אוצר מדרשים· הרב יהודה דוד אייזנשטיין
מדרשי רבי אליעזר
הקדמה
מדרשי רבי אליעזר: מכונה אליעזר בן הורקנוס תלמידו של ריב״ז, והוא סתם רבי אליעזר במשנה וברייתא.
יש מדרשות ואגדות רבות על תולדותיו, וגם מדרשים שנקראו על שמו. ר״ח מאיר הורוויץ בבית עקד האגדות חוברת א׳ מביא שבע נוסחאות ממעשה דרבי אליעזר בן הורקנוס בימי ילדותו עד שהגדיל בתורה. הנוסחא א׳ העתיק מאבות דר״נ כ״י די רוסי סי׳ 327 שנכתב בשנת 1290, נוסחא ב' מאדר״נ בספר המעשים כ״י מינכען סי׳ 222. נוסחא ג׳ מאדר״נ הנדפס במסכתות קטנות בדפוסי ש״ס, נוסחא ד׳ מבראשית רבה פמ״ב וילקוט שמעוני ע״פ ויהי בימי אמרפל. נוסחא ה׳ מתנחומא פ׳ לך לך הוצאת באבער. נוסחא ו׳ ע״פ ספר דרשות מר״ח מווין מכ״י די רוסי סי׳ 1264 והיא העתקה חפשית מפרקי דר״א פ״א ופ״ב (עי' שם). נוסחא ז׳ היא הוספה ותמצית של ספרים שונים. בנוסחאות האלה יש שנויים בפרטי המעשה של ר״א: לפי פרדר״א היה ריב״ז מעיר את ר״א שידרוש כדי שימצא חן בעיני אביו שבא לנדותו מנכסיו. וכנראה מפרק ג׳ דרש ר״א בעניני הבריאה, אך לפי נוסחת בראשית רבה והתנחומא דרש ר״א במקרה ונתגלגל הדבר שבא אביו בשעה שדרש בענין אמרפל והמלכים, וכנראה הנוסחא בפרקי דר״א הוא יותר קדומה. תמצית המעשה היא כי ר״א בימי עלומיו היה פועל ועובד אדמה בשדות אביו שהיה עשיר גדול, וכשהיה ר״א כבן כ״ב או כ״ח ברח מאביו ובא לירושלם לישיבת ר״י בן זכאי, כי נפשו חשקה בתורה, ובזמן קצר רכש לו הידיעות הנחוצות להיות דרשן נפלא. ואבי ר״א לא ידע מה שנעשה עם בנו, ויבא לפני ריב״ז להעביר את בנו מנחלתו באשר עזבו. אז העמיד ריב״ז את ר״א לדרוש ברבים, וכאשר נודע לאביו כי הוא בנו שמח מאד עד שרצה לבכרו על פני אחיו, אך ר״א מאן בזה והיה שמח בחלקו הראוי לו (עי׳ אוצר ישראל ערך אליעזר בן הורקנוס). ר״א הצטיין בישיבת ריב״ז עד כי אמר עליו רבו כי הוא מכריע את כל חכמי ישראל בלמודו (אבות פ״ב ח׳).
על שם ר״א נקרא הספר פרקי דרבי אליעזר שנקרא ג״כ ברייתא דר״א, הכולל ברייתות שנשנו בבית מדרשו בחייו וגם אחרי מותו, ולכן נמצאים בו איזה תנאים מאוחרים. הספר הזה הוא עתיק מאד, ואיזה ברייתות מוקדמים גם למשניות הסדורות ע״י רבינו הקדוש. הוא כולל מדרשים ואגדות ממעשה בראשית וימות עולם עם איזה מנהגים ודינים, ועניני קבלה. ויש בו נ״ד פרקים. מפרק א׳ עד ט״ו הוא מסודר על סדר פרשיות התורה. פרק ט״ו מוסב על להט החרב המתהפכת, פט״ז ופי״ז אודות גמילות חסדים. מפי״ח ואילך חוזר לסדרי התורה ודורש עליהם עד פכ״ד על בני נח ודור הפלגה ואברהם. פכ״ה על סדום, מפכ״ו עד פל״א בעשרה נסיונות שנתנסה אברהם, פל״ב ופל״ג אודות יצחק ועניני הצדקה ומסיים בפל״ד בתחיית המתים, וחוזר לסדרי תורה מן פל״ה עד פ״מ. פמ״א מתן תורה, פמ״ב בשלח פרעה, פמ״ג תשובת פרעה בים ובדרך אגב ברכת הרוצה בתשובה. בפרק מ״ד חוזר לסדרי התורה לפרשת עמלק, ופמ״ה במעשה העגל, פמ״ו לוחות שניות וסיים בסלחתי כדבריך, פמ״ז הוא תשלום ענין העגל, ואגב ענין השיטים, ואח״ז סדר ברכת גואל ישראל. פמ״ח בגאולת מצרים וסומך לו גאולת ישראל ע״י מרדכי בימי המן. פמ״ט ופ״נ באגג, ואח״ז סדר ברכת רופא חולים, פנ״א ג״כ ברפואה, פנ״ב ונ״ג בחולי חזקיה ורפואתו, ומסיים בפרק נ״ד ברכת רופא חולים. (עי' פרק האחרון מפרקי דר״א בבתי מדרשות למר ווערטהיימער ח״ג), שבעת הפרקים האחרונים נספחים לסדר אליהו זוטא (עי' נספחים לסדר אליהו זוטא לרמא״ש, ווין תרס״ד). לפי דעת צונץ והחוקרים האחרונים היה מחבר הספר הזה ר׳ אליעזר ב״ר יצחק ב״ר יהושע ב״ר אבון אחד מחכמי איטליא בשנת 833, אך יש סתירה לדבריהם, כי רב עמרם גאון שחי בזמן ההוא מיחס את פרקי דר״א לר׳ אליעזר בן הורקנוס (סדור רב עמרם דף ל״ב ע״א), והרמב״ם אומר: ראיתי לר' אליעזר הגדול (הוא ר״א בן הורקנוס) דברים בפרקיו הנקובים בשם הידועים פרקי ר׳ אליעזר (מורה מאמר ב' פכ״ז). ועוד קדמונים אחרים יחסו את הספר לר״א התנא. אף כי בלי ספק נתוספו בו כמה מאמרים מאמוראים ומעתיקים מאוחרים, ויצא מסודר כמו שנמצא לפנינו במאה התשיעית, פרקי דר״א נדפס ראשונה בקושטא בשנת בר״ן יחד=רנ״ב (1492) וכמה פעמים אח״כ. ועם ביאור מר' זאב וואלף איינהארן (ווילנא תקצ״ט). ההוצאה היותר חשובה היא עם מבוא וביאור לר״ד לוריא (ווארשא תרי״ב), ע״ע פרקי דר׳ אליעזר באוצר ישראל. עי׳ ג״כ אגדת אגדות או קובץ מדרשים קטנים ח״א, ובית עקד האגדות ח״ב לרח״מ הלוי הורוויץ.
