אור ברסלב

אוהב משפט חלק א· רבי פראג'י אלוש

סימן כה

סימן כד

שאלה מעשה שאירע עצירת גשמים לא תקפ"ץ והתחילו היחידים להתענות בה"ב מיום י"ב כסליו ואחר שהתענו בו"ה ירדו גשמי רצון בליל ש"ק ונסתפקתי אם מתענים ביום ב' לתשלום בה"ב שקיבלו עליהם אע"פ שנמנו וכמ"ש מרן בסי' תקס"ט דיחיד המתענה על צרה ועברה צריך להשלים כל התעניות שקבל ובסי' תקע"ה כ' דדין תעניות אלו כדין תענית יחיד א"ד דלענין השלמה דינם כתענית צבור וא"ץ להשלים ולהתענות ביום ב' תשובה כ' הרמב"ם פ"א מה' תענית הט"ו יחיד שהיה מתענה על החולה ונתרפא על צרה ועברה ה"ז משלים תעניתו ובהט"ז כ' צבור שהיו מתענים על הגשמים וירדו להם גשמים אם ק"ח ירדו לא ישלימו וגו' וכן אם היו מתענים על צרה ועברה וכ' הראב"ד סובר זה המחבר לחלק בין יחיד לצבור ואנו אומרים א' יחיד וא' צבור על כל צרה שעברה משלימים תעניתם חוץ מתענית של גשמים שאין צרה עוברת גמורה אלא צרת גשמים שהיא לשעתה ע"ש והנה לא מיבעיא לדעת הראב"ד דא' יחיד וא' צבור שוין וכיון דלענין הגשם אין הצבור משלימין אם נענו ה"ה יחידים אלא גם לדעת הרמב"ם דמחלק ביניהם הרי הה"מ ז"ל כ' ב' טעמים הא' דמשום טירחא דצבורא הקילו. א"נ משום דב"ד כי גזרי תענית לבן מתנה אבל יחיד דברים שבלבו אינם דברים ואולי דהעיקר כטעם ב' של ה"ה ז"ל וא"כ מודה הרמב"ם לענין גשמים שאין חילוק בין תענית יחידים לת"ץ כיון שהיחידים מתענים לצורך הצבור ורבנן הוא דהטילו עלייהו חיוב זה כמו משנינו סדר תעניות וגו' ומ"ש מרן דדינם כדין תענית יחיד היינו לשאר דברים כגון קבלת תענית ואמירת הלל כשנענו ומה גם במקומנו שהמו"ץ מכריז בבהכ"נ שיתענו היחידי' והו"ל ע"י ב"ד ולב ב"ד מתנה וכמדוקדק מל' ה"ה ז"ל שכ' אבל יחיד דברים שבלבו אינם דברים ע"ש משמע דדוקא אם היחידים מקבלים התענית מעצמם אבל אם הב"ד הטילו תענית אפי' על יחיד לבן מתנה אלא שראיתי למרן הב"י סי' תקס"ט בשם הרא"ש שדעתו ג"כ לחלק בין יחיד לצבור ומטעם דצבור צריכים להודות מתוך שמחה וכרס מלאה וגו' ע"ש ולפי ט"ז משמע דגם בתענית יחידים של גשמים צריכים להשלים דל"ש גבייהו אמירת הלל כדמשמע מלשון הפו' דנקטו צבור וכן יש להוכיח ממ"ש הר"ן הביאו הב"י שם וז"ל אבל מדברי הרמב"ם נראה שעל היחיד אמרו שהוא מתענה ומשלים בכל הצרות כלם והיינו דקמייתי להו הכא גבי תענית יחידים ע"ש ומינה דגם בתענית יחידים של גשמים אמרה דהא מייתי לה בתענית יחידים דגשמים ומ"מ אפ' דגם הר"ן מודה לדידן דרב העיר מכריז בבהכ"נ וכנז' ולא כ' הר"ן ולא בימיהם שהיחידים מתענים מעצמן ואולי דגם לדעת הרא"ש כיון דתענית יחידים תקנת חכמים הוא ולצורך הצבור הדר דינם כדין צבור ואף דל"ש גבייהו טעם הרא"ש דלא פלוג רבנן ושוב האיר ה' את עיני וראיתי להמחב"ר בקו"א סי' תקע"ה אות ג' בשם ה' מזבח אדמה שכ' דאם היו מתענים הג"ר של יחידים ע"פ ב"ד וקבל כל א' וירדו גשמים א"ץ להשלי' ול"ד ליחיד שקבל תענית על כל צרה דלב"ד מתנה וכ' דמוכח מדבריו שכן נהגו מקדם וגו' והביאו ג"כ הז"ל אות ת' מע' תענית ע"ש וששתי כעל כל הון שנתכוונתי לדעת קדוש ושכן מנהג ירושלים אלא דק' אתינח לט' ה"ה אבל לט' הרא"ש מא"ל וצ"ל כמ"ש [א"ה ולע"ד כוונת ה' מזבח אדמה דהנה להראב"ד הדין ברור דאין חילוק בין יחיד לצבור כמ"ש בתחלת דבריו א' יחיד וא' צבור וגו' ומשמע דע"ז קאי גם מ"ש חוץ מת"ג וכ"ה מוכרח לפי הט' שכ' שאין לך צרה עוברת וגו' וכיון דמט"ז הוא דאין משלימים האי טעמא איתיה גם ביחיד ועוד דעיקר מה שהביא להרמב"ם לחלק בין יחיד לצבור הוא לישב מה שמצינו גבי גשמים דבירדו ק"ח לא ישלימו וקשיתיה מהא דאמרי' ביחיד שהיה מתענה על צרה ועברה וגו' וא"כ להראב"ד דמשני להאי קו' דיש חילוק בין גשמים לשאר צרות מי מזקיקנו לחלק עוד בגשמים עצמם בין יחיד לצבור וכ"כ ה' ראשון לציון בתענית ע"ש וכיון דלהראב"ד גם יחיד אינו משלים כמו צבור ובדעת הרמב"ם דמחלק ביניהם יש ס' אם הוא מט' דלב"ד מתנה כמ"ש הה"מ או מט' הרא"ש נקטי' לקולא א"נ ע"ד מ"ש בעלי הכללים משם הרדב"ז דע"ד הה"מ בכונת הרמב"ם יש לסמוך טפי מזולתו שהוא בקי בכונת הרמב"ם ונמצא דסברת הרא"ש יחידאה ונקטי' כהראב"ד והרמב"ם. ואע"ג דכ' המ"א סי' תקס"ט דמדכ' מרן ונענו משמע דס"ל כהרא"ש וכ"כ ה' נהר שלום והא"ר וכ"כ העה"ש להטור ע"ש ס"ל לה' מזבח אדמה ז"ל דאין מזה הכרח דהא הלבוש נקט בדבריו ונענו ואיהו לא ס"ל כהרא"ש ועכצ"ל דל"ד קאמר ה"נ בדעת מרן י"ל דל"ד קאמר. וע' ג"כ להמרדכ"י בשם ראבי"ה ושכ"ה בתוספת' דהא דמשלי' היינו בנתרפ' אחר חצות גם הא"ח בסי' ז' כ' בשם הרא"ה דבתענית גשמי' אפי' יחיד אם נענה ק"ח לא ישלים ע"ש והוא כדעת הראב"ד הנז' וכמ"ש בדעתו ומה שנר' מדברי ה"ה זצ"ל דלט' הא' שכ' הה"מ משום טירחא דצבורא (וט"ז כ' ג"כ הר"ן והריטב"א בשם הרמב"ן) בנ"ד דינם כיחיד נ"ל דכיון דהרבה יחידים מתענים לצורך הגשמים שייך בהו טורח צבור ולא בא הה"מ ז"ל לשלול אלא יחיד גמור שמתענה על איזו צרה וכ"ה מוכרח לט' המזב"א ז"ל דלב"ד מתנה וע' לה' ראשון לציון ז"ל בתענית שתלה הט' דלב"ד מתנה משום טו"ץ וע"ע להמט"י סי' מ"ב סק"ב דהא דלב"ד מתנה אינו בדברים של יחיד ע"ש ועכצ"ל דכיון דכמה יחידים מתענים אין דינם כיחיד גמור לענין טורח אלא כצבור ואע"ג דלכאורה מדברי הגמ' בתענית די"ד ל"מ כן דמבואר שם הט' דאחר שגזרו י"ג תענוית מתענים היחידים עד שתצא תקופת ניסן ולא הצבור משום טו"ץ משמע דביחידים ל"מ טו"ץ י"ל דשאני התם דכיון דלא נענו מחמרינן ולגבי צבור ממש הוא דחשו לטו"ץ אבל היכא דנענו י"ל דחשו לטו"ץ גם בכה"ג אבל מ"ש ה"ה ז"ל להסכים זה גם לט' הרא"ש דכיון דתענית יחידים תקנו חכמים לצורך הצבור דינו כדין צבור דל"פ רבנן לכאורה ק' ע"ז מל' הרא"ש שאחר שחלק בין יחיד לצבור כ' שכ"מ מדברי הרמב"ם דלא מפליג בצבור בין גשמים לשאר צרות וא"כ צריך לחלק בין יחיד לצבור ע"ש דאומרו וא"כ וגו' נראה יתר א"ו כונתו לו' דכיון דלא מפליג בצבור וגו' ע"כ עיקר החילוק אינו אלא בין יחיד לצבור דגם בגשמים מחלקים בין יחיד לצבור ומט' שכ' דצבור צריכים להודות בכרס מלאה אלמא דכונת הרא"ש דגם בגשמים היחידים משלימים מיהו י"ל דכ"ז אינו אלא ביחיד גמור ולא בתענית יחידים שתיקנו חכמים לצורך הצבור והכי אית לן למי' דלא לאפושי פלוגתא בין הרא"ש והראב"ד אבל ע' להמ"א סי' תקס"ט ולהאחרוני' שם דלהרא"ש גבי צבור אם מת משלימים דל"ש אמירת הלל ע"ש וא"א לדברי ה"ה ז"ל דגם בת"י של גשמים להרא"ש א"מ אע"ג דליכא הלל משום דל"פ רבנן א"כ כ"ש די"ל כן בצבור גופייהו ואפי' מת א"ו דהרא"ש דוקא קאמר אבל היכא דליכא הלל אפי' בצבור וכגון דמת משלימים ול"א דל"פ רבנן וכ"ש בת"י ש"ג והפ"ל דבת"י שייך גבייהו מיהת הלל כיון שנענו אלא שלא תיקנו הלל אלא בצבור ל"כ במת וכ"ה מוכרח מהא דאשכחן דהיכא דשכיח שכרות אומרים הלל ואח"ך אוכלין דאע"ג דל"ש גבייהו נפש שבעה אוכלין כיון דשייך גבייהו אמירת הלל אלא דלא נתקן במקום שכרות וה"ה הכא ואף דיש לחלק מ"מ י"ל כן דלא לאפושי פלוגתא וכאמור (וע' בסי' הבאים מ"ש הרב מוהרי"ז זצוק"ל):

ומיהו משמע מדברי המזב"א ז"ל דבת"י ש"ג שלא ע"פ ב"ד ל"א לב"ד מתנה אע"פ שהוא תקנת חכמים ולזה דקדק וכ' אם היו מתענים וגו' ע"פ ב"ד ונר' דהכרחו לזה מכח דברי הר"ן דמשמע דסובר כדעת הרמב"ם דגם בגשמים מחלקי' בין יחיד לצבור כמו שדקדק מדבריו ההמ"ח זצ"ל וסובר דהר"ן מודה לדידן דמכריזים הב"ד וכמ"ש הה"מ ז"ל מטעם דלב"ד מתנה ואף דהר"ן כ' הט' משום טו"ץ י"ל דכונתו כמש"ל משם ה' ראשון לציון דלב"ד מתנה משום טו"ץ וכבר כתבנו דגם יחידים שמתענים על הגשמים שייך בהו טו"ץ והיינו כשמכריזים הב"ד דבל"ז ל"ל דלבן מתנה ואולי דגם הה"מ ז"ל שכ' א"נ וגו' ל"ד והכל חד ט' נינהו וכה"ג אשכחן בכמה דוכתי (מיהו יש להרגיש על הרל"ץ שכ' ט"ז מסברתו ולא זכ'ר מדברי הה"מ והראשונים) איברא דלע"ד אעיקרא מדברי הר"ן אין הכרח לזה דאף שהוכיח כהרמב"ם מדמייתי לה לענין תענית יחידים מ"מ לענין מה היא הצרה דמיירי בה הרי ביאר התנא על חולה ונתרפא על צרה ועברה ואית לן למימר דצרה ועברה צרת יחיד דומיא דחולה ונתרפא ולא בצרת גשמי' שהיא צרת צבור ומ"מ מדמייתי לה גבי יחידים משמע דמיירי ביחיד שמתענה אשאר צרות אמנם יש להוכיח מדסיים הר"ן וההיא דאמרי' התם לא ישלימו בת"ץ דוקא וכו' והיינו דתני לה התם בל' רבים לא ישלימו ע"ש הרי בהדיא דאף דהתם קאי אגשמי' מ"מ כ' דדוקא בת"ן קאמר והיינו דתני לה בל' רבים ואף די"ל דלא בא אלא לאפוקי יחיד גמור שהתענה על הגשמים ולא תענית יחידים שתקנו חכמים דכצבור דמו וכמש"ל מ"מ זה דוחק דל' הר"ן משמע דדוקא צבור ממש. ומ"מ מסתברא דא"ץ להחמיר כד' הר"ן במקום דהראב"ד והרא"ה וראבי"ה ס"ל דאין לחלק בין יחיד לצבור ודברי הרמב"ם יל"פ כן וגם הרא"ש ז"ל י"ל דמודה בת"י שתקנו חכמים וכנז"ל ומאי דנקיט המזב"א ע"פ ב"ד י"ל דמעשה שהיה כך היה שכן המנהג אצלם או דמילתא דפסיקא נקט וצי"ב. אמנם במקום שמתענים ע"פ ב"ד הדין ברור דא"ץ להשלים כמ"ש המזב"א והביאו המחב"ר והזל"א ושכן מנהג ירושת"ו ועי' להכס"א גבי אם התחילו לירד ק"ח שציין להמזב"א וכ' שדבריו נכונים ע"ש ואין ס' שכיון לדברי המזב"א הנ"ל שהעתיקם המחב"ר גבי אם התחילו וכו' וכן עיקר וכדעת ההמ"ח ז"ל והסכים על ידו מוה"ר הראב"ד מקודש מהרי"ז זצ"ל כמ"ש בסי' שאח"ז]:

תוכן העניינים

אוהב משפט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה