אור ברסלב
אוצר מדרשים גן עדן; גיהנם

אוצר מדרשים· הרב יהודה דוד אייזנשטיין

גן עדן; גיהנם

מדרש גלית הפלשתי

הקדמה

גן עדן; גיהנם: יש מדרשים שונים על תכונת הגן עדן והגיהגם של מטה ושל מעלה, הגן עדן הוא משכן נשמות הצדיקים המקבלים שכרם והגיהנם הוא משכן נשמות הרשעים אשר ישיגו שם ענשם, ואמרו עז פנים לגיהנם ובושת פנים לגן עדן (אבות פ״ה כ״ג). ר׳ אלעזר התפלל ותשים חלקנו בגן עדן (ברכות ט״ז:).

מסכת גן עדן מובא בהבחיי פ' יתרו, וז״ל: שנמצא במדרש כל השותה מים בע״ש בין השמשות הרי זה גוזל את המתים וכו', ומדרש זה לא ידעתי היכן הוא אבל שמעתי שנמצא לחז״ל ספר הנקרא מס׳ גן עדן או פרקי ג״ע כעין פרקי היכלות ופרקי מרכבה ופרקי ד״א, וכן כתוב שם בנוסח אחר כל השותה מים בשבת בין השמשות בין מנחה לערבית תוך שנה שמת לו מת הרי זה גוזל את מתיו, ושם מפרש הטעם באותם פרקים לפי שהמתים יוצאים בשבת ושותין מים מן הנהר היוצא מעדן, ולכך אין ראוי לו לגזול את מתיו, אבל לאחר שנה קבל את דינו כבר עכ״ל [ועי' תוס׳ פסחים ק״ה. ד״ה והנ״מ ועי' ס׳ מטה משה סי' רצ״ב).

מס׳ גן עדן או סדר עולם הבא נספח לס׳ אורחות חיים לר״א הגדול, והוא סדר גן עדן הנדפס בנוסחאות שונות ע״י יעלינעק בבית המדרש ח״ב וח״ג, סדר גן עדן ויום הדין שם ח״ו, גן עדן וגיהנם שם ח"ה.

מס' גיהנם נדפס בראשית חכמה ובמגדל עז לר׳ יעבץ בעלית היראה, ונספח לאגדת בראשית שהו״ל ר״א בן הגר״א ווילנא תקס״ב. גם נדפס בווארשא תרמ״ה, ומצורף לו מאמרי גיהנם מס' חסד לאברהם להרב חיד״א. ונמצא ג"כ בבית המדרש ח״א ליעלינעק. גם בסוף ברייתא דשמואל הקטן פפד״מ תרכ״ג נדפס מס׳ גן עדן ומס׳ גיהנם. ועי׳ בס' תפארת שיבה ליובל צונץ צד 21.

מסכת גן עדן

[בסוף ברייתא דשמואל הקטן ובית המדרש ח"ב]

מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך.

פרק ראשון, גן עדן. —אמר ר׳ יהושע בן לוי שני פתחים שערי כדכוד יש בגן עדן, ועליהם ששים רבוא כתות של מלאכי השרת, וכל אחד מהם זיו פניו מבהיק כזוהר הרקיע. בשעה שהצדיק בא אצלם הם מפשיטים מעליו הבגדים שהיו עמו בקבר ומלבישין אותו ז' (נוסחא אחרת ח') בגדים של ענני כבוד, ונותנין בראשו שני כתרים, אחד של אבנים טובות ומרגליות, ואחד של זהב פרויים, ונותנים ח' הדסים בידו, ומקלסין לפניו ואומרים לו לך אכול בשמחה לחמך וגו', ומכניסין אותו במקום נחלי מים מוקף בשמונה מאות מיני ארזים והדסים ורדים, וכל אחד ואחד מן הצדיקים יש לו חופה בפני עצמו לפי מה שבידו, שנאמר כי על כל כבוד חופה. וכל אחת ואחת מושכים לו הימנה ארבע נהרות אחת של חלב ואחת של יין אחת של אפרסמון ואחת של דבש, וכל חופה וחופה למעלה הימנה גפן של זהב ושלשים מרגליות קבועות בתוכה, וכל אחת מהן מבהיק כזיו נוגה, וכל חופה יש לה שולחן של אבנים טובות ומרגליות, וששים ריבוא מלאכים עומדים על ראש כל צדיק וצדיק ואומרים לו אכול דבש שעסקת בתורה שנמשלה לדבש שנאמר ומתוקים מדבש וגו', שתה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית שעסקת בתורה שנמשלה ליין שנאמר אשקך מיין הרקח. והכיעור שבהם דומין פניו ליוסף הצדיק ולדמיון רבי יוחנן. ובפריטי רמונים בכוס של זהב מוקף נגד השמש, ואין אצלם לילה כל עיקר שנאמר וארח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום. ובכל יום הקב״ה מתחדש עליהם ארבעה משמרות, ואלו הם: משמר ראשון נעשה כקטן ונכנס למחיצת קטנים ושמח שמחת קטנים; משמר שני נעשה כבחור ונכנס למחיצת בחורים ושמחת בחורים; משמר שלישי נעשה בינוני ונכנס למחיצת בינונים ומשמח שמחת בינונים; משמר רביעי נעשה כזקן ונכנס למחיצת זקנים ומשמח שמחת זקנים. ובגן עדן יש ח' ריבוא מיני אילנות הפחות שבהם משובח מכל עצי בשמים, וכן יש בארבעה זויותיה, ובכל זוית וזוית יש בו ששים ריבוא כתות של מלאכי השרת מזמרים בקול נעים. ועץ החיים באמצע ונופו מכסה על כל גן עדן, ויש בו שמונה מאות מיני טעמים, ולא טעם של זה כטעם של זה, ולא ריחו של זה כריחו של זה, ולא דמיונו של זה דומה לדמיונו של זה. ועץ החיים יש בו מ״ח ענפים וכל אחד ואחד כמלא עולם, מהם ז' ענפים למעלה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה. ושבעה ענני כבוד למעלה הימנו, וארבעה רוחות מנשבין בו וריחו הולך מסוף העולם ועד סופו, ותחתיו תלמידי חכמים יושבים ומבארים את התורה, ולכל אחד מהם יש לו שתי חופות, אחד של כוכבים ואחד של חמה ולבנה. וכן לכל חופה ס' פרגודים של ענני כבוד. לפנים ממנה גן עדן ובה שלש מאות ועשרה עולמות שנאמר להנחיל אוהבי י״ש (בגימטריא ש״י), ובהם ז' כתות של צדיקים: כת א' הרוגי מלכות כגון ר' עקיבא וחביריו, כת ב' טבועי ים, כת ג' ר' יוחנן בן זכאי וחביריו ותלמידיו, ומה כחו של ריב״ז שהיה אומר אם היו כל הימים דיו שמים וארץ יריעות וכל בני אדם לבלרים וכל העצים קולמוסים אינם יכולים לכתוב מה שלמדתי מרבותי ולא חסרתי מהם דבר ככלב המלקק מן הים. כת ד' אלו שירד הענן וכסה עליהם, כת ה' של בעלי תשובה, שהבעלי תשובה עומדים במקום שאין הצדיקים יכולים לעמוד. כת ו' רווקים שלא טעמו טעם חטא מימיהם. כת ז' ענוים הנידושים שיש בהם מקרא ומשנה וד״א, ועליהם הכתוב אומר וישמחו כל חוסי בך וגו', והקב״ה יושב ביניהם ומראה להם את התורה שנאמר עיני בנאמני ארץ וגו', ועליהם הכתוב אומר מעולם לא שמעו לא האזינו, עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו, אמן.

פרק שני, שערי גן עדן. —שבעה שערים יש בגן עדן וכל השערים בתים ועליות, ואורך הבתים מאה ריבוא מילין וכל אחד ואחד מן הבתים יש בו מאה מלאכי השרת, ומלאכי החסד לפניו מרקדים לפניו ומזמרים, ואותם חופות מעוטרים מח' מאות וורדים, וכשיבא הצדיק לפניהם בבגדיו, אלו מפשיטים אותם הבגדים מעליו ומלבישין אותו ח' בגדים של משי וענני כבוד מקיפין אותו מכל צדדיו, ומשם מוציאין אותו לחופת ארבע נהרות של הוד ומעדנים אשר שם היין והדבש ושותים הצדיקים מהם. ובראש כל חופה גפן של זהב נטועה, ואבנים טובות תליות, ועליו... (רשום בזה: "אמר המג״ן כאן נמצא חסר וחבל על מרגניתא דא") במעלה ב' יושבין עליו אנשי צדק שלא שלחו ידיהם בממון אחרים ולא נתנו עיניהם להביט בנשי חבריהם, ומלאכים משמשים ומצחקים לפניהם בכל מיני שחוק, ונהרות של אש רצים לפניהם, וריח נודף מכל מיני בשמים. במעלה ג׳ לומדי תינוקות שעשו מלאכתן באמונה, ומלאכים משחקים לפניהם בכל מיני שחוק, והם לומדים עמהם, ועורכים לפניהם שולחנות של כסף וזהב, ובכל יום טובלים בנהרות של אפרסמון, ואח"כ אומרים שירה. במעלה ד' יושבים אנשים שגדלו בניהם ללמוד תורה ושכרם מוכפל מכל השכירות האלו. במעלה ה' יושבים פרנסים ומנהיגי הצבור באמת וביושר ולא גאה לבם עליהם ושכרם הרבה ומוכפל משל מעלה. במעלה הו׳ יושבים אותם שנתנו צדקה ושכרם הרבה מאד. במעלה הז' יושבים עליהם עניים וגרי הצדק, ונהרות של אפרסמון רצים לפניהם, וכל צדיק וצדיק יש לו חופה בפני עצמה ומלאכים משמשים לפניהם, וחמה ולבנה מרקדים לפניהם, וכל צדיק וצדיק יש לו כתר על ראשו לפי כבודו. כל זה יש בגן, אכן בעדן —אשרי שיזכה לראות.