הספר ארחות חיים מיוחס ג״כ לר״א בן הורקנוס, והוא צוואת התנא ר״א הגדול שצוה להורקנוס בנו. תוכנו מוסר השכל ומדות ישרות להתנהג בהן, ויש בו פתיחה וסעיפים המתחילים במלת ״בני״. ונקרא הספר ארחות חיים, ע״ש שאמרו לו תלמידיו בעת שבאו לבקרו בהיותו חולה: רבנו תלמדנו ארחות חיים ונזכה לחיי עוה״ב (ברכות כ״ח.). לדעת ר״מ די לונזאנו חבר ספר ארחות חיים איש אחר בשם ר' אליעזר הגדול הנזכר בפוסקים, והזכירו גם הטור באו״ח סי' תקפ״ב, וכי ההקדמה ממעשה ר״א בן הורקנוס כתב המעתיק שחשב שגוף הספר שייך לר״א זה (שתי ידות קכ״ב) והוא ר' אליעזר בר יצחק מווירמיזא שהיה ג״כ פייטן ובקי באגדה (מפתח לפדר״א מרח״מ הורוויץ). ובעל שם הגדולים כתב בשם רמד״ל: גוף ספר הצוואות הוא מחכם אחד שהיה מגדולי לותיר, רבו של רש״י ז״ל שנקרא בימיו רבי אליעזר הגדול. אולם לדעת ר׳ גרשון העניך בבאורו לארחות חיים (ווארשא תרנ״א, לובלין תרס״ג), כל הספר הוא מעשה התנא ר״א בן הורקנוס, כי דחוק לומר שההקדמה הוא ממחבר אחר, ועוד שהשיטה בהצוואות מתאמת עם שיטת התנא ר״א לפי מאמריו המפוזרים בש״ס ומדרשים, ע״ע ארחות חיים באוצר ישראל.
ארחות חיים נדפס ראשונה עם א״ב דבן סירא, קושטא רע״ט, ויניציא ש״ד, ועם תוספת סדר גן עדן בס' שארית יוסף, שאלוניקי רפ״א, ובפני עצמו פראג שע״ב וזאלקווא תצ״ח. בדפוסים הראשונים יש ס״ד סעיפים ובאחרונים ס״ו סעיפים, וכן בהוצאת חיים אברהם אבא גאלדבלאט עם הערות ״אשל חיים״ ווילנא תרנ״ג.
אותיות דר״א, שיסד כ״ב צירופי א״ב, מובא במדרש יהי אור פ׳ בראשית (דפוס קרימונה כ״ב ע״ג) וז״ל: ר' יהודה אומר באתון גליפן דר׳ אלעזר (אליעזר) אית קוטרי דאתוון כ״ב קטירין כחדא, תרין אתוון דא סליק ודא נחי׳ וכו׳ וסימנך דא א״ך ב״ך א״ל, עכ״ל (רב פעלים 38).
שאלות ר׳ אליעזר, עשר שאלות אודות תחיית המתים מיוחס אליו בטעות, ע' בערך מדרש תחיית המתים.
ספר ארחות חיים
[מהוצאת ר' גרשון חנוך העניך]
א׳) אמרו כשחלה רבי אליעזר הגדול נכנסו חכמים אצלו. כשראה אותם אמר להם תמה אני על חכמי הדור אם ימותו מיתת עצמן. אמרו לו רבי למה? אמר להם מפני שלא שמשתם אותי. לאחר כך נכנס ר׳ עקיבא בן יוסף אמר לו מפני מה לא באת לשמש אותי? א״ל לא היה לי פנאי. א״ל עקיבא! תמה אני אם תמות מיתת עצמך. באותה שעה נתחללו אבריו של ר״ע ונמס דמו (לבו) בקרבו, אמר לו רבי למדני. באותה שעה שנה לו שש מאות הלכות פסוקות על בהרת עזה כשלג. קראו להורקנוס בנו וישימהו על יד ימינו. בכה רבי אליעזר ואמר בני! עד היום הייתי מתנהג עמך ברוגז ולא הסברתי לך פנים כדי לכוף אותך ביראת קונך, ועתה בני הנני הולך לנועם ה' והדרו, בא ואלמדך ארחות חיים, פתח ר״א ואמר ה׳ שמעתי שמעך יראתי (חבקוק ג׳).
ב׳) בני, שים נא כבוד לה׳ ותן לו תודה, וזכור כי מחומר עשאך, והוא הוציאך לאויר העולם וכננך בעצמות עצם אל עצם והכניסך בעוה״ז ואתה לא הכנסת בו, כי הוא אינו צריך לך ואתה צריך לו.
ג׳) בני, אל תאמין בעצמך עד יום מותך, הלכתא כרבנן הלכתא (אבות פ״ב ד׳, עי׳ ירוש׳ שבת פ״א ג׳). אבל אל תאמין בעצמך בשלות גופך בעוה״ז, כמה שכבו על מטתם ולא קמו, כמה שכבו על מטתם שמחים וטובי לב וקמו בחלאים רעים, כמה שכבו על מטתם בריאים והקיצו במכאובים רעים.
ד׳) בני, הוי זהיר להתאבק בעפר רגלי החכמים (אבות פ״א ד׳), ואל תסמוך על דעתך, ואינך רשאי לומר קבלו דעתי (שם פ״ד ח׳).
ה׳) בני, ירא את ה׳ אלהי אביך ועבדהו, והוי זהיר בק״ש ערבית ובתפלה של שחרית. כמו שאמר דוד המלך ע״ה ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי, כמו שתקנו אבות הראשונים. ותפלת ערבית שים ראשונה לכל התפלות כי יעקב אבינו תיקן אותה והכתוב עשאו ראש לכל אבות, שנאמר והנה ה׳ נצב עליו ויאמר אני ה׳ אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק וגו׳. בתחלה הזכיר שמו הקדוש עליו ואח״כ אלהי אברהם ואלהי יצחק.
ו׳) בני, הוי קל כצבי ואל תהא עצל לקרות ק״ש בעונתה, ואל תעכב אותה לשיעור דרבנן (עי׳ ברכות ט׳: ושם כ״ה:), כי הזריזין מקדימין למצות. וכל הקורא ק״ש בעונתה נותן כבוד לבוראו.
ז׳) בני, הוי זהיר בק״ש על מטתך ולקדש עצמך ולברך לבוראך ושכבת וערבה שנתך, ולאחר שתקדש עצמך בזה אל תספר בדברים בטלים ואל תעסוק עם אשתך בדבר אחר הואיל וכבר קדשת עצמך בקדושת קונך, כי נשמתך תעלה ואינך יודע האיך יקבלוה לעמוד לפניו, והקיצות היא תשיחך.
