אור ברסלב
אוהליך יעקב פרק ג' - חינוך ילדים › הקדמה

אוהליך יעקב

פרק ג' - חינוך ילדים · הקדמה

פרק ג' - חינוך ילדים

עִקַר מִלְחֶמֶת הַקְדֻשָׁה וְהַסִטְרָא אָחֳרָא בְּאַחֲרִית הַיָּמִים - מִי יִקַח אֶת הַיְלָדִים.

כּוֹתֶרֶת זוֹ - מִדְּבָרָיו שֶׁל הַגָאוֹן הַצַדִּיק רַבִּי אֵלִיָּהוּ לָאפְּיָאן זַצַ''ל. לְעֵינֵינוּ נִרְאֶה וִכּוּחַ טִבְעִי בֵּין הַחִלוֹנִים לַחֲרֵדִים - מִי יִקַח אֶת תִּיק הַחִנוּךְ, וְעַל וִכּוּחַ זֶה יַעַמְדוּ בְּחֵרוּף גַם עַד כְּדֵי הַפָּלַת מֶמְשָׁלָה. אוּלָם אֵין זוֹ מִלְחָמָה בֵּין בְּנֵי הָאָדָם כָּאן, שׁוֹכְנֵי עָפָר גְרֵידָא - זוֹ מִלְחָמָה הַרְבֵּה יוֹתֵר עֲמֻקָה וַעֲקֻבָּה, מִלְחָמָה שְׁמֵימִית בֵּין כֹּחוֹת הַקְדֻשָׁה לְהַסִטְרָא אָחֳרָא: מִי יִשְׁתַּלֵט עַל חִנוּךְ הַיְלָדִים, וְרַק מִתְבַּטֵּאת הִיא כָּאן לְעֵינֵינוּ בְּצוּרַת וִכּוּחַ בֵּין דָּתִיִּים לְחִלוֹנִיִּים.

כֹּחוֹת הַסִטְרָא אָחֳרָא יוֹדְעִים, כִּי בְּבוֹא קִצָם, הֲרֵי שֶׁנֶעְלָמִים הֵמָה לְגַמְרֵי, וְכַנֶאֱמַר (זכריה יג, ב): ''וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ''. וְלָכֵן, כְּדֵי לְהִשָּׂרֵד לְמֶשֶׁךְ זְמַן נוֹסָף, לְהַמְשִׁיךְ חִיּוּת לְנַפְשָׁם, מְנַסִים בְּכָל עֹז לִשְׁבּוֹת שֶׁבִי תִּינוֹקוֹת קְטַנִים וּנְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת בַּשִׁבְיָה תַּחַת רְשׁוּתָם, שֶׁבְּכָךְ יְהֵא הֶכְרֵחַ לְקִיּוּמָם בִּהְיוֹת תַּחַת יָדָם נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת עֲשׁוּקוֹת. וּבֵין כֹּה, עַד הַזְּמַן שֶׁיַּגִיעַ לָהֶם לִהְיוֹת נִפְסָדִים מִכֹּחוֹת הַטֻמְאָה, בֵּינֵי וּבֵינֵי זוֹכִים הֵמָה לְהַרְוָחַת זְמַן קִיּוּמָם וְהִשָּׂרְדוּתָם.

וּבִמְיֻחָד נְעוּצוֹת צִפָּרְנֵיהֶם בַּנֹעַר, וּבְיוֹתֵר בְּתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, שֶׁהֵם, בְּעֶצֶם, עַמוּד הָעוֹלָם, וְהֵמָה הָעֲרֵבִים עַל קִיּוּם הָעוֹלָם, כַּמְבֹאָר בַּחֲזַ''ל, שֶׁלֹא נִתְרַצָה הַקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לָתֵת אֶת הַתּוֹרָה עַד שֶׁהִבְטִיחוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל לִתֵּן לוֹ כְּעַרְבוּת אֶת בְּנֵיהֶם, תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, שֶׁיְּלַמְדוּם תּוֹרָה, וּבִשְׁבִיל עַרְבוּת זוֹ הִסְכִּים הַקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ- הוּא לָתֵת אֶת הַתּוֹרָה. וַהֲרֵי, כְּשֶׁהָעַרְבוּת תִּסְתַּלֵק, הֲרֵי תּוּפַר בְּרִית הַתּוֹרָה, וַאֲזַי - ''חֻקוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי'', חֻרְבַּן הָעוֹלָם וְהַקְדֻשָׁה.