ואתחיל לכתוב שבח של העדן ולמי נברא עד המעלה של שתים עשרה. ואלו הן הי״ב מעלות:

המעלה הא' ליראי חטא, המעלה הב' לגומלי חסדים, המעלה הג' לקוברי מתים, הד' למבקרי חולים, הה' לסופרי אמת, הו' למלוים לעייפים, הז' למגדלי יתומים, הח׳ לעושי שלום, הט׳ למלמדי לעניים, הי׳ למוסרי נפשם ליחוד השם, הי"א ללומדי תורה, הי"ב לדוד מלך ישראל ולחביריו ולשאר מלכי אמת כגון שלמה ויאשיה וחזקיה.

ובכל אלו המעלות יש שמחה ושחוק ושירות וכבוד גדול לכל צדיק וצדיק. ועוד יש שם ענינים הרבה שאין אדם יכול לספר אחת מני אלף. עד הנה דברי ר״א (רשום פה בסוגר: ״אמר המג״ן ע״כ מצאתי ובלשונו העתקתי בס״ד מספר כת״י ישן יושן ומיושן הנמצא באמתחות עתותי בכתב מטושטש עד שכמעט אין רשומו ניכר ולכן כל הקורא בו ישמח ויזכרנו לטובה ממעיני הישועה כיר״א״) ויה״ר מלפניך ה' אלהינו שיהא חלקינו עמהם, אכי״ר. ע״כ.

סליק מסכת גן עדן

סדר גן עדן

[בית המדרש חדר ג']

שלש חומות יש לו לגן עדן וכולם של אש:

החומה החיצונה היא של אש שחורה נראית ואינה נראית ולהט החרב סביב החומה החיצונה מתהפכת סביבותיה, וארבעה פתחים יש באותה החומה החיצונה, ושיעור בין כל פתח ופתח מאה ועשרים באמה, ולהט החרב המתהפכת כל היום וכל הלילה ואינה שוקטת, ואוכלת כל ירק עשב וכל דבר הקרוב אל הגן כשיעור מיל. באותה חומה החיצונה עד חומה השנית היא במדה שש מאות באמה ושם החסידים שבאומות והמלכים שבאומות אותם שהצילו להם לישראל, ושם הגרים שנתגיירו ואינם מקיימים כראוי ביראת ה׳ יתעלה. ומשעת המנחה והלאה מתקבצים מלאכי חבלה אצלם להוציאם משם ולהוליכם לגיהנם וכלם צועקים, והמלאך הממונה שם עזריא״ל שמו הוא בא ואוחז בהם ומציל אותם מידם, וחוזרים מן המנחה עד תפלת ערבית שלשה פעמים והם צועקים אצל אברהם בקול רם, ואותו המלאך חוזר ואוחז בהם כמתחלה, וכל זה כדי לצער אותם. ושם באותה חומה החיצונה כל אותם שעשו צדקה ברבים לעשות להם שם ולא לשם שמים, והללו מצטערים שלשה פעמים בכל יום ואוחזים בהם שני מלאכים ומצילים אותם מיד מלאכי חבלה. כל אותם שקבלו עונשם בגיהנם ויצאו משם באים עמם שלשה מלאכי השרת ומביאים אותם עד מקום להט החרב המתהפכת ושם מקבלים טהרתם ונכנסין תוך החומה החיצונה הזאת ושם עומדים והם נהנין מעט מזעיר מזיו הצדיקים אשר מבפנים אבל אין מצערין אותם. כל אותם תשעים שהרהרו תשובה קודם שיצאו מן העולם לאחר שקבלו עונשן נכנסים בחומה הזאת, ועומדים שם עד שקדש היום בערב שבת. והרוחות שבגן עדן בפנים עולה מהריא״ל המלאך ומכניס לכל אלו ומראה להם מקום מעמד נועם הרוחות העולות למעלה, ושם נקרת הצור, והוא נותן להם מקום ונכנסין שם במוצאי שבת בזמן שישראל אומרים קדושה דסדרא, כל הרוחות יורדות למקום מושבן וכל אחד ואחד מכיר מקום מושבו ומעמדו.

החומה השנית היא מאש ירוקה ואדומה, והמלאך פניא״ל ממונה עליהם. ושם באותה חומה מבפנים כל אותן הנותנים בניהם ללמוד תורה והם לא זכו אבל השתדלו עמהם, ושם בעלי מעשה כרגע כשמעם דברי תורה או דברי מוסר. ושם האור מנועם הצדיקים עוצר עליהם כרגע ומיד נגנז. כל אותם המצפים למשיח (וכל) רואים משם למשיח בכל יום פעם א' ביום ששי משעה שישראל משתדלים לשבת, כל היכלות אשר בגן מזדעזעין והיכל הפנימי אשר המשיח בו הוא הנקרא קן ציפור והמשיח יוצא משם וכל הצדיקים יוצאים עמו ומתלבש בבגדי נקם העתידין לו לישועתן של ישראל, ונכנסין כלם עמו עם האבות, [והוא] יוצא משם ועומד בחצי הגן במקום העמוד אשר באמצע ואוחז בארבע הטבעות אשר בארבע פנות הגן ונותן קולו ומזדעזע הרקיע אשר על הגן.

גן עדן קודם שנברא העולם נברא הוא וכל תקוניו וכל מטעיו והרקיע אשר עליו וקרקעיתו אשר מתחת, ולאחר אלף שס"א שנים ושלש שעות ושתי רגעים נבראו שמים וארץ. קרקע הגן הוא, כשברא הקב״ה גן עדן נטל שלג מתחת כסא הכבוד וממנה נעשה קרקע הגן. וזה קרקיעתו של גן, נוגע ואינו נוגע עם הארץ הזאת שהוא למעלה מכל הארצות. רקיע שעל גבי הגן כעין כל הגוונין כמעשה לבנת הספיר, ושמו של הקב״ה חקוק באמצע הרקיע, וארבע טבעות בארבע קצות הרקיע וארבעה אופנים בכל טבעות, ובאמצע הרקיע עמוד אחד והעמוד הזה נעוץ מקרקע הגן עד שנאחז פני כסא הכבוד, והוא מכוסה מענן הכבוד, והמלאך גבריאל לבוש הבדים עומד עליו, פעם א׳ ביום אוחז בטבעות הרקיע, והעמוד חוזר והרקיע סובב ואותיות שם המפורש בולטות ונוצצות ועולות ויורדות, וקול קורא התכוונו מחנות צדיקים קדושים, אשריכם שזכיתם לכך, מי שמע כזאת ומי ראה כאלה בהיות קול נגון הרקיע בנסעו על יד האיש לבוש הבדים, והוא מסתלק, והרקיע עומד והעמוד מנגן, עולה ויורד עד שנמשך אור זוהר אור נועם מלמעלה באותו עמוד, והצדיקים עומדים כנגד האור ההוא ונהנים ממנו עד חצות לילה. בחצי הלילה כשבא הקב״ה ליכנס עם הצדיקים שומעים קול סביב הרקיע, והעמוד מנגן וקרקע הגן מתנשא והצדיקים עולים מחופותיהם לקראת בוראם, וכל הגן מתמלא מכבודו. באותו שעה מזדווגים הרוחות זכרים ונקבות כפי מה שהיה קודם שנבראו, ומאותו נועם תאותם לחזות בנועם ה' כלם עושים פרי, והפרי שלהם שנמשך מהם הרוחות לגרים, כענין שהיו אברהם ושרה שהיו מוציאין רוחות לגרים, אשרי מי שזוכה בעוה״ז להמצא באותה שעה ברנה של תורה. אור זהרו של הקב״ה הוא נשאר בגן עדן והוא עולה וכל הצדיקים משוררים בהעלותו בבקר. מסכתה של קרקע הגן מטל שעתיד הקב״ה להחיות בו מתים והצדיקים יוצאים ונזונין ממנו כענין מלאכי שרת למעלה. בעת שהמשיח יוצא ואוחז בארבע הטבעות ונותן קולו אזי מזדעזע כל הרקיע שעל הגן ושבעה מלאכים מזומנים אצלו ואומרים לו בחיר ה׳ החרש! כי כבר הגיע זמן מלכות הרשעה שתעקר ממקומה והקול נשמע מבתי כנסיות ובתי מדרשות שאומרין בכל כוחן אמן יהא שמיה רבה מברך לעלם ולעולמי עולמים, אזי הקב״ה מזעזע כל הרקיעים ומוריד שתי דמעות לים הגדול, והצדיקים נכנסים והמשיח נכנס לאותו היכל הנקרא קן צפור.

החומה השלישית היא מאור המעורב בחושך והיא לפנים בגן עדן, ומשם והלאה ענין הגן ומעלותיו והנאותיו ובנייניו, והוא כמעשה לבנת הספיר אשר נטע הוא יתעלה להנאת הרוחות לארבע רוחות מארבע זויות המנשבות עליו, ואלו רוחות הם מענין החיה אשר תחת אלקי ישראל, והיא החיה הרומשת אשר שרצו המים מעדן העליון אשר עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. לפנים מן החומה הזאת הוא הנוגה מראה דמות ה׳. משם והלאה מדור הצדיקים שהם הרוחות, וכשנכנסות שם מיד נגלמות מאויר העליון הנושב בהגן ומתלבשת בו כמלבוש זך וקדוש, ואותו המלבוש הוא בדוגמתו אשר היה בעולם הזה באותו מלבוש הולכים ומכירים אלו לאלו וכל אחד ואחד כפי הראוי לו.

