פרק ב' - שלום בית · טז. לאשה שנפל בגורלה בעל קמצן
אִשָׁה שֶׁנָפַל בְּגוֹרָלָהּ בַּעַל קַמְצָן, עָלֶיהָ לִקְרֹא אֶת הַפֶּרֶק הַזֶּה וְלֹא אֶת הַפֶּרֶק הַקֹדֶם. אֶת הַפֶּרֶק הַקֹדֶם יִעַדְנוּ לְבַעַל הַנָגוּעַ בְּמִדָּה זוֹ.
וּבְכֵן, אִשָׁה הַמַשְּׂכֶּלֶת, יְכוֹלָה לְהוֹצִיא אֶת בַּעְלָהּ מִמִדָּה רָעָה זוֹ, אֶלָא שֶׁצְרִיכָה בְּסַבְלָנוּת רַבָּה, מְעַט מְעַט, לְגָרֵשׁ רָעָה חוֹלָה זוֹ מִמֶנוּ.
עֵצָה מֻפְלָאָה מוּבֵאת בַּסְפָרִים הַקְדוֹשִׁים לַעֲקֹר מִדַּת הַקַמְצָנוּת - לְהִתְרַגֵל לָתֵת בִּתְחִלָה וַאֲפִלוּ מְעַט. לָכֵן בְּנֹעַם וּבְסַבְלָנוּת תְּמַעֵט בִּדְרִישׁוֹתֶיהָ, וְתִצְטַמְצֵם לְבַקֵשׁ מִמֶנוּ אַךְ וְרַק דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם כָּל כָּךְ כְּדֵי לְעוֹרֵר אֶת מִדַּת קַמְצָנוּתוֹ, וּבְלָשׁוֹן רַכָּה תְּרַכֵּךְ אֶת קַשְׁיוּת אִמוּץ לְבָבוֹ, וְלָשׁוֹן רַכָּה תְּשַׁבֵּר גָרֶם, וּבַתְּחִלָה יְהֵא לוֹ אָמְנָם מְאֹד קָשֶׁה לְהוֹצִיא, אֲבָל לָשׁוֹן רַכָּה הֲרֵי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת הַכּל, וּבְעַל כָּרְחוֹ יוֹצִיא כָּל פַּעַם מְעַט, וּבְדֶרֶךְ זוֹ תֵּעָקֵר מִמֶנוּ מִדָּה זוֹ.
וְהוּא בָּדוּק וּמְנֻסֶה שֶׁמִדָּה זוֹ נִתָּן לְעָקְרָהּ, וְכַאֲשֶׁר מַתְחִילִים בִּפְתִיחַת יָד - אֲזַי מִתְקַדְּמִים וּמַמְשִׁיכִים לִפְתֹּחַ יָד, וּמִצְוָה גוֹרֶרֶת מִצְוָה. כִּי כָּל עִקַר הַקשִׁי בְּמִדָּה זוֹ הוּא הַהַתְחָלָה, וּכְשֶׁשׁוֹבְרִים אֶת הַהַתְחָלָה, אֲזַי מֵאֵלָיו הָאָדָם נִגְמָל מִנֶגַע זֶה, וְלָכֵן כָּל עִקַר הָעֲבוֹדָה בָּזֶה הוּא הַהַתְחָלָה. וְהַרְבֵּה נָשִׁים, מֵחֹסֶר סַבְלָנוּת וּמִמְצוּקַת הַבַּיִת, מִיָּד מַתְחִילוֹת בְּבַקָשׁוֹת גְדוֹלוֹת, בִּמְרִיבוֹת וּמַחֲלוֹקוֹת - דָּבָר הַמַמְרִיד יוֹתֵר וּמְחַזֵק אֶת אִמוּץ הַלֵב וְקִפּוּץ הַיָּדַיִם, בְּחָשְׁבָן שֶׁלֹא נִתָן לַעֲקֹר מִדָּה זוֹ אֶלָא בְּיָד קָשָׁה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. אוּלָם רַק בְּסַבְלָנוּת וּבְלָשׁוֹן רַכָּה נִתָן לְהַתְחִיל לַעֲקֹר מִדָּה זוֹ, וְדַי בְּשִׁבּוּר טֶבַע רַע זֶה בִּתְחִלָתוֹ, וּכְשֶׁתְּחִלָתוֹ שֶׁל טֶבַע זֶה יִשְׁתַּנֶה, מֵאֵלָיו יִמָשֵׁךְ הָאָדָם לְהוֹצִיא וּלְפַזֵּר.