פרק ג' - חינוך ילדים · מו. צניעות האמהות - יסוד חשוב בחינוך
יְסוֹד חָשׁוּב בְּחִנוּךְ הַבָּנִים הוּא צְנִיעוּתָן שֶׁל הָאִמָהוֹת, יֵשׁ לְכָךְ הַשְׁפָּעָה חֲזָקָה עַל הַיְלָדִים, כְּפִי שֶׁמוּבָא בַּגְמָרָא (מסכת יומא דף מ''ז ע''א) הַמַעֲשֶׂה בְּקִמְחִית, שֶׁעַל יְדֵי צְנִיעוּתָהּ זָכְתָה שֶׁשִׁבְעַת בָּנֶיהָ הָיוּ כֹּהֲנִים גְדוֹלִים, וְאוֹמֵר רַשִׁ''י בַּמָקוֹם (בד''ה ולא ראו קורות ביתי) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: רָאִיתִי בְּשַׁ''ס יְרוּשַׁלְמִי, ''כָּל כְּבוּדָּהּ בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ'' - אִשָׁה צְנוּעָה רְאוּיָה לָצֵאת מִמֶנָה כֹּהֵן גָדוֹל, הַלָבוּשׁ מִשְׁבְּצוֹת זָהָב, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
אַעְתִּיק כָּאן הַשַׁיָּךְ לְעִנְיָנֵנוּ מִסֵפֶר תִּפְאֶרֶת בָּנִים (פרשה הנ''ל בד''ה הנ''ל), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְהִנֵה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנוֹ, וְהוֹלְכִים עִמוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ לְבֵית הַמִדְרָשׁ, אִם רוֹאִים הֵמָה שֶׁאֲבִיהֶם מִתְפַּלֵל כָּרָאוּי בְּקוֹל נְעִימָה וּבְכַוָּנָה, אָז גַם הֵם יִתְלַהֵב בָּהֶם רִשְׁפֵי אֵשׁ דִּקְדֻשָׁה, וְיֶעֱרַב לָהֶם לְהִתְפַּלֵל כָּרָאוּי, וּמִמֵילָא גַם כִּי יִגְדְּלוּ, הוֹלְכִים תָּמִיד בְּדֶרֶךְ ה', בַּמְסִלָה הָעוֹלָה בֵּית- אֵל. אֲבָל אִם בָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּלְבֵית הַמִדְרָשׁ וְאֵינוֹ מִתְפַּלֵל בְּפִיו, רַק עוֹמֵד כְּעֵץ נִדְהָם וּכְאִלֵם לֹא יִפְתַּח פִּיו, אָז גַם בְּנוֹ הָעוֹמֵד אֶצְלוֹ יִדְבַּק בְּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו שֶׁלֹא לְהִתְפַּלֵל וְכוּ'. וּבְתַהֲלוּכוֹת בֵּיתוֹ - אִם רוֹאֶה הַבֵּן שֶׁאָבִיו וְאִמוֹ לֹא יְדַקְדְּקוּ וְיִזָּהֲרוּ בְּמִצְוֹת ה', לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַנֶהֱנִין וּבִרְכַּת הַמָזוֹן וּבִרְכַּת אֲשֶׁר יָצַר וּקְרִיאַת שְׁמַע עַל הַמִטָה כְּדָת שֶׁל תּוֹרָה וְכַדּוֹמֶה, אָז אַף אִם אָבִיו וְאִמוֹ יְיַסְרוּהוּ בִּדְבָרִים לִלְמֹד וּלְהִתְפַּלֵל וּלְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָזוֹן, לֹא יִשְׁמַע לָהֶם, כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה שֶׁאָבִיו וְאִמוֹ בְּעַצְמָם יִתְרַשְׁלוּ בָּזֶה, וְזֶהוּ: ''כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה (מִדֶּרֶךְ הַתּוֹרָה כַּנַ''ל, הוּא מִשׁוּם) אֵינֶנוּ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמוֹ (בִּשְׁעַת הַתְּפִלָה, וּבִרְכַּת הַנֶהֱנִין וְכַיּוֹצֵא, אָז אֲפִלוּ) וְיִסְרוּ אוֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם'' (בִּרְאוֹתוֹ שֶׁהֵם הַמוֹכִיחִים לֹא יִנְהֲגוּ בְּעַצְמָם כֵּן). עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
מוּבָא בְּסֵפֶר רֵאשִׁית חָכְמָה (סוף פרק גידול בנים) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְצָרִיךְ אָדָם לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר וְלִשְׁמֹר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֶׁלֹא יְדַבֵּר בִּפְנֵי בְנוֹ בְּדָבָר מְגֻנֶה, וְכָל שֶׁכֵּן לַעֲשּׂוֹתוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְגֻנֶה, בֵּין אִם עֲשָׂאוֹ בִּפְנֵי הַבֵּן, אוֹ עֲשָׂאוֹ שֶׁלֹא בְּפָנָיו, מִכָּל מָקוֹם, יוֹתֵר מְגֻנֶה הוּא הָאָב אִם דִּבֵּר אוֹ עָשָׂה דָּבָר מְגֻנֶה בִּפְנֵי בְנוֹ, שֶׁמָא יִלְמַד בְּנוֹ מִמֶנוּ. וְאִם יֹאמַר לוֹ הָאָב: לָמָה עָשִׂיתָ כָּךְ וְכָךְ? יֹאמַר לוֹ הַבֵּן: וַהֲלֹא כָּךְ וְכָךְ עָשִׂיתָ אַתָּה ! וְעַל זֶה אָמַר הַנָבִיא: ''הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשׁוּ'', פֵּרוּשׁ - קְשֹׁט עַצְמְךָ וְאַחַר כָּךְ קְשֹׁט אֲחֵרִים. וְאִם יִשְׁמַע הָאָב דָּבָר מְגֻנֶה וְיַעֲשׂוּהוּ אֲחֵרִים, יְתַעֲבֶנוּ מְאֹד בִּפְנֵי הַבֵּן וְיַפְלִיג בִּגְנוּתוֹ, וְיֹאמַר: תָּבוֹא קְלָלָה עַל פְּלוֹנִי שֶׁעָשָׂה כָּךְ וְכָךְ וְעַל כּל הָעוֹשֶׂה כְּמַעֲשֵׂהוּ, כְּדֵי שֶׁיִּתְגַנֶה הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַבֵּן וְיִתְרַחֵק מִמֶנוּ וּמִכַּיּוֹצֵא בּוֹ וְכוּ'. סוֹף דָּבָר - יִשְׁתַּדֵּל מְאֹד לְהַרְחִיק אֶת בְּנוֹ מִן הַכִּעוּר וּמִן הַדּוֹמֶה לוֹ, וִיקָרְבֶנוּ לְמִדַּת הַחֲסִידִים וְהַיְשָׁרִים, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.