שבע מעלות הצדיקים הן בגן עדן, בשבע חופות נפרדות אלו מאלו כפי מעלתם:

המעלה הראשונה היא מעלת אותם הנקראים צדיקים והם כל אותם השומרים ברית קודש בעולם הזה, ושלטו ביצרם ואח״כ שמרו תורה. כנגדם למעלה משרתי עליון אותם המלאכים הנקראים אראלים, ראש המעלה הזאת יוסף הצדיק בן יעקב והוא המשרת בחופה הראשונה שהיא היכל הראשון אשר בגן עדן. המעלה השנית היא מעלת אותם הנקראים ישרים והם הישרים בדרכיהם ובכל מה שעושין בעולם הזה ביושר לבם בלא הרהור דברים רעים, וכל מעשיהם ישרים לנגד בוראם. כנגדם למעלה אותם המלאכים הנקראים חשמלים, ואלו הם לפנים ממעלת הצדיקים, ועל אלו ואלו נאמר אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. וראש המעלה הזאת פנחס בן אלעזר והוא המשרת בחופה הזאת שהוא ההיכל השני בגן עדן. המעלה השלישית היא מעלת אותם הנקראים תמימים והולכים בעולם הזה בתמימות לבם ואינם מהרהרים אחר מדותיו של הקב״ה והשתדלו במעלות הראשונים בצדק וביושר בתוך לבבם ושמרו דברי התורה והמצות. כנגדם למעלה אותם המלאכים משרתי עליון הנקראים תרשישים, וראש המעלה הזאת אלעזר בן אהרן הכהן המשרת בחופה זאת שהוא היכל השלישי בגן עדן. המעלה הרביעית היא מעלת אותם הנקראים קדושים, והם דכתיב בהו לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם, ואלו הם שכל המפתחות שערי גן עדן ברשותם, ובעת שהעמוד אשר באמצע הגן נוסע ומנגן מאליו הרקיע אשר על גן עדן חוזר, אלה יוצאים תחלה לקראת בוראם מתקרבים אצל העמוד, והאיש לבוש הבדים אוחז בארבע הטבעות אשר ברקיע, ועמוד הרקיע מכה בטבעת אשר במזרח הרקיע, וכל האילנות אשר בגן מרננים ומשבחים, ואזי כבוד אלקי ישראל בא, ועליו נאמר והנה כבוד ה' אלקי ישראל בא מדרך הקדוש, והארץ האירה מכבודו, זה גן עדן. ומעלת קדושים אלו פותחין תחלה ואומרים קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו, ועל מעלת קדושים הללו הוא אהרן הכהן קדוש אלהיו. המעלה החמישית היא מעלת בני תשובה אשר שברו דלתי נחשת ושבו לקונם כראוי. כנגדם למעלה היא מעלת משרתי עליון קדוש, ומכון מעלתם היא למעלה במקום אותם הנקראים אופנים, ואין מי שישיג מעלתם של אלו כי גבוה מעלתם מאד, ונועם השם מגיע אליהם מזוהר התשובה העליונה אשר עין לא ראתה, וכל הצדיקים נכווים מחופתם של אלו, ואפילו הרשעים שבגיהנם רואין זוהר מעלתם וצועקים ואומרים רבון העולמים משוי פנים יש בדבר! אנו ושבחופה הגדולה ההיא חטאנו יחד ועברנו דרך התורה יחד, ומפני מה יש להם המעלה הגדולה ההיא ואנו בני צלמות מבור גיהנם? מיד נזדמן להם ברקיאל המלאך ואומר להם שוטים שבעולם נוח לכם שלא תצאו לעולם, אותם חבריכם חטאו כמוכם והרהרו תשובה לאחר כן וחזרו לקונם ולפיכך זכו לכל הכבוד ההוא, ומנשה מלך יהודה ממונה עליהם. המעלה הששית היא מעלת תינוקות של בית רבן שלא חטאו והיא מעלה פנימית יותר מאלו ובכל יום ויום מטטרון שר הפנים יורד דרך העמוד ולומד להם תורה ומחיצתן גדולה מכלם, ובחצות הלילה עולים למתיבתא עילאה והקב״ה לומד להם תורה ומשתעשע בה. כנגדם למעלה אותם הנקראים כרובים ועליהם נאמר את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים, וראש המעלה הזאת למטה הוא יהושע נער משרת משה. המעלה השביעית היא מעלת אותם הנקראים חסידים והיא מעלת פנימית על הכל. כנגדם למעלה הוא מעלת החיות הנקראים שם על פתח ההיכל הזה. ז' פתחים יש לחומה השביעית הזאת כנגד שבע מעלות הללו וכל מעלה מאלו נכנסת בפתח למעלה ההיא והשומרים עומדים על כל פתח ופתח. כת צדיקים נכנסין בפתחם כת ישרים נכנסין בפתחם, וכן כל מעלה ומעלה משבע מעלות הללו.

בגן עדן יש מן החומה ולפנים ענן קשור ונוגה סביבותיו. בצד צפון יש מסך פרוס מנוגה ואש ירקרק מפריד בין שאר רוחות הגן, ושם היכלות גנוזות מן הצדקניות הכשרות שבישראל. בצד רוח מזרח יש היכל גנוז וסתום והוא נקרא היכל נוגה והיכל זה בנוי כעצם השמים לטוהר ושם כל קירותיו סביב אותיות בולטות ונוצצות, אלו עולות ואלו יורדות, פורחות אלו מכאן ונוחות בכאן בצד אחר, ואותן האותיות אשר בצד האחר פורחות משם ונוחות בכאן, ומתחלפות אלו באלו ואין משתבשות לעולם, ואין מי שיעמוד בהן כי אין עומדות אפילו רגע. פרחים מעשה שבכה מארבע גווני נוגה נוצצים לשם. ביום השבת נכנס לשם המשיח עם האבות והאותיות משתבבות (משתנות), קוראין האותיות ושמחים שמחה גדולה ואין מי שיודע מהו. ושם באותו היכל ולפנים פתח פתוחה לשם, ושם מן הפרוכת ולפנים כל דיוקני הרוגי לוד ועשרה הרוגי מלכות. קם המשיח ונכנס לשם ורואה אותם הדיוקנין ונושא קולו ושואג כארי, וכל הגן וכל הצדיקים מזדעזעים והעמוד באמצע הגן מזדעזע ועולה ויורד וארבע אופנים מזומנים שם ואוחזים בארבע הטבעות, והרקיע סובב והקול נשמע במרומים והקב״ה מוריד שתי דמעות באותו העמוד למטה, והאופנים נכנסין אצל המשיח, והאבות נכנסין כלם בפתח שער הקדים אשר בהיכל ההוא ושם רואים כל מעלות הצדיקים של לוד ועשרה הרוגי מלכות, ועומדים כלם ומשיח, ואותם האופנים כלם ינשאו ועולין אצל מלך מלכי המלכים הקב״ה ונשבע להם ללבוש בגדי נקם ולדון את נקמתם מן האומות, שנאמר ידין בגוים מלא גויות, וחוזרים אצל המשיח, והמה ואבות נכנסין אצל ראשי ישיבות אשר שם ושמחים בחדושי התורה שחדש כל אחד ואחד בעולם הזה. ומשם נכנסין כל ראשי ישיבות [ותלמידי] הישיבות והולכין לישיבתו של משה רבינו ע״ה, ומשה וכל הצדיקים שהיו בדור המדבר כלם יושבין לפניו ולומדין תורה, והוא מפרש להם קבלת התורה כפי אשר קבלה במרום.

בגן עדן לפאת צפון יש שבע (שש) מדורות מזומנות, והיכלות הצדקניות שבישראל המזכות לאל בגמילות חסדים והמזכות תורה לבניהן. הדירה הראשונה אשר שם בתיה בת פרעה וכמה הן הצדקניות אשר שם המגדלות יתומים והמסבירות פנים לתלמידי חכמים המתארחין אצל בעליהן והנותנות צדקה בסתר, ובכל יום ויום מתעטרות עם זוהר עטרת זיו השכינה וקוראין עליה [בתיה] אשריך שזכית לגדל ולהמשיך ענף תפארת בעולם. הדירה השנית יש שם כמה צדקניות מישראל ושם יוכבד אשת עמרם ראש עליהן, ושלשה פעמים בכל יום מכריזין עליה אשריך שזכית לילד בן אחד שעל ראשו ורגליו ערפל. הדירה השלישית אשר שם מרים הנביאה וכמה צדקניות העומדות עמה, כל אותן המושכות לבעליהן לדרך טובה ולעבודת בוראן, ובכל דירה ודירה חופות שאננות, ומלאכים ידועים ממונים על כל דירה ודירה. הדירה הרביעית אשר שם חולדה הנביאה וכמה הן הצדקניות העומדות באותה הדירה. הדירה החמישית אשר שם אביגיל וכמה הן הצדקניות עמה יושבות בטח בחופתן. מהן והלאה [הדירה הששית] דירת האמהות שרה רבקה רחל ולאה, ובחצות הלילה כשהקב״ה נכנס עם הצדיקים, קול קורא בגן, התבוננו צדיקים לקראת בוראכם, אשריכם שזכיתם לכל הכבוד הזה. באותה שעה פורחות הנשמות ומזדווגות כל אחת ואחת כראוי ולפי מעלת מעשיהם הם רואים ומשיגים ונהנין, ומעלתן והנאתן עין לא ראתה אלהים זולתך.

בגן עדן יש ראש ישיבה בהיכל האגוז והוא היכל הנוגה הסתום וגנוז, סמוך להיכל קן צפור והוא נקרא רב גדיאל נער, וכל עומקי התורה וסתריה הוא מגלה ועל ידו נגלים, וכל הצדיקים תאוותם אצלו. וזה נולד בימי השמד והיה לומד תורה במערה אחת והוא בן שבע שנים, ובאו האויבים ומצאוהו ועשאוהו חתיכות, ועלתה נשמתו למרום ואומרת כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנוגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה', והעמידו הקב״ה לפניו ונשבע לו להנחילו היכל הנוגה ולגלות על ידו בגן עדן סתרים ועמוקות אשר הם בתורה שלא נגלו קודם לכן, וכל הצדיקים אשר בגן עדן מתאוים לראותו ושומעים ממנו עומקי התורה וסתריה. בשעה שהוא יוצא, אותיות שם המפורש בולטות ונוצצות על ראשו וכל הצדיקים שמחים. הוא נכנס ונופל על פניו גועה ובוכה על שלא זכה להיות לו בן בעוה״ז, ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול עומד עליו ואוחז בו ומעמידו על רגליו ואומר לו קום לך חוורי חוורי הם בניך! שבע תעניות התענה רבי יוחנן בן זכאי כדי לראותו, והראוהו גנזי שבעה רקיעים בחלום ובסוף כלם ראה אותו כזוהר הרקיע ושבעים מלאכים סביבותיו וחמשים מפתחות בידו, וכמה צדיקים כתות כתות לפניו ואותיות שם המפורש על ראשו, ונגנז מיד ולא ראהו. היה שואל עליו ואמרו לו עד כאן הורשית, זהו מראה הקשת אשר יהיה בענן. חזרו חכמים על אביו (לחקור אחריו) ומצאו שמעולם לא ראה צורת אדם [רשע] ולא נסתכל בקשת בריתו, ולא הוריד ידו מטיבורו ולמטה, ולא קם מן התורה להשתדל בדרכי העולם, לא היה צדיק בעולם בצער שלא היה עמו בצער, מעולם לא דיבר דבר חוץ מן התורה או מן דרך התורה, הוא הוליד בן זה ומת, ילדתו אמו ומתה, ונשאר יתום וגדל הוא בצער ולמד תורה הרבה והרגוהו, וזכה לכל זה.

הצדיקים כלם רואין אלו לאלו ויודעין ומכירין ידיעה גמורה ידיעה שאין בה חסרון. כשעולות הנשמות בערב שבת לגן עדן העליון של מעלה כמה כרוזים הם מכריזין מעלה ומטה, וכולם מתפשטים באותו מלבוש ועולין למעלה, ושם ברקיע ערבות עומד מיכאל השר הגדול ומזבח לפניו וכל נשמות הצדיקים מקריב על המזבח ההוא, ואזי בא רוח מבושם שהיו עושים מעשיהם בעולם הזה והקב״ה משיב רוחו [של כל אחד] אליו, כי ברוח היוצא [ממנו] באים בעולם הזה ואותו רוח שב ומשיבו אליו, ועל סבה זו בני אדם חוזרין לסבתם הראשונה. ובאותו זמן שמיכאל מקריב קרבן הנשמות משיב רוחו אליו ומכניסו פנימה. ויש זמן שהקב״ה משיב רוחו אליו ואינו מכניסו פנימה, וכשאינו מכניסו לתוכה הרוח חוזרת לכאן ולכאן ומשוטטת לגיהנם, וכשמכניסו לחיקו מכניסו לגן עדן שבארץ, וכשמכניסו פנימה בתוכו מכניסו לגן עדן של מעלה, ואיתימא נשמתו של אדם אינה ממוצא הפה הרי כתיב ויפח באפיו נשמת חיים, ומעלה אותה מן המזבח באהבת הריח ומוציאה מתוכו לגן עדן של מעלה.

גן עדן של מעלה הוא אשר נטע ה׳ אלקים מקום עדן העליון, הדא הוא דכתיב ויטע ה׳ גן בעדן מקדם, ואותו גן עדן לירכתי צפון של מעלה כענין ירושלם של מטה שנאמר הר ציון ירכתי צפון, ואותו גן עדן אשר למעלה הוא מתחת הפרגוד תחת אלקי ישראל, והוא מרובע מארבע פנות מן הרקיע אשר הוא כעין הקרח הנורא. שש מראות נוגה סובבות אותו והנוגה הששית הוא כמין נהר ויוצא ונכנס לתוך הגן, יוצא מן העדן העליון ונכנס לתוך הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, הראש האחד הוא מיכאל השר הגדול והוא כנגד פישון הנהר הראשון אשר מתחת בגן עדן אשר למטה, הראש השני הוא גבריאל האיש לבוש הבדים והוא כנגד הנהר השני אשר בגן עדן למטה שהוא גיחון, הראש השלישי הוא רפאל והוא כנגד הנהר השלישי חדקל, הראש הרביעי הוא נוריאל והוא כנגד נהר פרת, בגן עדן אשר למטה יוצא נהר מעדן הסתום והגנוז ונכנס בגן והוא משקה כל אותם הנטיעות ומשם יפרד אותו הנהר ונעשה ארבעה, כמו כן למעלה. בגן עדן של מטה הוא עץ חיים באמצע הגן וסמוך לו עץ הדעת טוב ורע. בעץ החיים יש דברים סתומים וגנוזים, בשעה שהקב״ה נכנס בגן עדן עם הצדיקים עץ החיים נותן ריח ואותו הריח סובב כל הגן, ואותו הריח הוא חיים לכל הצדיקים אשר שם, וכלו נשתטח וכל העלין מרננין והצדיקים יושבים בצלו בכל ראשי חדשים ובמועדים ויושבים (ואוכלים) למעדנים, והפרי שלו הוא חיים ומנוחה עלהו לא יבול ומצליח בכל מעשהו, כמא דאיתמר ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח. מה עושה הקב״ה נכנס בגנת האגוז אשר הוא לפנים בגן וידיד (?) אשר בעשר מעלות, והצדיקים יושבים בצל האילן נובע גולת ברכה ונופל על ראש כל צדיק, ולמי שנופל עליו הטל הוא הולך ועומד בשער מזרחי לפני גנת אגוז ושם עומד ומשתחוה לפני ענן כבודו, והקב״ה שואל והוא משיב, לומד מה שלומד ויוצא, וכן כל צדיק וצדיק. והקב״ה שמח עמהם שמחה גדולה, בא ועומד על אותו אילן החיים והענן סר והצדיקים באים ומשתחוים לפני אור זוהר כבודו למעלה.

כענין זה שלש חומות לגן עדן של מעלה, החומה האחת היא הנקראת לחש סתר [המדרגה], החומה השנית היא הנקראת תנועת פועל ה', השלישית היא הנקראת משמר אדרת הממשלה. ושמותיו של הקב"ה על כל חומה וחומה. החומה הראשונה היא הנקראת לחש סתר המדרגה, והוא שאמר שלמה בדרך משל יונתי בחגוי סלע בסתר המדרגה, ואין שום נשמה נכנסת בגן עדן של מעלה אלא בשבתות וימים טובים שנקראו שבת לה' מפני שבהם עונג הנשמות, וזהו דכתיב וקראת לשבת עונג, והחומה הזאת היא של אש האוכלת אש ושם המלאכים שנבראו ביום שני, ובקרבתם אצל החומה הזאת אומרים שירה, והם נגשים ליכנס ונמוחים בלחיכת האש ושבים כמתחלה חדשים כראשונה ועליהם נאמר חדשים לבקרים רבה אמונתך. וסוד להט החרב המתהפכת סביב החומה הזאת, ושני כרובים הם משמרות הגן. ובין כל חומה וחומה עומדים שרפים למיניהם שומרים משמרת, ושם סובב נהר דינור נגיד ונפיק, ואלף אלפין וריבוא רבבון ישמשונו. וכל המלאכים הממונים על האומות סביב הנהר ההוא, עד (אצל) הנהר ההוא מקום גבוה ונראה בו הסולם שראה יעקב בחלום והסולם ההוא הוא סולם הנער מטטרו״ן שהוא גבוה מחבריו מהלך חמש מאות שנה, וכל השרים הממונים על האומות קרבים אצל הסולם אלו עולין ואלו יורדין, כל העולין יש להם ממשלה וכל היורדין נכנסין בנהר דינור ונלחכים שם והממשלה זזה מהם, — החומה השנית הנקראת פועל ה' והיא מאור הנוגה לצדיקים והקב״ה פועל תמיד בזה האור אשר עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. גן עדן זהו למעלה משלש מאות ותשעים רקיעים, וילון הראשון ורקיע ושחקים וזבול שבו ירושלם ובית המקדש ומזבח ומעון ומכון וערבות, ובערבות שהוא השביעי גנזי החיים וגנזי שלום וברכה, ונשמתן של צדיקים למעלה מכל אותם רקיעים.

בא וראה כמה רקיעים ורקיעים ברא הקב״ה, והשמים העליונים אין להם שיעור ואין להם מקום, הם מקום כל העולמות, וכל רקיע ורקיע מאלו עין לא ראתה אלקים זולתך. וכל אחד ואחד עולם בפני עצמו, וכל עולם מתחלק לאלף עולמות חוץ מוילון שיש זמן שעולה לאלף ויש זמן שאינו עולה לאלף והנשארים הששה שהם ששת אלפים עולמות ונאחזים אלו באלו שלש פעמים, והם שמונה עשר אלף עולמות, ואין נכנס בהם אלא הקב״ה בלבד שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן = שאינן ממש, שאין מי שיודע בהם אלא הוא יתעלה בלבד, וזה הגן עדן הוא מכוון כנגד שחקים, מקום ששוחקין מן לצדיקים, וריחים עומדות בשחקים והן טוחנות המן. ושחקים נכנסין בגן, ולמעלה מכוון האילן והוא בסוד עמוד האמצעי אשר בגן עדן של מטה, והעמוד הזה הוא באמצע הגן מלמעלה למטה וממנו נמשך כל טוב הגן וכל מעדניו. העמוד הזה הוא מוגבל בשנים עשר גבולי אלכסין והוא האילן אשר משם פורחות הנשמות, וכל גבוליו שנים עשר, והאילן הזה הוא שרשיו בלבנון שהם כסא הכבוד ית', והוא לבנון כנגד הלבנון העליון ושרשיו שבעים ושתים (כוונתו לשמות הקדושים של ע״ב ומ״ב) שרשים שתולים בבית ה', והענפים ארבעים ושתים, וכל שרי העולם תלוין בו. והאלכסונים כלם ל״ו והוא מוגבל לפאתי עולם, לרוח מזרח תשעה ולרוח צפון תשעה, ולרוח דרום תשעה ולרוח מערב תשעה, ובאמצע הגן שהוא נוף האילן נאחזים עם הקדש, ולקחו לגורלם. באילן הזה יש חמשים שערים וכל שער ושער הוא שער להכנס הצדיקים באמונתם, מנוף האילן שהוא באמצע פורחות הנשמות ולא הרוחות, כי הרוחות למטה באילן האחד והנשמות מאילן העליון הגנוז כאשר אמרנו (עי׳ שבט מוסר בסוף וילקוט ח״א רמז כ׳).

תם סדר גן עדן

סדר גן עדן, נוסחא ב

סדר גן עדן (נוסחא ב׳)

[בית המדרש ח״ה 43]

חצר גדול יש למתים ולפני החצר נחל היוצא מג״ע ולפני הנחלים יש שדה, ובכל ערבי שבתות בין מנחה לתפלת ערבית מוציאין רוחות של מתים מבית גנזיהם ומרעין אותן באותו שדה ושותין מים מאותו נחל, וכל אדם השותה מים בשבת בין מנחה לתפלת ערבית גוזל מימיו של מתים, וכשהצבור אומר ברוך ה׳ המבורך חוזרים אותם לקבריהם, והקב״ה מחיה אותם ומעמידם על רגליהם חיים וקיימים, וכל מתי ישראל נוחים ביום השבת, ובאים המונים המונים ומשוררים לפני הקב״ה, ובאים ומשתחוים בבתי כנסיות לקיים מה שנאמר יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם. וכל ימי שבתות וראשי חדשים עומדים חיים מקבריהם ובאים ומקבלים פני שכינה ומשתחוים לפניו, כמו שנאמר והשתחוו עם הארץ לפני השער ההוא בשבתות ובחדשים, שנאמר והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני וגו'.

[הוספה מבית המדרש ח״ו 151]

ועוד כתב בפרקים דר' יאשיהו א"ר אליעזר, בית מדרשו של הקב״ה לעתיד לבוא י״ח אלפי רבבות פרסאות על י״ח אלפים פרסאות והקב״ה יושב על כסא דין וכסא דוד כנגדו, שנאמר כסאו כשמש נגדי וכל הנשים השאננות הנותנות שכר ללמוד את בניהם תורה ומקרא ותלמוד וד״א, וכל הנשים הישרות הן באות ונוטלות שכר מאת הקב״ה ויושבות במחיצתן של הקב״ה, וכל האנשים רואים פניהן, ופניהן כזיו שכינה מבהיק ושומעים תורה חדשה מפי המקום, ועומד זרובבל בן שאלתיאל ומתרגם ומפרש כל דבור ודבור מפי הקב״ה (במדרש גן עדן וגיהנם של יעלינעק ביהמ״ד ח״ה 42, נכלל שערי גן עדן שכבר הביא בביהמ״ד ח״ב במס׳ גן עדן, עי׳ פה צד 84).

סעודת גן עדן

[בסדר רב עמרם גאון דף י״ג: ובית המדרש ח״ה 45]

לעתיד לבוא מגלה הקב״ה טעמי תורה לישראל, מפני מה איסור שתי אחיות, מפני מה בשר בחלב, מפני מה בשר חזיר, מפני מה כלאים. לאחר שיגלה להם טעמי תורה אומר להם לצדיקים הכנסו לגן עדן ואכלו סעודה המתוקנת לכם ושתו יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. אמרו לפניו רבש״ע כלום יש סעודה שאין בעליה שרוי בתוכה, אבל אם רצונך תשרה שכינתך בינותינו. מיד אומר דוד לפני הקב״ה רבש״ע עשה עמנו טובה ושב אתנו, באותה שעה שומע הקב״ה לדוד שנאמר אז תקרא וה׳ יענה תשוע ויאמר הנני. מיד נכנס הקב״ה ודוד וכל הצדיקים עומדים על כסאותם והקב״ה יושב על כסא כבוד שלו ודוד יושב כנגדו על כסא המוכן לו, שנאמר וכסאו כשמש נגדי, וכל הצדיקים יושבים על כסאותם ואוכלין ושמחין ושותין כשלשה כוסות מיין עסיס שנאמר אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני. (נוסח אחר: וגבריאל נוטל שתי כסאות אחת להקב״ה ואחת לדוד שנאמר וכסאו כשמש נגדי ואוכלים ושותים ג׳ כוסות, עי׳ תנא דבי אליהו זוטא פ״כ), ומוזגין להם כוס של ברכה, וכוס של ברכה הוי מאתים ועשרים ואחד לוג, שנאמר תערוך לפני שולחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה, רוי״ה בגימטריא הכי הוי. לאחר שאוכלין ושותין אומר מי יברך, אומר לאברהם טול אתה וברך שאתה אב העולם, אומר להם איני מברך שיצא ממני זרע שהכעיס לפני הקב״ה, אומר ליצחק טול אתה וברך שנעקדת על גבי המזבח, אומר להם איני מברך שיצא ממני זרע שהחריבו את ביתו של הקב״ה, אומר ליעקב טול אתה וברך שמטתך שלמה לפני המקום, אומר להם איני מברך שנשאתי שתי אחיות בחייהן שעתידה תורה לאסרן שנאמר ואשה אל אחותה לא תקח לצרור, אומר למשה טול אתה וברך שקבלת את התורה וקיימת אותה, אומר להם איני מברך שלא זכיתי ליכנס לא״י, אומר ליהושע טול אתה וברך שהכנסת את ישראל לארץ וקיימת את התורה, אומר להם איני מברך שלא זכיתי לבן, אומר לדוד טול אתה וברך שאתה נעים זמירות ישראל ואתה נשיא להם שנאמר ועבדי דוד נשיא להם לעולם, והוא אומר להם אני אברך ולי נאה לברך, שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. לאחר שאוכלין ושותין ומברכין מביא הקב״ה את התורה ומניחה בחיקו ועוסק בה בטומאה ובטהרה באיסור ובהיתר בהלכות ובאגדות, ואומר דוד שירה לפני הקב"ה ועונין אחריו הצדיקים אמן יהא שמיה רבה מברך לעלם ולעלמי עלמיא יתברך מתוך גן עדן, ופושעי ישראל עונין אמן מתוך גיהנם. מיד אומר הקב״ה למלאכים מי הם אלו שעונין אמן מתוך גיהנם? אומר לפניו רבש״ע הללו פושעי ישראל שאע״פ שהם בצרה גדולה מתחזקים ואומרין לפניך אמן, מיד אומר הקב״ה למלאכים פתחו להם שערי גן עדן ויבואו ויזמרו לפני שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמנים (עי׳ פסחים קי״ט:).

סעודת לויתן

[בית המדרש ח״ו 150]

לעתיד לבוא מביא הקב״ה הצדיקים לג״ע ואומר לגבריאל לך ותן שלום לצדיקים בשמי, מיד הולכין מיכאל וגבריאל שרי ישראל ועומדין על פתח גן עדן ואומרים לצדיקים קבלו שלום ממלך מלכי המלכים הקב״ה, באותה שעה משיבים הצדיקים ואומרים: מיכאל וגבריאל! לכו ואמרו להקב״ה אם רצונו יבא ויסעוד עמנו בסעודה המתוקנת לנו בג״ע, שנאמר יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו, ואז הולכין מיכאל וגבריאל ואומרין רבש"ע כך אומרין הצדיקים שתלך לסעוד עמהם. מיד ישמע הקב״ה להם ויכנס עמהם בג״ע, ותיכף שיבא שם הקב״ה הצדיקים עומדין על רגליהן ויתמלא כל העולם אורה שנאמר אל ה׳ ויאר לנו וגו' וא״ל שלום לכם הצדיקים מפני מה אתם עומדים על רגליכם שבו איש תחתיו, והוא עצמו יושב במקומם, וא״ל שתו בטוב ואכלו וגם אני לא באתי אלא כדי לסעוד עמכם שנאמר באתי לגני אחותי כלה וגו׳. א״ל בני מיום שבראתי את עולמי לא הייתי מונע מכם אלא כסא הכבוד שנאמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, ועכשיו אני מנחיל אתכם מכסא כבודי שנאמר וכסא כבוד ינחילם. מיד מכריז הקב״ה שיבואו כל פרנסים טובים לישראל ומכניסם לפניו ומשחקים לפניו עמו כאדם המשחק עם חברו, שנאמר והקימותי לכם שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם, ואלו הן הז׳ רועים: אדם, שת, אנוש, מתושלח בימינו, אברהם יצחק ויעקב משמאלו. ואלו הן הח׳ נסיכי אדם: ישי שאול שמואל צפניהו חזקיהו אליהו משיח, ודוד מסב כנגד השכינה ששה טפחים שנאמר כסא כשמש נגדי. משה רבינו רחוק מן השכינה ששה טפחים כאורך הלוחות. באותה שעה שאול עומד על רגליו ואין לו מקום לישב, באותה שעה עומד דוד מלך ישראל ואומר רבש״ע שאול מלך ישראל מלך לפני והוא צדיק גמור תן לו מקום לישב, מיד יתן לו הקב״ה מקום לישב, והיה שלמה משמח לפני אביו ואומר על שאול בקשת רחמים ובקשת לו מקום לישב, עלי לא כ״ש שיש לך לבקש רחמים להושיבני, באותה שעה פתח הקב״ה בשבחו של שלמה ומחזיק לו טובה בפני הצדיקים וא״ל מה עשה בנה בית שלו בי״ג ושלי בשבע שנים, ולא עוד אלא שהקדים מלכותי למלכותו, שנאמר חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב. ונותן לו מקום לישב, שנאמר לשלמה אלהים משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך, לאחר שיושבין כל אחד ואחד במקומו, משה רבינו מתקן להם סעודה לצדיקים שנאמר חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים. באותה שעה עומד מלכי צדק ונותן שכרו לכל צדיק וצדיק ואומר פלוני ופלוני יסעוד סעודה למחר, שנאמר אז נדברו יראי ה׳. באותה שעה עומד הקב״ה על רגליו ומשקה כל אחד ואחד מן הצדיקים וא״ל מאיזה יין אתם מבקשין של תפוחים או של רימונים או מיין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, ואני בעצמי ובכבודי אשמח אתכם. באותה שעה באין כל הרשעים ורואין כל הצדיקים כל אחד ואחד בכבודו וביקרו, אברהם יצחק ויעקב בראשם, וברקים של אש יוצאים מפיהם וקרני הוד בראשם, וזיום מבהיק מסוף העולם עד סופו, ואומרים הרשעים מי אלו אשר הקב״ה עושה להם כל הכבוד הזה, וא״ל הם צדיקי ישראל. באותה שעה אומרים אשרי העם שככה לו אשרי העם שה׳ אלהיו, אשרי שזה מלכם, אשרי המלך שאלו עמו, ואשרי העם כלו שהקב״ה עושה להם הכבוד הזה, באותה שעה שולח הקב״ה למלאך המות שהיה מקטרג על ישראל, בסנגוריא. ויצר הרע שהיה מושך לבו של אדם לעבירה פרשו הקב״ה מעליהם והורגו באשו של נהר דינור ושורפו ובולעו מן העולם, שנאמר ובלע המות לנצח וגו', ולא ימצא עוד. ויהי הקב״ה לישועה ולנחמה ולשמחה לצדיקים שנאמר ואמר ביום ההוא וגו׳.

פרק גן החיים

[בית המדרש ח״ה 47]

גדולים מעשיו של הקב״ה שאין להם חקר, שאם ירצה אדם לחשוב מדותיו בכל יום משכים ומעריב ואינו יכול לחשוב, והרי דברים קל וחומר, ומה מדה אחת של רקיע אינו יכול לחשוב, רקיעין כלן על אחת כו״כ, ומי הלך מסוף העולם ועד סופו וגמר מדות כל הארצות וכל המדבריות כלן, והלא דברים ק"ו ומה דברים שברשותו אינו יכול לחשוב שאינן ברשותו על אחת כו״כ. כך עינים של נביאים ראו חשבון כל הדורות וקצי כל הדורות וסוף עוה״ז וסוף עוה״ב אבל מתן שכרן של צדיקים לעוה״ב לא ראו, שנאמר עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. ומה ראו עיניהם של נביאים? חדרי ג״ע ועץ החיים. ואלו הן חדרי גן עדן: נ״ו שערים יש בג״ע ועל השערים בתים ועליות, ואורך הבתים ס׳ ריבוא מלין, וכל אחד ואחד מהבתים יש בו ששים מלאכי השרת, ובאותן הבתים חופות על גבי חופות ומשכנין של וורדין, ולכל צדיק וצדיק מקומו מוכן לפניו, ומלאכי חסד מרקדין ומזמרין לפניו ומפשיטין לו את בגדיו ומלבישין אותו בגדי משי וכבוד, ושם אפרסמון ויין ושמן ודבש וחלב וכל מיני עדונין, ובראש כל חופה גפן של זהב טעונה אבנים טובות ומרגליות שנאמר בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסוכתך וגו', וכל אלו התקין הקב״ה לצדיקים לעתיד לבוא.

מדת עץ החיים כמדת כל הישוב, יש בג״ע עץ החיים כנגד פירות כל האילנות מיום שנברא העולם עד יום שיחיו המתים. פירות העוה״ז נאכל ומסריח וטעם כל אחד ואחד בפני עצמו ואינם עומדים משנה לחברתה וסוף כל האוכלים חוזרים אל העפר שנאמר הכל הולך אל מקום אחד הכל הולך אל העפר והכל שב אל העפר. אבל פירות העוה״ב נאכלין ואינם מסריחין וטעם כל מעדני עולם בהם וקיימים הם מימי בראשית והן משובחין והולכין ונותנים חיים לעושיהם ולאוכליהם לעולמי עולמים, שנאמר ועתה פן ישלח ידו ואכל וחי לעולם. והלא דברים ק״ו ומה מי שנגזרה עליו מיתה אם אכל ממנו חי לעולם, צדיקים שמקיימים התורה והמצות ומקיימי רצון יוצרם על אחת כו״כ. אין לי אלא חיים, לחכמה לבינה ולאור פנים מנין — שנאמר ויצמח ה׳ אלקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה. ומנין שרואה פני השכינה, שנאמר באור פני מלך חיים ורצונו כעב מלקוש. יכול שהיא עושה פירות משנה לחברתה, ובדין הוא נקראו נהרות ונקראו מים ונקראו עץ חיים, מה נהרות מושכין והולכין ואין פוסקין אלא הולכין וחיין. וכן דוד מלך ישראל אומר והיה כעץ שתול על פלגי מים ועל יובל ישלח שרשיו, וכן ישעיה אומר הוי ארץ צלצל כנפים, ואומר השולח בים צירים ובכלי גומא על פני המים. מנין שכל האילנות עתידין לעלות לירושלם ונהרי ג״ע עוברים תחת עץ החיים ובוזזין כל האילנות שבעולם, ומשם יוצא נהר גדול וכל האילנות נטועים, שנאמר ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל. כל הנהרות הללו מעטים גליות ישראל בכל מקומות מושבותיהם, והקב״ה עושה נס בהם, עושה מחילות ומעלה אותם תחת הר הזיתים, והקב״ה עומד על ההר וההר יבקע מתחתיו, שנאמר ונבקע הר הזיתים, והקב״ה עומד על ההר, ובת קול משמיע בעולם מי שמע כזאת ומי ראה כאלה וגו׳ וירושלם תמיהה באותה שעה ואומרת מי ילד לי את אלה, והקב״ה משיבה הם בניך הם בני גלותך שיצאו ממך, שנאמר הרחיבי מקום אהלך. אשריכם הצדיקים שלומדים את התורה שהיא משולה לעץ חיים, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, סנהדראות יושבים תחת עץ החיים ואבות העולם במחיצתם והוד והדר וקרני הוד לבושם, וזיקים וברקים יוצאים מפיהם וכל ישראל סביבותם, ולכלם תורה אחת ומאמר אחד והלכה אחת ומשמע אחד, ואין מחלוקת ביניהם, שנאמר וכל בניך למודי ה׳ וגו׳. באותה שעה רעשה הארץ והעולם מזדעזע והים מתפרד וחשמלי אש שהיו דומים לגדפי טווס מקיפים מסוף העולם ועד סופו. וכל אומות העולם באים ורואים בכבודן של ישראל שנאמר והלכו גוים לאורך. אימתי תשועה זאת הוי אומר זה לימות המשיח שיבא ויגלה במהרה בימינו, ויראו עינינו וישמח לבנו, אמן וכי״ר.

מסכת גיהנם

[ראשית חכמה שער היראה פי״ב; בית המדרש ח״א]

כתיב לפני זעמו מי יעמוד ומי יקום בחרון אפו (נחום א׳:ו׳), ר׳ זעירא פתח לעלוקה שתי בנות הב הב (משלי ל׳ ט״ו), א״ר אליעזר שתי כתות של מלאכים עומדים על פתחי גיהנם, ואומרות הב הב אייתי אייתי, ולמה נקרא שמו גיהנם שקול נהמתה הולך מסוף העולם עד סופו, ולמה נקרא שמו תפתה שהכל נכנסים שם בפתוי של יצר הרע.

פרק ראשון: ר׳ יוחנן פתח, עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה (תהלים פ״ד), מלמד שהרשע מתודה כשם שהמצורע מתודה ואומר אני פלוני בן פלוני עברתי עבירה פלונית במקום פלוני ביום פלוני בפני פלוני במעמד פלוני ופלוני. שלשה עדים יש בגיהנם א׳ בים א׳ במדבר א׳ בישוב, זו שבים מנין, שנאמר מבטן שאול שועתי שמעה קולי (יונה ב׳:ג׳), זו שבמדבר מנין, שנאמר וירדו חיים שאולה (במדבר י״ז ל״ג). זו שבישוב מנין, שנאמר נאום ה׳ אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלם (ישעיה ל׳׳א ט׳), חמשה מיני אש יש בגיהנם, אש אוכלת ושותה, שותה ואינה אוכלת, אוכלת ואינה שותה, לא אוכלת ולא שותה, ויש אש אוכלת אש. יש בה גחלים כהרים ויש בה גחלים כגבעות יש בה גחלים כים המלח ויש בה גחלים כאבנים גדולות. יש בה נהרות של זפת ושל גפרית מושכין ורותחין גחלי רתמים. —גזר דינו של רשע מלאכי חבלה דוחפין אותו על פניו ואחרים מקבלים אותו מהם ודוחפין אותו לפני אור של גיהנם ופוערת פיה ובולעתו, שנאמר לכן הרחיבה שאול נפשה ופוערת פיה לבלי חוק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה (שם ה׳ י״ד). למי שאין בידו מצוה אחת שמכריעו לכף זכות, אבל מי שיש בידו תורה ומעשים טובים ויסורין רבים באים עליו ניצול מדינה של גיהנם, שנאמר גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע וכו׳ שבטך ומשענתך המה ינחמוני (תהלים כ״ג ד׳), שבטך אלו יסורין ומשענתך זו התורה.

פרק שני: ר׳ יוחנן פתח, ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש (איוב י״א כ׳). גוף שאינו כלה ונשמתו יוצאת באש שאינו נכבה, ועליהם הכתוב אומר כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה (ישעיה ס״ו כ״ד). א״ר יהושע בן לוי פעם אחת הלכתי בדרך ומצאתי אליהו הנביא ז״ל אמר לי רצונך שאעמידך על שער גיהנם ? אמרתי לו הן. הראני בני אדם שתלויין בחוטמם ובני אדם שתלויין בידיהם, וב״א שתלויין בלשונם, וב״א שתלויין ברגליהם, והראני נשים שתלויות בדדיהן, והראני בני אדם שתלויין בעיניהם, והראני ב"א שמאכילין אותם בשרם, וב״א שמאכילין אותם גחלי רתמים, וב״א יושבים חיים ותולעים אוכלין אותם. אמר לי אלו שכתוב עליהם כי תולעתם לא תמות. והראני בני אדם שמאכילין אותם חול דק והיו מאכילין אותם על כרחם ושיניהם נשברות, והקב״ה אומר להם רשעים כשאכלתם את הגזל היה מתוק בפיכם ועתה אין בכם כח לאכול, לקיים מה שנאמר שני רשעים שברת (תהלים ג׳ ח'). והראני בני אדם שמשליכין אותם מן האש לשלג ומן השלג לאש כרועה זה שרועה את צאנו מהר להר ועליהם הכתוב אומר כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול מזבול לו (שם מ״ט ט״ו). אמר ר׳ יוחנן כל מלאך ומלאך ממונה להפרע עונש עבירה אחת. זה בא ודן אותו והולך לו, וכן השני וכן השלישי וכן כולם עד שמשלימין לכל עבירות שיש בידו. למה הדבר דומה לבעל חוב שהיה לו בעלי חובות הרבה והוליכוהו אצל המלך, א"ל המלך מה אעשה לכם לכו וחלקוהו ביניכם. באותה שעה נפשו נמסרת בגיהנם למלאכים אכזרים ומחלקים אותו ביניהם.

פרק שלישי: תניא שלשה יורדין לגיהנם ואין עולין, הבא על אשת איש, והמלבין פני חבירו ברבים, והנשבע בשם ה׳ לשקר, וי"א אף המתכבד בקלון חבירו, והמסכסך בין איש לאשתו להביא מריבה ביניהם. בכל ערב שבת מוליכין אותן לשני הרים של שלג ומניחין אותן שם, ובמוצאי שבת מחזירין אותם למקומם, ומלאך יוצא ודוחף אותם ומחזיר אותם למקומם בגיהנם. ומהן נוטלין שלג ונותנין תחת בית שחיהם כדי לצנן אותם בששת ימי החול, והקב״ה אומר להם רשעים אוי לכם שאף בגיהנם אתם גוזלים, שנאמר ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו(איוב כ״ד י״ט) כלומר אף בשאול חטאו.

פרק רביעי: כל י״ב חדש נעשים אפר והרוח מפזרתן תחת רגלי הצדיקים, דכתיב ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם (מלאכי ג׳ כ״ט), ואח"כ נשמתן חוזרת בהם והם יוצאים מגיהנם, ופניהם שחורות כשולי קדירה והם מצדיקים עליהם את הדין ואומרים יפה גזרת עלינו יפה דנתנו, לך ה׳ הצדקה ולנו בושת הפנים כיום הזה. אבל אומות העולם עובדי ע״ז דנים אותם בשבעה מדורות של אש ובכל מדור ומדור י"ב חודש. ונהר דינור יוצא מתחת כסא הכבוד ויורד עליהם והולך מסוף העולם ועד סופו. וז׳ מדורות יש ביניהם (במדרש רות הנעלם ביארו ז' מדורות, עי׳ זהר חדש דף ל״ג. ועי' ג״כ זהר פ׳ תרומה דף ק״נ ע״ב שיש מקום בגיהנם הנקרא צואה רותחת וכו', גם במדרש תהלים י״א ו') ובכל מדור ומדור יש בו ששת אלפים בתים ובכל בית ובית יש בו ששת אלפים חלונות ובכל חלון וחלון יש בו ששת אלפים כדי מרה, וכלם מזומנים לסופרים ולדיינים שלא עשו כהוגן, ולאותה שעה אמר שלמה ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך וגו', ואחד מהם אינו נמלט אלא א"כ יש בו תורת ומעשים טובים. אחרי כל זאת הקב״ה מרחם על בריותיו שנאמר כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי.

סליק מסכת גיהנם

פרק מגיהנם לר׳ יצחק בן פרנך

[בית המדרש ח״ה 48]

ר׳ יצחק אומר כל עונותיו של אדם חקוקים לו על עצמותיו שנאמר ותהי עונותם על עצמותם, וכל זכיותיו של אדם כתובים לו על יד ימינו. ר׳ יהושע אומר אין מעידין בזכיותיו ובחובותיו של אדם אלא בשעת פטירתו, אפילו שיחה קלה שאין בה חטא מגידים לו לאדם בשעת מיתתו. הא כיצד, כשאדם מת באין עליו ג׳ מלאכי השרת, האחד מלאך המות והאחד סופר והאחד ממונה, אמר לו כבר הגיע קיצך, אמר לו אינו כן שעדיין לא הגיע קיצי, מיד חושב המלאך הסופר ימיו ושנותיו, באותה שעה פותח האדם את עיניו ורואה את מלאך המות ומזדעזע ונופל על פניו. אמרו עליו על מלאך המות שארכו מסוף העולם ועד סופו... מכאן אמרו אפילו בשעת מיתתו של רשע יצרו מתגבר עליו. ר׳ אליעזר אומר בשם...(חסר בכאן, וכנראה הם כמו הדברים המובאים להלן במס׳ חבוט הקבר) בשעה שהצדיק נפטר מן העולם באין עליו ג׳ כתות של מלאכי השרת, כת אחת אומרת הצדיק אבד ואין איש שם על לב, כת שניה אומרת יבא שלום וגו׳, כת ג׳ אומרת והלך לפניך צדקך. אמרו חז״ל ד׳ מלאכים עומדים לו לאדם בשעת פטירתו מן העוה״ז, כשתבא הנשמה ליפטר מן העולם תזעק קול אחד ואומרת ארץ ארץ שהלכתי עליך הצילני מדין המות, ועונה המלאך ואומר לה׳ הארץ ומלואה. צועקת קול שני ואומרת אחי אחי קרובי ומשפחתי החביבים עלי בואו והצילוני מדין המות, והמלאך השני עונה אח לא פדה יפדה איש. וצועקת קול שלישי ואומרת ממוני ממוני החביב עלי הצילני מדין המות הזה, ועונה מלאך שלישי ואומר לה׳ הארץ ומלואה. וצועקת קול רביעי ואומרת מעשי הטובים בואו והצילוני מדין המות, ועונה מלאך רביעי ואומר לו עכשיו קראת אל האמת שנאמר והלך לפניך צדקך.

מסכת חבוט הקבר

[ראשית חכמה שער היראה פי״ב; בית המדרש ח״א]

פרק ראשון: כיצד אדם מת באין אליו מלאכי הרקיע, אחד ממלאכי השרת ואחד ממלאכי מות ואחד סופר ואחד שממונה עמו ואומרים לו קום הגיע קצך (גירסא אחרת: מיד יושב הסופר ומחשב ימיו ושנותיו), אומר להם עדיין לא הגיע קצי, מיד פותח את עיניו ורואה מלאך (נוסחא ב׳: מיד מזדעזע ונופל על פניו), ארכו מסוף העולם ועד סופו מכף רגלו ועד קדקדו מלא עינים, לבושו אש כסותו אש כלו אש, וסכין בידו וטפה של מרה תלוי בו, ממנה מת ממנה מסריח ממנה פניו מוריקות, ואינו מת עד שרואה הקב״ה בעצמו שנאמר כי לא יראני האדם וחי (שמות ל״ג ג׳), בחייהם אינם רואים אבל רואים במיתתם, שנאמר לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה (תהלים כ״ב ל׳). מיד מעיד והקב״ה חותם. אם צדיק הוא מוסר נפשו לבעליו, אם רשע גמור הוא מקשה ערפו ומגביר יצרו. מכאן אמרו חז״ל אפילו בפטירתו של אדם רשע יצרו מתגבר עליו. ר״א בן יעקב אומר כשם שמקשה ערפו בעוה״ז כך מקשה ערפו בשעת פטירתו שעומד בדין שנאמר רשע יראה וכעס וגו׳ (שם קי״ב י׳). בשעת פטירתו של צדיק מהו אומר הצדיק אבד וגו׳ (ישעיהו נ״ז:א׳), ובשעת פטירתו של רשע מהו אומר ובליעל כקוץ מונד וגו׳ (ש״ב כ״ב).

פרק שני: שאלו [תלמידיו] את ר׳ אליעזר כיצד דין חבוט הקבר, א״ל בזמן שנפטר האדם מן העולם בא מלאך המות ויושב לו על קברו ומכה אותו בידו ואומר לו קום הגידה שמך. א״ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאיני יודע מה שמי, מיד מכניס רוח ונשמה בגופו (גירסת הרדב״ז: בפיו, ומעמידין ומושיבין אותו בדין. א״ר יהושע כמין שלשלת יש ביד מלאך המות חציה של אש וחציה של ברזל מכה בה פעם אחת וכו') ומעמידו ומחייבו בדין. אריב״ל חציו אש ושלשלת בידו, בפעם א׳ אבריו מתפרקים, שניה עצמותיו מתפרקים, ובאין מלאכי השרת ומלקטים אותן ומעמידין אותו ומכה אותו פעם שלישית (הרדב״ז גורס: עד שנעשה אפר, יום שני דנין אותו בכך, ויום שלישי ביותר, כיצר דנין אותו משתי עיניו משתי אזניו ומשפתיו, ולמה? מפני שהוציא דבר תיפלות, ומלשונו מפני שהעיד עדות שקר ומחרף בני אדם וכו׳.), ומבקשין ממנו דין ודנין אותו בכל מדה ומדה, יום א׳ ויום ב׳ בכך דנין אותו, יום ג׳ דנין אותו במכות, מכהו מב׳ עיניו מפני שלא ראה ואמר, ומאזניו מפני שלא שמע ואמר, ומשפתיו מפני שהוציא משפתיו דברי תיפלות, ומלשונו מפני שהעיד עדות שקר, ומרגליו מפני שהקדים רגליו לדבר עבירה. מכאן אמרו חז״ל כל המקדים רגליו לדבר עבירה מקדימין לו מלאך המות וכל המלשין על חבירו בלשון הרע מיתתו באסכרה.

פרק שלישי: אמר ר"מ משום ר״א קשה יום הדין שהקב״ה דן את האדם בקבר יותר מדין של גיהנם. דין גיהנם מעשרים שנה (גירסת רדב״ז: שאין דנין בתוכה אלא רשעים ומי״ג שנה ולמעלה), אבל דין הקבר אפילו צדיקים נדונין בו, אפילו גמולי חלב אפילו יונקי שדים נדונים בו, אפילו נפלים נדונין בו, אבל אמרו חז״ל הדר בא״י ומת בע"ש קודם שקיעת החמה ונקבר בשעת תקיעת שופר בע״ש אינו רואה דין הקבר. ומה יעשה שינצל מדין הקבר? יהיה אוהב צדקות ואוהב תוכחות ואוהב גמילות חסדים ומכניס אורחים לתוך ביתו ויתפלל תפלתו בכוונה, ואז אפילו מת בחו״ל ומת בע״ש אינו רואה דין הקבר ואף לא דינה של גיהנם, שנאמר קראתי מצרה לי מבטן שאול שועתי (יונה ב׳:ג׳), מצרה זו חבוט הקבר, מבטן שאול זהו דינה של גיהנם. בן עזאי אומר שלשה דינין הן ושלשתן קשין זה מזה ושלשתן לפני הקב״ה הם. רע״א וכי שלשתן לפני הקב״ה והלא דין קבר לבדו דנין אותו ודין גיהנם לבדו דנין אותו, ודין שמים לפני הקב״ה הוא, אם אין עליו דין פוטרין אותו מיד ואם לאו דנין אותו דין ארוך.

פרק רביעי: א״ר יוסי בא וראה כמה בין בהמה לאדם, בהמה כמה יסורין סובלת בעולם, שוחטין אותה ומפשיטין אותה ואין עליה דין, אבל אדם כמה יסורין סובל בעוה״ז ולאחר מיתתו אם צדיק גמור הוא פוטרין אותו מן הדין ואם רשע גמור הוא דנין אותו בדינים חמורים. אמרו בשעה שאדם נפטר מן העולם לא די שהוא נבהל ממלאך המות שכלו מלא עינים וחרבו שלופה בידו, אלא שואל לו כלום עסקת בתורה ובגמילות חסדים והמלכת לקונך שחרית וערבית והמלכת (יעצת) את חבירך בנחת רוח. אם יש בו דברים הללו זורק אותו טיפה לתוך פיו ויוצאת נשמתו בלא צער כמושך נימא מחלב. ואם אין בו דברים הללו יוצאת נשמתו מגופו כגרירת קוצים מן הצמר, וכשבא מלאך המות אומר לו צדיק קונך שלחני אליך, מיד מתחנן לו, אומר לו שעה זו ואי אפשר לעברה, אלא ששמעתי מאחורי הפרגוד שהקב״ה מתקן לך מדור בגן עדן.

פרק חמישי: בשעת הדין אומר לו הקב״ה לאדם, טורח גדול היה לי עליך משיצרתיך במעי אמך ולא היית נפל, וכשיצאת לאויר העולם תקנתי לך מזונות והצלתיך מן היסורין, כלום עסקת בתורה ועשית גמילות חסדים לפני. אם יש בו דברים הללו פוטרין אותו מיד מן הדין, ואם לאו מוסרין אותו לחמשה מלאכי חבלה כנגד חמשה חומשי תורה, אחד מכה ואחר מונה כדרך שמכין ומונין בב״ד (במלקות), ושלישי מוציא אור מגופו ככבשן שהאור יוצא ממנו, הרביעי מביא עשבים מרים וחמוצים מן ההרים, שאם גזל מחבירו אומרים לו דקדק בשינך לפי שאכלת גזל בשיניך, החמישי מכה את אביו ואת אמו ואומר להם מפני מה לא הדרכתם את בניכם ללמוד תורה ומעשים טובים כדי שיעשה מצות ומעשים טובים ויפרוש ממעשים רעים. מיד נותנין לו רשות להכות את אביו ואת אמו, ואם קרא ולא קיים מלקין אותו בפניהם.

סליק מסכת חבוט הקבר

כיצד דין הקבר

[בית המדרש חדר ה׳ 49]

שאלו תלמידיו את ר׳ אליעזר כיצד דין הקבר, אמר להם... וחציה של ברזל ומכה בו, פעם אחת אבריו מתפרקין... ומחרף בני אדם וכן כלם. רבי מאיר אומר קשה דין חבוט הקבר יותר מדינה של גיהנם... מכאן אמרו חכמים הדר בא״י... מבטן זה דינה של גיהנם, המקום ברחמיו ובחסדיו יצילנו מדינה וישם חלקנו עם הצדיקים בג״ע אכי״ר.

ר׳ חייא פתח לעלוקה שתי בנות הב הב, א״ר אלעזר ב׳ כתות של מלאכי חבלה עומדים על פתח גיהנם ואומרים הב הב אייתי אייתי וכו׳ (נכפלו פה הדברים המובאים במס׳ גיהנם). שבעה יורדין לגיהנם ואלו הן: הדיין והטבח והלבלר והרופא... וסופרים ומלמדי תינוקות, וכולן אם עושין לשם שמים יורדין ועולין, חוץ משלשה שיורדין ואינם עולים: המלבין פני חבירו ברבים והמכנה שם לחברו והבא על אשת איש. שבעה שמות לגיהנם ואלו הן: שאול, ואבדון, באר שאון, ובאר שחת, וחצר מות, ובור תחתית, וטיט היון. שאול מהלך שלש מאות שנה ארכה וכן רחבה וכן כולן, נמצא ארכה של גיהנם מהלך ב׳ אלפים שנה וק׳ שנה. ובזמן שאדם מתחייב בדין מוסרין אותו למלאכי חבלה ותופסין אותו ומוליכין אותו לחצר מות חשך ואפלה, שנאמר יהי דרכם חשך וחלקלקות, ולא עוד אלא שדוחפין אותו אל תוך גיהנם שנאמר ומלאך ה׳ דוחה. כשמת אדם ומוטל במטה מלאכי השרת מהלכין לפניו ובני אדם מהלכין אחריו, אם אומרים עליו בני אדם אשרי פלוני זה היה טוב ונעים בחייו אומרים לו מלאכי השרת כתוב והוא כותב והן חותמין, ולא עוד אלא שני מלאכי השרת מלווין לו לאדם בשעת מיתתו ויודעין אם גנב הוא אם חומס הוא או עושק, ולא עוד אלא קורות ביתו של אדם ואבנים מעידים עליו, שנאמר ואבן מקיר תזעק וגו׳. ומי שעשה תשובה מוליכין אותו לג״ע, ואם מת בלא תשובה מוליכין אותו לגיהנם. וכשמת אדם מוליכין אותו אצל אברהם ויצחק ואומרים לו בני מה עשית בעולם שיצאת ממנו? והוא אומר קניתי שדות וכרמים ועמלתי בהן כל ימי. אומרים לו שוטה! לא למדת מדוד המלך שאמר לה׳ הארץ ומלואה. מוציאין אותו ומכניסין אחר ושואלים לו כמו כן והוא אומר קניתי כסף וזהב, והם אומרים לו שוטה! לא למדת מנביאים הראשונים שאמרו לי הכסף ולי הזהב, וכשמכניסין אצלם תלמידי חכמים אומרים להם מה עשיתם בעולם שבאתם ממנו? ואומרים בתורה עמלנו כל ימי חיינו, ואומרים לו (לכל אחד) יבא שלום ינוחו על משכבותם, ואף הקב״ה מקבלו בסבר פנים יפות.

חמשה בתי דינים קבועים בגיהנם וכולן ראה ישעיה. נכנס בבית ראשון ומצא שם ב׳ אנשים שאוחזים כדי מים על שכמיהם וממלאים אותן ומשליכין אותם לתוך הבור והבור איננו מלא, אמר ישעיה ע״ה לפני הקב״ה גלי רזיא גלי לי רזא דנא, השיב לו רוח הקדש אלו בני אדם שחומדים מחבריהם ולכך דנו אותם בכך. נכנס בבית שני ומצא שם שני בני אדם תלוים בלשונם ואמר להקב״ה גלי רזיא גלי לי הא דנא, א״ל אלו בני אדם שרכלו (שדברו רכילות) ולכך דנו אותם בכך. נכנס בבית שלישי ומצא שם בני אדם התלוין ערוה א"ל גלי רזיא וכו׳. א״ל אלו ב"א שמניחין נשותיהן ומזנים עם בנות ישראל ולכך דנו אותם בכך. נכנס בבית רביעי ומצא שם ב׳ נשים שתלויות בדדיהן א"ל גלי רזיא וכו' א"ל אלו נשים שפורעות את ראשן ופורמות את סטריהן ויושבות בשוק ומניקות את בניהן בשוק כדי להטות לבב בני אדם אליהן ולהחטיא אותם, לכך דנו אותם בכך. נכנס בבית חמישי ומצא שם חבית מלא עשן ומצא שם הפחות והסגנים והגזברים ופרעה הרשע יושב עליהן ומשמר פתחו של גיהנם, ואומר להם לא היה לכם ללמוד ממני כשהייתי במצרים? ועדיין יושב ומשמר כל פתח ופתח מגיהנם.

ר׳ אליעזר הגדול אומר בית ישראל כרמו של הקב״ה שנאמר כי כרם ה' צבאות בית ישראל וגו', והם נושעים בהקב״ה שנאמר ישראל נושע בה׳ תשועת עולמים, ואומר הקב״ה לאומות העולם הזהרו בכבוד ישראל אל תרדו בכבודם ואל תהנו מהם ואל תאכלו מפירותיהם שאם תעשו כן תטרדו מן העולם שנאמר קדש ישראל לה׳ ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו רעה תבא עליהם נאום ה׳, ואין רעה אלא גיהנם שנאמר אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה׳. וכשהקב׳׳ה דן את ישראל אינו דן אלא בעמידה שנאמר אלקים נצב בעדת אל, וכשדן את האומות אינו דן אותם אלא בישיבה שנאמר כי שם יושב וגו׳. ובזמן שדנין את האדם אין דנין אותו בפני שום בריה בעולם אלא בפני אביו בלבד. שלשה אין נכנסין לדין: דקדוקי עניות וחולי מעים והרשות, וי״א אף מי שיש לו אשה רעה. א״ר אליעזר קשה עניות לאדם יותר מדינה של גיהנם שנאמר הלא צרפתיך וגו' בחנתיך בכור עוני, לפי שחזר הקב״ה על כל מדה טובה לתת להם לישראל ולא מצא אלא עניות שמתוך עניות הם לומדין תורה, ואין להם לחם לאכול מתוך כך הם מתייראין מהקב״ה (עי׳ עירובין מ״א:).

תוכן העניינים

אוצר מדרשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה