אור ברסלב

אוהב משפט חלק א· רבי פראג'י אלוש

סימן כט

סימן כח

כתב מרן א"ח סי' תרל"ז ס"ב דיוצאים בסוכה של שותפות והוא מתשו' הריב"ש ז"ל סי' שמ"ז ע"ש שהאריך להוכיח כן וה' כפו"ת ז"ל בחי' לסוכה דל"א ע"א הק' עליו אמאי לא הוכיח מדאמרי' התם במסכך ברה"ר דר"א פוסל וחכמים מכשירים וה' זרעו של אברהם ז"ל תי' דהריב"ש קאי בשי' הרא"ש דס"ל דרה"ר חשיב הפקר לכ"ע וכל הקודם זכה ושלא כדעת ה"ר יונה דחשיב כשותפות ומחלוקת זו הביא הטור בח"מ סי' קנ"ד ע"ש וע' למרן בבד"ה שם שכ' דה"ר יונה מיירי במקום שנוהגים להוציא זיזין וגזומראות לרה"ר דהוי כפותח לחצר השותפי' ע"ש ולפ"ז אין מחלוקת בין ה"ר יונה והרא"ש דמר א"ח ומר א"ח ול"פ ע"ש וא"כ גם להר"י ר"ה היו הפקר וניחא קו' הכפו"ת לכ"ע דט' דרבנן הכא משום דהוי הפקר ור"א ס"ל דהוי כחצר השותפי' והפוס' פסקו כחכמים א"ה לכאו' י"ל דכונת הזש"א לדעת הטור שסובר דפליגי בזה מיהו ע' להב"ח שם דלפ"ד גם להטור י"ל דבין להרא"ש בין להר"י רה"ר הפקר היא ע"ש ומ"מ י"ל דהזש"א כ"כ לפ"מ שנר' מדברי מרן בש"ע סט"ו דפליגי וסובר בטעמו דר"י דאויר רה"ר חשיב כחצר השותפי' דהמלך מכוין ליתנו לשותפות לכל מי שיש לו חצר וכן ביארו האחרונים שם סי"ד בכונת מחלוקתם וצ"ל דהגם דבבד"ה מצדד להסכימם לא משמ"ל לו' כן לקושטא דמילתא ועי' להב"ח מה שתמה על מרן בש"ע בזה. וע' להרשב"א בחי' לדכ"ז שכ' דגם לר"א דפוסל בשאלה מכשיר בשותפות דיש ברירה ואמרי' דכאו"א לתוך שלו נכנס וכ"כ הריטב"א הביאו המחב"ר ע"ש ולפ"ז ק' אמאי פסל ר"א במסכך ברה"ר שהרי אף אי נימא דהוי של רבים הו"ל כשותפות וכ"ש לדעת הרשב"א גופיה הביאו הבד"ה ובש"ע שם דהוי הפקר ואפ' דסובר דדוקא אויר רה"ר הוא דהוי הפקר או כשותפות לענין לעבור דרך שם או להשתמש באויר אבל לבנות או לסכך שם ל"ח אפי' כשותפות וכ"ש דל"ה הפקר דא"כ כל א' יחזיק בקרקע רה"ר לעצמו והוי גוזל ממש ואם קרקע אינה נגזלת הו"ל שאולה ומשו"ה פסל ר"א במסכך ברה"ר כנלע"ד]:

סימן

שאלה מי ששכח מלהזכיר עה"נ בברה"מ ולא נזכר עד שאמר ועל הכל ה"א וכו' אם צריך לחזור לו על הנסים או דילמא כיון שאמר ה"א אם יחזור נמצא שהזכיר ב' שמות לבטלה ח"ו ואת"ל שאינו חוזר אם כבר חזר אם עשה איסור בזה או לא:

תשובה ד"ז פ' הטור בסי' תרפ"ב דאם נזכר אפי' בין אתה לה' חוזר וכ"פ בש"ע שם ואף דלכו' מדברי הטור יש לדחות ולומר שבנוסחתו לא יש הזכרת ה' בועל הכל וכן יל"ד ממ"ש בסי' קפ"ז וז"ל וזהו שאומרים בה ועל הכל אנו מודים וכו' מ"מ נראה דכיון דנוסחת רש"י בבהמ"ז היא ועל הכל ה"א וכו' והביאו מרן בב"י שם וכ"ה ג"כ נוסחת הרמב"ם רחוק לומר שהטור הי"ל נוסחא אחרת ועוד דמדברי הב"י שהביא פרש"י הנז' ולא העיר כלום ע"ד הטור משמע שאין ביניהם שינוי בנוסחת ועל הכל וצ"ל שהטור קצר בלשונו והשמיט ה"א ועוד דאכתי י"ל כן מדברי מרן בש"ע שפ' כן אף דגורס כנוס אתינו וכמ"ש בשם רש"י וכנז' וכן יש ללמוד ממ"ש מרן בסי' קי"ט ס"ד לענין עננו דלא יחזיר אפי' אם עדין לא גמר רק רפאינו ע"ש משמע דדוקא אם חתם ברכת רפאינו אבל אם לא חתם יאמר עננו ואח"ך רפאינו וע"ש בב"י וכ"כ בהדיא המ"א סק"ו וע"ש ג"כ להט"ז סק"ד הרי דהגם שיש הזכרת ה' דהיינו רפאנו ה' ונרפא מ"מ כל שלא חתם הברכה חוזר ונ"ד נמי דכוותה. ושו"ר לה' שדי חמד ז"ל באסיפת דינים מע' ר"ה סי' ג' אות ג' שהביא מחלוקת הפוס' בזה וכ' שרבו המקילין ומרן בכללם ע"ש וא"כ לענין דינא יש להחמיר בזה משום חומר הזכרת ה' לבטלה ומ"מ אם חזר בדיעבד יש לו על מי לסמוך [א"ה הנה ה"ה ז"ל סתם דבריו ומשמע דיש להחמיר שלא לחזור כלל אפי' לאמרה במקום שנז' וט' דבעי' סמוך לחתימה מעין חתימה וכן אין לחזור ולדלג הזכרת ה' דק"ל משנה ממטבע שט"ח. אמנם לאה"ר מה"ה ז"ל נראה דיש לחזור כפסק מרן וכ"כ הריב"ש סי' ת"ח דכמה בקשות ותחנונים אדם אומר בכל יום בהזכרת שם שמים ואין כאן מוציא ש"ש לבטלה דא"ז לבטלה ע"ש וה"ה הכא שאינו מזכיר לבטלה כלל אלא שאומר ב"פ וכ' הב"י בסי' קכ"ד דאם אומרים עם החזן נוסח הברכות בלא פתיחה וחתימה ה"ל תחנונים בעלמא והא ודאי לא מיתסר לאדם שיתחנן ויחזור ויתחנן ע"ש ומשמע דאפי' היכא שיש הזכרת ה' דדוקא בפתיחה וחתימה שיש ברכה הוא דקפדי וע' בסי' קפ"ח ס"ז במי ששכח יעלה ויבא בבהמ"ז בר"ח שכ' ההגה דאפ' שיש לאומרו בהרחמן כמו בהע"נ ואולי יש לחלק כי ביעלה ויבא יש בו הזכרת שמות ואין לאמרו לבטלה וכ' המ"א דצ"ע שאומרים כל היום תחנות שיש בהם הזכרת שמות ולמה יגרע זה דדוקא בברכה לבטלה אסור והביאו הא"ר אות י"ג וה' באר יעקב ורמזו המחב"ר כ' דאע"ג דאי אמרו בשאר הרחמן אין בו איסור מ"מ כיון דליכא למ"ד דצריך לחזור לכך לא נהגו לומר בשאר הרחמן אבל בעה"נ דאיכא למ"ד דצריך לחזור וכו' ע"ש אלא דט"ז שכ' אינו אלא לישב עיקר המנהג אבל ההגה כ' בהדיא הט' דאין לאמרו לבטלה ואין לומר דכונת הבאי"ע דכיון דא"ץ לחזור ה"ל לבטלה ממש דא"כ למה הוצרך לומר דבעה"נ איכא למ"ד דצריך לחזור דהא ליכא התם הזכרת ה' וגם איך כ' דאי אמרו אין בו איסור א"ו כמ"ש מיהו ה' רב פעלים ח"ב א"ח סי' ל"ז לחלק יצא דכל תפלות ותחנות שאדם מתפלל ומתחנן בכל יום הוא מסוג תפלת נדבה דיכול אדם להתפלל תפלת י"ח בנדבה אע"פ שמזכיר פתיחה וחתימה אבל כשאומר מכח חובה ודעתו לתשלומין של חובה הוא בסוג תפלת חובה והיכא שאינו מחויב באמת מן הדין יש להקפיד על הזכרת שמות שבהם שאין בידו לעשותם חובה על עצמו ע"ש ועפ"ז אין סתירה לדברי ההגה מדברי הריב"ש והב"י דהריב"ש מיירי במזכיר דרך נדבה וכן מי שאומר עם החזן נוסח הברכות בלא פו"ח כיון שכבר נפטר בודאי שהוא מתכוין לנדבה וכ"נ מדברי הר"פ הנז' שם שהביא בתחלת דבריו מה שתמה המאמ"ר סי' קי"ד סק"ד על הב"ח דבסי' קכ"ד משמע שסובר דבלא פתיחה וחתימה אין קפידא (מדדייק בלישניה במ"ש בכונת הרא"ש דתלתא איסורי עבדי האומרים עם הש"ץ כל התפלה עם חתימת כל הברכות ופתיחתן) וכ"ד הב"י ובסי' קי"ד כתב בדעת ראבי"ה דמי שלא הזכיר שם גשם שא"ץ לחזור לראש הברכה אלא אומר משיב הרוח ומה"ג מכלכל וכו' דל"ד אלא לומר שא"ץ לחזור וכו' דעובר אלא תשא כשחוזר אתה גבור לעולם ה' אבל אומרה קודם מכלכל וכו' או אחר כך במקום שנזכר ע"ש ומשמע מדברי הר"ף ז"ל דבדבריו רוצה לישב גם דברי הב"ח ע"ש וצ"ל כדכתי' דבאומר עם החזן הוא מתכוין לנדבה וכאמור גם עפ"ד הר"ף הנז' יש לדחות מאי דלכאו' היה נר' להוכיח דלא כהגה מדברי מרן בסי' קי"ד דנר' דיכול לומר לכת' צ' פעמים אתה גבור וכו' וע' בטור בשם מהר"ם שהיה עושה כן ומשמע שמתחיל מתחלת הברכה וכן דקדקו האחרונים וכ"ד שחלת יעב"ץ סי' ס"א וכ"מ להדיא בב"י ע"ש ול"א דהוי כמזכיר ה' לבטלה כיון שאומר כן דרך שבח אמנם למה שחלק הר"ף י"ל דהתם נמי כיון שאינו אומר כן דרך חיוב מסתמא מכוין (ומדברי החולקים שם וס"ל דאין להתחיל מתחלת הברכה אין להוכיח כד' ההגה דש"ה שאינו מכוין רק לתקן שלא ישכח ו ואינו ענין לבקשות ותחנונים וע"ש בשא"י ז"ל):

ומ"מ נר' דגם הר"ף מודה בדינא דעה"נ דחוזר וכפסק הטור ומרן דכיון דעומד באותה ברכה אכתי בר חיובא הוא לאמרה והוא לכת' ממש משא"כ גבי ר' דסיים הברכה אף דיכול לומר בהרחמן הוי לבטלה ולכן לא העיר ההגה אההיא דסי' תרפ"ב. ועוד נר' דאפי' דעבד ממש ומכוין לחובה ש"ד דההגה גופיא משמע דמספ"ל מלתא וכ' רק לישב המנהג ויותר קרוב לומר דלדעתו אין קפידה וכמ"ש הפו' על לשון ואפשר וכבר כ' הר"ף בסי' מ' דהמנהג פשוט לאמרו בהרחמן ושכן הם מורים ע"ש וכמדומה שכ"ה המנהג פה ואת"ל שאין בירור במנהג מ"מ כיון דדעת כל הפוס' שהזכיר ה"ה ז"ל דאין קפידא וההגא עצמו לא ברירא ליה נקטי' דשרי ומדברי הב"ח סי' קי"ד הנ"ל אי"ר דסובר כהגה די"ל דש"ה שאין שום צורך לחזור מה שכבר אמר דהיינו אתה גבור לעולם ה' כיון שיכול לחזור למכלכל חיים וגם אחר מכלכל חיים חשיב מקומו וכמ"ש שם דלא תקנו לאמרו דוקה לפני מכלכל חיים אבל בנדון ההגה ש"ד לומר יעלה ויבא בהרחמן אף דמדינא א"ן לחזור דהוי קצת כמו לכת' כיון דיכול לאמרה בהרחמן וכן בעה"נ יכול לחזור לועל הכל דשם הוא מקומו ואין לו שייכות אח"ך וכ"ן מדברי בסי' תרפ"ב שאינו חולק בהך דינא דעל הנסים והיינו כמ"ש וע"ע להב"ח בסי' קי"ט גבי עננו דאם לא סיים רפאינו חוזר וכ"ד המ"א ואט"ז שהביא ה"ה ז"ל ע"ש והט' כיון דנתקנה רק קודם רפאינו והא דחוזר אף שהתחיל בברכה אחרת ול"א דהוי כדיעבד י"ל דט' משום דמדינה חיובא רמיא עליה דקבעו לה ברכה לעצמה וגם תקנו לו תשלומין בש"ת ועי"ל דהתם הו"ל כקורא פסוק בעלמא רפאינו ה' וכו' ובזה ילד"ח מ"ש ה"ה ז"ל להוכיח מדברי המ"א הנז' לנ"ד גם אפ' דהב"ח נמי מודה בנדון ההגה וכ"ד הפמ"ג בא"א סי' תקפ"ב אות ד' גבי זכרנו וכיוצא דכל שלא אמר בא"י יכול לחזור אע"פ שיש כמה שמות ע"ש ואומרו כמה שמות נר' דכ"כ משום וכתוב דאיכא האל ישועתינו וכו' האל הטוב. וכ"ד ה' חיי אדם כלל כ' אות כ"ה דדוקא אם אמר בא"י ואף שראינו להמט"א סי' תקפ"ב ס"י שפ' דאינו חוזר וכ' ע"ד הפמ"ג ולדידי צ"ע ע"ש מ"מ נ' דהעיקר כהפמ"ג וכ"ר בס' אלף המגן שכ' עליו דלפמ"ש הפו' דדוקא דרך נוסח ברכה אסור וכו' א"כ העיקר כהפמ"ג וכ"מ מסתמות האחרונים ושכ"כ המט"א גופיה בסי' תר"ב ס"ח ותמה עליו שסותר א"ע מהכא להתם ושכן מתמה בשד"ח וציין להא"ר סי' קי"ט סק"ו וגם לה' בגדי ישע שתי' דברי הרמ"א ע"ש מיהו כבר כתבנו דבההיא דסי' תקפ"ב י"ל דגם ההגה מודה ול"ד להך דר"ח דה"ל דעבד וע' מ"ש מז"ק מהרש"ך זיע"א בסה"ק נתיב מצותיך דקלי"ט לענין אם יכול לומר שבח אלא או ת"ל שי"מ שהוכיח לאסור מדברי הטור בסי' ס"א גבי אל מלך נאמן ודחה דבריו דכל שמזכיר דרך שבח שפ"ד וש"ה דהזכרת ה' אין לה ענין עש"ב וה"ה הכא שאומר כן כדי להזכיר ר"ח:

אבל ראינו להע"ת ז"ל סי' קי"ט אות ג' שכ' דלכאו' נר' מדברי מרן דאפי' לא אמר רק תיבת רפאינו אם חזר ברכה לבטלה הוא ומדברי רשב"ם והרא"ש ז"ל מש' דוקא אם גמר ברכת רפאינו וכו' וכ"נ לכאו' מצד הסברא כי אין ט' בדבר לומר מיד כשאמר תיבת רפאינו שלא לחזור וכו' ונ"ל שאין להחמיר רק כשאמר רפאינו ה' דכיון שהוציא ש"ש אם יחזור איכא משום הוצאת ש"ש לבטלה אבל בתיבת רפאינו לבד אין להחמיר ע"ש ולפו"ר דבריו קשים דהרי אכתי משמע מדברי רשב"ם והרא"ש דדוקא אם גמר הברכה ואף דמתחלה דקדק מדברי מרן להפך מ"מ מדכ' לכאו' משמע דלבסוף חזר בו כיון שהוכיח בהפך גם מ"ש וכ"נ לכאורה וכו' אין ט"ז מספיק למה שנר' מדברי רשב"ם והרא"ש דדוקא אם גמר הברכה ועוד יל"ד בלשונו שכ' דאין להחמיר רק וכו' דאמאי נקט ל' חומרא ולכ"נ לענ"ד דודאי דעת ה' ז"ל לדינא כמשמעות רשב"ם והרא"ש וכ"ה ג"כ דעת מרן וכמו שביאר הב"ח והמ"א והט"ז דודאי מרן אינו חולק עליהם וכ' עוד להוכיח שכ"ה כונת מרן לאפוקי מה שפי' בתחלת דבריו דאפי' לא אמר וכו' כי אין ט' וכו' ומאחר דאין כונת מרן רפאינו לבד אית לן למימר דעד גמר הברכה קאמר כדי להסכימו לרשב"ם והרא"ש ועוד דאין לנו להסתפק בכונת מרן אלא אם ר"ל תיבת רפאינו או ברכת רפאינו ומ"מ מסיק דאף מי שירצה להחמיר ולחוש למה שנר' מל' מרן דגם אם לא גמר כל הברכה אם חזר הוי ברכה לבטלה מ"מ אין לו להחמיר רק כשאמר רפאינו ה' דאיכא משום ש"ש לבטלה כשחוזר רפאינו ה' אבל אין לחוש משום ברכה לבטלה דתכ"ד כדבור דמי וה"ל כאלו לא התחיל ולכך בתיבת רפאינו לחוד אין להחמיר לחוש לברכה לבטלה דאין כאן משום ברכה לבטלה וכנז' ומ"מ סברת הע"ת דאין לחוש כלל בכל גוונא וכדאסיקנא בעניו'. ומל' תשו' מהרש"ל סי' ס"ג בנוסח השאלה שכ' פ"א שכח החזן מלומר ענינו בת"ץ עד שהתחיל ברכה אחרת וכו' ע"ש אין לדקדק מזה דסובר דל"ב שיגמור כל ברכת רפאינו חדא די"ל דמעשה שהיה כך היה ובדין הוא דה"ל לחזור ומה שלא העירו בזה מהרש"ל משום דלאו להכי איתשיל אלא אם יאמרה בש"ת או בסוף העמידה ומאי דהוה הוה ואף את"ל דדעת מהרש"ל דכדין עבד מדלא העירו בתשו' י"ל דהאי עד שהתחיל ברכה אחרת היינו שאחר רפאינו אבל כל שעוסק בברכת רפאינו שעדין בידו לחזור ולומר ענינו ל"מ התחיל בברכה אחרת ועוד דאפ"ת דכונת מהרש"ל שהתחיל רפאינו הנה נכלל בזה דאף שלא הזכיר את ה' ואמר רק רפאינו וא"כ אינו מט' הזכרת ה' כלל אלא משום שהתחיל בברכה אחרת וז"פ לע"ד . והא"ר אות ו' כ' דמת' רש"ל משמע כהע"ת ע"ש וכונתו נראה מל' השאלה שאין נר' משמעות אחרות אמנם לע"ד אינו מוכרח וכדכתי' גם מדברי ה' מט"א הנז"ל נראה דאין ראיה לאסור בנ"ד דהנה כבר כתבנו בשם ה' אלף המגן שתמה עליו מדברי עצמו בסי' תר"ב ושכן תמה השד"ח וע"ש להשד"ח שהביא ע"ז דברי המאמ"ר סי' קי"ד שהשיג על הב"ח שם מהב"י סי' קכ"ד ורמז להמ"א סי' קפ"ח ודברי ה' פתח הדביר שתמה על הב"ח והוכיח מדברי הפוס' בסי' קי"ד לענין אתה גבור וממ"ש הב"ח עצמו בסי' קי"ט לענין רפאינו ומהמ"א והפמ"ג רס"י תקפ"ב ושכ"נ משאלת יעב"ץ סי' ס"א עש"ב ולענ"ד נר' דאין מכ"ז תשו' לדברי המט"א ז"ל דגם ה' ז"ל לא אמרה אלא משום דכל הני זכרנו ומי כמוך וכתוב ובספר אינם מתקנת התלמוד ולכך לית בהו משום משנה ממטבע שטבעו חכמים וכה"ג כ' הטור בסי' תקפ"ב בשם הרא"ש ע"ש ומשו"ה שפיר מצי לאמרו במקום שנזכר ואין ט' להצריכו לחזור ול"ד למ"ש הפו' בסי' קי"ט והמט"א עצמו בסי' תר"ב גבי עננו דהתם כיון שתקנו לומר קודם רפאינו מודה ה' ז"ל שחוזר לרפאינו וכן מ"ש הפוס' בסי' קי"ד לענין אתה גבור כיון שהוא לצורך שלא ישכח מלומר מוריד הגשם בתקנת חכמים ש"ד ולכן לא העיר כלום משאלת יעב"ץ מט"ז וכן בטעה ולא אמר מוריד הגשם תמהו האחרונים על הב"ח דיש לו לומר כל הברכה מתחלתה בלתי טעות ושנוי מתקנת חכמים וחוזר לאתה גבור וזה ג"כ ט' המ"א סי' קפ"ח כיון שתקנו חכמים להזכיר ר"ח בבהמ"ז וכן מ"ש הב"י בסי' קכ"ד ה"ט דכיון שעושים כדי ליתן דעתם לחזרת הש"ץ כראוי ש"ד ועוד שגם ליחיד יש יחס בחזרת הש"ץ וכמ"ש מהרי"ח ז"ל בס' בן איש חי ובס' רב פעלים בכ"ד בשם רבינו האר"י ז"ל ולזה אין קפידא לומר עם הש"ץ ומדמה לה הב"י למי שמתחנן וחוזר ומתחנן דהלואי שיתפלל אדם כל היום כלו ול"ח לבטלה כלל ובלא"ה כבר כתבנו בשם הר"פ דש"ה דה"ל כמו נדבה משא"כ כשחוזר באמצע לשם חובה וכפ"ז אין סתירה מדברי המט"א למ"ש השד"ח עוד מה' משנה ברורה בשם הפמ"ג בשכח ותן טל ומטר ונזכר קודם שסיים הברכה שחוזר לומר ותן טל ומטר עה"ס הגם שחוזר כי אל טוב וכו' וכן גבי עה"נ דיחזור לומר ועל כלם וכו' דבכל הני מודה המט"א שיחזור לומר כתקנת חכמים וכמ"ש. וע"ש להשד"ח מה שהביא ג"כ מהע"ת הנ"ל דנר' דסובר דגם בהזכרת ה' שלא בברכה איכא משום הזכרת ה' לבטלה וכ"י שהפתה"ד כ' דהא"ר דחה דבריו ושדבריו תמוהים שלא הזכיר מכל הפוס' ע' וכבר כ' בעניו' דגם הע"ת מסכי' הולך לשי' הפוס' הנ"ל ול"כ אלא למי שרוצה להחמיר שאין לו להחמיר רק בהזכיר ה'. גמ"ש מתשו' רש"ל לאה"ר אינו מוכרח וכמש"ל העולה לענין דינא דלפ"מ שנתבאר דכה"פ בחדא שי' קיימי ומרן ז"ל בכללם אין ס' דהכי נקטי' ואף את"ל בדעת מהרש"ל והע"ת והמט"א דלא ס"ל הכי נקטי' כרוב בנין ורוב מנין ואף דבברכות אמרי' סב"ל אף נגד מרן ורוה"ף אין לך בו אלא חידושו וממ"ש שם השד"ח אות י"ג מבואר להדיא דהזכרת ה' דרך שבח קי"ל טובא משאומר כן דרך ברכה וכ"נ ממ"ש הב"י סי' קכ"ד שלא יאמר עם החזן חתימת הברכות ע"ש ועוד דדעת כמה מהאחרונים דנגד מרן ונגד רוה"פ ל"א סב"ל ועמש"ל סס"י ח' ועוד דדעת כמה מהאחרונים דברכה שהיא דרך שבח ל"א בה סב"ל ואף די"ח בזה מ"מ י"ל דמודו בהזכרה שאינה ברכה ועוד דמדברי השד"ח בשם הא"ר נראה דהע"ת אשתמטתיה דעת כה"פ ולכך לא הזכיר דבריהם ואם ראה דבריהם לא היה כותב כן ע"ש וכה"ג נר' דגם לענין ברכות ל"א סב"ל וע' לה' דברי יעקב מע' ש' אות ב' והמט"א סותר עצמו למ"ש בסי' תר"ב ודבריו האחרוני' עיקר ואף אי נימא דאין סדר למשנה מ"מ כיון דמספק"ל איזה מהם עיקר י"ל שדעתו כדעת כה"פ וכה"ג כ' המשה"ר מע' מ' אות א' ע"ש נמצא שלא נשאר רק תשו' רש"ל לפי הבנת הפתה"ד שהביא השד"ח וכבר כ' שם שהיא בטלה נגד כל הגדולים ע"ש ולסברא יחידאה ל"ח אפי' בברכות וכ"ש לפמ"ש לעיל דאין שום סתירה מזה. וע' להרדב"ז דפוס פיורדא סי' תקס"ז הביאו ה' עין זוכר מע' ב' אות כ"ט דל"א סב"ל אלא כשהמחלוקת בין הפוסקים המפורסמים אבל ס' שלא נתפרסם ולא נודע שם מחברו אין לחוש לו והגם דמטי בה משמיה דרבינו האיי גאון ורבינו אפרים לא כ' האחרונים דבריהם שאינם עיקר ע"ש ומזה יש לדון ג"כ לנ"ד שהאחרונים דחו דבריהם הקודמים שאין לומר עוד בזה סב"ל וכ"ש הזכרה דרך שבח דקי"ל טפי כמ"ש וע' ג"כ להרדב"ז בחדשות סי' תקס"א בשכח יעלה ויבא וכיוצא שכ' דיכול לאמרם בין ברכה לברכה אם לא נזכר עד שסיים כל הברכה ואף לד' השה"ל שהביא שם שכ' דאם יחזור הוי לבטלה ע"ש י"ל דהתם אתי עלה רק מט' ברכה לבטלה כיון דאין לו לאומר' בין ברכה לברכה דהוי הפסק ובסברה זו הוא שחלק עליו הרדב"ז ולעולם גם השה"ל מודה דבכל כיו"ב ליכא משום הזכרת ה' לבטלה וכדעת כל האחרונים שכתבנו כנ"ל וע' לה' טהרת המים מע' ב' אות י"א]:

ת"ו ש"ל ב"ע

תקנות שנעשו בימי ברשות יחידי הק"ק הע"י (בעי"ת גאבס יע"א)

א'. בענין התפלה (כשיש צבור א' מתפלל בבהכ"נ) שלא יוכל הצבור השני להתפלל ולומר קדיש דרבנן (שלפני ברוך שאמר) עד שיאמר הצבור הא' קדיש תתקבל (אחר ובא לציון) וזה בין ביום ב' וה' בין בשאר ימים חוץ מיום ר"ח שצריכים הק"ק לצאת לעזרה להתפלל שם מפני קדושת כתר שאז יכולים לצאת אחר חצי קדיש שאומרים אחר שיגמרו העולים לקרות בס"ת וזה נעשה בנשיכת נח"ש ר"ל:

**הגהות א. וכן נתקן מקרוב פה עירנו אי גרבה יע"א ושמענו שכן היה נהוג מקדם קדמתא וכמדומה שאמרו על הרה"ג ראב"ד מקודש פה אי ג'רבה יע"א כמה"ר מעתוק חדאד זצ"ל שהקפיד על מי שאמר קדיש שלפני ב"ש טרם אמירת הצבור הא' קדיש תתקבל והגם דמדברי הפו' משמע שאין קפידא בזה לענין דינא ושזה מצוי אצלם לפעמים להתפלל מנין זה פה ומנין זה בצד אחר ועי' לה' נשמת כל חי סי' ה' בהצעת השאלה שכ' דבעיר אזמיר בבהכ"נ של ת"ת ושל עץ חיים מתפללים בחול הרבה תפלות בזא"ז וכשמסיים חזרת התפלה הש"ץ העומד בזוית אחר מתחיל ישתבח וכו' ע"ש מ"מ נראה דטעם תקנה זו מפני הבלבול בתפלות וקדישים מזה ומזה וכ"ר בתשו' מהרש"ל סי' ך' בשם ה"ר יצחק בר שמואל תלמיד ר' שמחה שכ' וז"ל וא"ת יעשו אותם שאינם מסכימים לתפלתו ש"ץ אחר היאך יתפללו שנים כא' או זה בדרום וזה בצפון היתכן דרך זה או מאיזה כח יגרשום מב"ה לעשות בהכ"נ אחר עכ"ל גם בס' כף החיים למהר"ח *פאלאג'י ז"ל סי' ח"י אות מ"ח כ' בשם רז"ל דאליהו ז"ל גילה לחסיד א' דאין יש' נגאלים עד שיתבטלו אלו התפלות שאומרים בבלבול ולזה צריך שיזהרו הרבה שלא לומר במקום א' תפלות הרבה בב"א כי פוגע בכמה חששות בענין ענית אמנים של הברכו' והקדישים והקדושות וכדומה**

ב'. שאין שום רשות לשום אדם להתפלל במקום ש"ץ בשבתות ובמועדים בין ביו"ט בין בחוה"מ וגם בימים של שמחה כגון ביום, ל"ג לעומר אלא שלוחי הצבור הממונים) אשר מקבלים פרס מהצבור הם לבד מתפללין באלו הימים חוץ מתפלת מנחת יו"ט שחל בחול או במנחה של חוה"מ או שאר ימי שמחה שאז יש רשות לכל א' להיות (ש"ץ) להתפלל בצבור וזה נעשה מפני שהיה (נמשך) מצה ומריבה בין בני אדם שיש להם יא"ר ציי"ט וכאשר ראינו זאת הסכמנו הסכמה הנז' ובע"ה זה קרוב לט"ז שנים או יותר שזאת התקנה הולכת ומתחזקת:

ג'. בשבת שיש בה ב' שורות חתן ומילה ירבו שמחות בישראל מקדימין לבעל הברית בין בעליית ס"ת (לעצמם) בין באנשים העולים לס"ת לכבודם כי נהגו ע"פ דעת הפו' שאף שהחתן נקרא מלך והכל חייבים בכבודו מ"מ חביבה מצות מילה שנכרתו עליה י"ג כריתות ומכבדים אותו בשביל זה גם להקדימו לחתן אלא שהעולים לכבודם יעלה (תחלה) א' לכבוד אבי הבן ושני לו לכבוד החתן עד תום העולים לכבודם:

ד'. העולים לכבוד החתן או לכבוד בעל הברית הם (רק) ח' עולים ולא יותר ואפי' אם יבואו אנשים ממקומות אחרים לכבוד החתן או (לכבוד) אבי הבן אין כחו יפה להוסיף יותר מח' נוספים:

ה'. שאם יביא איש (א') ס"ת ויתנהו בבהכ"נ והוא חדש ממש יש להוציא ס"ת זה ולקרות בו ארבעה שבתות רצופים ואם הביאו בי"ט אם הם ד' ימים טובים יעלה בד' (ימים) אלו במקום ד' שבתות ואם (הם) ב' ימים יעלה באותם ב' ימים ומוסיפין לו ב' שבתות אחרים ואם הביאו ביום ר"ה אז ב' ימים של ר"ה עולים במקום ב' שבתות ושבת שובה (במקום) שמת ג' וביוה"ך לט יוציאוהו רק הקונה כל נדרי יוציא הס' (תורה) שלו או הס' (תורה) אשר (להוציא) ויעלה (עוד) ביום א' של חג הסוכות ו(אף) אם חל ר"ה ביום ש"ק יעלה הס"ת החדש ש ב' ימים של ר"ה ושבת שובה ויום א' של חג הסוכות וה' ישפות שלום לנו ובא לציון גואל בב"א:

סוף הספר

תוכן העניינים

אוהב משפט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה