פרק ב' - שלום בית · ו. לא אני נצחתי ולא את נצחת - הוא נצח!
כְּשֶׁמִתְעוֹרֵר וִכּוּחַ בֵּין הַזּוּג, פְּעָמִים רַבּוֹת יִתָּכֵן וּמוּדָע צַד אֶחָד לְטָעוּתוֹ, אֶלָא שֶׁיֵּצֶר גַאֲוַת הַנִצוּחַ אֵינוֹ מְאַפְשֵׁר לוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן לְהִכָּנַע, וְאָכֵן הוֹלְכִים לְבוֹרֵר שֶׁיַּטִּיל שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם.
לֹא תָּמִיד סוֹד הַהַצְלָחָה שֶׁל אוֹתוֹ בּוֹרֵר הוֹדוֹת לְפִקְחוּתוֹ וּלְהַמְצָאָתוֹ אֵיזוֹשֶׁהִי אַמְצָאָה חֲדָשָׁה לְתוֹעֶלֶת הַשָׁלוֹם, אֶלָא יִתָּכֵן וּדְבָרָיו פְּשׁוּטִים הֵמָה וְיָדְעוּ בְּנֵי הַזּוּג אֶת רַעְיוֹנוֹתָיו, וְעִם כָּל זֶה מַצְלִיחַ הוּא לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם לְלֹא שׁוּם אַמְצָאָה חֲדָשָׁה.
וְהַסִבָּה לְכָךְ -
אַחַד הַצְדָדִים הָיָה מוּדָע לְטָעוּתוֹ, אֶלָא שֶׁיֵּצֶר הַנִצוּחַ מָנַע מִמֶנוּ לְהוֹדוֹת, וְעַתָּה, כְּשֶׁהִסְכִּימוּ לָלֶכֶת לְצַד שְׁלִישִׁי שֶׁהוּא יִקְבַּע וְיַכְרִיעַ, קַל יוֹתֵר לַצַד הַמִתְעַקֵשׁ לְהַסְכִּים לְהַכְרָעָתוֹ, כֵּיוָן שֶׁבָּזֶה לֹא נִזְקָק לִהְיוֹת נִכְנָע וּמְנֻצָח לַצַד שֶׁכְּנֶגְדּוֹ, וּכְאוֹמֵר הוּא לְאִשְׁתּוֹ: אֲנִי לֹא נִכְנָע לְמַה שֶׁאַתְּ אָמַרְתְּ, אֶלָא אִם כָּךְ אוֹמֵר הַבּוֹרֵר וְיוֹעֵץ הַמִשְׁפָּחָה, אֲזַי אֲנִי מוּכָן לְהִכָּנַע וּלְהַסְכִּים לוֹ וְלֹא לָךְ. וּכְשֶׁמַרְפֶּה מִמֶנוּ יֵצֶר הַגַאֲוָה, קַל לוֹ יוֹתֵר לְהַשְׁלִים עִם הַצַד שֶׁכְּנֶגֶד.
לְעִנְיָנֵנוּ, כַּמָה קַל לִבְנֵי הַזּוּג כְּשֶׁמְשַׁתְּפִים הֵמָה אֶת הוֹרָאַת וּפְסִיקַת הַתּוֹרָה בְּמַהֲלַךְ הַחַיִּים, הֲרֵי יֵצֶר וְתַאֲוַת הַנִצוּחַ מֵהֶם וָהָלְאָה, אֵין צֹרֶךְ לְהִכָּנַע אֶחָד לַשֵׁנִי וּלְהִתְמוֹדֵד עִם מִלְחֶמֶת יְצָרִים קָשָׁה זוֹ. נִכְנָעִים וּמִתְבַּטְּלִים לַתּוֹרָה, וְאֵין דָּבָר קַל יוֹתֵר מִזֶּה כְּשֶׁהַמֻסְכָּמוּת עַל כָּךְ מֻסְכֶּמֶת עַל יְדֵי שְׁנֵיהֶם.
לְסִכּוּם - עֵצָה נִפְלָאָה לְכָל וִכּוּחַ שֶׁמִתְעוֹרֵר בֵּין בְּנֵי הַזּוּג, שֶׁיֹּאמְרוּ אֶחָד לַשֵׁנִי: בּוֹא ! אֲנִי לֹא אֶכָּנַע לָךְ - וְאַתְּ לֹא תִּכָּנְעִי לִי. שְׁנֵינוּ נִכָּנַע לַתּוֹרָה. וְאִם כָּךְ, הָבָה וְנִתְבּוֹנֵן מַה דַּעַת תּוֹרָה בְּמִקְרֶה זֶה וּמָה רְצוֹן ה' שֶׁנַעֲשֶׂה עַתָּה וְהָבָה וְנִכָּנַע שְׁנֵינוּ אֵלָיו בִּלְבַד.