של מלכות ולבוש ארגמן, והיה משה עומד ומסדר ומעריך מערכות וספסלים של סנהדרין ושל ראשי גדודין ושל כהנים, ואח״כ הלך משה אל יהושע והלבישו ונתן עליו העטרה והושיבו על כסא של זהב והעמיד עליו מתורגמן לדרוש בפני כל ישראל, ומי היה המתורגמן? כלב בן יפונה. ויהושע דורש בפני כל ישראל ובפני משה רבו, ומהו המדרש שדרש יהושע? עורו רונו שמי השמים העליונים, העידו מוסדות הארץ התחתונים. עורו וסלסלו סדרי בראשית, עורו והרנינו הררי עולם והללו גבעות אדמה, עורו ופצחו צבאות רקיע ושירו וספרו כל אהלי יעקב, שירו כל משכנות ישראל, שמעו והאזינו כל אמרי, שימו לבבכם לכל דברי, קבלו בשמחה עליכם ועל נפשותיכם מצות אלהיכם, פתחו פיכם ולשונכם ותנו כבוד לאל מושיעכם ותהיו מודים לפני אדוניכם ותנו עליו בטחונכם, כי הוא אחד ואין שני לו ואין כמותו באלהים ואין כערכו במלכים ואין זולתו באדונים, אשר לשבחו אין קץ ולתהלתו אין אחרית וסוף, לנפלאותיו אין חקר ואין מספר לעלילותיו, והוא ישמור לנו שבועת אבותינו ויקיים לנו הברית והחסד והשבועה אשר נשבע להם ע״י משה רבינו, אשר גמלנו ברוב פלאים ושהוציאנו מעבדות לחרות, ושקרע לנו את הים, ושנתן לנו תרי״ג מצות.
אמר משה ל״ו שנה היה יהושע משרת אותי במדבר שנאמר ומשרתו יהושע בן נון נער, וכשהגיע גזרה של משה וא״ל הקב״ה הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע, ויצו את יהושע, היה משה הצדיק דן מעצמו ואומר שמא מפני שהגיעה שעת יהושע תלמידי אני מת, שהוא עתיד לפרנס את ישראל ולבוא בראשם, ובשביל זה היה עלי גזר דין שלא אכנס לארץ ולא לאכול מפירותיה, אבל מוטב שאחיה ויהיה יהושע פרנס ואני נכנס לא״י. מה עשה משה? מאחד בשבט עד ששה באדר היה הולך שחרית וערבית ומשמש ליהושע כתלמיד לרב, ואותם ל״ו יום עלו למשה יום לשנה. כיצד היה משה משמש את יהושע? בכל יום היה משה עומד מחצות לילה והולך לפתחו של יהושע ונטל המפתח ופותח את הדלת ונכנס ונוטל חלוק ומנערה ומניחה אצל מראשותיו, ונוטל מנעליו ומתקנן ומניחן בצדי המזבח, ונוטל טליתו וכסותו וסודרו וכובע של זהב ועטרת מרגליות ומבחינן ומצרפן ומזקקן ומסדרן לפניו על סילון של זהב. שוב היה מביא קיתון של מים וקערה של זהב ומניחן על הסילון, ועדיין יהושע לא היה נעור משנתו, ואח״כ היה מצוה משה לנער ולכבד בית אהלו של יהושע כעין אהלו של משה, ומכניס כסא הזהב, ופורש סדין של בוץ וסדין של מילת, ומסדר כלים יקרים ונאים שלו כמנהג המלכים. ואחר כך היה יוצא כרוז: משה עומד באהלו של יהושע ואומר כל המבקש להקביל פניו של יהושע יבא ויקביל, שנפל דבר ביהושע מאת ה׳ להיות פרנס על ישראל. באותה שעה כל יחיד ויחיד שבישראל שהיה שומע הכרוז היה מפחד ומזעזע ואומר אני חושש בראשי כדי שלא ילך, ובוכה אוי לך ארץ שמלכך נער! ובת קול אומרת כי נער ישראל ואוהבהו, גם הארץ פתחה פיה ואמרה נער הייתי גם זקנתי, ומתקבצים זקני ישראל וכל שרי הגדודים וראשי השבטים ושרי האלפים והמאות והעשרות. כשבאו אצל משה היה מושיב כל אחד ואחד לפי גדולתו, וכיון שרואה משה שיהושע נעור משנתו היה נכנס ונוטל חלוקו ונותנה לו בידו, כיון שהיה יהושע מכיר בו היה מתבייש ונוטל חלוקו ומכסה גופו ולובש בזעזעות נפשו ונופל על רגליו של משה ואומר לו אל תהרגני רבי בחצי ימי מפני השררה שבאה עלי מאת הקב״ה, אמר לו משה בני אל תתיירא אין לך עון בזה, במדה שמדדת לי אמדד לך ששמשתני בסבר פנים יפות כך שמשתיך תלמידי, ואהבת לרעך כמוך, לא כך שניתי לך יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך (איזה דברים נשנו פה באופן אחר מאשר בתחלת המאמר, ונראה כי מאמרים שונים נתערבו פה ונתחברו יחד), לסוף הניחו ליהושע עד שישב על סילון של זהב כדרך מלכי העולם, ועל כרחו עמד לו ומשמשו לכל צרכו ועל כרחו הניח עליו קרני ההוד למעלה מכולם. והיה מצוי אצלו זנגזיאל המלאך רבו וסופר על כל בני מרום, בשעה שסיים עמו כל סתרי תורה. כיון שנתעטף יהושע יפה, באו ואמרו כל ישראל מאחרים לכם, מיד תפש משה את יהושע והוציאו מתוך אהלו. כיון שראו ישראל את יהושע הולך בראש נזדעזעו כולם ועמדו על רגליהם והלכו שניהם עד מקום גדולים אצל הזהב והושיבו עליו בעל כרחו. כשראו ישראל כך בכו כולם וגם יהושע בכה ואמר גדולה וכבוד למה לי? יצאה בת קול ואמרה למשה אין לך חיים אלא חמש שעות בלבד, מיד צעק משה ואמר ליהושע שב כמלך בפני העם, ודרשו שניהם כאחד בפני כל ישראל, ונדמה להם פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה. משה קורא ויהושע מפרש מקרא שהיה משה קורא ויהושע קורא ומשה מפרש ולא היה עליהם חלוקה זה על זה, ונמצאו דבריהם מכוונים כאחד, ודומים כחרוזי מרגליות של מלכים. ועליהם אמר שלמה דברי חכמים כדרבונות וגו' היושבים בגנים וגו׳. ועדיין היו יושבים יהושע וישראל לפני משה, יצאה בת קול ואמרה אין לך חיים אלא ד׳ שעות, אמר משה לפני הקב״ה רבון העולמים אם מפני תלמידי אתה דוחה אותי אני נוהג כתלמיד לפניו, הוא ככהן גדול ואני ככהן הדיוט, הוא כמלך ואני כעבד. אמר הקב״ה נשבעתי בשמי הגדול ששמים ושמי השמים לא יכלכלוהו שלא תעבור את הירדן הזה. אמר משה רבון העולמים תן לי רשות ואהיה כעוף הפורח באויר בכח שם המפורש, או עשה אותי כדג ואשא שתי זרועותי כשני סנפירים וכל שערותי הפך אותם כקשקשים ואקפוץ אל הירדן ואראה את הארץ, א"ל הקב"ה אם נעשה לך כך הרי אני עובר על השבועה, א״ל רבש״ע הניחני על כנפי העננים כשיעור ג׳ פרסאות למעלה מן הירדן ויהיו עננים מלמטה ואני מלמעלה ואראה את כל הארץ, א״ל חשוב עלי כאלו עברתי על שבועתי. אמר לפניו רבש״ע חתוך אותי אבר אבר והשליכני אחר הירדן והחייני ואראה את הארץ, א״ל הרי הוא כאלו עברתי על שבועתי, א״ל הראני את הארץ במראית עין, א״ל בדבר הזה אני שומע לך שנאמר כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תעבור, והראהו הקב״ה את הארץ ד׳ מאות פרסה על ד' מאות פרסה כשיעור ערוגה בתוך פרדס, ונתן כח בעיניו כדי שיראנה כולה, הטמון בגבוה והסתר בגלוי והרחוק בקרוב כדי שיראנה כולה, וא״ל זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם וגו׳. עד כאן עלתה לו שעה, יצתה ב״ק ואמרה לא תצטער עצמך שאין לך חיים בעוה״ז אלא ג׳ שעות, אמר משה רבש״ע הניחני אצל בני גד ובני ראובן ותהי נפשי כאחד מהם, ויהושע ימלוך ויכנס לא״י עם ישראל, א״ל הקב״ה רוצה אתה לעשות תורתי פלסתר שכתוב בה שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו׳, כשיראו ישראל שאינך עולה לרגל מה יאמרו, ומה משה שנתנה תורה ומצות על ידו אינו עולה לרגל אנו עאכו״כ, נמצא אתה מבטל מצותי, ועוד כתבתי על ידך מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בבוא כל ישראל לראות את פני ה׳ אלהיך, אתה מבטל שעתו של יהושע בפני כל ישראל, כשיהיה יהושע דורש בחג לעיני כל ישראל מה ישראל אומרים עד שאנו לומדים תורה מפי התלמיד אנו הולכים לשמוע מפי הרב ולומדים ממנו, ונמצא אתה מאבד תורתי. עד כאן עלתה לו שעה אחת, יצתה ב״ק ואמרה לו משה משה! עד מתי אתה מצער עצמך שאין עוד אלא ב׳ שעות. וסמאל ראש לשטנים היה מצפה מתי תגיע שעה שיפטר משה אולי יקבל נשמתו כשאר בני אדם, כאדם המצפה לשמחה גדולה, כיון שראה מיכאל שר ישראל את ס"ם הרשע שהיה מצפה למיתת משה הרים קולו ובכה, והיה ס"ם שמח וצוחק, א״ל מיכאל, רשע! אני בוכה ואתה צוחק! ויש אומרים שאמר לו הפסוק אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, נפלתי במשה וקמתי בגדולתו של יהושע, בשעה שנפלו בידי ל״א מלכים. כי אשב בחשך זה חורבן בית ראשון ובית שני, ה' אור לי בימות המשיח. ע״כ עלתה לו שעה אחת, יצתה ב״ק ואמרה לו אין לך חיים בעוה״ז אלא שעה אחת, א״ל רבש״ע הנה אותר ואפרח כעוף הפורח בד׳ רוחות העולם ומלקט מזונותיו על הארץ ושותה מים מהנהרות ולערב חוזר לקנו, א״ל הקב״ה רב לך. א״ל רבש״ע הצור תמים פעלו! ונתן קולו בבכי ובכה ואמר למי אלך שיבקש עלי רחמים, הלך לכל מעשי בראשית ואמר להם בקשו עלי רחמים, אמרו לו על עצמנו אין אנו יכולים לבקש רחמים ככתוב את הכל עשה יפה בעתו ולבסוף כתיב הכל הולך אל מקום אחד, וכתיב כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה, על אחרים עאכו״כ. כיון שראה משה שאינו יכול להמלט מהמיתה קרא ליהושע בפני כל ישראל ואמר לו בני! ראה את כל העם הזה עם ה' אני מוסר לך, ותינוקותיהם שעדיין לא התעסקו במצות הזהר בהם, שלא תאמר להם דבר שאינו הגון, שהם בניו של הקב״ה וקראם בני בכורי ישראל, ואהבם מכל אומה. באותה שעה אמר הקב״ה ליהושע, יהושע! משה רבך הניחך ואתה הוא במקומו, טול מקל והך על קדקוד של הממאן לשמוע אליך, אל תמנע מנער מוסר, כי נער ישראל ואוהבהו. אמר יהושע משה רבי מה תהי עלי, שמא אתן להם נחלה בהר והם אומרים תן לנו בשפלה, א״ל מרע״ה אל תירא כי הקב״ה הבטיחני שישים שלום בחלוק הארץ, א״ל משה כל ספקות שיש לך לשאול שאל ממני עתה שאני ניטל ממך ולא תראני עוד, א״ל רבי היכן הנחתיך בין ביום ובין בלילה שיש לי לטעות? ומפני שלא שאל אז נשתכחו ממנו ג' אלפים הלכות קלות וחמורות, ובבית מדרשו של יעבץ התירו כל הספקות. א״ל אע״פ שאין לך ספקות לשאול בא ואנשקך, הלך אליו ונשקו ובכה על צוארו וברכו שנית היותך בשלום עם ישראל, כי עמדי לא מצאו קורות רוח מעולם מפני ההזהרות ותוכחות שהייתי מוכיחם.
התחיל משה לברך כל שבט ושבט בפני עצמו, כיון שראה שקצרה שעתו כללם בברכה אחת וא״ל הרבה צערתי אתכם בתורה ומצות, מחלו לי. א״ל רבינו אדונינו מחול לך, גם אנחנו הרבה הכעסנוך והרבינו עליך טורח מחול לנו, א״ל מחול הוא לכם. באו ואמרו לו הגיע השעה שאתה נפטר מהעולם, אמר ברוך שם חי וקיים לעולם! אמר משה לישראל בבקשה מכם כשתכנסו לא״י זכרו אותי ואת עצמותי ואמרו אוי לו לבן עמרם שרץ לפנינו כסוס ונפלו עצמותיו במדבר. אמרו לו ישראל רבינו אם אתה פורש ממנו מה יהא עלינו, אמר להם כשהייתי עמכם היה הקב״ה עמכם, שמא תאמרו כל הנסים והנפלאות שנעשו על ידי בשבילי היו? לא נעשו אלא בשבילכם ובעבור רחמיו וחסדיו, ואם יהיה בטחונכם עליו ודאי יעשה חפצכם. פתחו ישראל ואמרו ה׳ הוא האלהים ה׳ הוא האלהים, אלהים לנו מחסה ועוז. יצתה ב״ק ואמרה משה למה תצער עצמך אין לך חיים אלא חצי שעה, כיון שראה מדת העולם (הרחמים) ותשועות גדולות ונחמות שעתיד הקב״ה לעשות לישראל א״ל אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה׳, ועמד וברכם בשלום, ונתן קולו ובכה ואמר לישראל בשלום אראה אתכם לתחיית המתים, ויצא מלפניהם בבכיה גדולה, וגם ישראל בכו וזעקו זעקה גדולה ומרה, ועמד משה וקרע את חלוקו ונטל מעילו וכסה את ראשו באבל, ונכנס לתוך אהל והיה בוכה ואומר אוי לרגלי שלא דרכו בא״י, אוי לידי שלא קטפו מזמרותיה, אוי לגרוני שלא אכל מפירות ארץ זבת חלב ודבש. יצתה ב״ק ואמרה למשה אין לך חיים אלא רגע אחד ומחצה, מה עשה משה נטל את המגילה בידו וכתב עליה שם המפורש וספר הישר, והלך משה לאהלו של יהושע למסור לו המגילה, והיה יהושע יושב ודורש, משה מעומד ויהושע מיושב וכפף קומתו והניח ידו על ראשו ונתעלמו עיניו של יהושע ולא היה רואהו כדי שימאס נפשו. הלכו ישראל אצל משה לאהלו ואמרו היכן מרע״ה, אמרו להם בפתחו של יהושע, הלכו ומצאוהו שהיה עומד ויהושע יושב, אמרו ליהושע מה עלה על לבך שמשה עומד ואתה יושב, כיון שראהו יהושע מעומד צעק ואמר רבי רבי אבי אבי למה אתה מעניש אותי, אמרו לו ישראל: רבינו למדנו תורה, א״ל אין לי רשות, א״ל אין אנו מניחים אותך. יצאה ב״ק ואמרה למדו מיהושע שקבל תורה ממשה, והיה יהושע יושב בראש. אמר ר׳ שמואל בר נחמני א״ר יונתן בשעה שאמר יהושע ברוך שבחר בצדיקים נטלו אוצרות החכמה ונתנו ליהושע, ולא היה יודע משה מה היה יהושע אומר, לאחר שעמד יהושע אמרו לו ישראל סיים לנו את התורה, א״ל איני יודע מה אשיב לכם, והיה משה כותב בדמע ויהושע ממלא אחריו. באותה שעה אמר משה רבש״ע עד עכשיו בקשתי חיים ועכשיו הרי נפשי נתונה בידך.
כיון שהשלים נפשו למות, אמר הקב״ה למיכאל וגבריאל צאו והביאו לי נשמתו של משה, אמר גבריאל מי ששקול כנגד ששים רבוא היאך אני יכול ליטול נשמתו ולהיות חצוף לפניו. אח״כ אמר למיכאל כך ובכה מיכאל ואמר לו לזנגזיאל כך, אמר לפניו רבש״ע אני הייתי רבו והוא תלמידי איך אטול נשמתו, אח״כ אמר לס"ם ליטול נשמתו, מיד יצא בשמחה גדולה מלפני הקב״ה, ולבש חרבו וחגר אכזריות והלך לפני משה בחימה גדולה, כיון שנסתכל בו והוא היה כותב שם המפורש וזקוקין של אש יוצאת מפיו וזוהר פניו ומאמרו מבהיקים כשמש ודומה למלאך ה׳ צבאות, היה ס"ם מתיירא ומזדעזע ממנו, וכשהרים משה עיניו וראה ס"ם ומשה ידע שבא אליו, מיד חשכו עיניו של ס"ם מזיו של משה ונפל על פניו ואחזהו חיל כיולדה ולא יכול לדבר בפיו עד שפתח משה פיו תחלה לאמר: ס"ם ס"ם, אין שלום אמר ה׳ לרשעים, למה אתה עומד לנגדי, א״ל הגיע זמנך ליפטר מן העולם תן לי נשמתך, א״ל מי שלחך אלי? א״ל מי שברא העולם והנשמות ובידי נמסרו כל הנשמות משנברא העולם, א״ל משה יש בי כח יותר מכל באי עולם שיצאתי מהול ממעי אמי וביום שנולדתי דברתי לאבי ולאמי, אפילו משדי אמי לא ינקתי אלא בשכר, ובשלש שנים נתנבאתי שהייתי עתיד לקבל את התורה, ונטלתי כתר פרעה מעל ראשו, ובן שמונים שנה עשיתי אותות ומופתים והוצאתי ששים רבוא ממצרים, וקרעתי להם בים י״ב שבילין, והפכתי מי מרה למתוק, ופסלתי לוחות אבנים ועליתי לרקיע, והייתי תופס במלחמה וקבלתי חיציהם בענן, ודברתי פנים בפנים עם אדון העולם, ונצחתי פמליא של מעלה וקבלתי התורה וכתבתי מפי הקב״ה תרי״ג מצות ולימדתים את בני ישראל, ועשיתי מלחמה עם ב׳ מלכים ילידי הענק (סיחון ועוג) שבשעת המבול לא הגיע המים לקרסוליהם, והעמדתי חמה ולבנה ברום עולם, וכי יש בעולם גבור כמוני? רשע ברח מלפני! כיון שראה ס״ם נשמתו של משה תמה וברה ברח, יצתה ב״ק ואמרה אל תצער עצמך אין לך חיים בעולם אלא רגע, חזר ס"ם לפני הקב״ה, א״ל הקב״ה היכן היא נשמתו של משה, מה הבאת? א״ל ס״ם רבש״ע אם אתה אומר לי להפוך גיהנם ממדרגה עליונה לתחתונה יכול אני להפוך, ובן עמרם איני יכול לו, ואפילו לעמוד לפניו איני יכול שאור פניו דומה לשרפי מרכבה וזקוקין של אש יוצאין מפיו, ולא עוד אלא שזיו פניו דומה לשכינה, בבקשה ממך אל תשלחני אליו שאיני יכול לעמוד בפניו. א״ל הקב״ה רשע מאש של גיהנם נבראת ולאש של גיהנם אתה חוזר, בתחלה יצאת מלפני בשמחה גדולה וכשראית גדולתו חזרת בבושתך, לך והביא נשמתו. מה עשה ס"ם באותה שעה שלף חרבו מתערה ובא לפני משה ע״ה בחמה וקצף, נטל משה מטה האלהים בידו שהיה חקוק בו שם המפורש ופגע בס"ם וגער בו בגערה עד שרץ וברח מלפניו, ורץ משה אחריו בשם המפורש ותפס אותו והכהו במטה ועור עיניו מקרני הודו. עדיין עלתה לו חצי רגע יצתה ב״ק ואמרה לו משה למה תצער עצמך הגיע סוף השעה, עמד משה בתפלה ואמר רבש״ע זכור שנגלית אלי בסנה, זכור שהעלית אותי לרקיע ולא אכלתי ולא שתיתי ארבעים יום וארבעים לילה, רחום וחנון אל תמסרני ביד ס"ם, אמר הקב״ה קבלתי תפלתך, אני בעצמי אטפל ואקבור אותך, מיד קדש עצמו כשרפי ההוד ונגלה הקב״ה משמי מרום העליונים לקבל נשמתו של מרע״ה. כיון שראה משה להקב״ה נפל על פניו ואמר רבש״ע במדת חסד ובמדת רחמים בראת עולמך ובמדת רחמים אתה תנהג עמי, א״ל הקב״ה אני אלך לפניך ושלשה מלאכים באו עם הקב״ה והם מיכאל וזגזיאל וגבריאל, גבריאל הציע מטתו של משה, מיכאל פירס מילת מראשותיו וזגזיאל הניח כלי מילת במרגלותיו. מיכאל מימינו וגבריאל משמאלו, אמר לו הקב״ה למשה תקף שתי ידיך והניחן על החזה, העצם שתי עיניך ועשה כן, מיד קרא הקב״ה לנשמתו, א״ל בתי מאה ועשרים שנה קצבתי שנותיך להיות בגוף הצדיק, צאי ואל תאחרי בתי. השיבה הנפש אתה הוא היודע ואלהי הרוחות ובידך נפש כל חי, בראתני ונתתני להיות בגופו של צדיק זה, וכי יש גוף נקי וטהור וקדוש בעולם כמו זה שמעולם לא נראה זבובים עליו, ולא היה צר עין מעולם, טוב לי לשבת כאן, אמר לה הקב״ה אל תאחרי בתי, הגיע קצך ואושיבך עמי בכסא כבודי אצל שרפים ואופנים ומלאכים וכרובים. אמרה לפניו רבש״ע טוב לשבת בזה הצדיק כי המלאכים עזא ועזאל ירדו מן השמים והשחיתו דרכם ומשה זה שהיה בשר ודם מיום שנגלית אליו בסנה פירש מאשתו, הניחני. כיון שראה הקב״ה כך נטל נשמתו בנשיקת פה, שנאמר וימת שם משה עבד ה' על פי ה׳. ובכה עליו הקב״ה, והתחיל לקונן עליו שנאמר מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און, ומלאכי השרת בוכים ואומרים והחכמה מאין תמצא, והשמים אמרו אבד חסיד מן הארץ, והארץ אומרת וישר באדם אין, וכוכבים ומזלות וחמה ולבנה ורוח הקדש אומרים ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. בקש יהושע את משה ולא מצאו, בא מטטרון לפני הקב״ה ואמר רבש״ע משה בחייו שלך ובמותו שלך, אמר הקב״ה למטטרון אני לא על משה בלבד אני מתנחם אלא עליו ועל כל ישראל, שהרבה פעמים הכעיסוני והתפלל עליהם ומרצה אותי, שנאמר צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, ואמר לפני כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. גם אני מעיד עליו ולא קם נביא עוד כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים וגו' לכל האותות והמופתים והיד החזקה אשר עשה משה לעיני כל ישראל.
תם ונשלם פטירת רבינו אדונינו משה ע״ה.
פטירת משה רבינו ע״ה נוסחא ב
פטירת משה רבינו ע״ה
[קאהוט, הוספה לפירושי מנצור אלדמארי]
הן קרבו ימיך למות, אמר משה לפני הקב״ה בלשון ששבחתי אותך בפני ששים רבוא ואמרתי להם הן לה׳ אלהיך השמים ושמי השמים וגו׳ בלשון הזה אתה גוזר עלי מיתה? א״ל הקב״ה לא כן, אלא כשם ששלחתיך אל פרעה מלך מצרים להוציא בני מתחת ידיו אמרת לי הן אני ערל שפתים ועדיין הן שמורה לך, וכשם ששבחת אותי כנגד ששים רבוא ואמרת הן לה׳ אלהיך השמים וגו' כך אני מעלה אותך ראש על חמשים וחמשה רבוא צדיקים גמורים מנין ה״ן בתוך גן עדן אחר מיתתך.
אמר משה רבש״ע אם אין אתה מכניס אותי לארץ ישראל הנח אותי בעולם ואחיה ולא אמות, א״ל הקב״ה אם אין אתה מת בעוה״ז אין לך תחיה לעוה״ב, ולא עוד אלא שכתבתי בתורה על ידיך ואין מידי מציל. אמר משה רבש״ע אחיה כאיילים וכצבי הרים שהן אוכלין ירקות ועשבים ושותין מי הגשמים ורואין את העולם כך תשוה נפשי כאחד מהם, א״ל הקב״ה רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. אמר משה רבש״ע קח אחת משתי עיני ותנה אותה תחת עקבי דלתי היכלך ויניחו עליה הדלת ואראה את ארץ ישראל בעין אחת ולא אמות, א״ל הקב״ה הלא אמרתי לך אל תוסף דבר אלי עוד, ומיד פתח משה בשבחו של הקב״ה ואמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וגו', ונתן קול בבכי ובתחנונים והתחנן לארץ ואמר לה ארץ ארץ בבקשה ממך בקשי עלי רחמים מלפני הקב״ה אולי ירחם עלי על ידך ויכניס אותי לא״י, אמרה לו הארץ אני תהו ובהו ונאמר עלי והארץ כבגד תבלה איך אעמוד לפני מלך מלכי המלכים, אלא דין שלך ושלי אחד הוא שנאמר כי עפר אתה ואל עפר תשוב, הלך משה אצל השמים ואמר להם בבקשה מכם בקשו עלי רחמים מלפני הקב״ה אולי ירחם עלי על ידיכם ויכניסני לא״י, אמרו לו השמים עד שאנו מבקשים עליך רחמים נבקש על עצמנו תחלה שהרי נאמר בנו בדבר ה' שמים נעשו, ונאמר כי השמים כעשן נמלחו, ונאמר ושמים לא זכו בעיניו. הלך אצל חמה ולבנה והתחנן לפניהם שיבקשו עליו רחמים, אמרו לו אנו מתי מספר שנאמר מונה מספר לכוכבים, ועוד אמר בנו הקב״ה ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי. הלך משה אצל הר סיני והתחנן לפניו שיבקש עליו רחמים, אמר לו הר סיני והלא לא ראית אותי בעיניך וכתבת בתורה והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש, ונאמר כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה. הלך משה אצל הנהרות והתחנן לפניהם שיבקשו עליו רחמים, ואמרו הלא ידעת ואמרת יקוו המים אל מקום אחד, וכתיב הנותן בים דרך מי יצילנו אנו מיד הקב״ה. הלך אצל סדרי בראשית, והשיבוהו כל אחד ואחד שאין בו כח להצילו מיד הקב״ה דכתיב ואין מידי מציל. הלך משה אצל יהושע בן נון והתחנן לו ואמר לו בני זכור כמה חסד עשיתי עמך לילה ויומם, עמוד לי במדת רחמים לפני הקב״ה אולי ירחמני על ידך ואראה את א״י, באותה שעה היה יהושע בוכה ומספק כף על כף ועמד להתפלל, בא סמאל ותפש את פיו ואמר לו מפני מה אתה דוחה דברי הקב״ה הרי נאמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, מיד הלך יהושע אצל משה ואמר לו רבי הרי סמאל אינו מניח אותי להתפלל עליך, וכששמע הדבר היה נותן קולו בבכי, אף יהושע בכה במר נפש. הלך משה אצל אלעזר בן אהרן אחיו ואמר לו בני זכור אותן הימים שהיה על אהרן אביך הקצף על מעשה העגל ועמדתי עליו בתפלה והצלתיו מן המיתה שנאמר ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא, עמוד לי אתה בתפלה אולי ירחם עלי הקב״ה על ידיך ויראני את א״י, מיד עמד אלעזר להתפלל, בא סמאל ותפש את פיו ואמר לו מה לך להיות דוחה דבר ה׳, והשיב אלעזר הדבר למשה. הלך משה אצל כלב בן יפונה ואמר לו, ועשה כראשונים והשיב הדבר למשה ובכו שניהם. הלך משה אצל שרי אלפים ושרי מאות וכו׳. ואצל אהל מועד ואצל ישראל ואצל שבעים זקנים ואצל משכן ה׳ והוא בוכה ומתחנן אל כל אחד ואחד ואומר זכרו כמה פעמים קצף הקב״ה על אבותיכם עד שעמדתי ובטלתי הגזרה דכתיב הרף ממני ואשמידם אכנו בדבר ואורישנו וגו' ולבסוף וינחם ה׳, ונאמר סלחתי כדבריך, ועתה הכנסו כלכם לפני משכן ה׳ ובקשו עלי רחמים מלפני הקב״ה ויכניסני לא״י, שאין הקב״ה מואס בתפלתן של רבים שנאמר פדה בשלום נפשי כי ברבים היו עמדי, וכששמעו דבריו היו מכים וצועקים עד שעלתה בכייתם לכסא הכבוד ונכנסו לאוהל מועד להתפלל על משה, באותה שעה ירדו מלאכי השרת וחטפו דבריהם כדי שלא תעלה תפלתם לפני הקב״ה, ושם שני מלאכים גדולים שהיו ממונים עליהם אחד שמו ציקון ואחד שמו לחש, והיה לחש משיב מה שחטפו המלאכים, ומיד ירד סמאל ואסרו בשלשלת של אש והעלהו לפני הקב"ה והכהו שבעים מכות של אש והוציאוהו מפרגודו של הקב״ה, וכשראו ישראל כן אמרו למשה רבי אין מלאכי השרת מניחין אותנו להתפלל עליך. והיה סמאל הרשע מצפה למיתתו של משה בכל שעה וכל רגע שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ואין בכל המשטינים כמו סמאל הרשע, ואין בכל הנביאים כמו משה בצדקות שנאמר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, ואותה שעה היה סמאל שותק ומיכאל שרן של ישראל בוכה, אמר מיכאל לסמאל רשע אני בוכה ואתה שוחק, וישראל אומרים אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, נפלתי במיתתו של משה קמתי בפרנסתו של יהושע שעתיד שיפלו לפניו שלשים ואחד מלך. מה עשה רבינו ז״ל נטל המגלה לכתוב עליה שם המפורש למסור אותו ליהושע ולא השלים לכתוב עד שהגיע הרגע שימות בה.
אמר הקב״ה לגבריאל צא והבא לי נשמתו של משה, אמר גבריאל רבש״ע מי שהוא שקול כנגד ששים רבוא איך אוכל להביא את נשמתו ולראות במיתתו, אמר למיכאל לך וכן השיבו, אמר לסנגזאל שרו של עולם לך והביא לי נשמתו של משה, אמר סנגזאל רבש״ע אני הייתי לו רב ברשותך והוא תלמידי איך אוכל לראות מיתתו, אמר לסמאל לך והביא לי נשמתו של משה, מיד שמח הרשע שמחה גדולה ולבש כלי כעסו וחמתו וחגר חרבו ונתעטף באכזריות והלך אצל משה, וכשראה את משה כותב שם המפורש וזוהר מראהו דומה לשמש והוא דומה למלאך ה׳ צבאות אמר בלבו ודאי מה שאמרו המלאכים הראשונים שאינן יכולין ליטול נשמתו של משה. וכיון שראה סמאל את משה נחשכו עיניו של סמאל מזוהר עיניו של משה, וכשראה משה את סמאל שעומד כנגדו אמר לו משה: סמאל סמאל! אין שלום עליך מאלהי ולכל הרשעים כמותך, למה אתה עומד לנגדי, צא מלפני, ואם לאו אני מתיז את ראשך, ומיד אחז לסמאל רעד וחלחלה כיולדה ואמר למשה בנחת למה תכעוס רבי, תן לי נפשך, אמר לו משה ברשות מי? אמר סמאל ברשות מי ששלחני והוא מלך מלכי המלכים שבראך וברא הבריות, אמר לו משה חס ושלום שאתה מבריותיו של הקב״ה ואני נותן לך את נשמתי! אמר סמאל והרי נשמתן של כל באי העולם מסורין בידי מששת ימי בראשית, אמר לו משה וכי אני איני גדול מבני העולם ויש לי חלק באמתו של הקב״ה יותר ממך ומכל באי העולם, אמר סמאל ומה כוחך? אמר משה ולא ידעת שאני בן עמרם שיצאתי מהול מבטן אמי ולא נתונה בי חרב של מצוה ואבי לא היה צריך למול אותי, ואני הוא שגזרתי על פרעה ועל מצרים עשר מכות והוצאתי את בני ישראל מתוכן, ואני הוא שקרעתי את הים וטבעתי מצרים בתוכו, והיכן אתה שלא לקחת נשמתן. ואני הוא שהפכתי מי מרה למתוק, ואני הוא שעליתי לרקיע ודברתי עם ה׳ פנים בפנים, ואני הוא שקבלתי את התורה מימין הקב״ה, וכמה אותות ומופתים עשיתי, ואני הוא שעשיתי מלחמה עם סיחון ועוג שני גבורי עולם שנולדו בשעת המבול ולא הגיעו מי המבול עד קרסוליהן מפני גבהן, והקמתי במלחמתן חמה ולבנה ברום עולם והכיתים במטה שבידי והרגתים. ובילדותי הלכתי על רגלי בן שלשת ימים ומצאתי פתחון פה ודברתי עם אבי ועם אמי, ואפילו חלב לא ינקתי מאמי אלא בשכר, ובשלשה חדשים נתנה בי בינה ואמרתי עתיד אני לקבל תורה מימינו של הקב״ה, ובששה חדשים נכנסתי לפלטורין של פרעה ונטלתי כתרו מעל ראשו לרמז מה שאני עתיד לעשות לו, והוצאתי מתחת ידו ששים רבוא לעיני כל מצרים, והכיתי שרן של מצרים במטה, וגזרתי בים סוף שנים עשר דרך, ופסלתי שני לוחות אבנים בידי וכתב בהם הקב״ה עשרת הדברות, ועליתי למרום ודרתי תחת כסא הכבוד ארבעים יום וארבעים לילה שלש פעמים, מאה ועשרים יום ומאה ועשרים לילה, לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי כמלאכי השרת, וכסוני כנפי שכינה וגליתי רזים לבני אדם וקבלתי התורה מלפני הקב״ה וכתבתי מפיו שש מאות ושלש עשרה מצות, ואתה רשע היאך יש לך יכולת לטול נשמתי הטהורה הנתונה בקרבי מאדון כל הנשמות בקדושה וטהרה, לך ממני! אין לך רשות שתשב במקום שאני יושב בו, ואין לך רשות לעמוד במקום שאני עומד בו ואין לך רשות לדבר במקומי, ברח מלפני שנשמתי איני נותן לך. כיון ששמע מלאך המות (הוא סמאל) זה הדבר מפי משה תמה תמיהה גדולה ונבהל וחזר סמאל להשיב הדברים לפני הגבורה, ומיד כעס עליו הקב״ה ואמר לו צא והביא לי נשמתו של משה ואם לאו אני נוזף בך ומבטלך ממלאכתך ואמסור אותה לאחרים, אמר סמאל לפני הקב״ה נורא עלילה הרשות שלך היא, אם אתה אומר לי לך לגיהנם והפוך את עליונה לתחתונה והוריד של מטה למעלה ושלמעלה למטה ברגע אחד ארד ולא אעכב דבריך, אבל לפני בן עמרם אין בי יכולת לעמוד לפניו, אמר לו הקב״ה מפני מה? אמר סמאל מפני שהוא דומה לשרי המרכבה הגדולה שלך וזיקים וברקים ואש יוצאין מפיו בדברו עמי כמו שיוצאין מפי שרפים העומדים להודות לשבח ולפאר ולרומם ולנצח ולגדל את שם כבודך, וזוהר מראה פניו כזוהר שכינתך, בבקשה ממך אל תשלחני אצלו שאיני יכול לו לעמוד בפניו, ומיד כעס עליו הקב״ה ואמר לו צא והביא נשמתו של משה, וכיון שיצא אמר לו הקב״ה רשע מתוך גיהנם נבראת ולתוך גיהנם אתה חוזר, בתחלה יצאת מלפני בשמחה גדולה לקחת נשמתו של משה, כיון שראית שבחו וגדלו אתה אומר אין בי יכולת לעמוד בפניו, גלוי וידוע לפני שאם לא תביא את נשמתו של משה שתחזור מלפני בבושה וכלימה. מיד שלף סמאל חרבו מתערה ועמד בכעס על משה ואמר בלבו אהרוג אותו או יהרוג אותי, וכיון שראהו משה עמד עליו בחמה ובידו מטה אלהים שחקוק עליו שם המפורש וגער בו ורץ מלפניו. ומשה רץ אחריו ותפשו והכהו ונטל קרן הודו ועיור עיניו ושיגרו בבושה וכלימה, וכמעט קט היה משה הורגו, ובאותה שעה יצאה בת קול ואמרה למשה אל תשלח ידו בו שבני אדם צריכין לו, ומיד מצא משה פתחון פה ואמר לפני הקב״ה רבש״ע זכור לי אותו היום שאמרת לי לך ואשלחך אל פרעה, זכור אותו היום שעליתי בו על הר סיני ועמדתי לפניך ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי עד שקבלתי התורה מידיך ונתתי אותה לעמך ישראל, בבקשה ממך אל תמסרני ביד מלאך המות, אלא הנני בידיך כטוב בעיניך עשה עם עבדך. אמר הקב״ה אל תירא אני בעצמי אטפל בך וקוברך, מיד עמד משה בתפלה ונפל על פניו ואמר בתחנונים רבש״ע במדת רחמים אתה בראת עולמך ובמדת רחמים אתה מנהיג עולמך התנהג עמי במדת רחמים, ומיד יצתה בת קול ואמרה משה משה אל תירא כי הלך לפניך צדקך וכבוד ה׳ יאספך. באותה שעה ירדה השכינה ושלשה מלאכים גבריאל ומיכאל וסנגזאל, מיכאל הציע מטתו של משה וגבריאל פרס סדין של ארגמן תחת מראשותיו, סנגזאל עשה לו כזה במרגלותיו, ונגלה הקב״ה ואמר למשה השקף שתי עיניך זו על גבי זו והשקיף, אמר לו הנח ידיך זו על גבי זו ועשה, והקיף שתי רגליו זו על גבי זו, וברגע נשק הקב״ה למשה בפיו ונטל נשמתו בנשיקה, שנאמר וימת שם משה עבד ה׳, והיו המלאכים בוכים עליו ומספידים ואומרים החכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה, והקב״ה אומר מי יקום לי עם מרעים, השמים מכין עליו ומספידין ואומרין אבד חסיד מן הארץ, ארץ בוכה ומספדת עליו ואומרת אבד ממני חסיד וישר, חמה ולבנה בוכין ומספידין ואומרין בינו בוערים בעם, כוכבים ומזלות בוכין ומספידין ואומרין וכסילים מתי תשכילון, סדרי בראשית היו בוכין ומספידין עליו ואומרין הצדיק אבד, רוח הקדש מיללת ואומרת ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. וכשבקש יהושע את משה רבו ולא מצאהו היה בוכה ואומר אנא ה׳ הושיעה נא אנא ה׳ הושיעה נא, ישראל היו בוכין וסופדין ואומרין ויתאראשי עם, מלאכי רקיע סופדין ואומרין צדקת ה׳ עשה ומשפטיו עם ישראל. עד כאן לא ידע מלאך המות שמת משה והיה מתירא מגזירתו של הקב״ה והלך למקומו ובקשו ולא מצאו, הלך אצל הארץ ואמר היכן משה בן עמרם? אמרה לו הארץ איני יודעת להיכן הלך, הלך אצל הים אמר לו ראית בן עמרם? אמר לו הים מיום שגזר בי שנים עשר גזרים ועבר בי הוא ובני ישראל שוב לא ראיתיו, הלך אצל גיהנם אמרה לו גיהגם באזני שמעתי אותו ולא ראיתיו, הלך אצל שאול ואבדון וטיט היון אמר להם ראיתם בן עמרם? אמרו לו שמו ידענו כי שמענו שמעו מפרעה מלך מצרים ואותו לא ראינו, שנאמר ים אמר לא בי הוא תהום אמר אין עמדי שאול ומות אומר שמענו שמעו, הלך אצל תהומות אמרו לו לא ראינוהו אלא שמענו שמעו, ובא אל בני קרח שהם עומדין בתהום ואמר להם ראיתם בן עמרם? אמרו לא מצאנוהו מיום שפתחה הארץ את פיה ובלעה אותנו על ידו, הלך אצל השמים ואמר להם ראיתם בן עמרם? אמרו לא ראינוהו מיום שעלה אלינו בדבר ה׳ לקבל התורה, הלך אצל גן עדן, וכיון שראו אותו המלאכים הממונים על גן עדן היו דוחפין אותו ואומרין לו אל תכנס לתוך גן עדן שנאמר זה השער לה׳ צדיקים יבואו בו. מה עשה פרח בכנפיו מעל דלתות גן עדן כשיעור ארבעת אלפים פרסה ונפל לתוך גן עדן, אמר לה, משה ראוי לך! אמרה לו מיום שבא אלי עם גבריאל לראות מתן שכרן של צדיקים שוב לא ראיתיו, הלך אצל עץ החיים, וכיון שראה אותו ברחוק שלש מאות פרסה סח ואמר לו עץ החיים אל תקרב אלי, אמר מלאך המות לעץ החיים ראית בן עמרם? אמר מיום שבא אלי ונטל המטה שוב לא ראיתיו, הלך אצל עץ הדעת ואמר לו ראית בן עמרם? אמר מיום שנטל ממני קולמוס לכתוב בו את התורה שוב לא ראיתיו, הלך אצל ההרים אמרו לו מיום שפסל ממנו שני הלוחות שוב לא ראינוהו, הלך אצל מדבריות אמרו לו מיום שנהג בני ישראל כצאן שוב לא ראינוהו, הלך אצל הר סיני אמר לו מיום שקבל עלי תורה מימין הקב״ה שוב לא ראיתיו, הלך אצל בהמות וחיות אמר להם ראיתם בן עמרם? אמרו לא ראינוהו מיום שהבדילנו בין טמאה לטהורה. הלך אצל המלאך ששמו דומה שהוא ממונה על הנשמות ואמר לו ראית בן עמרם? אמר לו שמעתי שספדוהו במרום, הלך אצל המלאכים אמר להם ראיתם בן עמרם? אמרו לו הלך אצל בני אדם, הלך אל בני אדם אמר להם משה היכן הוא? אמרו וכי משה מבני אדם הוא אין משה אלא ממלאכי השרת שעלה למרום ודר במרום כמלאכי השרת ואסף רוח בחפניו כמלאכי השרת (חסר פה שורה אחת). והקב״ה אספו למקום קדושתו, ומה לך אצל בן עמרם, והכתוב אומר עליו אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח, ואין בריה בעולם יודעת מקום בן עמרם שנאמר ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה. הנך שוכב – אמרו חז״ל נתביישה שכינה וכו׳ (עי׳ סוטה י״ג ע״ב, ודברים רבה פ׳ וזאת הברכה, וילקוט פ׳ וילך).