פרק ב' - שלום בית · יב. אין לאשה להתערב באפני עבודת ה' של בעלה
סִפוּר נִפְלָא רָאִיתִי בְּסֵפֶר ''נַחֲלַת צְבִי'' הַמָלֵא מֶסֶר בְּהַנְהָגַת אִשָׁה בְּיַחַס לַעֲבוֹדַת ה' שֶׁל בַּעְלָהּ. אַבְרֵךְ צָעִיר לְיָמִים בָּא לְהַגָאוֹן הַצַדִּיק ר' משֶׁה אַהֲרֹן שְׁטֶרְן זַצַ''ל, מַשְׁגִיחַ יְשִׁיבַת קָמֵנִיץ בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁמִזְּמַן הַנִשּׂוּאִין בֵּיתוֹ הוֹפֵךְ לִהְיוֹת כִּמְדוּרַת אֵשׁ, וְזֹאת מִכֵּיוָן שֶׁבַּלַיְלָה לוֹמֵד מִשְׁנָה בְּרוּרָה, וְאִשְׁתּוֹ בָּאָה בְּטַעֲנָה שֶׁלֹא לָזֶה צִפְּתָה מִמֶנוּ, אֶלָא שֶׁיִּלְמַד בְּעִיּוּן. הָאַבְרֵךְ טָעַן בִּפְנֵי ר' משֶׁה אַהֲרֹן, מִכֵּיוָן שֶׁכָּל הַיּוֹם הוּא לוֹמֵד בְּעִיּוּן, הֲרֵי בַּלַיְלָה רוֹצֶה לְבָרֵר וְלָדַעַת הֲלָכָה, וְהָאִשָׁה בְּשֶׁלָהּ - לֹא לָזֶה נִתְכַּוַּנְתִּי, עַד שֶׁכִּמְעַט וְהַבַּיִת חָרַב בְּגִין זֶה. רַבִּי משֶׁה אַהֲרֹן חָשַׁב לְתֻמוֹ, שֶׁבְּשִׂיחָה אַחַת עִם הָאִשָׁה יִפְתֹּר הַבְּעָיָה, וּפָנָה לְבֵיתָהּ וְהִסְבִּיר לָהּ מַעֲלַת לִמוּד הַהֲלָכָה - אַךְ הִיא בְּשֶׁלָהּ: ''רַבִּי, לֹא לָזֶה הִתְכַּוַּנְתִּי !'' ר' משֶׁה אַהֲרֹן נִדְהַם מִדְּבָרֶיהָ, וְלֹא מָצָא דֶּרֶךְ אֵיךְ לְהַשְׁכִּין שְׁלוֹם בַּיִת.
לְאַחַר זְמַן קָצָר פָּגַשׁ ר' משֶׁה אַהֲרֹן אֶת מָרָן הָרַב שַׁךְ שְׁלִיטָ''א וְסִפֵּר לוֹ עַל הַבְּעָיָה. אָמַר לוֹ הָרַב שַׁךְ: תִּשְׁלַח אוֹתָהּ אֵלַי, וְאִם תּוּכַל - תָּבוֹאוּ גַם אַתֶּם. מִיָּד חָזַר וּבָא לְבֵיתָהּ וְאָמַר לָהּ שֶׁהָרַב שַׁךְ קוֹרֵא לָהּ. נִבְהֲלָה הָאִשָׁה, וְסִכְּמוּ בֵּינֵיהֶם לָבוֹא לְבֵית הָרַב שַׁךְ שְׁלִיטָ''א. כְּשֶׁהִגִיעַ רַבִּי משֶׁה אַהֲרֹן עִם הָאִשָׁה לְבֵית הָרַב שַׁךְ, הָיָה הַבַּיִת מָלֵא אֲנָשִׁים. רַבִּי משֶׁה אַהֲרֹן מָסַר לַמְשַׁמֵשׁ בַּקֹדֶשׁ שֶׁהוּא הִגִיעַ עַל פִּי בַּקָשַׁת מָרָן שְׁלִיטָ''א. מִיָּד נִכְנַס הַמְשַׁמֵשׁ לְהָרַב שַׁךְ, וְצִוָּה הָרַב שֶׁמִיָּד יַכְנִיסוּ אוֹתָם.
כְּשֶׁיָּשְׁבוּ לִפְנֵי מָרָן שְׁלִיטָ''א, צִוָּה לִמְשַׁמְשׁוֹ לְהַכְנִיס עוּגָה מֵהַמִטְבָּח, וְצִוָּה עַל הָאִשָׁה לְאָכְלָהּ. הָאִשָׁה הִרְגִישָׁה שֶׁנֶחְנֶקֶת בְּעַצְמָהּ בָּאֲכִילָה, וּכְשֶׁגָמְרָה אֶת פְּרוּסַת הָעוּגָה, צִוָּה הָרַב שַׁךְ לִמְשַׁמְשׁוֹ בַּקֹדֶשׁ לְהָבִיא פְּרוּסַת עוּגָה נוֹסֶפֶת מִסוּג אַחֵר, וְאָמַר לָהּ לֶאֱכל גַם מֵעוּגָה זוֹ. הַדָּבָר הָיָה פֶּלֶא - מָה רוֹצֶה הָרַב מֵהָעוּגָה. כַּאֲשֶׁר סִיְּמָה אֲכִילַת פְּרוּסָה זוֹ, שְׁאָלָהּ הָרַב שַׁךְ שְׁלִיטָ''א מַה הַהֶבְדֵּל בֵּין עוּגָה זוֹ לְעוּגָה זוֹ. הָאִשָׁה לֹא הֵבִינָה הַשְׁאֵלָה...
אָמַר לָהּ הָרַב: ''בְּתוֹרַת אִשָׁה, מַה נִרְאֶה לָךְ, אֵיזֶה חֳמָרִים הִכְנִיסוּ בְּעוּגָה זוֹ וְאֵיזֶה בְּעוּגָה זוֹ?'' הָאִשָׁה הִרְגִישָׁה שֶׁנִפְתַּח הַקֶבֶר תַּחְתֶּיהָ, וְאָמְרָה: ''חוֹשְׁבַנִי שֶׁבְּזוֹ יֵשׁ יוֹתֵר קָקָאוֹ וּבְזוֹ יֵשׁ יוֹתֵר סֻכָּר... '' עוֹדְדָהּ הָרַב שַׁךְ: ''טוֹב, טוֹב... מָה עוֹד יֵשׁ שִׁנוּיִים?'' וְכָךְ שָׁאַל אוֹתָהּ שְׁאֵלוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנוֹת אוֹדוֹת הָעוּגָה. לְאַחַר שֶׁעָנְתָה לוֹ עַל הַשְׁאֵלוֹת, סִיֵּם: ''אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאַתְּ מְבִינָה הֵיטֵב בַּאֲפִיָּה. חִזְרִי לְבֵיתֵךְ, וְכָל רֹאשֵׁךְ תַּכְנִיסִי בַּאֲפִיָּה וּבִשׁוּל. יוֹתֵר אֵין לָךְ מַה לְדַבֵּר אוֹדוֹת לִמוּד בַּעְלֵךְ. '' פָּנֶיהָ שֶׁל הָאִשָׁה חָפוּ, אַךְ הִרְגִישָׁה פִּתְאוֹם שֶׁהָאֱמֶת עִם מָרָן שְׁלִיטָ''א, וּמֵאָז נֶהֶפְכוּ חַיֵּיהֶם לִשְׁלֵוִים וּשְׁקֵטִים.