פרק ב' - שלום בית · יד. אין זו ''חסידות'' אלא ''חסרות'' (לשון השלה''ק)
אֵין לְתָאֵר עַד כַּמָה נִלְחָם הַיֵּצֶר לַהֲרֹס אֶת שְׁלוֹם הַבַּיִת, וְזֹאת בְּיָדְעוֹ כִּי אִישׁ וְאִשָׁה שֶׁזָכוּ שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם, וְאֶת זֹאת אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבּל, כִּי מַעְדִּיף הוּא לִשְׁכֹּן בֵּינֵיהֶם, וְלָכֵן בְּכָל כֹּחוֹ מְנַסֶה לְסַלֵק אֶת הַשְׁכִינָה מִבֵּינֵיהֶם וְלִכְבּשׁ אֶת מְקוֹמָהּ.
וְיֵצֶר הָרָע אֵינוֹ בּוֹחֵל גַם מִלָבוֹא בְּדֶרֶךְ חֲסִידוּת יְתֵירָה, דְּהַיְנוּ, לְהַחְשִׁיק אֶת הָאִשָׁה בַּאֲמִירַת תְּהִלִים בְּמֶשֶׁךְ כַּמָה מִשְׁעוֹת הַיּוֹם, לְהַאֲרִיךְ בִּתְפִלָה, לָצֵאת מֵהַבַּיִת לְמַעֲשֵׂה חֶסֶד, וּבְכָךְ הַבַּיִת מֻזְנָח ֹ לְלֹא אֲרוּחוֹת מְסֻדָּרוֹת, לְלֹא נִקָיוֹן וּכְבִיסָה, הַיְלָדִים מֻזְנָחִים לְלֹא טִפּוּל מָסוּר וְחַם, וְהָאִמָא שָׂשָׂה וּשְׂמֵחָה עַל רִבּוּי מִצְווֹתֶיהָ וּמַעֲשֶׂיהָ הַטּוֹבִים. הַבַּעַל חוֹזֵר מֵעֲבוֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב וְרוֹאֶה אֶת הַבָּלָגָן שֶׁבַּבַּיִת, וְאֵשׁ הַמַחֲלֹקֶת מֵחֵלָה לִבְעֹר בְּבַיִת ''קָדוֹשׁ'' זֶה, הַמָלֵא בְּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.
וּבְכֵן, כַּמָה לֹא הִשְׂכִּילָה אִשָׁה שֶׁכָּזוֹ בְּמַעֲשֶׂיהָ, בְּחָשְׁבָה שֶׁאֶת הַמִצְווֹת אֶפְשָׁר לִמְצֹא רַק מִחוּץ לַבַּיִת, וְאֵינָהּ מְבִינָה, שֶׁכָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה בְּנִקְיוֹן הַבַּיִת, בְּסִדּוּר הַבַּיִת, בִּכְבִיסָה, בְּבִשׁוּל, בְּחִנוּךְ וְטִפּוּל מָסוּר לַיְלָדִים אֵין עָרוֹךְ לְמִצְוָה זוֹ.
שֶׁהֲרֵי בִּמְנִיעַת הַמַחֲלֹקֶת וְרִבּוּי הַשָׁלוֹם תַּשְׁרֶה אֶת הַשְׁכִינָה בַּבַּיִת וְתִזְכֶּה לְבָנִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וּמַה יִּשְׁוֶה לְיוֹתֵר מִזֶּה? וְלָכֵן אֵין זוֹ חֲסִידוּת אֶלָא חֲסֵרוּת.
וּמְסֻפָר עַל הָרַב רַבִּי יְשַׁעְיָה מֻשְׁקָט, רַבָּהּ שֶׁל פְּרָאג, שֶׁהָיְתָה לוֹ אִשָׁה רָעָה שֶׁמֵרְרָה לוֹ אֶת הַחַיִּים, וּבְנוֹסָף לְכָךְ הָיְתָה ''צַדֶּקֶת'' לְהַפְלִיא. וְהָיָה רַבִּי יְשַׁעְיָה אוֹמֵר, שֶׁזוֹהִי כַּוָּנַת חֲזַ''ל שֶׁאָמְרוּ בַּגְמָרָא (יבמות סג) עַל הַפָּסוּק: ''אֶעֱשֶׂה לוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ'', וְאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: זָכָה - עוֹזַרְתּוֹ, לֹא זָכָה - כְּנֶגְדּוֹ. וְהַיְנוּ, אִם זָכָה הַבַּעַל וּמָצָא אִשָׁה טוֹבָה - נַעֲשֵׂית עֵזֶר לַבַּעַל. הוּא יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד - וְהִיא מַגִישָׁה לוֹ כּוֹס תֵּה, קָפֶה, וְכַיּוֹצֵא. הוּא מִתְפַּלֵל - וְהִיא מְכִינָה לוֹ אֲרוּחָה. אוּלָם אִם אֵינוֹ זוֹכֶה - תִּהְיֶה כְּנֶגְדּוֹ, מִתְנַגֶדֶת וּמִתְחָרָה עִמוֹ. הוּא מִתְפַּלֵל בְּפִנָה אַחַת - וְהִיא בַּשְׁנִיָּה, הוּא לוֹמֵד תְּהִלִים - וְהִיא מַעֲמָדוֹת, הוּא לוֹמֵד גְמָרָא - וְהִיא בְּסֵפֶר ''מְנוֹרַת הַמָאוֹר''. סִיֵּם רַבִּי יְשַׁעְיָה וְאָמַר: רַע וָמַר לְבַעַל אִם אִשְׁתּוֹ מְרֻשַׁעַת, אֲבָל שִׁבְעָתַיִם רַע וָמַר לוֹ. כְּשֶׁהִיא ''מִרְשַׁעַת אֲדוּקָה''.
וְשׁוּב רָאִיתִי לְהַגָאוֹן רַבִּי דָּוִד אַבּוּדְרְהָם זַ''ל שֶׁכָּתַב בְּדִינֵי סֵדֶר תְּפִלוֹת שֶׁל חוֹל (דף י), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְהַטַּעַם שֶׁנִפְטְרוּ הַנָשִׁים מִמִצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמן גְרָמָא, לְפִי שֶׁהָאִשָׁה מְשֻׁעְבֶּדֶת לְבַעְלָהּ לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו, וְאִם הָיְתָה מְחֻיֶּבֶת בְּמִצְוֹת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמן גְרָמָא, אֶפְשָׁר שֶׁבִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמִצְוָה יְצַוֶּה אוֹתָהּ הַבַּעַל לַעֲשׂוֹת מִצְוָתוֹ, וְתַנִיחַ מִצְוַת הַבּוֹרֵא - אוֹי לָהּ מִיּוֹצְרָהּ ! לְפִיכָךְ פְּטָרָהּ הַבּוֹרֵא מִמִצְווֹתָיו, כְּדֵי לִהְיוֹת לָה שָׁלוֹם עִם בַּעְלָהּ, עַיֵּן שָׁם.