אור ברסלב
אוצר מדרשים ספר אליהו

אוצר מדרשים· הרב יהודה דוד אייזנשטיין

ספר אליהו

אלה אזכרה

הקדמה

אליהו: יש מדרש המיוחס לאליהו הנביא או שנקרא על שמו, והוא סדר אליהו רבה וסדר אליהו זוטא, ומכונה ג"כ תנא דבי אליהו. זכר למדרש הזה מצינו בתלמוד: רב ענן הוה רגיל אליהו דאתי גביה וכו׳ כיון דעבד הכי אסתלק (אחר שגרם רב ענן לר׳ נחמן להקדים דינו של אדם אחד, שהיה קרובו של ר״ע, לדינא דיתמי). אותיב בתעניתא ובעא רחמי ואתא. כי אתא הוה מבעית ליה בעותי (היה מפחידו בבואו כי לא היה עוד רגיל אצלו כמלפנים), ועבד תיבותא ויתיב קמיה עד דאפיק ליה סדריה. והיינו דאמרי סדר אליהו רבה וסדר אליהו זוטא (כתובות ק״ו.). ונראה כי הספר כבר היה ידוע בימי התלמוד בזמן רב ענן, אם נניח כי הוא זה הספר אשר לפנינו. לדעת ר״מ איש שלום יש ראיה לחיבור המדרש הזה אחר המשנה וקודם התלמוד מפני שנזכרו בו שמות תנאים ולא שמות אמוראים, אף שנמצא בו הרבה מה שאמרו גם האמוראים, ומה שנזכר בו השם "תלמוד" ביחד עם משנה מדרש הלכות ואגדות, הוא שיגרא דלישנא של המעתיק, או כי הוראת תלמוד היא שימוש תלמידי חכמים (עי׳ רש״י ב"מ סוף אלו מציאות).

מאמרים בשם "תנא דבי אליהו" מפוזרים בתלמוד, ואלו הן: תנא דבי אליהו מעשה בתלמיד אחד ששנה הרבה וכו׳ (שבת י״ג.), דתנא דבי אליהו ר׳ נתן אומר כל הישוב כלו תחת כוכב אחד יושב (פסחים צ"ד.), תנא דבי אליהו אעפ״י שאמר ר״ע עשה שבתך חול וכו׳ (שם קי״ב.), תנא דבי אליהו כל השונה הלכות (מגילה כ״ח:), תד״א הואיל ונשים דעתן קלות, לענין ייחוד (קדושין פ׳:), תד״א לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי (ע״ז ה׳:), תד״א ששת אלפים שנה הוי העולם (שם ט׳.), תד״א צדיקים שעתיד הקב״ה להחיותן אינן חוזרין לעפרן (סנהדרין צ״ב.), תד"א גיהנם למעלה מן הרקיע (תמיד ל״ב.). והן תשע ברייתות, ג׳ מהן בכלל הלכות וששה בכלל אגדות, ומהן נכללו בסדר אליהו רבה וזוטא. ועוד מובא לפנינו בסדר זוטא "משום דבי אליהו הנביא אמרו", וכנראה היא הוספה מאוחרת. הוראת "סדר" כמו סידרא פרשה או פרק באיזה הלכה או אגדה. והוראת "תנא דבי אליהו", הוא החכם השונה ההלכה או האגדה בבית המדרש של אליהו או הישיבה שנקראת על שמו, וכמו בית שמאי וב״ה, היינו התלמידים של בית מדרשם. ואפשר שנקראו תלמידי בית אליהו (דבי אליהו) מפני שהיה רגיל אצלם להתגלות אליהם בהקיץ או בחלום. ומה שנאמר לפעמים "תני דבי אליהו", תני ביו"ד תחת תנא באל"ף היא לשון רבים, "תנאי" כמו "רבנן".

ומצינו "גלוי אליהו" לאנשים מצויינים בין התנאים והאמוראים וגם בדורות אחריהם, כמו אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי (ב"מ פ״ה:), תניא א״ר יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך וכו' בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח עד שסיימתי תפילתי (ברכות נ׳.), אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא דרשב״י (שבת ל״ג:), אשכחיה ר׳ נתן לאליהו אמר ליה מאי עביד קב"ה בהאי שעתא (ב"מ נ״ט.), אליהו ז"ל שאל לר׳ נהוריי מפני מה באין זוועות לעולם (ירוש' ברכות פ׳ הרואה ג'), אשכחיה ר׳ יוסי לאליהו (יבמות ס״ג.), א״ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא (ברכות כ״ט:), ר׳ ברוקה חוזאה הוה שכיח בשוקא דבי לפט הוה שכיח אליהו גביה (תענית כ״ב.), ההוא מרבנן דהוה שכיח אליהו גביה (ב"מ פ״ה:), א״ל אליהו לבר הא הא (חגיגה ט׳:), אשכחיה רבה בר שילא לאליהו א״ל מאי קא עביד קוב״ה (שם ט״ו:), אשכחיה ר׳ אביתר לאליהו א״ל מאי קא עביד קוב"ה (גיטין ו׳:), אשכחיה רבה בר רב אבוה לאליהו דקאי בבית הקברות של גוים (ב״מ קי״ד.), והרבה ספורים ומאורעות של ריב"ל עם אליהו. בזהר (פ׳ ויצא קנ״א.) ר׳ חייא ור׳ חזקיה הוו יתבו תחות אילני דחקל אונו אידמיך ר׳ חייא חמא ליה לאליהו. ועוד הרבה דוגמאות מגלוי אליהו, שנקרא ג״כ "ההוא סבא" בזהר ובספרי קבלה.

ופעמים התחפש אליהו ונדמה לאנשים שונים ובתכונות מיוחדות, כמו חלף אליהו חזייה אידמי ליה כטעייא (ערבי, ברכות ו׳:), אתא אליהו אידמי לי כאינש [דעלמא] ואסהיד (שם נ״ח.), אתא אליהו אידמי ליה כחד מחשובי דמלכותא (ע״ז י״ז), אתא אליהו ואידמי להו כחד מינייהו (סנהדרין ק״ט.), נזדמן לו זקן אחד והוא אליהו זכור לטוב (תנחומא פ' האזינו), נכנס אליהו ז"ל בדמותו של ר׳ חייא (ירוש׳ כלאים פ״ט ד׳) מה עשה אליהו זכור לטוב נדמה לחרבונה (ירוש׳ מגילה ספ״ג, ב״ר פמ״ט), אתא אליהו אידמי להו כזונה כרכתיה (ע״ז י״ח:), אתא אליהו אידמי ליה כפרשא (שבת ק״ט:), אתא אליהו אידמי להו כדובא דנורא (ב״מ פ"ה:).

כנראה לקחו להם החכמים החסידים את אליהו הנביא לסמל העתיד הבא לגלות עמוקות האמת, ואמרו אין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב, אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע (עדיות פ״ד), ר״ל שלא יורה דינים חדשים רק יבאר ויפשט הספקות, ואמרו פרשה זו אליהו עתיד לדורשה (מנחות מ״ה.), ובדיני ממונות דבר התלוי בספק יהא מונח עד שיבא אליהו (ב"מ כ״ט.). וכל זה מיוסד על דבריו שאמר אל העם ״עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים״ ויוכיח אח האמונה האמתית. גם בחרה האגדה באליהו לגבור ספוריה, מפני כי עלה ברכב אש וסוסי אש בסערה השמים ולא טעם טעם מיתה.(מלכים ב ב׳:י״א), והוא מלאך הברית, ונאמר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא (סוף מלאכי), המבשר את ביאת המשיח וגאולת ישראל מן הגלות.

כל אלה הסבו ביסוד הישיבה של "בית אליהו" בארץ ישראל, אשר בה למדו החסידים ואנשי מעשה עוד בזמן התנאים, וממנה תוצאות "תני דבי אליהו'" וחבור ״סדר אליהו רבה וסדר אליהו זוטא", ואחד מהתלמידים הראשיים היה רב ענן בראשית זמן האמוראים. אולם אף כי המדרש הזה בעיקרו נתחבר בין תקופת זמן המשנה ותקופת זמן הגמרא, אין ספק כי נתוספו בו דברים הרבה אח״כ בזמן הגאונים ואיזה דברים גם בזמן מאוחר. וראיה לזה משלשה מקומות בנוסחאות שלפנינו, כי בריש פ״ב מאליהו רבה דרש: "דבר אחר ימים יצורו ולא אחד בהם, זה יום שביעי לעולם" לפי שהעוה״ז הוה ששת אלפים שנה, שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני אלפים משיח, ובעונינו שרבו נכנס עלינו שיעבוד בתוך שני האלפים של ימות המשיח ויצא מהן יותר משבע מאות שנה, שנאמר עשה ה׳ אשר זמם״. ושם פל"א: "ומשחרב הבית ועד עכשיו הרי תשע מאות שנה". ולפי המספרים האלה נערך הספר בסוף זמן הגאונים, ד״א תשכ״ח לבריאה (968). אמנם שנוי הזמנים האלה מורה כי שני מעתיקים בזמנים שונים הוסיפו את המנין שבע מאות ותשע מאות, או כי שינו את הזמן הקדום שהיה כתוב לפניהם כדי להשוותו למנין שהיו מונים הם.

המדרש תנא דבי אליהו כמו שהוא לפנינו נלקה בחסר ויתר במנין הפרקים ובנוסחאות שונות. לפי בעל הערוך (ערך סדר) סדר אליהו רבה וסדר אליהו זוטא הם משניות חיצוניות, ורבה הוה ג' בבות ושלשים פרקים וזוטא י״ב פרקים. בנדפסים יש באליהו רבה ל״א פרקים ובאליהו זוטא כ"ה פרקים. אך ר"מ איש שלום הו"ל נוסחא ישנה (כ"י וואטיקאן) אליהו רבה כ״ט פרקים וזוטא ט״ו פרקים, כי עשרה הפרקים האחרונים אשר בנדפסים נוספו בו שלשה ממס׳ דרך ארץ ושבעה מפרקי דר״א. סדר אליהו כתב בסגנון מיוחד על טהרת הלשון, ונקרא ״סדר״ כי מסודרים בו ״סדר ההנהגה כמאורעות בסבתם וגלגולם אם לקיום או לחורבן העולם" (מבוא לרמא״ש), והמעשים שאינם בדרך הארץ והם מגונים הוא קורא אותם ״דברים מכוערים ודברים שאינן ראויין", הוא מחלק את העולמות לשלש תקופות העוה״ז וימות המשיח ועוה"ב, הדרושים הם מסולסלים במעשיות ובמשלים נאים, ובכלל הוא אחד מהמדרשים היותר נעלים בספרות ישראל. הספר הוא קובץ של דרשות שונות להעיר תקוה טובה בלב השומעים ולחזק ידים רפות בגלות, ולעוררם על אהבת ישראל ולימוד התורה, ולהכינם לחיים אצילים בימות המשיח. בכמה מקומות הוא פותח דבריו "ברוך המקום ברוך הוא" או בפסוק של תוכן דרשתו ומתחיל "הרי הוא אומר", ובסוף הדרשה מסיים בנחמה. בפרק א׳ מתחיל ויגרש את האדם מלמד שנתן לו הקב״ה גירושין כאשה וכו׳ והולך ודורש בפסוקים שעושה מהם כעין טבעות בשלשלת, ומתחיל דרוש שני בפסוק שמסיים בו הדרוש הראשון. פ״ו: מפני מה זכה אברהם לחיים שלא בצעד ושלא ביצר הדע בעוה״ז מה שעתיד ליתן לצדיקים לעוה״ב, וחושב גם יעקב ויתרו. פ״ח: על עשרה מכות במצרים, פי״ב: שלא לאכול ולסעוד עם עם הארץ. פ״ד: למעט בשחוק ובשיחה ותיפלות. פט״ו ופט״ז: תלמידי חכמים צריכים ללמוד במקרא ובמשנה, ואיזה דינים, וטבילה לבעלי קריין. פכ״ד: עשרת הדברות. פכ״ח: על הרוגי מלכות. פכ״ט והוא האחרון לפי הוצאת רמא״ש: בו דורש שכל מי שיש בו גסות הרוח נעקר מן העולם וחושב את אנשי מבול ואנשי מגדל ואנשי סדום, סנחריב ונבוכדנצר, גם שאול מלך ישראל, ומסיים בימות המשיח. החלק השני הוא סדר אליהו זוטא, והוא כעין קיצור מסדר אליהו רבה, כי נשנו בו דברים רבים מסדר שלפניו ובאגדות חז״ל. הוא מתחיל: משום דבי אליהו הנביא אמרו לעולם יהא אדם ערום ביראה, ומדבר על הצדקה ועל התורה (מקרא ומשנה), על הלכות ד״א, מדות טובות ומסיים בגאולה העתידה לבא. הרבה דבורים בסדרי התפלות בפיוטים וסליחות לקוחים מסדר אליהו, כמו הדבור ״אבינו שבשמים" או אבי שבשמים, "יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים" שנעתק בבבל לארמית "יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא" שהוא יסוד הקדיש. גם הדיבור אשרי מי שהוא ירא שמים בסתר וכו׳ ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו (פי״ח); אני הוא עד שלא נברא העולם אני הוא משנברא העולם אני הוא בעוה״ז אני הוא לעוה״ב (שכ״ו), ברוך שאמר והיה העולם ברוך הוא ברוך אומר ועושה (אליהו זוטא פ״ד), וכולם מורגלים בתפלות ישראל.

מדרש תנא דבי אליהו נדפס בראשונה בויניציא שנת שנ״ח (1598), בהוצאה הזאת רבו השגיאות. בשנת תל״ו יצא לאור שנית בפראג עם פירוש ארוך בשם זיקוקין דנורא והקדמות ארוכות מר קשישא ומר ינוקא להמקובל ר׳ שמואל ב״ר משה היידא, גם הוסיף עליו נוסחא חדשה שחידש בו דברים אשר מעולם לא היו בספר הזה והפך סגנונו ללשון התלמוד הבבלי, כי לדעתו הנוסחא הישנה אי אפשר לפרשה ע״י שכל אנושי, ובכן ישב בתענית ובתשובה בצום ובכי והשתטח על קברי אבותיו והתפלל לה׳ שיאיר עיניו ויכין לבו להבין ולהשכיל, ויתן רשות לאליהו ז"ל ולתלמידו רב ענן שהם יגלו ויודיעו לו הפירוש האמתי והנוסחא הנכונה והישרה של הספר הזה. ובתור סגולה אמר בכל מוצ״ש ק״ל פעמים אליהו הנביא, עד כי בכח דמיונו נראה לו כאילו איש עומד לנגדו וכאילו אמר אליו "אליהו התשבי אנא". אמנם לדעת המבקרים ובפרט ר״מ איש שלום נתעה המחבר הזה בדמיון שוא והתעה גם אחרים הבאים אחריו (מבוא להרמא״ש וכבר קדמוהו עפשטיין באגרת בקורת שלו סימן ג׳ בהחוקר צד 185), וע"פ ההוצאה הזאת נעשו כל ההוצאות אח"כ, עוד נדפס עם פי' המלות והמשך הענין בקצרה ע״י יעקב ב״ר נפתלי הערץ מבראדי בשם ישועות יעקב (זאלקווא תקצ״ג); עוד עם פי' מאורי אור לר׳ אברהם ב"ר יהודה אריה ליב שיק (סדילקאוו תקצ״ה); עוד עם פי׳ מענה אליהו והגהות שיח יצחק לר' יצחק אליהו לנדא (ווילנא ת״ר), ההוצאה היותר מדויקת בנוסחא ישרה הוא של ר"מ איש שלום מהכ״י רומי משנת ד״א תתל"ג (1073) והדפיסה עם מבוא ארוך ועם הערותיו ותקנותיו בשם מאיר עין (ווין תרס״א), עם נוספות לסדר אליהו זוטא (שם תרס״ד), ר״ח מאיר הלוי הורוויץ הו״ל הכ״י פארמא מסדר אליהו זוטא.

ויש עוד מדרש הנקרא חופת אליהו רבה וחופת אליהו זוטא אך אין לו שום שייכות לאליהו הנביא וגם לא נזכר שמו בתוכו, ולכן יבא פה בערך חופות.

ויש עוד מדרש אחר ע"ש אליהו הנביא בשם ספר אליהו ופרקי משיח ונסתרות ר׳ שמעון בן יוחי, ונדפס בשאלוניקי בשנת תק"נ ביחד עם ״מעשיות״ על עשרת הדברות ובדבור שני נמצא מעשה אברהם. יעלינעק הו"ל המדרש הזה בבית מדרשו ח״ג, ולפי דעתו נתחבר זה המדרש בזמן הגאונים. תוכן המדרש הוא איך המלאך מיכאל גלה לאליהו קץ העתיד במערב העולם בימיו של המלך הרמלת או תרמילא וסופר ומונה את המלחמות ותקופות העתים אשר יעברו מאז עד אשר יבא משיח, וירושלם תבנה ותכונן. השם הרמלת שוה לשם ארמילאוס באגדות אחרות על המשיח, והוראתו בלשון יונית משדד ארצות או "משחית עמים" Heremolaos. היטציג בפירושו לדניאל משער כי ארמילאוס באגדה הוא ארמילוס קאליגולא אשר תוארו דומה לתואר ארמילאוס אשר "קומתו גבוה מאוד שוקיו דקים עיניו עמוקות והוא קרח". פה מובא רק החלק הראשון של המדרש המדבר אודות אליהו, והחלקים האחרים יבואו במקומם תחת משיח ור' שמעון בן יוחאי.

פרק א

ספר אליהו

[בית המדרש חדר ג׳]

וישכב וישן תחת רותם אחד והנה זה מלאך נוגע בו ויאמר לו קום אכול. רזא גלא ליה מיכאל שרא רבא דישראל לאליהו הנביא בטורא דכרמל, קץ וזמן שעתיד להיות באחרית הימים בסוף ארבע מלכיות בימיו של מלך רביעי העתיד להיות. נשאתני רוח ה׳ והוליכני לדרום העולם וראיתי שם מקום גבוה בוער באש ואין כל בריה יכולה ליכנס שמה. שוב נשאתני והוליכני למזרח העולם וראיתי שם כוכבים נלחמים זה עם זה ואינם נחים. שוב נשאתני רוח והוליכני למערב העולם וראיתי שם נפשות בצער גדול כל אחד לפי מעשיו. ואז אמר לי מיכאל קץ העתיד להיות באחרית הימים בימיו של מלך העתיד להיות הרמלת שמו, ויש אומרים תרמילא שמו. ר׳ יהודה בן בתירא אומר כורש שמו, רשב״י אומר הבשרא שמו, והלכה כר״ש דאמר הבשרא שמו. מלך אחרון שבפרס יעלה לרומי שלש שנים זו אחר זו עד שפושע בה שנים עשר חדש, ושלשה גבורי מלחמה עולין לקראתו מן הים והם נמסרין בידו. מלך פחות שבמלכים בן שפחה גיגית עולה לקראתו מן הים, ואלו יהיה אותותיו שראה בו דניאל: פניו ארוכות, בין עיניו גבהות, וקומתו גבוהה מאד, וכפות רגליו גבוהין ושוקיו דקים. ועתיד לשלוח ידו בו ביום על עם נאמן, ועתיד להזיע בו ביום שלש זיעות, וכל המזלות מתקבצין והולכין למקום אחד, עושקין בתים וגוזלין שדות, ומכין יתום ואלמנה בשוק, אבל אם יעשו תשובה תהיה להם סליחה. בעשרים במרחשון יזדעזע העולם וירעשו שמים וארץ. בעשרים בכסליו יעמדו כל ישראל בתפלה ובזעקה לפני אביהם שבשמים, ובו ובאותו היום תרד חרב ותפול באומות העולם, לפי שנאמר כזה וכזה תאכל חרב. כ״ב בניסן גלות ראשונה יוצאה מבבל בשמונה עשר אלף אנשים ונשים ואחד מהם לא יאבד. בכ״ה בתשרי גלות שניה שבנהר סבטיון יוצאה בי״ז אלף ונהרגין מהם עשרים איש ונשים ט״ו, בכ״ה לחדש השמיני גלות שלישית יוצאה ובוכין וצועקין על אחיהם שנהרגו, וצועקין במדבר כ״ה יום ואינן טוענין כלום, וחיין על מוצא פי ה'. אין גלות ראשונה יוצאה מבבל עד ששניה מגעת לבבל שנאמר חולי וגוחי בת ציון וגו׳. בב׳ בניסן מלך עולה מים ומשחית ומזיע את העולם, ובא על הר צבי קדש ושורפו. ארורה בנשים ילדתו, ואותו הקרן שראה דניאל, ובאותו היום צער ומלחמה כנגד ישראל. מלחמה שניה עושה דמיטרוס בן פוריפוס ואנפיליפוס בן פנפוס ועמהם פרשין עשר רבוא וטמונים בספינות שלשים רבוא. בב׳ באלול משיח בא וינון שמו (עי' סנהדרין צ"ח.) ובאותו היום יורד גבריאל מתשע שעות עד עשר ומשחית את העולם תשעים ושנים אלף איש. בב׳ בטבת מלחמה שלישית עושה מקץ קירטלוס וכל המדינות עמהן עם גדול מאד מבקעה גדולה עד יפו ועד אשקלון. ובב׳ בשבט משיח בא ויורדין מלאכי חבלה ומשחיתין בכל אותו המון ולא נותרין נשמה. באותה שעה אומר הקב״ה לאברהם עתידין בניך שירדו למדרגה התחתונה שנאמר ושפלת מארץ תדברי ואח״כ יהיו גבוהים על כל האומות, שנאמר ונתנך ה׳ אלהיך עליון על כל גויי הארץ, ואח״כ באין כל האומות ומשתחוים לכל אחד מישראל ולוחכין עפר רגליהם, שנאמר והיו מלכים אומניך וגו׳. בב׳ באדר משיח בא ועמו שלשים אלף צדיקים שנאמר והיה צדק אזור מתניו. וכיון שרואין או״ה כך מיד כל אחד מהם נמוק הוא וסוסיו שנאמר וזאת תהיה המגפה וגו׳. באותה שעה אומר הקב״ה לאו״ה אוי לכם רשעים שבסוף ארבע מלכיות כולכם נטרדין מן העולם, ויהיה כור של חטים עושה בתשע מאות כור וכן היין וכן השמן. כל אילן ואילן טעונים מגדים ופירות שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו וגו', וישראל אוכלים ושמחים ארבעים שנה. ואחר כך הקב״ה מעלה גוג ומגוג וכל אגפיו, ואחר יאספו כל עמי הארץ מקיפין לירושלם להלחם והקב״ה עולה ונלחם בהם, ומשיח בא והקב״ה בעזרתו ועושה מלחמה עמהם שנאמר ויצא ה׳ ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב. באותו היום הרים מתרעשים והגבעות מתרקדים וחומות ומגדלים נופלים והקב״ה מכניס כל עוף השמים ובהמת הארץ לאכול מבשרם ולשתות מדמם שנאמר וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף, וישראל מסיקין מכלי זיינם שבע שנים שנאמר ויצאו יושבי ערי ישראל ובערו וגו׳ ואומר וקברום בית ישראל למען טהר את הארץ שבעה חדשים. ואלו המדינות יחרבו יריחו בארות בית חורון סוסין מלכה וארד שלום ושומרון, בית מגדיאל צור ובית חלפות ולוד, בוז ובית עינם, חמת ספר הרשה אנטוכיה אלכסנדריאה ואדום. וכל עירות של ישראל מקיפין אותן אש ומלאכי השרת שנאמר ואני אהיה לה נאם ה׳ חומת אש סביב, ואחר יבוא יום אחרון שהוא ארוך כארבעים יום, והרים וגבעות מתמוטטין ורועשין, והארץ צווחת על הרשעים ואומר במקום פלוני הרג פלוני את פלוני שנאמר וגלתה הארץ את דמיה.

אמר אליהו ז״ל אני רואה מתים טבועים בנהר ועפרם נגבל ונעשו כמו שהיו מתחילתן לתת שבח לאל שנאמר ראו עתה כי אני אני הוא וגו׳, וכן ביחזקאל אומר וראיתי והנה עליהם גידים, ומלאכי השרת פותחין את קברותיהן וזורקין בהן נשמתן וחיים ומעמידין אותם על רגליהם. וכל מי שנתחייב בדין דוחפין אותו חלחלה גדולה (אולי צ״ל ברעש גדול) ארכו אלפים אמה ורחבו המשים אמה. וכל מי שלא חימד בתורתו של הקב״ה עיניהם של צדיקים רואים במפלתם שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו׳.

אמר אליהו ז״ל אני רואה אש וגפרית יורדות מן השמים על הרשעים שנאמר ימטר על רשעים פחים והקב״ה מרחיק את המקדש (ר״ל המקום הקדוש שיושבין שם הצדיקים) מאד מאבדון העולם כדי שלא ישמעו הצדיקים קול צעקת הרשעים ויבקשו עליהם רחמים, והיו כלא היו.

אמר אליהו ז״ל אני רואה אברהם יצחק ויעקב וכל הצדיקים יושבים והארץ זרועה לפניהם מכל מיני מעדנים. ואותו אילן שתיקן הקב״ה עומד בתוך הגן כאמור ועל הנחל יעלה על שפתיו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתום פריו. וספינות באות מעין גדי ועד אגלים טעונות עושר וכבוד לצדיקים.

אמר אליהו אני רואה עיר נאה וגדולה יורדת מן השמים כשהיא בנויה שנאמר ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו, בנויה ומשוכללת ועמה יושב בתוכה, ויושבת על שלשת אלפים מגדלים ובין כל מגדל עשרים ריס וחמשת אלפים אמה של זמרגדין ושל אבנים טובות ומרגליות שנאמר ושמתי כדכד שמשותיך וגו׳.

אמר אליהו ז״ל אני רואה בתים ושערים של צדיקים באסקופותיהם ומזוזות שלהם מאבנים טובות והאוצרות של בית המקדש פתוחין עד פתחיהם, וביניהם תורה ושלום שנאמר וכל בניך למודי ה׳, ואומר שלום רב לאוהבי תורתך, ואומר מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך וגו׳.

(פעם אחת בא אליהו ז״ל וכו׳, ע״ע משיח).

תוכן העניינים

אוצר מדרשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה