פרק ב' - שלום בית · ז. הוא שהרס לנו את שלום הבית!
שָׁמַעְתִּי פַּעַם סִפּוּר מִפִּיו שֶׁל הָרַב הַגָאוֹן הַצַדִּיק רַבִּי שָׁלוֹם שְׁבַדְרוֹן זַצַ''ל דִּלְהַלָן: פַּעַם בָּאוּ אֵלַי זוּג מָסָרְתִּיִּים, וְיוֹתֵר נוֹטִים לְדָתִיִּים, בְּנֵי חֲמִשִׁים בְּעֵרֶךְ, וּבִרְצוֹתָם לְהִתְגָרֵשׁ. הִתְפַּלֵאתִי מְאֹד: זוּג דָּתִיִּים שֶׁכְּבָר חַיִּים עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה וְיוֹתֵר עִם מִשְׁפָחָה, מַה לָהֶם וּלְהִתְגָרֵשׁ זֶה עַתָּה?
אוֹתָהּ תְּקוּפָה הֵחֵלָה לְהִכָּנֵס הַטֶּלֶוִיזְיָה בְּזֶרֶם גָדוֹל לְתוֹךְ בָּתֵּיהֶם שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם. וּבְכֵן, מִיָּד הֶעֱלֵיתִי בְּדַעְתִּי שֶׁזֶּהוּ הַגוֹרֵם, וּשְׁאַלְתִּים: הַאִם הִשְׁתַּנָה מַשֶׁהוּ בְּאֹרַח חַיֵּיכֶם בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן בְּאֵיזֶה דָּבָר שֶׁלֹא הֱיִיתֶם רְגִילִים בּוֹ עַד הַיּוֹם? וְאָכֵן הָאִשָׁה אָמְרָה: כֵּן, לָאַחֲרוֹנָה הִכְנַסְנוּ טֶלֶוִיזְיָה לְתוֹךְ הַבַּיִת.
עָנִיתִי לָהֶם: אָכֵן נוֹדָע הַדָּבָר !
קָרָאתִי לָאִשָׁה הַצִדָּה וְאָמַרְתִּי לָהּ: יֵשׁ לִי מַה לוֹמַר לָךְ. עַד עַכְשָׁו תְּמוּנַת פַּרְצוּפֵךְ הָיְתָה חֲקוּקָה בְּעֵינֵי בַּעְלֵךְ וְכָל מַחְשְׁבוֹתָיו הָיוּ בָּךְ. בַּבֹּקֶר הוֹלֵךְ לָעֲבוֹדָה - נִפְרָד מִמֵךְ, בָּעֶרֶב שׁוּב נִפְגָשׁ אִתָּךְ. אוּלָם דְּעִי לָךְ, מִשֶׁנִכְנַס מַכְשִׁיר זֶה לְתוֹךְ בֵּיתֵךְ, וְשָׁם צוֹפֶה וְרוֹאֶה בְּכָל מִינֵי דְּמֻיּוֹת נָשִׁים צְעִירוֹת וְיָפוֹת, הֲרֵי שֶׁאַתְּ כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם בְּעֵינָיו, וּמַדּוּעַ שֶׁיִּתְיַחֵס אֵלַיִךְ כְּמִקֹדֶם, אַחַר שֶׁמֵעַתָּה נֶחְשֶׁבֶת אַתְּ כְּחַסְרַת עֵרֶךְ אֶצְלוֹ לְעֻמַת דְּמֻיּוֹת שֶׁהוּא צוֹפֶה בָּהֶם וּמְבַלֶה שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת בְּהִתְבּוֹנְנוּת עַל נָשִׁים יָפוֹת וְנָאוֹת מִמֵךְ?!
וּבְכֵן, אִשָׁה הָרוֹצָה שְׁלוֹם בַּיִת אֲמִתִּי, תַּשְּׂכִּיל, שֶׁהַבַּעַל, הַתָּר אַחַר לְבָבוֹ וְאַחַר עֵינָיו, עוֹשֶׂה ''הַשְׁוָאוֹת'' בֵּין מַה שֶׁיֵּשׁ בַּחוּץ לְבֵין מַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בִּפְנִים, וּכְשֶׁרוֹאֶה שֶׁהַפַּעַר ''דֵּי גָדוֹל'', לֹא יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לְהִתְיַחֵס בַּכָּבוֹד וּבַיְקָר הָרָאוּי אֲפִלוּ לֹא לְאֵשֶׁת נְעוּרָיו. וּפָשׁוּט הוּא, הֲרֵי צָרִיךְ לִהְיוֹת מַלְאָךְ כְּדֵי לְהִתְגַבֵּר וְלִכְבּשׁ אֶת מִדּוֹתָיו לָתֵת אֶת הָעֵרֶךְ לְאִשְׁתּוֹ בַּאֲשֶׁר הִיא אִשְׁתּוֹ מֵאֲשֶׁר לִדְמֻיּוֹת מַרְהִיבוֹת עַיִן וּמְנַצְנְצוֹת הַשׁוֹבוֹת אֶת לִבּוֹ לִבְגֹד בְּאֵשֶׁת נְעוּרָיו.
וְלִפְעָמִים חוֹשֵׁב אֲנִי וּמִתְפַּלֵא מְאֹד, הָכֵיצַד זוּג חִלוֹנִי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹךְ בֵּיתָם טֶלֶוִיזְיָה, וִידֵיאוֹ, תְּמוּנוֹת תּוֹעֵבָה וְכַדּוֹמֶה יְכוֹלִים לִחְיוֹת תַּחַת קוֹרַת גַג אַחַת, אֵיזֶה סִפּוּק יֵשׁ לְאֶחָד מֵהַשֵׁנִי, וַהֲלֹא כָּל חַיֵּי מִשְׁפַּחְתָּם רַק כְּהַצָגָה בִּלְבַד. לֹא יִתָּכֵן שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם קֶשֶׁר פְּנִימִי נֶאֱמָן וַאֲמִתִּי, שֶׁהֲרֶי טֶבַע הָאָדָם תָּמִיד לִרְצוֹת חָדָשׁ, טֶבַע הָאָדָם לִרְצוֹת אֶת הַגָנוּב וְאֶת הָאָסוּר, וְלֹא אֶת הַמֻתָּר. מֵהַמֻתָּר לְעוֹלָם לֹא תִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ. וְאִם כֵּן, הָעֵצָה הַיְחִידָה הִיא אַךְ וְרַק לְהִמָנַע בּוֹא בְּמַגָע, בִּרְאִיָּה וּבְעֵסֶק עִם כָּל הַגוֹרֵם לְעוֹרֵר אֶת הַחֵשֶׁק לִרְצוֹת, וְהָכֵיצַד יִתָּכֵן לִחְיוֹת בְּהֶפְקֵרוּת וּמַתִּירָנוּת וְחָפְשִׁיּוּת וְעִם כָּל זֶה לְהִשָׁאֵר זוּג נֶאֱמָן וְאוֹהֵב, וּלְהִתְעַלֵם מֵהַחוּץ וּלְיַקֵר רַק מַה שֶׁיֵּשׁ בִּפְנִים. אָכֵן זוֹ פְּלִיאָה מִמֶנִי, נִשְׂגָבָה עַד מְאֹד !