ח׳) בני, הכהנים נכנסין לאכול בתרומתן ונשמתך עולה באותה שעה. אם תזכה תכנס ביניהם, ואם לא ידחו אותך לחוץ.
ט׳) בני, כשתעמוד משנתך בחצות הלילה, אז תספר עם אשתך בקדושה, ואל תנבל את פיך ואפילו דבר שחוק כי אתה עתיד ליתן דין וחשבון על שיחה שבינך ובין אשתך, וכשתקיץ משנתך אל יפנה לבך בהרהורים רעים כי הרהור מביא לידי מעשה. הנה מה טוב ומה נעים כשהקב״ה נכנס עם הצדיקים שתהיה מצוי בתוכם למשוך חוט של חסד עליך, להיות גורלך עם הצדיקים בגן עדן ואם תזכה ותהיה עמהם אשריך וטוב לך.
י׳) בני, הוי זהיר בכלי של מים סמוך למטתך וכשתקום בבוקר אל תטול חלוקך ללבוש בלא נטילת ידים לא מידך ולא מיד אחר שלא נטל ידיו, כי רוח הטומאה שורה על הידים (שבת ק״ט.), ואל תעביר אותם על גבי עיניך פן יכשלו רבים במראות עיניך, כי אין ברכה שורה במראה עין שקבל טומאה, ואי עביד להסתכל בשונאו שונאו נמלט ואוהבו נכשל.
י״א) בני, הוי זהיר לנקות גופך ולפנות דירת נפשך ולא תשקצנה, ואל תהי גורם להיות נמאס.
י״ב) בני, הוי זהיר בנטילת ידים, כי נטילת ידים בכלל הדברים העומדים ברומו של עולם, וכל המזלזל בנטילת ידים הרי זה מנודה לשמים, וכל שכן שאין לו חלק לעולם הבא. וכשתרחץ ידיך זקוף אצבעותיך למעלה וברך ליוצרך, ואל תברך עד שיהיו הידים רחוצות, כי אסור להזכיר קדושת שמו בלכלוך הידים כשהן מזוהמות, ואל תטול ידיך ממי שלאנטל ידיו (כמו בנטילת ידים שחרית כן בנטילת ידים לסעודה עי׳ ברכות נ״ג:).
י״ג) בני, אל תלבש בגדיך בלא ברכה, כי כשם שנהנה אדם כשיתן אוכל לנפשו וצריך לברך על הנאת האוכל, כך צריך לברך על הנאת המלבוש בכל עת שילבש. וכל מי שלא ברך על מלבושו ילבש ברימה וגוש עפר בקבר, וקשה אותה רימה כמחט בבשר החי (ברכות י״ח:).
י״ד) בני, הוי זהיר להתעטף בעטיפת מצוה, כסוי מצוה על גוף צדיק ינוח. כל מי שאין כסוי מצוה בגופו נקרא לבושו בגד בוגדים בגדו, כי מעיד עדות שקר בעצמו.
ט״ו) בני, הכון לקראת אלהיך ושים עטרת תפארת בראשך, השמן הטוב על הראש, והם התפילין, שם יוצרך ולוית חן לראשך, וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך (דברים כ״ח:י׳), וקשור על זרועך חותם תבניתו הוא דמות כבוד ה׳ (נוסחא אחרת, ״הבריות נושאים כלים״ ואינו מובן). בת קול יוצאת בכל יום ואומרת הבריות נושאי כלי ה׳. שלשה מלאכים הולכים לפני האדם באותה שעה ומכריזים ואומרים תנו כבוד לדיוקנו של מלך ששכינת אל על ראשו ואומר עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר (ישעיהו מ״ט:ג׳).
ט״ז) בני, אל תשכים לבית חבירך להזכיר עליו שם שמים לברכו (השם ״שלום״, עי׳ ברכות י״ד.). כתיב תחת שלש רגזה ארץ ואחד מהם שפחה כי תירש גבירתה, וכל המברך נשמת חבירו קודם ברכת השם מוריש לשפחה הגברת.
י״ז) בני, הוי זהיר שתהיה מעשרה הראשונים בבית הכנסת (ברכות מ״ז:), להיותך נוטל שכר כנגד כולם או כנגד כל הבאים. הלכתא כרבנן הלכתא, אלא נוטל שכר כל העשרה, וכל אחד מעשרה הראשונים שכרו כנגד כולם כלל מאה (נוסחא אחרת: כל העשרה), וזהו שנאמר ומשחרי ימצאונני (משלי ח׳:י״ז) בשני נוני״ן, אשרי הנמנה עמהן.
י״ח) בני, כשתכנס לפני יוצרך תכנס באימה וביראה וכשאתה מתפלל דע לפני מי אתה עומד.
י״ט) בני, כל עצמותיך תרגיש לקדש בקדושה בכח גדול לכוף יצרך אצלו משום שנאמר כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך מציל עני מחזק ממנו (תהלים ל״ה), ומשום תנו עוז לאלהים (שם ס״ח), למנצח בנגינותי (חבקוק נ׳).
כ׳) בני, אל תשיח שום שיחה בבית המדרש, הט אזניך ושמע דברי חכמים, ואל תהי בז לכל דבר, ואל תהי בז לכל אדם, כי כמה מרגליות ימצאו באפקרוסתו של עני (עי׳ זהר שלח קנ״ז:). אין אדם נכנס לתחומו של חבירו ואין אדם יכול לחדש דבר בתורה שחבירו מזומן לחדשו, כי הכל מוכן לפניו מיום שהתורה נבראת.
כ״א) בני, הוי זהיר לבקר את החולה כי המבקרו מיקל חליו. השתדל עמו לשוב לקונו, והתפלל עליו וצא. אל תכביד עליו ישיבתך כי די לו מכובד חליו, כשתכנס לחולה תכנס אצלו בשמחה כי לבו ועיניו על הנכנסים אליו.
כ״ב) בני, הוי זהיר להוצאת המת לקוברו ולהכניסו ביד קונך, כי מצות גדולים (ר״ל שמוטלת על ת״ח, ומבטלין ת״ת להוצאת המת כתובות י״ז. ונוסחא אחרת מצוה גדולה או מצוה רבה) היא עליך. כל העושה חסד חנם הקב״ה עושה עמו חסד חנם.
כ״ג) בני, הוי זהיר לנחם אבלים ולדבר על לבם כי לא היו ראוים להיענש חביריו של איוב אלא על שאמרו לו דברי קנטורים ולא דברי נחומים, דכתיב כי לא דברתם אלי נבונה כעבדי איוב (איוב מ״ב).
כ״ד) בני, טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, לתת מוסר לנפשך ולשפוך דמעות מעיניך, כי כל השופך דמעות על אדם כשר לא ישפוך דמעות על בניו כשהם קטנים.
כ״ה) בני, הוי זהיר בהכנסת כלה לחופה, ולשמח החתן שכל המשמחו כאלו קבל תורה מהר סיני שנאמר ויתן אל משה ככלותו וגו' ככלתו כתיב, ודאי יום שניתן תורה כיום שנכנסת כלה לחופה.
כ״ו) בני, הוי זהיר לכבד לעני ולהפיק לו נפשך, ולתת לו מתנה בסתר ולא בפרהסיא, והאכילהו והשקהו בביתך והעלים עיניך מלהסתכל בו כשהוא אוכל, כי נפשו רחבה (רעבה) ותטוש עלי אוכל (לשון הכתוב "כנשר יטוש עלי אוכל").
כ״ז) בני, אל תדכא לעני בדבריך כי ה׳ יריב ריבם, ועון זה גורם לכמה קנטורים למעלה לגלות חטאיו לרעה, ומליץ לא נמצא עליו, וכל העושה לו רצונו בדברים טובים קונה לו פרקליטין למעלה וכולם מליצים עליו לטובה.
כ״ח) בני, תקן צדה לנפשך והדלק נר להאיר לפניך ואל תניחהו להאיר אחריך שמא לא יוכלו אחריך להאירו, ואפילו שהוא לאחור לא ידליקוהו לעולם ותשב אתה בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה.
כ״ט) בני, אל תאטם אזניך מזעקת דל למען ישמע ה׳ קולך בזעקתך, וכל האוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יזעק ולא יענה.
ל') בני, בכל תפלתך שים עצמך עני ואביון לפני בוראך, כי כמה הם מקטריגים עליך, כאשר ידע יעקב הענין וראה שעשו דוגמתו למעלת מיד אמר ויהי לי שור וחמור כעני ואביון. ודוד המלך ע״ה אמר הטה ה׳ אזנך ענני כי עני ואביון אני, כיון שעבר היום (הזעם) במקום עניות הכניס עצמו בחסד בוראו שנאמר לאחריו שמרה נפשי כי חסיד אני (תהלים פ״ו), וקיים בך אל תתהדר לפני מלך (משלי כ״ה).
ל״א) בני, הוי זהיר בעונג שבת לכבדו כפי כחך ולעגנו במאכל ובמשתה, ובסעודת הלילה אל תשים עצמך כעני כ״א יותר מיכולתך, והזהר בסעודה השלישית, והוי זהיר בדבורך ביום השבת (שבת קי״ג.), כי על הכל אתה עתיד ליתן דין וחשבון.
ל״ב) בני, אל תכנס לביתך פתאום וכ״ש לבית חבירך, ואל תטיל אימה יתירה בתוך ביתך (פסחים קי״ב. שבת ק״ה:), כי כמה רעות גורמת האימה.
ל״ג) בני, הסר כעם מלבך כי הכעס בלב כסילים ינוח ואל זר שורה על ראשם (זהר תצוה קע״ב.).
ל״ד) בני, אהוב את החכמים ורדוף אחריהם, והשתדל לדעת בוראך כי בלא דעת נפש לא טוב, והוי זהיר לתת שלום לכל אדם ודבר אמת.
ל״ה) בני, הוי זהיר להיות צנוע במקום מגולה (בבית הכסא) והוי צנוע בדבר אחר (תשמיש).
ל״ו) בני, כשתשב על שלחנך לאכול דע שאתה יושב לפני המלך, אל תהי חציף ובלען. הוי זהיר במים ראשונים ובמים אחרונים כי שניהם לצורך. כשאוכלין בני השלחן אל תרים קולך בברכת היין (שלא יהיו צריכין לענות אמן ואין משיחין בסעודה בשעת האכילה משום סכנה, עי' תענית ה':) ואל תשיח בתוך הסעודה ואפילו בדברי תורה.
ל״ז) בני, הוי זהיר בדברי תורה לומר על השלחן, וכל שלחן שאין אומרים עליו דברי תורה נקרא קיא צואה בלי מקום (ישעיהו כ״ח:ח׳, אבות פ״ג ג׳).
ל״ח) בני, הוי זהיר כשתכנס לחולה ואין לו, אל תכנס בידים רקניות, כשיקום הוי מקדים לו המאכל ויחשוב עליך כאלו אתה מקיים נפשו וגמולך ישלם לך בוראך.
ל״ט) בני, אל תגלה סודך לאשתך, הוי נאמן רוח אצל כל אדם ואל תגלה סודו בריבך עמו כל שכן בהיותו בהשקט עמך.
מ׳) בני, הוי זהיר לאכול העשבים (ירקות) ואל תשאל מבני אדם, וכשתשאל שאל ליוצרך.
מ״א) בני, תבחר מחנק (נ״א רעב) לנפשך ואל תצטרך לבריות.
מ״ב) בני, הוי זהיר להיות לך בנים ולגדלם לתלמוד תורה כי בשבילם תזכה לחיי עולם הבא.
מ״ג) בני, הוי זהיר באשתך מחתנך הראשון (פסחים קי״ג), ואל תמנה אפוטרופוס בביתך.
מ״ד) בני, אל תתקרב לאשתך קרוב לוסתה והתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו (חולין מ״ד:), ואל תעבור אחורי אשה בשוק ואל תעבור בין שתי נשים (פסחים קי״א.).
מ״ה) בני, הוי זהיר שלא תקפיד לחכם כי חמתו חמת עכשוב וחמת צפעוני שאין לו לחש, חמתו מות ורצונו חיים.
מ״ו) בני, אל תלך יחידי ואל תדין יחידי ואל תעיד יחידי ואל תהי עד ודיין כאחד כי אין יחיד דיין זולתי אחד (אבות פ״ד ח').
מ״ז) בני, הוי זהיר מזעקת יתום ואלמנה כי הוא אבי יתומים ודיין אלמנות, אל תהי להם קובע הואיל והוא קובע כל טוב שלהם, על כן הוא קובע את קובעיהם נפש (ב״ב קי״ט.).
מ״ח) בני, כל חטאתיך שים במשקל ותשובתך במאזנים ישאו יחד ואח״כ תן וידוי ותפלה להכריע המשקל.
מ״ט) בני, התרחק משכן רע ומאדם ששמועתו רע, כשם שאומרים עליו מלמטה כך אומרים עליו מלמעלה.
נ׳) בני, בנפול אויבך אל תשמח פן יראה ה׳ ורע בעיניו והשיב מעליו אפו, אבל אם רעב שנאך האכילהו לחם.
נ״א) בני, לא תרדוף אחר השררה כי הכל גזור מלמעלה ולאשר יחפוץ יתננה. בכל יום הקב״ה קורא ע״ז בעצמו ראו קראתי בשם, שנאמר ראו קרא ה׳ בשם בצלאל (שמות ל״ה:ל׳).
נ״ב) בני, אל תהי כזבוב לחבירך על נגעו שמניח מקום בריא ושורה על הנגע, וכסה לחבירך על נגעו ואל תגלה קלקולו לעולם.
נ״ג) בני, הוי רץ לדבר מצוה, ואל תהי המצות קלה בעיניך ואל תאמר זו קלה וזו חמורה כי אינך יודע מתן שכרה של מצות. כל מעשיך יהיו לשם שמים (אבות פ״ד ב' ושם פ״ב א').
נ״ד) בני, אל תהי צדיק הרבה ואל תרשע הרבה ואל תחמול על הרשע המקלקל שורת חכמים, ואל תהי ביישן הרבה. ותזהר מלשתות מים הנשארים מפיו של חבירך כי ההבל יוציא מבית חללו ואינך יודע איזהו חולה בגופו. בכל דבר הוי ביישן ובמקום שההיזק שכיח אל תהי ביישן. לעולם הוי מנבל עצמך בבית המדרש ואפילו ישחקו חביריך עליך.
נ״ה) בני, אל תשב בחבורות האומרים גנאי מחבריהם ובעלי לשון הרע, כי כל הדברים עולים ובספר נכתבים וכל העומדים שם נכתבים בחבורת לשון הרע.
נ״ו) בני, אל תשתה מים שאולים (פסחים קי״א.) ואל תאכל מאכל מיד כל אדם. הוי משתין בפני מאה ואל תשתה מים בפני אחד (בכורות מ״ד:).
נ״ז) בני, אל תבשל בקדרה שבישל חבירך וכ״ש אם בשלו בה שנים ונסתלקו מן העולם כי כבר מלאך המשחית מכיר בה (פסחים קי״ב, היינו שלא לישאת גרושה או קטלנית אלמנה משני בעלים).
נ״ח) בני, הוי זהיר מאשה שאינה הוגנת לך. אוי למי שפוסל את זרעו. ואבשלום גרם כמה רעות לישראל ורדף אחר אביו להורגו (אבשלום בא מיפת הואר, סנהדרין ק״ז.).
נ״ט) בני, הוי זהיר שלא תשמש מטתך בשעה שהיא מניקה את בנה, ואל תניחהו בעריסתו יחידי בבית בין ביום בין בלילה.
ס׳) בני, אל תהי ישן יחידי בלילה בשום בית כי בדברים אלו לילית מזומנת להזיק (שבת קנ״א:), וכיון שאוחזת לאדם או לתינוק מוציאתו מן העולם.
ס״א) בני, הוי זהיר לגדל בניך לתלמוד תורה ואל תסלקם ממנה שכל המסלק בנו מן התורה נסתלקו ימיו מן העולם מפני שהקב״ה בוכה עליו בכל יום.
ס״ב) בני, הוי זהיר שלא תשתה מים מגולים בלילה, כי כמה מקטריגים משתכחין בעולם ובהם יוקשים בני אדם וחסרים כדגים הנאחזים בפח.
ס״ג) בני, אל תשב בצל החמה בימי תמוז ואב, וכל שכן שלא תישן בלילה לאור הלבנה, וע״ז נאמר יומם השמש לא יככה וירח בלילה (תהילים קכ״א:ו׳), ביום מפני מרירי ובלילה מפני איגרת בת מחלת (פסחים קי״ב.), וכ״ש כשהלבנה בחידושה, ה׳ ישמור את נפשך ה׳ ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם.
ס״ד) בני, אל תאכל בשר בעוד שמסלק ההבל בין צלי בין מבושל, ואל תאכל תבשיל מקדרה שלא בשלו בה שלשים יום.
ס״ה) בני, הוי זהיר מכל מאכל לתת חלקו לבוראך והחלק שלו הוא של עניים. לפיכך טול מן היפה שבשלחנך לתת לקונך, אל תקלל חרש ויראת מאלהיך.
ס״ו) בני, דע כי בטחון הצדיקים הוא הטוב הגנוז, מבחר תבל ארצו, והוא מקום גנוז וסתור ואין כל בריה יכולה לעמוד באותו מקום זולתו הרוחות הקדושות הטהורות המזומנות ליכנס לאותו מקום. והמקום ההוא מטע שעשועים של הקב״ה ונברא קודם שנברא העולם ואינו מן העולם הזה (עי׳ ברכות ל״ד:).
מעשה רבי אליעזר בן הורקנוס
[הורוויץ, בית עקד האגדות – החלק הראשון מהמעשה הוא מהנוסחא ב', והחלק השני מנוסחא א']
ושותה בצמא את דבריהם, שכל זמן שדברי תורה נכנסין ומוצאין חדרי לב נכנסין ושורין בתוכו ואין יצר הרע שולט ביניהם. ד״א זה ר׳ אליעזר בן הורקנוס שביקש ללמוד תורה והיו לאביו חורשין הרבה והוא היה חורש בטרשין, ישב לו והיה בוכה, אמר לו אביו למת אתה בוכה שמא אתה מצטער שאתה חורש עמנו בטרשין, למחר בוא וחרוש עמנו על גבי מענה. למחר בא וישב לו והיה בוכה, אמר לו אביו מפני מה אתה בוכה, א״ל שאני מבקש ללמוד תורה. א״ל הרי אתה בן עשרים ושמונה שנים ואתה מבקש ללמוד תורה—אלא לך וקח אשה ותוליד בנים והוליכם לבית הספר. והיה מצטער שלש שבתות עד שנגלה אליו אליהו ז''ל ואמר לו לך עלה אצל בן זכאי לירושלם. עלה לן אצל בן זכאי בירושלם, ישב לו והיה בוכה, א״ל מפני מה אתה בוכה, אמר לו רצוני ללמוד תורה. א״ל מי אתה? ולא הגיד לו, אמר לו לא למדת מימיך? א״ל לאו. התחיל ללמדו ק״ש ותפלה וברכת המזון ושני הלכות בכל יום, ובשבת חוזר ומדבקן. עשה שמונה ימים שלא טעם כלום עד שעלה ריח רע בפיו, מיד טרדו מלפניו, ישב לו והיה בוכה. אמר העמדתני מלפניך כאדם שהוא מוכה שחין, אמר לו בן מי אתה? א״ל בן הורקנוס. א״ל בן גדולי עולם אתה ולא הגדת לי, היום אתה סועד אצלי. אמר לו כבר סעדתי אצל בני אכסניא שלי, שלח ר׳ יוחנן ושאל לאכסניא ואמרו לו הרי שמונה ימים שלא טעם כלום. הלכו ר׳ יהושע בן חנניה (ור׳ יוסף הכהן) [ור׳ שמעון בן נתנאל] כדי להגיד לו. מיד כששמע בן זכאי כך קרע בגדיו ואמר אי לך אליעזר שהיית מושלך בינותינו. אבל אומר לך כשם שעלה ריח פיך לפני כך תהא משנת פיך יוצאת מסוף העולם ועד סופו. קורא אני עליך ושם האחד (דרש אחד המיוחד, ילקוט שמעוני רמז רס״ח ורמז תשנ״ט) אליעזר (שמות י״ח ד'). אמרו בניו להורקנוס לך ונדה אליעזר מנכסיך, עלה לירושלם לנדותו מנכסיו ומצא יום טוב גדול לריב״ז שהיו גדולי המדינה מסובין עמו, בן ציצית הכסת ונקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע. ולמה נקרא שמו בן ציצית הכסת שהיה מיסב למעלה מכל גדולי המדינה. אמרו על נקדימון בן גוריון שהיה לו בבית ארבעת כורין של גנות טוחנן בזהב (-?- עי׳ גיטין נ״ו:), ואמרו על בן כלבא שבוע שהיה לו מזון שלש סעודות לכל אחד מירושלם. מיד עשו מקום להורקנוס והושיבוהו אצלם.
[ר׳ יהושע בן חנניה ור׳ שמעון] בן נתנאל הלכו ואמרו לריב״ז הרי אביו של ר׳ אליעזר בא, אמר להם: עשו לו (לר״א) מקום, עשו לו מקום והשיבו אצלם בינותן. אמר לו ריב״ז לאליעזר אמור לנו דבר אחד מדברי תורה, א״ל רבי אמשל לך משל למה אני דומה לבור הזה שאינו יכול להוציא מים יתר ממה שהוא מכניס, כך אני איני יכול לומר דברי תורה יותר ממה שקבלתי ממך. אמר לו בני אמשל לך משל למה הדבר דומה לבאר הזו שהיא מזלת ומוציאה מים מאליה, כך אף אתה יכול לומר דברי תורה יותר ממה שנאמר למשה בסיני. א״ל שנים ושלשה פעמים ולא קבל עליו, יצא (ריב״ז) והלך לו, היה ר' אליעזר יושב ודורש דברים יותר ממה שנאמר למשה בסיני ופניו מאירות כאור החמה וקרנותיו יוצאות כקרניו של משה ואין אדם יודע אם יום ואם לילה. ר' יהושע בן חנניה ור' שמעון בן נתנאל הלכו ואמרו לרשב״י בא וראה אליעזר יושב ודורש דברים יותר ממה שנאמר למשה בסיני ופניו מאירות כאור החמה וקרנותיו יוצאות כקרנותיו של משה ואין אדם יודע אם יום ואם לילה.
בא רשב״י מאחריו ונשקו בראשו ואמר לו אשריכם אברהם יצחק ויעקב [ראו] מה יצא מחלציכם. אמר להם אביו של ר׳ אליעזר למי אתם אומרים כך? אמרו לו לבנך אליעזר, אמר להם וכך היה צריך לומר אברהם יצחק ויעקב ״מחלציכם״? לא היה צריך לומר כן אלא אשרי אני כי יצא מחלצי. היה ר' אליעזר יושב ודורש ואביו עומד על רגליו, אמר לו אבא איני יכול להיות יושב ודורש לומר דברי תורה כשאתה עומד על רגלך, עמד והשיבו אצלו, אמר לו בני לא באתי אלא לנדותך מנכסי ועכשיו שבאתי וראיתי ושמחתי בתלמוד תורתך הרי אחיך מנודים מהם (מהנכסים) והם נתונים לך מתנה. אמר לו מוצל אני (נבדל אני ונעצר מהנכסים, עד שאשוה לכל אחי, ולא יהיה לי יתרון עליהם) עד שאני שוה לכל אחי בהם. אילו בקשתי מלפני הקב״ה כסף וזהב היה (יש) לו ליתן לי שנאמר לי הכסף ולי הזהב, אילו בקשתי ממנו קרקעות היה נותן לי שנאמר לה' הארץ ומלואה. לא בקשתי אלא שאזכה לתורה שנאמר על כן כל פקודי כל ישרתי (תהלים קי״ט קכ״ח).
פרק דרבי אליעזר בן הורקנוס
[הורוויץ, קובץ מדרשים קטנים ח״א]
(הוא קצור מפרקי רבי אליעזר פרק ג'—ו', ט', י״א. וההקדמה ראשון דברינו עד פתח ר׳ אליעזר בן הורקנוס הוא מהמעתיק).
ראשון דברינו ופתחון פינו חייבים אנו ליתן שבח והודאה לפני מלך מלכי המלכים הקב״ה שהוא חי וקים לעולם ולעולמי עולמים, ואין קצבה לשנותיו ואין קץ לאורך ימיו ואין שיעור למרכבות כבודו והכל יתכלה ונשתנה והוא אדון שלא יתכלה ולא ישתנה, וחוץ ממנו דבר לא נהיה, ואין פירוש לעילום שמו (שם הוי״ה הנעלם), ולו לבדו נאה שבח וגדולה, וקולו חוצב להבות ודבורו מפרק הרים ומשבר סלעים ואבנים, וקשתו אש וחיציו שלהבת ורומחיו לפידים ומגיניו עננים וחרבו ברק, ויוצר הרים וגבעות ובורא רוחות ונשמות, ועושה שלום בין אש למים, ועשה שמים בדיבורו ויסד ארץ בשיחותו, וברא כל מעשה בראשית בחכמתו בלא עמילה ובלא יגיעה שנאמר הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה׳ בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו, והוא רם ונשא והוא גדול ונורא אדון האדונים ואדיר האדירים אלהי האלהים, והוא היה לבדו טרם נברא עולם והוא יודע מה יהיה אחר העולם, והוא מתלה (תולה) כל מעשיו: תלה רום בדיבורו והתליל תחת ברוחו, ותלה רקיעים ברום עולם ועליהם רום שאין להם סוף שלא הרשנו חכמים לדרוש ולחקור, ורקע חלדות על עומק שאין בריה יכולה לפשפש. לכן פתח ר׳ אליעזר בן הורקנוס.
מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו, וכי יש לך אדם שיכול לספר כל נפלאותיו של הקב״ה! ואף מלאכים אינם יכולים לספר אלא מקצת גבורותיו לדרוש מה שעשה ומה שעתיד לעשות, למען יתרומם שמו בפי כל בריותיו שברא מסוף העולם ועד סופו, שנאמר דור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו. קודם שברא הקב״ה את העולם היה הוא עצמו בלבד, ועלה במחשבתו לבראות את העולם, והיה מחריט יסודותיו ומוצאיו ומובאיו בארץ ולא היה מתקיים עד שברא תשובה. לפי ששבעה דברים נבראו קודם העולם ואלו הן: תורה, וגיהנם, וגן עדן, וכסא הכבוד, ובית המקדש, ותשובה, ושמו של משיח. וכלם מן הפסוק כדאיתא לעיל בהתחלת פירוש עשרת הדברות (הוא סדר מתן תורה שהיה בכ״י זה). והתחיל לברוא העולם וברא שמונה דברים ביום הראשון ואלו הן: שמים וארץ ואור וחושך, ותוהו ובוהו, ורוח ומים. מים מהיכן נבראו מאור לבושו של הקב״ה לקח ופירש כשמלה והיו נמתחין והולכין עד שהשמיע להם די. ומנין שמאור לבושו נבראו, שנאמר עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה ואין אור אלא מים שנאמר יפיץ ענן אורו. וארץ מהיכן נבראת, משלג שתחת כסא הכבוד לקח וזרק על המים ונקפאו המים ונעשו עפר הארץ, שנאמר כי לשלג יאמר הוי ארץ (איוב ל״ז:ו׳). וקרקסי השמים בימי אוקיינוס הם אחוזים, שמימי אוקיינוס בין קצות הארץ לקצות השמים, וקצות השמים על מי אוקיינוס הן פרושין, כאהל שהיא פרוסה וקצותיו למטה כך הן השמים קצותן למטה ותוכן למעלה, שנאמר הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת (ישעיה מ׳ כ״ב). ארבע רוחות נבראו בעולם ואלו הן רוח פינת המזרח ורוח פינת הדרום ורוח פינת המערב ורוח פינת הצפון. רוח פינת המזרח משם אור יוצא לעולם, רוח פינת הדרום משם טללים וגשמי ברכה יורדין לעולם, רוח פינת המערב שם אוצרות שלג ואוצרות ברד וקור וחום וגשמים יורדין לעולם, רוח פינת הצפון משם חושך יוצא לעולם ושם מדור לזיקים ולמזיקים ולשדים ולרוחות ולזועות, ומשם רוח רעה יוצא לעולם, ועוד פינת הצפון בראו הקב״ה ולא גמרו, ולמה לא גמרו? אמר שאם יבא שום אלוה בעולם ויאמר אני אלוה אז יגמור את הפינה הזאת ואז ידעו הכל שהוא אלוה.
ביום השני ברא (השמים וברא) המלאכים והרקיע ואש של בשר ודם ואש של גיהנם. והלא שמים ביום הראשון נבראו שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואיזהו רקיע ברא ביום השני? ר׳ אליעזר אומר ״רקיע״ שהוא כעין קרח הנורא, שנאמר ודמות על ראשי החיות רקיע כעין הקרח הנורא (יחזקאל א' י״ב), כעין אבנים טובות ומרגליות והוא מאיר לכל השמים כנר שהוא מאיר בבית וכשמש שהוא יוצא בגבורתו בצהרים שנאמר ונהורא עמיה שרי (דניאל ב׳ כ״ב). וכן עתידים הצדיקים להאיר שנאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. ואילו לא היה הרקיע היה העולם נבלע במים. של מעלה ממנו מים ולמטה ממנו מים, מבדיל בין מים למים, שנאמר ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בן מים למים, בין מים העליונים למים התחתונים. והמלאכים שנבראו ביום שני כשהם משתלחין הם נעשין רוחות וכשהם משרתין לפניו הם נעשין אש שנאמר עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט (תהילים ק״ד:ד׳). ארבע כתות של מלאכי השרת משרתין לפני הקב״ה ואלו הם: מחנה הראשונה של גבריאל על ימינו, ומחנה השניה של מיכאל לפניו, ומחנה השלישית של אוריאל על שמאלו, ומחנה הרביעית של רפאל מאחריו ושכינת הקב״ה באמצעו וכסאו גבוה וחלול למעלה באויר, ומראות כבודו כעין חשמל חציו אש וחציו ברד ועטרת בראשו וכתר שם המפורש במצחו ועיניו משוטטת בכל הארץ. מימינו חיים ומשמאלו מות ושבט של אש בידו ושבעה מלאכים שנבראו בתחלה משרתים לפני הפרוכת הפרוסה לפניו, והדום רגליו באש וברד ואש מתלקחת סביבות כבודו, ושבעה ענני כבוד סובבין אותם, ואופן וגלגל וכרוב נותנים לפניו שבח. הן הם הכרובים: כשהוא מדבר פני מזרח מדבר מבין שני הכרובים פני אדם, וכשהוא מדבר פני דרום מדבר מבין שני הכרובים פני אריה, וכשהוא מדבר פני מערב מדבר מבין שני הכרובים פני השור, וכשהוא מדבר פני הצפון מדבר מבין שני הכרובים פני נשר... לעומתם האופנים וגלגלי המרכבה, ומקול זעקת גלגלי המרכבה זיקים וברקים יוצאים לעומתם ושני שרפים עומדים אחד מימינו ואחד משמאלו ושש כנפים לאחד מהם, שנאמר שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים לאחד, ואמר בשתים מכסים את פניהם שלא יביטו פני השכינה ובשתים יכסו את רגליהם שלא יראו [דמות עגל] לפני השכינה ובשתים מעריצין ומקדישין את שמו הגדול. והן עומדין אצל כסא כבודו ואינן יודעין מקום כבודו, שנאמר ברוך כבוד ה׳ ממקומו. והחיות עומדות באימה וביראה וברתת ובזיע, ומזיעת פניהן נהר של אש יוצא ומושך לפניו, שנאמר נהר דינור נגד ונפיק מן קדמוהי (דניאל ז׳:י׳), וזה עונה וזה קורא וזה עונה וזה קורא קק״ק ה׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו, וישראל שהן גוי אחד בארץ מיחדין את שמו ואומרים שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד, והקב״ה משיב ואומר אני ה׳ אלהיכם ומציל אתכם מכל צרה.
בשלישי היתה כל הארץ מישור כבקעה, וכשיצא הדבור מפי הגבורה יקוו המים נעשה מקצת הארץ הרים וגבעות ונתפזרו על פני כל הארץ ועלו לתוכה של ארץ ונעשה עמקים עמקים ונתגלגלו המים ונקוו לעמקים, שנאמר ולמקוה המים קרא ימים. מיד נתגאו המים ובקשו להחריב את העולם עד שגער בהן הקב״ה וכבשן ונתנן תחת כפות רגליו ומדדן כשעלו שלא לפחות ושלא להוסיף, שנאמר מי מדד בשעלו מים (ישעיה מ׳ י״ב), ועשה חול גדר לים כאדם שהוא עושה גדר לכרמו ובשעה שעולין ורואין את החול לפניהם מיד חוזרין לאחוריהן. ופתח פתח לגן עדן שממנו נטועים על פני כל הארץ כל מין עץ ואילן וכל מיני דשא ועשב, וערך שלחן לבריות עד שלא נבראו שנאמר תערוך לפני שלחן. וכל המעיינות עולין מן התהומות להשקות. ר׳ יהושע אומר תהום אחד יש אצל גיהנם והוא נובע ומוציא מי תענוג לבני אדם... ר׳ יהודה אומר בכל חדש וחדש סולמות עולין מן התהומות להשקות את פני כל הארץ והעבין משמיעין קול למים והימים משמיעין קול צנורותיהן לתהומות ותהום אל תהום לעלות ליתן לעבים, שנאמר תהום אל תהום קורא לקול צנוריך (תהלים מ״ב ח׳), והעבים שואבים מים מן התהומות שנאמר מעלה נשיאים מקצה הארץ (שם קל״ה ז׳), וכל מקום שיפקיד להם המלך שם הם יגשימו מים, ומיד הארץ מתעברת וצומחת כאשה שמתעברת ויולדת. אבל כשרוצה הקב״ה לברך פירות הארץ פותח אוצרו שבשמים וממטיר על הארץ שהן מים זכרים, שנאמר יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את מעשה ידיך (דברים כ״ח י״ב).
ביום הרביעי ברא שני המאורות הגדולים, לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה אלא שוים בגובהם באורם ובתוארם, נכנס זה אצל זה והיה זה אומר לזה אני גדול ממך. מה עשה הקב״ה ליתן שלום ביניהם, הקטין אחד מהם שהלשין את חבירו, שנאמר את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה (חולין ס׳:).
בחמישי השריץ מן המים כל מיני עופות זכרים ונקבות טהורים וטמאים, וכל מיני דגים טהורים וטמאים, וכל מיני חגבים זכרים ונקבות טהורים וטמאים, ולויתן נחש בריה במים התחתונים, והוא מוכן לצדיקים לעתיד לבא שנאמר יכרו עליו חברים (איוב מ׳:ל׳), ואין חברים אלא תלמידי חכמים שנאמר היושבת בגנים חברים וגו׳ (שה״ש ח׳ י״ג), ואין כירה אלא סעודה שנאמר ויכרה להם כירה גדולה (מ״ב ו׳ כ״ג), והשאר חולקין אותן בשוה שנאמר יחצוהו בין כנענים (איוב שם) ואין כנענים אלא תגרין שנאמר כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב (הושע י״ב ח').
בששי הוציא מן הארץ כל מיני בהמות זכרים ונקבות טהורות וטמאות, וכל מיני שקצים ורמשים ובהמות בהררי אלף אשר מרעיתו באלף הרים בכל יום ויום, והם נצמחין מאליהן בלילה אחת שנאמר כי בול הרים ישאו לו (איוב שם), והוא מוכן לצדיקים שנאמר העשו יגש חרבו (שם). ובקש לברוא אדם ונמלך במלאכי השרת שנאמר נעשה אדם בצלמנו, אמרו לפניו רבש״ע מה אנוש כי תזכרנו וגו׳ (תהילים ח׳:ה׳), אמר להם הקב״ה בואו ואודיעכם שאני עתיד להוציא ממנו אומה שלימה ומי הם ישראל... אמרו לפניו ומה תהא זכותה של אומה זו, אמר להם הקב״ה אני אומר לכם מה שהם עתידין לעשות לפני: ביום ראשון בראתי שמים וארץ והשריתי שכינתי בשמים ואף הם עתידין לעשות לפני אוהל מועד ואשרה שכינתי בו בשביל כבודם... ביום שני בראתי רקיע והבדלתי בין מים למים ואף הם עתידין לעשות לפני פרוכת והיא מבדלת בין הקודש ובין קדש הקדשים... ביום השלישי בראתי דשאים וזרעים ואילנות ואף הם עתידין לעשות לפני שלחן ועליו לחם הפנים שהם מן הדשאים ולהקריב לי הבכורים שהם מן האילנות... ביום הרביעי בראתי שני המאורות להאיר ביום ובלילה ואף הם עתידין לעשות לפני מנורה ועליה נרות תמיד... ביום החמישי בראתי כל עוף כנף ואף הם עתידין לעשות לפני כרובים שהם מסובבים בכנפיהם על הפרוכת... ביום הששי רוצה אני לברוא אדם שיהא ראש לכל דורו, ואף הם עתידין לעשות להפריש לפני אהרן לכהן גדול. אמרו לפניו רבש״ע דיי אנו לך! בכל זאת (ר״ל שהקב״ה לא חש לדבריהם ועוד הוסיף להבטיח נסים לישראל, ומר הורוויץ רצה להגיה תשובת המלאכים מודים אנו לך, תחת דיי אנו לך) אמר להם הקב״ה בואו ואודיע אתכם יותר ממה שאמרתי לכם שכמדה שעשיתי כך אני עתיד לעשות להם במצרים.—ביום הראשון בראתי שמים וארץ והבדלתי בין אור לחושך, כך אני עתיד להבדיל להם בין אור לחושך שנאמר לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים (שמות י׳ כ״ג), ולכל בני ישראל היה אור במושבותם (שם).— ביום שני בראתי רקיע והבדלתי בין מים למים, כך אני עתיד להבדיל להם בין מים למים שנאמר והמים להם חומה מימינם ומשמאלם.—ביום השלישי בראתי דשאים וזרעים, כך אני עתיד להפריח פרי מעשיהם שנאמר רבבה כצמח השדה נתתיך.—ביום רביעי בראתי חמה ולבנה חמה להאיר ביום ולבנה להאיר בלילה, כך אני עתיד להעמיד להם עמודים אחד ביום ואחד בלילה, אחד של ענן ואחד של אש, של ענן להאיר ביום ושל אש להאיר בלילה.—ביום חמישי בראתי עופות, כך אני עתיד להמטיר עליהם עופות שנאמר וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף (תחלים ע״ח). —ביום הששי אני רוצה לברוא אדם שיהא ראש לכל דורותיו, כך הם עתידין להיות ראש לכל האומות. מיד פתחו ואמרו יהי כבוד ה׳ לעולם ישמח ה׳ במעשיו (שם ק״ד ל״א), והתחיל הקב״ה לקבץ עפרו של אדם מארבע כנפות הארץ. אדום ושחור ולבן וירקרק. אדום זה הדם, שחור אלו הקרבים, לבן אלו גידין ועצמות, וירקרק זה הגוף. ולמה קבץ עפרו מארבע רוחות הארץ, אמר הקב״ה שאם ילך אדם מן המזרח [למקום אחד] הגיע קצו ליפטר מן העולם שלא תאמר הארץ אין עפר גופך ממני. ללמדך שבכל מקום שאדם הולך והגיע קצו משם עפר גופו שנאמר כי עפר אתה ואל עפר תשוב. ושתים עשרה שעות היה אותו היום וכל שעה ושעה שימשה במלאכתו, שעה ראשונה הוצבר אפרו, שניה נעשה גולם, שלישית נזרקה בו נשמה, וכשנזרקה בו נשמה היה מסתכל ומביט בין למעלה ולמטה ורואה את כל הבריות שברא הקב״ה והיה שמח בלבו, נתקבצו כלן ובאו להשתחוות לו, אמר להם אדם מה לכם הבריות שאתם באים להשתחוות לי, בואו אנו ואתם ונמליך למי שבראנו. פתח אדם ואמר, ה׳ מלך גאות לבש לבש ה׳ עוז התאזר, ועונין אחריו אף תכון תבל בל תמוט (תהילים צ״ו:י׳).
סליק פרק דרבי אליעזר בן הורקנוס