פרק ב' - שלום בית · כ. לאשה חשדנית או להפך
פְּעָמִים רַבּוֹת טוֹעֲנוֹת נָשִׁים: בַּעֲלִי אֵינוֹ שׁוֹמֵר אֶת עֵינָיו. לְאִשָׁה יֵשׁ קִנְאָה עַל בַּעְלָהּ, וּמַלְבִּישָׁה זֹאת בְּדֶרֶךְ ''צִדְקוּת'' - שֶׁרוֹצָה הִיא שֶׁבַּעְלָהּ יִתְקַדֵּשׁ וְיִתְעַלֶה. וּבְכֵן, עֲלֵיהֶן לָדַעַת: בְּהַרְבֵּה בָּתִּים נֶהֱרַס שְׁלוֹם בֵּיתָם מִסִבַּת הֶעָרוֹת אֵלוּ שֶׁל נְשׁוֹתֵיהֶם הַ''צִדְקָנִיּוֹת''.
קֹדֶם כּל תִּשְׁאַל אִשָׁה שֶׁכָּזוֹ אֶת עַצְמָהּ, מֵאַיִן בֶּאֱמֶת נוֹבֵעַ מְקוֹר רְצוֹנָהּ שֶׁבַּעְלָהּ לֹא יִסְתַכֵּל אֶלָא בְּמַה שֶׁשַׁיָּךְ לוֹ וְלֹא יִתֵּן עֵינָיו בְּמַה שֶׁאֵינוֹ שֶׁלוֹ. מִסְתָמָא נוֹבֵעַ הַדָּבָר מֵרָצוֹן טִבְעִי שֶׁיֵּשׁ לְכָל אִשָׁה לְקַבֵּל אֶת מְלֹא תְּשׂוּמֶת לֵב בַּעְלָהּ, וְאֵין בִּרְצוֹנָהּ שֶׁתְּשׂוּמַת לִבּוֹ תִּתְחַלֵק גַם לַאֲחֵרִים.
וְעֻבְדָּה הִיא, פְּעָמִים רַבּוֹת מָצִינוּ שֶׁאִשָׁה צָרָה עֵינָהּ כְּשֶׁבַּעְלָהּ מְשׂוֹחֵחַ עִם אַחְיוֹתָיו אוֹ גִיסוֹתָיו, וַאֲפִלוּ עִם חֲבֵרָיו וְרֵעָיו, וּמַקְדִּישׁ לָהֶם אַהֲבָה וּתְשׂוּמֶת לֵב. גַם אָז אֵין הָאִשָׁה מַסְכֶּמֶת לְהַשְׁלִים עִם מַעֲשָׂיו, לְפִי שֶׁנִדְמֶה לָהּ שֶׁגוֹזְלִים הֵם אֶת חֶלְקָהּ מִתְּשׂוּמַת לִבּוֹ שֶׁל בַּעְלָהּ מִמֶנָה.
וּבְכֵן, אִם אָכֵן רוֹצָה אִשָׁה זוֹ לְהַטוֹת תְּשׂוּמֶת לֵב בַּעְלָהּ יוֹתֵר אֵלֶיהָ וּלְמַעֵט אֶת תְשׂוּמַת לִבּוֹ מֵאֲחֵרִים, עָלֶיהָ לִנְהֹג בִּדְרָכִים שֶׁיּוֹבִילוּ לְכָךְ, וְלֹא לַעֲשׂוֹת אֶת הַלְהֵפֶךְ.
וּכְמוֹ שֶׁהִסְבַּרְנוּ לְעֵיל, שֶׁעַל הָאִשָׁה לְהִתְיַפּוֹת בִּפְנֵי בַּעְלָהּ בְּיֹפִי חִיצוֹנִי וּבִיפִי הַנְהָגוֹתֶיהָ וּמִדּוֹתֶיהָ, וּבָזֶה תִּשְׁבֶּה אֶת לִבּוֹ לָתֵת לָהּ אֶת מְלֹא תְּשׂוּמַת לִבּוֹ, וְזֶה יַעֲזֹר הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַה שֶׁתִּנְהַג בְּשִׁיטָה אַלִימָה שֶׁל צְעָקוֹת וּמְרִיבוֹת, כִּי לֹא תָּמִיד הַבַּעַל מֵבִין לְרוּחָהּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ כְּשֶׁמְעִירָה לוֹ עַל שְׁמִירַת עֵינָיו אוֹ עַל רִבּוּי שִׂיחָתוֹ עִם נָשִׁים שֶׁזֶה נוֹבֵעַ מֵרְצוֹנָהּ לְקַבֵּל אֶת תְּשׂוּמַת לִבּוֹ, אֶלָא חוֹשֵׁב הוּא שֶׁזּוֹ אֵינָהּ אֶלָא חַשְׁדָנוּת שְׁטוּתִית בְּקִרְבָּהּ אוֹ סְתָם צִדְקוּת טִפְּשִׁית הַבּוֹעֶרֶת בָּהּ, וְאֵינוֹ רוֹאֶה בְּכָךְ שֶׁזֶּה בְּעֶצֶם רַק הִתְבַּטְּאוּת חִיצוֹנִית לִרְצוֹנָהּ הַפְנִימִי לִחְיוֹת בְּאַהֲבָה מְלֵאָה עִם בַּעְלָהּ, וּמִמֵילָא מַשִּׂיגָה הִיא בְּכָךְ מַטָּרָה הֲפוּכָה - שֶׁבַּעְלָהּ יָקוּץ בָּהּ יוֹתֵר וְיִשְׂנָא אֶת הִתְנַהֲגוּתָהּ, וּמְעַט מְעַט תִּתְרוֹקֵן תְּשׂוּמֶת הַלֵב וְאֶת מְקוֹמָהּ יְמַלֵא מַה שֶׁהוּא הֵפֶךְ רְצוֹנָהּ.
וְכַמוּבָן שֶׁעַל הַבַּעַל לְהָבִין, שֶׁאִם אִשְׁתּוֹ מְעִירָה לוֹ בָּזֹאת, זֶה נוֹבֵעַ מִדְּרִישָׁתָהּ לִתְשׂוּמַת לִבּוֹ, אֶלָא שֶׁמִתְבַּטֵּאת הִיא בְּהִתְפָּרְצֻיּוֹת שֶׁכָּאֵלֶה, וְאִם עֵינֵי שֵׂכֶל לוֹ לְהַשְׁקִיט הַמְרִיבָה, יִתֵּן עֵינוֹ וְלִבּוֹ עָלֶיהָ לְשַׁבְּחָהּ וּלְהַלְלָהּ, לַעֲזֹר לָהּ וּלְהַרְבּוֹת בְּשֶׁבַח מַעֲשֵׂי יָדֶיהָ. כִּי עָלָיו לָדַעַת, שֶׁמִדַּת הַחַשְׁדָנוּת אֵין לָהּ גְבוּלוֹת, וְיִתָּכֵן שֶׁאִשְׁתּוֹ בְּסֵתֶר לִבָּהּ - וּכְמוֹ שֶׁפְּעָמִים אַף אוֹמְרוֹת זֹאת אַף בְּגָלוּי - חוֹשֶׁדֶת בּוֹ עַל הַגָרוּעַ בְּיוֹתֵר. וְרָאִינוּ רַבּוֹת נָשִׁים שֶׁחוֹשְׁדוֹת בְּבַעְלֵיהֶן עַל הַרְבֵּה דְּבָרִים שֶׁלֹא הָיוּ וְלֹא נִבְרְאוּ, אוּלָם אֵין עָשָׁן לְלֹא אֵשׁ, וּמַשֶׁהוּ יֵשׁ כָּאן. וְהוּא הֶפְקֵרוּת הָעֵינַיִם שֶׁל הַבַּעַל. זֶהוּ תְּחִלַת הַסִבָּה לַחֲשָׁד, וּבְהִסְתַּלֵק הַסִבָּה יִסְתַּלֵק הַמְסוֹבֵב.
וְלִפְעָמִים יֶשְׁנָהּ חַשְׁדָנוּת מִסוּג אַחֵר - שֶׁאַחַד הַצְדָדִים חוֹשֵׁב עַל הַשֵׁנִי שֶׁהִנוֹ מַזְנִיחַ אוֹתוֹ, לֹא אוֹהֲבוֹ וְאֵינוֹ דּוֹאֵג לוֹ, וְיִתָּכֵן שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם לַחֲשָׁד זֶה, וּכְגוֹן שֶׁצַד אֶחָד מִבְּנֵי הַזּוּג כַּעֲסָן וַחֲסַר סַבְלָנוּת. אוּלָם מִבְחָן פָּשׁוּט יֶשְׁנוֹ לְאַבְחֵן הַאִם בֶּאֱמֶת זֶה נוֹבֵעַ מֵחֹסֶר אַהֲבָה וּדְאָגָה לַזּוּלַת אוֹ מֵחֹסֶר סַבְלָנוּת בִּלְבַד.
וּמִבְחָן פָּשׁוּט זֶה רָאִיתִי מִמַעֲשֶׂה שֶׁל אֶחָד מִמַכִּירַי הַסוֹבֵל מֵחֹסֶר סַבְלָנוּת שֶׁל אִשְׁתּוֹ בְּאֹפֶן מְשַׁוֵּעַ, כִּמְעַט בְּכָל יוֹם מִתְחַדֵּשׁ רִיב מִצִדָּהּ וְחַשְׁדָנוּתָהּ מוֹצִיאָה אוֹתוֹ מִדַּעְתּוֹ, זְעָקוֹת וּמְחָאוֹת עַל חֹסֶר תְּשׂוּמֶת לֵב מִצִדּוֹ וְעַל מֶחְדָּלוֹ בְּעֵזֶר הַבַּיִת וְכוּ', אוּלָם הַמְעַנְיֵן הוּא, שֶׁכַּאֲשֶׁר אוֹתוֹ בַּעַל לֹא מַרְגִישׁ בְּטוֹב, אוֹתָהּ אִשָׁה נֶהְפֶּכֶת לְאִשָׁה אַחֶרֶת לְגַמְרֵי. דַּאֲגוֹתֶיהָ לִשְׁלוֹם בַּעְלָהּ תּוֹפְסוֹת לָהּ אֶת עוֹלָמָהּ, וְאֶת הִתְמַסְרוּתָהּ אֵלָיו בִּזְמַן חָלְיוֹ אֵין לְשַׁעֵר וּלְתָאֵר. כָּךְ מְסַפֵּר אוֹתוֹ בַּעַל.
וּבְכֵן, בְּכָךְ נִתָּן לִרְאוֹת וּלְהוֹכִיחַ הַאִם אַתָּה חַי עִם אוֹהֵב אוֹ עִם שׂוֹנֵא. וְתִתְבּוֹנֵן, כִּי אִם בִּזְמַנִים קָשִׁים מִתְגַלֵית מְסִירוּת בְּנֶאֱמָנוּת מֻפְלָאָה, הֲרֵי מִכָּאן, שֶׁגַם כַּאֲשֶׁר יֶשְׁנָן תְּקוּפוֹת וִכּוּחַ, אֵין זֶה אֶלָא מִסִבַּת מַצְבֵי רוּחַ, חֹסֶר שִׂמְחָה וְסַבְלָנוּת, וְיֵשׁ לָדוּן לְכַף זְכוּת, וְלֹא לְפָרֵשׁ מִכָּךְ פֵּרוּשִׁים הַמְבִיאִים לְמַצָב הַרְבֵּה יוֹתֵר חָמוּר מִמַה שֶׁזֶה בֶּאֱמֶת.