וְעַל הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת צְרִיכִים הַיּוֹם לָתֵת אֶת מֵיטַב הַהַשְׁקָעָה מִבְּלִי לְהִתְעַצֵל וּלְקַמֵץ - לֹא בְּטִרְחָא דְגוּפָא וְלֹא בְּטִרְחָא דְמָמוֹן. כִּי זֹאת לָדַעַת: עֵינֵי הַסִטְרָא אָחֳרָא אוֹרְבִים לְכָל בֵּן וּבַת מִשֶׁלָנוּ לְצוּדָם בְּרִשְׁתָּם, וְאֵין אֱמוּנָה אֲפִלוּ עַל יוֹם אֶחָד שֶׁלֹא יוּסַר בֵּן אוֹ בַּת מִשֶׁלָנוּ מִדֶּרֶךְ ה', וְלָכֵן צְרִיכָה לִהְיוֹת עַל כָּךְ הַהַשְׁגָחָה בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּבְהַתְמָדַת הַתְּפִלָה וְהַבְּכִיָּה יוֹם וָלַיְלָה.

שֶׁהֲרֵי מִי לֹא יִפְחַד בְּשָׁמְעוֹ ''מִלְחֶמֶת גוֹג וּמָגוֹג''? הֲלֹא רַק לְמִשְׁמַע אֹזֶן מִלְחָמָה זוֹ תִּרְעַד כָּל נֶפֶשׁ. וְאִלוּ עַל תַּרְבּוּת רָעָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם נֶאֱמַר שֶׁקָשָׁה הִיא מִמִלְחֶמֶת גוֹג וּמָגוֹג - כַּמָה הוֹרִים דִּמְעָתָם בְּמִטָּתָם עַרְשָׂם תִּמְסֶה עַל אָבְדַן בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם.

וּלְבֵיתִי הִגִיעָה פַּעַם אִשָׁה אַחַת שֶׁסָבְלָה רַבּוֹת מִבְּנָהּ הַקָטָן בֶּן הֶחָמֵשׁ, שֶׁנוֹלַד מְשֻׁתָּק, רָתוּק לְכִסֵא גַלְגַלִים, וְהֻצְרַךְ לְעֵרוּי דָּם וְנִתּוּחִים בְּחוּץ לָאָרֶץ, וְהַהוֹצָאוֹת הַכַּסְפִּיּוֹת עָלָיו הָיוּ בְּאַלְפֵי אַלְפֵי דּוֹלָרִים וְטִלְטוּלִים רַבִּים לְחוּץ לָאָרֶץ וּבִזְבּוּז זְמַן וַעֲבוֹדָה, וּמַמָשׁ נֶהֶרְסָה הַמִשְׁפָּחָה, וּלְבַסוֹף נִפְּטַר אוֹתוֹ בֵּן. תְּהֵא מְנוּחָתוֹ עֵדֶן.

וּכְשֶׁפַּעַם הִשְׁתַּפְּכָה אִשָׁה זוֹ בְּבֵיתֵנוּ, אָמְרָה: רַבּוֹת סָבַלְתִּי מִבְּנִי בֶּן הֶחָמֵשׁ - שֶׁחָלָה הַרְבֵּה וּלְבַסוֹף נִפְטַר, אוּלָם אֵין זֶה אָחוּז אֶחָד מִסִבְלִי הַנַפְשִׁי עַל בְּנִי הָאַחֵר בֶּן הַשְׁבַע עֶשְׂרֵה שֶׁהָיָה בִּישִׁיבָה וְסָטָה מִדֶּרֶךְ הַתּוֹרָה !

גְזֵרָה נוֹרָאָה נִחֲתָה עָלֵינוּ, קָשָׁה שִׁבְעָתַיִם מִגְזֵרַת הַשׁוֹאָה, שֶׁשָׁם מָסַרְנוּ לְמַעְלָה מִמִילְיוֹן נִשְׁמוֹת תַּשְׁבָּ''ר טְהוֹרִים וּקְדוֹשִׁים לְיוֹצְרָם. גוּפָם מֵת - אוּלָם נִשְׁמָתָם חָזְרָה טְהוֹרָה וְזַכָּה. אוּלָם בִּגְזֵרָה זוֹ שֶׁל חֲמִשִׁים וּשְׁתַּיִם שְׁנוֹת קִיּוּם מְדִינַת יִשְׂרָאֵל נִרְצְחוּ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת, מִילְיוֹנִים שֶׁל נְשָׁמוֹת יָרְדוּ לִבְאֵר שַׁחַת.

וְעַל זֹאת יִדְוֶה כָּל לֵב, שֶׁאָמְנָם אָכֵן מִצַד אֶחָד חוֹזִים אָנוּ בְּמוֹ עֵינֵינוּ חֲזוֹן הַנְבוּאָה ''וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ'', מֵאוֹת וַאֲלָפִים שָׁבִים לִמְקוֹר מַחֲצַבְתָּם, אוּלָם, לְדַאֲבוֹנֵנוּ, אֵיךְ נִתְעַלֵם מֵעֲמָלֵק הָרָשָׁע הַמְזַנֵב בָּנוּ אֶת כָּל הַנֶחֱשָׁלִים - בַּחוּרֵי חֶמֶד וּבָנוֹת כְּשֵׁרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל - לְכָרְתָם מִכֶּרֶם יִשְׂרָאֵל בַּעֲווֹנוֹת חֲמוּרִים חַיָּבֵי כְּרִיתוּת וּמֵיתוֹת בֵּית דִּין. וְאוֹחֵז אוֹתוֹ עֲמָלֵק שֶׁל יָמֵינוּ מַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו בְּיָדָיו לְזַנֵב בָּנוּ אֶת הַחַלָשִׁים הַמִתְפַּתִּים לָרָע הַמִשְׁתּוֹלֵל, וְחַבְרָא וְחַבְרָא אִית לֵיהּ, וּמַרְקִיבִים אֶחָד אֶת הַשֵׁנִי, עַד אֲשֶׁר רַבִּים הַהוֹרִים שֶׁקָצָה נַפְשָׁם בַּעֲמַל טֹרַח סִרְחוֹן בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם.

הֲלֹא אֵין צַעַר כְּצַעֲרָם וְאֵין כְּאֵב כִּכְאֵבָם וְאֵין בַּמֶה לְנַחֲמָם מִיגוֹנָם, לְפִי שֶׁמֵילָא, עַל מִיתַת הַגוּף יֵשׁ נֶחָמָה, אוּלָם עַל מִיתַת הַנְשָׁמָה - אֵיזוֹ נֶחָמָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת?

לָכֵן עָלֵינוּ לָדַעַת ! אָנוּ בְּדוֹר שֶׁהַבֵּרוּר וְהַצֵרוּף חַד וְקָשֶׁה עַל כָּל רֹאשׁ וְרֹאשׁ לִבְחֹן וְלִבְדֹּק אֶת נֶאֱמָנוּתוֹ וְכֵנוּתוֹ לֵאלֹקָיו. וְעַל דּוֹרֵנוּ נֶאֱמַר: ''תְּנוּ עֹז לֵאלֹקִים'', לָתֵת עֹז לְכֹחוֹת הַקְדֻשָׁה, וְזֹאת רַק בְּכָךְ שֶׁנִתֵּן אֶת כָּל כֹּחֵנוּ לְמַעַן קְדֻשַׁת בָּנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ בְּכָל נַפְשֵׁנוּ וּבְכָל. מְאֹדֵנוּ.

וְעָלֵינוּ לִזָּהֵר מֵרַחֲמָנוּת שֶׁאֵין אַכְזָרִיּוּת כְּמוֹתָהּ, וְהִיא - לְרַחֵם עַל הַיְלָדִים וְלִשְׁמֹעַ לְקוֹל בְּכִיָּתָם לְהִדָּמוֹת לָרְחוֹב בִּלְבוּשׁ וְהַנְהָגָה, אֶלָא לַעֲמֹד בַּפֶּרֶץ בְּכָל עֹז שֶׁיִּהְיוּ בָּנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ קֹדֶשׁ לַה'. וְאֵין רַחֲמָנוּת יוֹתֵר גְדוֹלָה מִכָּךְ שֶׁנִתְאַכְזֵר וְלֹא נִשְׁמַע לְקוֹל הַשָּׂטָן הַבּוֹכֶה מִגְרוֹנָם שֶׁל תִּינוֹקוֹתֵינוּ. אֵיךְ נְרַחֵם וְנֵרָתַע מִקוֹל בְּכִיָּתוֹ שֶׁל הַשּׂוֹנֵא וְהָרוֹצֵחַ הַגָדוֹל הָרוֹצֶה לִרְצֹחַ אֶת נַפְשׁוֹתָם וְנִשְׁמָתָם שֶׁל בָּנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ, וְכָל חֶפְצוֹ לְהוֹרִיד אֶת שֵׂיבָתֵנוּ בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה?! הַעַל כָּזֶה נְרַחֵם?! הַעַל כָּזֶה נָחוּס?! הֲלֹא נָקוּם עָלָיו בְּחֵימָה וָזַעַם עַד כַּלוֹתוֹ אוֹתוֹ מֵעָלֵינוּ, לְמַעַן הַצִיל אֶת נַפְשֵׁנוּ וְנַפְשׁוֹת בְּנֵי בֵּיתֵנוּ מֵהַשָּׂטָן וּמִגוּנְדָא דִּילֵהּ.

וְרַבִּים הֵמָה הַטּוֹעִים לוֹמַר: לֹא טוֹב לִסְגֹר אֶת הַיֶּלֶד יוֹתֵר מִדַּי, שֶׁהֲרֵי לְבַסוֹף הוּא מִתְפָּרֵץ וְיוֹצֵא לָרְחוֹב...

וּבְכֵן, הָבָה וְנִשְׁאַל שְׁאֵלָה פְּשׁוּטָה:

אֵלוּ הַדּוֹגְלִים בִּפְתִיחוּת וּמְתִירָנוּת וְלָקְחוּ לְעַצְמָם לִדְגל בְּשִׁיטָה לִפְתֹּחַ אֶת הַיֶּלֶד וְלָתֵת לוֹ כְּחֶפְצוֹ, כַּמָה אֲחוּזִים מִכָּאֵלֶה הִצְלִיחוּ אָכֵן בְּחִנוּךְ בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם לְתוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם? הֲלֹא כִּמְעַט וְאֶפֶס ! וְגַם אִם הָיוּ כָּאֵלֶה שֶׁהָלְכוּ בְּשִׁיטָה זוֹ, וְרָאוּ בָּנִים וּבָנוֹת יִרְאֵי ה', הֲרֵי זֶה רַק שֶׁאֵרַע לָהֶם נֵס גָמוּר שֶׁלֹא כְּדֶּרֶךְ הַטֶּבַע.

לְעְמָתָם - אֵלֶה שֶׁדָּגְלוּ בְּשִׁיטָה שֶׁל חִנוּךְ טָהוֹר וַחֲרֵדִי, לִשְׁמֹר אֶת בְּנֵיהֶם בְּמִשְׁמָר קָדוֹשׁ מִכָּל זֻהֲמַת הָרְחוֹב [וְכַמוּבָן שֶׁמִשְׁמָר זֶה נַעֲשָׂה בְּדֶרֶךְ נֹעַם וְהֶסְבֵּר. לֹא בְּדֶרֶךְ דִּיקְטָטוּרָה] - כַּמָה מִכָּאֵלֶה הִצְלִיחוּ וְכַמָה נִכְשְׁלוּ? וְגַם אִת נִתְלֶה לוֹמַר שֶׁאֲחוּזֵי הַכִּשָׁלוֹן אֵצֶל כָּאֵלֶה הִיא מִסִבַּת הַסְגִירוּת [עַל אַף שֶׁזֶּה אֵינוֹ נָכון כְּלָל, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר] - הֲלֹא אֲחוּזֵי כִּשָׁלוֹן לְכָאֵלֶה לְעֻמַת אֵלֶה שֶׁדָּגְלוּ בִּפְתִיחוּת וּמְתִירָנוּת הֵם אַפְסִיִּים בְּיוֹתֵר, וְאִם כֵּן, לָמָה לֹא תַּחְלִיט ''לְסַכֵּן'' אֶת בָּנֶיךָ בְּחִנוּךְ טָהוֹר וְקָדוֹשׁ מֵאֲשֶׁר לְסַכְּנָם בְּחִנוּךְ קְלוֹקֵל, שֶׁבְּזֶה הָאַחֲרוֹן כִּמְעַט מֻבְטָח לְךְ לְאַבֵּד אֶת בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ, וּמִי יוֹדֵעַ אִם יָשׁוּבוּ אֵלֶיךָ עוֹד...

לָכֵן אֵין מַסְקָנָה אַחֶרֶת לְכָל מִי שֶׁמְעַט מִתְבּוֹנֵן מֵאֲשֶׁר לָתֵת אֶת הַכּל בִּשְׁבִיל הַחִנוּךְ הַתּוֹרָנִי הַחֲרֵדִי לַבָּנִים וְהַבָּנוֹת. וְ''לָתֵת הַכּל'' פֵּרוּשׁוֹ - לִמְסֹר אֶת כָּל אֲשֶׁר לָנוּ, וְאַף אִם צָרִיךְ לְכָךְ הוֹצָאוֹת מָמוֹן - לֹא לְוַתֵּר, וִכּוּחַ עִם הָאִשָׁה - לֹא לְוַתֵּר, לַעֲבֹר דִּירָה - עוֹבְרִים דִּירָה. אֵין לְהִתְפַּשֵׁר עַל חִנוּךְ הַיְלָדִים ! (כל דברינו, כמובן, באופן כללי. אולם למעשה יש להיות ביעוץ עם רב עד כמה ובאיזה אופן לפעול בצורה הנכונה).

וְאַחֲרוֹן חָבִיב - לֹא לְהַרְפּוֹת מִתְּפִלָה וּבְכִיָּה, וְלֹא לְהִתְעַצֵל לְהַשְׁקִיעַ יוֹם יוֹם דִּמְעָה וּבְכִיָּה עַל הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת.

סִפֵּר רַב אֶחָד בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁפַּעַם בָּאָה אֵלָיו אִמָא אַחַת בִּתְלוּנָה, שֶׁבִּתָּהּ סָטְתָה מִדֶּרֶךְ הַתּוֹרָה. וְאָמַר לָהּ: רְאִי, יֵשׁ לִי קַבָּלָה שֶׁשָׁמַעְתִּי מֵאִמִי, עָלֶיהָ הַשָׁלוֹם, וְהִיא - כְּשֶׁאַתְּ אוֹפָה עוּגָה, תִּבְכִי בִּדְמָעוֹת לַה' שֶׁבִּתֵּךְ תַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, וּרְאִי שֶׁהַדְּמָעוֹת יִפְּלוּ לָעִסָה שֶׁאַתְּ לָשָׁה, וּלְאַחַר שֶׁתֶּאֱפִי אֶת הָעוּגָה הַזֹּאת תַּאֲכִילִי אוֹתָהּ אֶת בִּתֵּךְ. וְכֵן עָשְׂתָה וְרָאֲתָה נִפְלָאוֹת.

וּמוּבָא בְּתָנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ פֶּרֶק י''ח, מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן אֶחָד שֶׁהָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה בָּנִים - שִׁשָׁה בָּנִים וְאַרְבַּע בָּנוֹת, וְהָיָה בְּכָל יוֹם מִשְׁתַטֵחַ וּמְלַחֵךָ עַפָר בִּתְפִלָה וְתַחֲנוּנִים לְהַקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁלֹא יֵצֵא שׁוּם פְּסוּל מִשׁוּם אֶחָד מִזַּרְעוֹ, וְלֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים עַד שֶׁבָּא עֶזְרָא וְהֶעֱלָה אֶת יִשְׂרָאֵל מִבָּבֶל, וְזָכָה אוֹתוֹ כֹּהֵן לִרְאוֹת דּוֹרוֹת יְשָׁרִים מְשָׁרְתִים בִּכְהֻנָה גְדוֹלָה בְּבֵית הַמִקְדָּשׁ.

סִפּוּר זֶה הָיָה בִּתְקוּפַת גָלוּת שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁבֵּין בַּיִת רִאשׁוֹן לְבַיִת שֵׁנִי, שֶׁאָז יָרְדוּ יִשְׂרָאֵל לִדְיוֹטָה תַּחְתּוֹנָה מִבְּחִינָה רוּחָנִית עַד כְּדֵי שֶׁנָשְׂאוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת, וְשָׁכְחוּ אֶת כָּל הַתוֹרָה, וְהָיָה אוֹתוֹ כֹּהֵן יָרֵא וְחָרֵד עַל בָּנָיו וּבְנוֹתָיו וְעַל כֵּן הָיָה מִשְׁתַּטֵּחַ בִּתְפִּלָה בְּכָל יוֹם וּמְלַחֵךְ עָפָר, וְזָכָה שֶׁנִתְקַבְּלָה תְּפִלָתוֹ וְנִשְׁמַר זַרְעוֹ מִכָּל קִלְקוּל.

וְסִפֵּר לִי מוֹר חָמִי ר' דָּוִד צְבִי שְׁלִיטָ''א, שֶׁסִפֵּר לוֹ הַמַגִיד הַיְרוּשַׁלְמִי רַבִּי צְבִי מִיכְל הֶלֶר זַצַ''ל, שֶׁפַּעַם אַחַת הָיָה מְהַלֵךְ בִּשְׁכוּנַת מֵאָה שְׁעָרִים בְּשָׁעָה מְאְחֶרֶת בַּלַיְלָה, וְרָאָה יְהוּדִי מִתְגוֹלֵל שָׁם לְיַד הָאַשְׁפָּה הַמֶרְכָּזִית. הִתְקָרֵב הָרַב צְבִי מִיכְל לִרְאוֹת שֶׁמָא מַכִּיר הוּא אֶת אוֹתוֹ יְהוּדִי, וְהִנֵה זֶה רֵעֵהוּ וִידִידוֹ. עָשָׂה עַצְמוֹ כְּלֹא רוֹאֶה, וְהִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹא לְבַיְּשׁוֹ. לְאַחַר זְמַן, כְּשֶׁפְּגָשׁוֹ, בִּקֵשׁ מִמֶנוּ לְהִוָּדַע פֵּשֶׁר דָּבָר, וְהֶרְאָהוּ יְדִידוֹ אֶת הַתָּנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ שֶׁהֵבֵאנוּ לְמַעְלָה, וְאָמַר לוֹ שֶׁמִמֶנוּ לָמַד, וְכֹה מַעֲשֵׂהוּ מִדֵּי פַּעַם לְהִתְגוֹלֵל בֶּעָפָר לְהִשְׁתַּטֵּחַ בִּתְפִלָה לְהַקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁיִּשָׁמֵר זַרְעוֹ מִכָּל קִלְקוּל.

בְּפֶרֶק זֶה נָבִיא כַּמָה קְטָעִים חֲשׁוּבִים, וּמִצְוָה גְדוֹלָה לְקָרְאָם, לְפִי שֶׁבָּהֶם מֶסֶר גָדוֹל בָּרוּר וְנִפְלָא לְצֹרֶךְ חִנוּךְ הַיְלָדִים.

הַהֶבְדֵל בֵּינְךָ לְבֵין אוֹתוֹ חַלְבָן

מסופר, שבא פעם יהודי תלמיד חכם להגאון רבי שלמה זלמן אויירבך זצ"ל ושאל אותו: "רבי למה בני לא גדלו תלמידי חכמים, ולעומת זאת שכני החלבן - בניו גדלו תלמיד חכמים "

שאל אותו רבי שלמה זלמן: "אמור לי, כשהיית שומע איזו דרשה ולא היה מוצא חן בעיניך מה שהרב דרש, מה היית אומר " אמר לו: "רבי, אגיד לכבודו את האמת - הייתי אומר, שאינו יודע לדרוש ואני לא מבין למה הלך לדרוש. " המשיך לשאול אותו רבי שלמה זלמן: "מה עשית אם היה לך שאלה והרב פסק משהו שלא היה נראה לך " אמר לו אותו יהודי: הייתי אומר, שהרב אינו יודע ללמוד וכדומה. "

אמר לו רבי שלמה זלמן: "זה ההבדל בינך לבין אותו חלבן. שכנך החלבן - לעומתך - כשהיה שומע את הדרשה, היה באמת ובתמימות אומר שדרש יפה מאוד ללא שום ביקורת, ומקבל את האמת ממי שאמרה, וכן כשהלך לשאול את הרב שאלה, היה מקבל את פסקו ללא עוררין, ועל כן, כשבניו ראו איך שאביהם מכבד את התורה ואת התלמידי חכמים בכל אתר ואתר, זה המריץ אותם להיות תלמידי חכמים. ומה שאין כן אצלך - כשראו הבנים איך שהנך מבטל את התלמידי חכמים והרבנים, גם הם ביטלו אותם בלבם, ולכן גדלו עמי הארץ... ''

הַנְהָגוֹת בְּחִנוּך מִמָרָן בַּעַל הַ''קְהִלוֹת יַעֲקֹב'' זצוק''ל

(כפי שרשם מפיו הק' חכ''א שליט''א)

א. יד רכה ובדרך נועם.

ב. ללמוד מוסר כל יום כעשר רגעים.

ג. להחדיר בהם שאין העולם הפקר. יש שכר ועונש.

לא להתייאש, למרות הקושי בחינוך.

ה. לחיות ולהרגיש את התלמידים. אם התלמיד מתרשל, לחקור אצל התלמיד סיבת הדבר, וזה מביא לקשר ואהבה עם התלמידים.

וזה לשונו באורחות יושר (עמ' לט): ואאמו"ר זלה"ה היה מייעץ ללמוד עם הילדים מגיל שבע מוסר, אפילו חמש דקות בכל יום, כדי שידעו שהעולם אינו הפקר ואדם אין חי לעולם, יש גן עדן וגיהנם וכו'. ויש ללמוד איתם בספר קל שגם ילדים יבינו, כגון ארחות צדיקים וכהאי גונא, ובמשך הזמן ידבק בהם יראת שמים ויראו תועלת. וכשיהיה בהם יראת שמים, יהיה הכל טוב, בעזרת ה'. עד כאן לשונו, עיין שם.

תוכן העניינים

אוהליך יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה