אוהב משפט חלק א· רבי פראג'י אלוש
סימן כח
וזאת תשובת הרה"ג נר ישראל ראש הרבנים כמה"ר ר' ישראל זיתון אשר השיב ע"ד ה"ה זצ"ל הנז' ונמצא בין כי"ק] בעה"ו תונס יום לח' טבת התרס"ח. רא"ג מע' הרב הדו"מ כמה"ר ר' פ'ראג'י עלוש יצ"ו יחשל"א. רב השלום מכתבו היקרה אור אל עבר פני וראיתי מ"ש בשולי היריעה גדולה תשובה על מכתבי הפונה קדים צדק במאמרו כי מה שציינתי להפר"ח אם אינו ענין ולא ראיתיו במקומו וקאי על יחיד המשלים דכ' מרן דאף דהצבור אין משלימי' אם רצו להשלים אין היחיד רשאי לפרוש עצמו וחלק הפר"ח ז"ל וס"ל דאינו משלים ל"כ בנ"ד דתענית יחיד דחייב להשלים כפסק מרן ז"ל אולם מה שצינתי להמ"א ולתשו' הרשב"א כונתי מבוארת דאפי' דאין אומרים הלל משום שכרות אפ"ה אין מתענין ומתשו' הרשב"א מבו' דאפי' דאין מתענין כלל כאשר מבואר מדברי השואל דכ' דלמחר בבקר קודם אכילה וכ' הרב דא"א הלל ואפי' דאין מתענין מבו' דט' ההלל אינו עיקר לבטל התענית:
והאמנם בתענית יחיד עצמו אם נענו קודם שהתחילו אם צריכים להתענות זה ס' של העה"ש ז"ל בס' תקס"ט ולבסוף הוכיח מדברי הר"ן והתה"ד דחייבים להתענות וכן דקדק הא"ר ז"ל מן הש"ס דמתענה ומשלים דמשמע דמתענה אף שלא התחיל ומשלים כשהתחיל יע"ש:
ולעת עתה אנכי הרואה דעיקר ספיקו של רו"מ דחש לס' הרא"ש ז"ל וכשהוא תענית יחיד חייבי' להשלים הנה לדעת הרא"ש ז"ל תעניתו יחיד צריך לקבלו במנחה אבל קודם לזה לא מהני ואפי' הוציא בפיו כמבו' בסי' תקצ"ב וע' להב"ח והט"ז שם [סקט"ז] דתמהו עליו ואפי' דהמג"א ז"ל בסי' תקס"ג כתב] דאפשר לפרשו דלענין זה הוי קבלה להשלים נדרו ולכן יש להחמיר יע"ש מ"מ בדרך אפ' אמרה ולחומרא בעלמא אבל ודאי דפשט דברי הר"אש הם דאינו חייב להתענות וא"כ בנ"ד דנענו מליל שבת א"כ ודאי דלא קבלו אותו במנחה ביום א' ומעתה אם נחוש לס' הרא"ש הרי הוא ס"ל דקבלה דקודם מנחה לא הויא קבלה וסו"ד יפא עשו שלא התענו כאשר אמר מר דלב"ד מתנה דזהו ט' כעיקר וד"ב לחכם:
ואשר הליץ רו"מ על אשר לא עשו ת"ץ כי הוא זמנו והסיבה המנהג תקין מחצה וטעם לשבח על אשר לא התענו היחידים בח' חשון אבל בח' כסליו אשר הגיע זמן ת"ץ הי"ל להתענות הצבור ולא היחידים איך שיהיה מאי דהוה הוה יהא רעוא [שיהיו] שנים כתקנם ואל נבוא לידי מדה זו כי"ר (ואשר בקש רו"מ לחוות דעתינו אודות הגט וכו' כמ"ש בחלק א"הע כי שם ביתו) מעתה אדברה נא שלום באה"ר כנה"ר וכנא"ה:
הצעיר ישראל זיתון ס"ט. א"ה מ"ש מוה"ר זצ"ל לבאר כונתו שכ' בתשו' הא' דט' הר"אש אינו עיקר מכח דברי המ"א לכאורה צ"ע דמה תיקן לקו' ה"ה זצ"ל דכיון דזה גמ' ערוכה תק' להרא"ש גופיה המאי אין מתענין כיון דא"א הלל ורחוק הוא לו' דכונתו להכריע מכ"ז דלא כהרא"ש בט"ז אלא כשאר טעמים שכ' הפוס' דאף אם יהיה בכחנו להכריע בראיות מן הש"ס בדבר שהוא מחלוקת הראשונים מ"מ לא הל"ל בל' זה דט"ז אינו עיקר אלא דמוכח כשאר טעמים והנראה דכונתו להוכיח דגם הרא"ש אין כונתו לומר שיהיה ט"ז עיקרי ויסודי דבמקום שיתבטל הטעם יחזור הדבר לדון בצבור כדין יחיד אלא דאף במקום שמאיזה סיבה נתבטל הט' אמרי' דלא פלוג רבנן וכסברת ה"ה ז"ל וכגון היכא דשכיח שכרות או היכא שרוצים להשלים ואף דילד"ח דש"ה דכיון דנתבטל התענית אלא דמטוב רצונם משלימים מקרי נפש שבעה וכן במקום דשכיח שכרות אומרים ההלל מקודם כיון שאוכלים אח"כ ומ"מ היכא דאפ"ל ההלל אחר אכילה דה"ל נפש שבעה ממש עדיף טפי מ"מ משמ"ל למוה"ר ז"ל דבלא אכילה ממש ל"ח נפש שבעה. ומ"ש מתשו' הרשב"א נר' דכונתו דהא מרן בש"ע פ' לס' הרשב"א ואיהו פ' כהרא"ש כמ"ש המ"א והעה"ש ועמ"ש בעניו' ע"ד ה"ה ז"ל לעיל וע"כ דאין ט"ז עיקרי לבטל התענית וכאמור ומ"ש בתשו' הא' הרי דהרשב"א אף דיש לו סברא זו דא"א הלל אלא בכר"מ וכו' שגרא דלישנא הוא דד"ז גמ' ערוכה אלא כונתו אף דיש לו סברא זו דא"א הלל כשנענו בלילה. ומ"ש והאמנם בת"י עצמו וגו' כונתו דהגם דבצבור א"ח להשלים אע"ג דליכא הלל מ"מ בת"י הוכיח הא"ר והעה"ש ז"ל דמשלים. ומ"ש דאם נחוש לס' הרא"ש וכו' ר"ל דהגם דהמ"א מפ' דבריו להחמיר כיון דפשט דבריו ל"מ כן בנ"ד דבלא"ה אין אנו צריכים רק לחוש לד' הרא"ש א"ץ להחמיר גם כפי' המ"א בכונת הרא"ש. ובענין מה שהעיר על ה"ה ז"ל במה שלא התענו הצבור בח' כסלו נר' דה"ה ז"ל ס"ל דכיון דקתני מתני' סדר תעניות כך הוא מש' דלא סגי להתענות הצבור אלא אם יתענו היחידים ומ"מ נר' דהדבר ברור כד' מוה"ר ז"ל לפי הט' שכ' הב"י סי' תקע"ה גבי הא דהיחידים מתענים עד שיצא ניסן דמשו"ה לא הטילו חכמים על הצבור יותר מי"ג תעניות כיון דשוב אין תועלת כ"כ בגשמים דומה להגיע י"ז במרחשון וגו' דמפני שא"ץ כ"כ אין גוזרי' על הצבור ע"ש וא"כ לפי"ז הכא שהגיע הזמן על הכל מוטל להתענות דבזמן תליא מילתא וכבר דקדק כן מוה"ר זצ"ל בתשו' הא' מדנקטי חכמים הגיע ר"ח כסלו והוא ברור וכ"ר להרה"ג המופלא סוה"ר שא"ב כמה"ר ר' מרדכי הכהן הי"ו בכיה"ק שנסתפק בזה ופשטה מל' המשנה כנז' ומשמועה שהביא הברכ"י סי' תקע"ה אות ב' וממ"ש איהו ז"ל ע"ז דאין בזה הפסד רביעה וכו' מהת"ד נר"ו ואפריו"ן שכיון לד' מוה"ר זצ"ל אמנם לעד"ן דנהי דכ"מ משמועה הנז' מ"מ מדברי הברכ"י עצמו דפליג ע"ז וכ' בסו"ד דמוכח דלעולם בעי' שיתענו היחידים ג' תעניות משמע קצת איפכא וילד"ח דשאני הכא שהיה זמן ליחידים ודו"ק וע' למהרש"א במשד"ר שנר' דעתו נוטה דרישא אסיפא קאי. מיהו ע' לה' שדה הארץ ס' ל' וה' פרי האדמה ח"ד פ"ד מה' תענית וה' ברכות המים דהעיקר באותה השמועה ואכמ"ל)