פרק ב' - שלום בית · יט. סגולה גדולה להבאת אהבה בין הזוג
(מספר שלום אהלך)
בִּזְכוּת קְבִיעוּת עִתִּים לַתּוֹרָה יוּכַל הַבַּעַל לְשַׁנוֹת הַטְּבָעִים וְלַהֲפֹךְ הַלְבָבוֹת. וְרָאִיתִי לְהָרַב הַגָאוֹן רַבִּי יוֹסֵף מָשָׁאשׁ זַ''ל בְּסִפְרוֹ ''נַחֲלַת אָבוֹת'' חֵלֶק ב' (דרוש קיג עמוד שז מדפי הספר), שֶׁסִפֵּר מַעֲשֶׂה שֶׁרָאָה בְּעֵינָיו וְשָׁמַע מֵאָבִיו הָרַב חַיִּים מָשָׁאשׁ זַצַ''ל, וְהֵא לְךָ תָּאֳרוֹ: יוֹם אֶחָד הָיָה אָבִי לוֹמֵד עִמִי, וְאַחַר גְמַר הַלִמוּד תֵּכֶף בָּא לְפָנָיו חָכָם אֶחָד צַדִּיק וְיָשָׁר כְּבוֹד מוֹרֵנוּ הָרַב אֱלִישָׁע נַחְמָנִי זַצַ''ל, וְאִתּוֹ עוֹמֵד אִישׁ אֶחָד נִכְבָּד בְּעַמָיו, וְשָׁפַךְ שִׂיחוֹ לִפְנֵי אַבָּא בִּבְכִי וַאֲנָחָה שֶׁאִשְׁתּוֹ מְמָרֶרֶת חַיָּיו, וְלֹא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כְּלוּם כְּדֵי לְפַיֵּס אוֹתָהּ, וְלֹא הוֹעִילוּ בָּהּ לֹא כְּשָׁפִים וְלֹא כְּסָפִים, תַּכְשִׁיטִין וַחֲפָצִים, וּלְגָרְשָׁהּ אִי אֶפְשָׁר. וּבְכֵן, בְּבַקָשָׁה, רַבִּי, מִלֵב נִשְׁבָּר הוֹדִיעֵנִי דֶּרֶךְ זוֹ אֵלֵךְ וּבַקֵשׁ עָלַי רַחֲמִים. וְהֶחָכָם הַנִזְכַּר מִלֵא אֶת דְּבָרָיו, כִּי הוּא יוֹדֵעַ רֹעַ מַצָבוֹ עִם אִשְׁתּוֹ, וְנִלְאָה לְתַוֵּךְ בֵּינֵיהֶם שָׁלוֹם וְלֹא הוֹעִיל, וְאֶמֶשׁ נִרְאָה אֵלָיו פַּעֲמַיִם בַּחֲלוֹם אִישׁ נוֹרָא, וְאָמַר לוֹ: עֲשֵׂה חֶסֶד וּמִצְוָה רַבָּה הוֹלֵךְ אֶת אִישׁ הַזֶה אֵצֶל הָרַב רַבִּי חַיִּים מָשָׁאשׁ, וְהוּא יְרַפְּאֵהוּ מִצָרָעָתוֹ. וַיְהִי בַּבֹּקֶר וְהִנֵה חֲלוֹם פָּשׁוּט, וְעָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי. וַיֹּאמֶר לָהֶם אַבָּא בְּצָהֳלַת פָּנִים: דְּעוּ, בָּנַי, כִּי סְגֻלָה אַחַת בְּדוּקָה וּמְנֻסָה מְקֻבָּל אֲנִי מֵאַבָּא, עָלָיו הַשָׁלוֹם, שֶׁכָּל הַקוֹבֵעַ עִתִּים לַתּוֹרָה בַּיּוֹם וּבַלַיְלָה, יִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אִשְׁתּוֹ, וְיִהְיֶה תָּמִיד שָׁלוֹם בְּבֵיתוֹ, וּמִקְרָא מָלֵא דִּבֵּר הַכָּתוּב:
''שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל'' (תהילים קיט, קסה). [וְאָמְרוּ חֲזַ''ל בַּגְמָרָא (עבודה זרה חי.): אָמַר רַבִּי אַבְדִימִי בַּר חָמָא, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לוֹ חֲפָצָיו, שֶׁנֶאֱמַר: ''כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ'' (תהילים א, ב). וְכֵן כַּוָּנַת הַפָּסוּק: ''כִּי אִם בְּתוֹרַת ה''' - ה' עוֹשֶׂה לוֹ חֶפְצוֹ, עַיֵּן שָׁם. הַמְחַבֵּר.] וּמִי שֶׁאוֹהֵב תּוֹרָה, קוֹבֵעַ לָהּ עִתִּים בְּכָל יוֹם. וְהוֹסִיף אַבָּא וְאָמַר, וּפַעַם אַחַת הִקְשֵׁיתִי לְאַבָּא מָארִי זַצַ''ל, מֵרַב שֶׁהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַיְלָה, וְהָיְתָה אִשְׁתוֹ מְצַעֶרֶת אוֹתוֹ, כַּמְבֹאָר בַּגְמָרָא (יבמות סג). וְהֵשִׁיב לוֹ, שֶׁיֵּשׁ הֶבְדֵּל, שֶׁהָרִאשׁוֹנִים זַ''ל הָיוּ מְחַבְּבִין אֶת הַיִּסוּרִין וּשְׂמֵחִים בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ עַל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁהָיָה מְחַבֵּב הַיִּסוּרִין, וְקוֹרֵא לָהֶם בּוֹאוֹ אַחַי ! בּוֹאוֹ רֵעַי ! כַּמְבֹאָר בַּגְמָרָא (בבא מציעא פד:). וְהִסְבִּיר טַעֲמָם עַל פִּי מַה שֶׁאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בַּגְמָרָא (תענית ח'): כָּל הַשָּׂמֵחַ בְּיִסוּרִים - מֵבִיא תְּשׁוּעָה לָעוֹלָם בִּזְכוּתוֹ. כָּל זֶה דִּבֵּר אָבִי זַצַ''ל, וּבִקֵשׁ עָלָיו רַחֲמִים וּפְטָרָם לְשָׁלוֹם. וְאוֹתוֹ הָאִישׁ קִיֵּם הַדְּבָרִים, וְקָבַע עִתִים לַתּוֹרָה יוֹם יוֹם. וְאַחַר כַּחֲמִשָׁה עָשָׂר יוֹם, זְכוּרָנִי, שֶׁבָּא לִפְנֵי אַבָּא הוּא וְרֵעֵהוּ הֶחָכָם הַנַ''ל בְּלֵב שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ, וְהִגִיד, כִּי הַדְּבָרִים עָשׂוּ רשֶׁם מֵהַיּוֹם הָרִאשׁוֹן, וְהוֹדוֹת לָאֵ-ל יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כִּי הֵם עַתָּה בְּשָׁלוֹם רַב. עַד כָּאן.
וְאֵיךְ שֶׁלֹא יִהְיֶה, זוֹכֶהּ לְכַפָּרָת עֲוֹנוֹת עַד שֶׁלֹא רוֹאֶה פְּנֵי גֵיהִנֹם וְכַנַ''ל, וְרָאִיתִי עַל מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, כִּי מְסֻפָּר עַל אִישׁ אֶחָד מֵעִיר מָרָקֶשׁ שֶׁבְּמָרוֹקוֹ שֶׁהָיְתָה לוֹ אִשָׁה רָעָה מְאֹד, וּמֵרֹב צַעֲרוֹ, כָּל יוֹם הָיָה קוֹרֵא אֶת כָּל סֵפֶר תְּהִלִים. אַחַר כַּמָה שָׁנִים שֶׁרָאָה כִּי בָּאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ, פָּנָה לְרַב שֶׁהָיָה אָב בֵּית דִּין, וּבִקֵשׁ מִמֶנוּ שֶׁיָּכִין לוֹ גֵט עֲבוּר אִשְׁתוֹ. הָרַב אָמַר לוֹ, שֶׁהוּא מַסְכִּים לְהָכִין אֶת הַגֵט, רַק בִּתְנַאי אִם יֵדַע לְהַסְבִּיר לוֹ פָסוּק בִּתְהִלִים. אוֹתוֹ אָדָם עָנָה לָרַב: אַדְּרַבָּא, אֲנִי גוֹמֵר כָּל יוֹם סֵפֶר תְּהִלִים, וְאֵין לִי בְּעָיָה לְהַסְבִּיר לָרַב מַה שֶׁיִּרְצֶה. הָרַב שָׁאַל אוֹתוֹ, מַה פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק ''כִּי אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָּמִיד, כִּי עֲוֹנִי אַגִיד אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי'' (תהילים לח. יח- יט). הָאִישׁ הַנַ''ל נִסָה לְהַסְבִּיר לָרַב אֶת הַפְּסוּקִים הַנִזְכָּרִים בְּכַמָה אֳפָנִים, אוּלָם הָרַב דָּחָה אֶת כָּל הַפֵּרוּשִׁים עַל הַסַף. אָז אָמַר לוֹ אוֹתוֹ הָאִישׁ: אוּלַי הָרַב יִתֵּן לִי פָּסוּק אַחֵר יוֹתֵר קַל לְהַסְבִּיר ! אָמַר לוֹ הָרַב: רַק פָּסוּק זֶה אֲנִי צָרִיךְ לְהָבִין. וְאָז אָמַר לוֹ: אוּלַי כְּבוֹד הָרַב יַסְבִּיר לִי. וְהָרַב הִסְכִּים, וְכֹה פֵּרֵשׁ לוֹ: ''כִּי אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן'' - הַיְנוּ, שֶׁהָאִשָׁה נִבְרְאָה מֵהַצֶלַע, כִּדְאִיתָא בַּמִדְרָשׁ (בראשית רבה יח. ב). נָכוֹן ! נָכוֹן ! הֵשִׁיב הַנַ''ל. ''וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָּמִיד'' - הַיְנוּ, שֶׁאִשְׁתְּךָ מַכְאִיבָה לְךָ תָמִיד. וְהַטַּעַם הוּא: ''כִּי עֲוֹנִי אַגִיד'' - הַיְנוּ, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לְךָ עֲוֹנוֹת, הִיא מְצַעֶרֶת אוֹתְךָ כְּדֵי לְכַפֵּר לְךָ עַל זֶה. פָּנָה אֵלָיו אוֹתוֹ הָאִישׁ וְאָמַר: הֲרֵי אֲנִי כָּל יוֹם קוֹרֵא אֶת כָּל סֵפֶר הַתְּהִלִים, וּמָתַי יִהְיֶה לִי בִּכְלָל זְמַן לַעֲשׂוֹת עֲוֹנוֹת?! עָנָה לוֹ הָרַב: תַּמְשִׁיךְ אֶת הַפָּסוּק, ''אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי'' - שֶׁמָא הָיוּ לְךְ עֲוֹנוֹת בַּגִלְגוּל הַקֹדֶם וְהַצַעַר מֵאִשְׁתְּךָ בָּא לְכַפֵּר עַל זֶה, וְלָכֵן עָלֶיךָ לְהִתְפַּלֵל לַה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעֲזֹר לְךָ, שֶׁתַּחֲזֹר אִשְׁתְּךָ בִּתְשׁוּבָה וְיִיטַב לְךָ. וְכָךְ הָיָה (שמעתי מידידי רבי אברהם ויזמן הי''ו מאשדוד יע''א). וְכֵן כָּתוּב בַּסְפָרִים, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָׁה רָעָה, בַּר מִנָן יִתָּכֵן שֶׁבַּגִלְגוּל הַקֹדֶם עָשָׂה עֲוֹנוֹת, וְהַצַעַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵאִשְׁתּוֹ בָּא לְכַפֵּר לוֹ עַל זֶה. וְשׁוּב רָאִיתִי בְּסֵפֶר תִּקוּנֵי הַזּהֹר (תיקון ע) שֶׁכֵּן מְפֹרָשׁ לְהֶדְיָא, עַיֵּן שָׁם.
וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכּל, אֵין כְּמוֹ כֹּחַ הַתְּפִלָה לְשַׁנוֹת הַטְבָעִים וְלִרְאוֹת נִסִים גְלוּיִים, וְכַמוּבָא בְּסֵפֶר ''חֲסִידִים'' לְרַבִּי יְהוּדָה הֶחָסִיד זַ''ל (סימן שּמ''טּ): ''אִם אָדָם שׂוֹנֵא אֶת אִשְׁתּוֹ, אוֹ אִם מַכְעִיסָתוֹ וְאֵינָהּ טוֹבָה בְּעֵינָיו, יְבַקֵשׁ מֵה' שֶׁיַּהֲפֹךְ אֶת לִבָּהּ, וּכְמוֹ כֵן שֶׁתִּשָּׂא חֵן בְּעֵינָיו וְשֶׁיֶּאֱהָבֶנָה''.