פרק ג' - חינוך ילדים · יד. כי נר מצוה ותורה אור
כְּשֶׁהָאִשָׁה מַדְלֶקֶת אֶת הַנֵר בְּעֶרֶב שַׁבָּת, תִּזָּהֵר בְּנַפְשָׁהּ מִבְּעוֹד יוֹם שֶׁהַשֶׁמֶשׁ נִרְאֵית, וְאִם הִיא פּוֹשַׁעַת בְּנַפְשָׁהּ לְהַדְלִיק אַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָה, הֲרֵי הִיא מְחַלֶלֶת אֶת הַשַׁבָּת, וְאוֹי לְנַפְשָׁהּ. וּבַיּוֹם הַמְעֻנָן, אִם יֵשׁ בּוֹ סָפֵק בָּעוֹלָם אִם שָׁקְעָה הַחַמָה אוֹ לָאו, תַּנִיחַ לְיִשְׁמְעֵאלִית לְהַדְלִיק. וּמִצְוָה גְדוֹלָה שֶׁלֹא תְאַחֵר לְהַדְלִיק, כְּדֵי שֶׁלֹא תִצְטָרֵךְ הַנָכְרִית לְהַדְלִיק, אֶלָא תַּדְלִיק מִבְּעוֹד יוֹם. וְתַדְלִיק הִיא בְּעַצְמָהּ לֹא עַל יְדֵי עַבְדָּהּ וְשִׁפְחָתָהּ וַאֲפִלוּ הֵם יְהוּדִים, וְלֹא עַל יְדֵי חֲבֶרְתָּהּ, כְּדֵי שֶׁתִּטּל הִיא שְׂכַר הַמִצְוֹת, שֶׁיְּהֵא נִכָּר לַכּל הַחִבָּה שֶׁהִיא מְחַבֶּבֶת הַמִצְוֹת. וּתְבָרֵךְ בְּיָדַיִם נְקִיּוֹת: ''בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת''. וְתִתְפַּלֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עַל בָּנֶיהָ שֶׁיִּהְיוּ מְאִירִים בָּעוֹלָם בַּתּוֹרָה וּבַמִצְוֹת וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם, מִפְּנֵי שֶׁתְּפִלָה זוֹ נָאָה לְהִתְפַּלֵל בְּשָׁעָה שֶׁהֵאִירָה נֵר שֶׁל שַׁבָּת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶאֱמַר: ''כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר''.
אֶחָד מִן הַחֲכָמִים הָיָה רָגִיל לַעֲבֹר עַל פֶּתַח אַחַת מִנְשֵׁי הַגְדוֹלִים, וְהָיָה רוֹאֶה שֶׁהָיְתָה בַּעֲלַת הַבַּיִת זְהִירָה מְאֹד לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת בְּעִתּוֹ וְנֵר חֲנֻכָּהֹ בְּעִתּוֹ. אָמַר הֶחָכָם: בֶּאֱמֶת תֵּדְעוּ כִּי מִן הַבַּיִת הַזֶּה יֵצְאוּ ב' אֲנָשִׁים גְדוֹלִים. וַיְהִי כֵן. וַתֵּלֵד הָאִשָׁה הַהִיא שְׁנַיִם מֵחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵאִירוּ אֶת הָעוֹלָם בְּחָכְמָתָם, עַל דְּבַר אֲשֶׁר הֵאִירָה הָאִשָׁה הַהִיא נֵר מִצְוָה בְּעִתּוֹ.