אוהב משפט חלק א· רבי פראג'י אלוש
סימן כג
שאלה בנר של גא'ז שעלה אורו הרבה בליל יו"ט וה"ה מעלה עשן עד שנפש אדם קצה בו אם מותר להוריד הפתילה ע"י המכונה ועי"ז יעבור העשן או נימא דהו"ל מכבה כיון שממעט את האור:
תשובה שאלה זו נשאל הרה"ג הראב"ד מקודש באי ג'רבה יע"א מהר"ם זקן מאג'יז נר"ו בסה"ק ויאמר משה שבס' שערי משה הנד"מ א"ח אות י"ב מהרה"ג הדה"מ מהרי"ך זצוק"ל והרב מהרי"ך הנ"ל ה"ר להתיר ממ"ש הטור א"ח סי' תקי"ד דמותר להסיר הכתם שבראש הפתילה אע"פ שנופל לארץ וכבה וכ' הב"י בשם הרא"ש דכשם שמותר להדליק הנר להשתמש לאורו כך מותר לכבות מה שמונע הדלקת הנר וכ"ש בנ"ד דהתם יכול לישב בפני הנר כמות שהוא חשוך מעט ואפ"ה שרי' להסיר הפחם אף שגורם לו כבוי כ"ש הכא שאם אינו מוריד הפתילה היה צריך להוציא הנר או לצאת מלפניו שאין יכולים לעמוד אצלי ע' ש ואחר המח"ר כבר כ' המ"א סק"כ ע"ד מהרש"ל דלא התיר אלא לנפץ באצבע דאף שהרא"ש כ' שמותר לכבות מה שמונע הדלקת הנר אפ' דבידים אסור והכי מסתברא דהא כבוי לא שרי אלא לצורך או"נ וכו' ע"ש ודון מינה לנ"ד שמכניס הפתילה ודוחקה ועושה בזה כבוי בידים דאסור וכן יש להוכיח מדברי הב"ח גבי צבת שאסר להעביר בו הפחם שהוא נכבה בין ב' ראשי הצבת דדוקא להפילו ע"י מחט וכיוצא והוא כבה מעצמו ע"ש:
ומכאן תשובה גם ע"ד ה' המח' מהרמ"ז נר"ו שם שהסכים לדברי מהרי"ך ז"ל ללמוד נ"ד מדברי הרא"ש הנז' אלא שנחלק עליו במה שהבין בכונת הרא"ש דגם בכבוי אמרי' מתוך לצורך קצת כמו בהבערה אלא ר"ל דה"ל כבוי לצורך הבערה וחשיב כמדליק ודון מינה להורדת הפתילה ע"ש דאיך לא זכר ש"ר דברי הב"ח והמ"א הנז' דלא הותר בידים וכן יש להוכיח מדברי הרא"ש גופיה דנקט בלשונו שמפילו לארץ והוא כבה דמשמע דוקא כשהכבוי אתי ממילא אבל לעשות בידים אף, שהוא לצורך הדלקה אסור גם מה שהוכיח עוד מדברי הט"ז סק"ד והביאו הבה"ט סק"ה ע"ש הנה כבר חלקו עליו הא"ר והח"מ הביאם המה"ש סק"ה ע"ש ורובא נינהו נגד הט"ז. עוד כ' מוהרי"ך ז"ל שא' מחבריו הי"ו דחה דאין ללמוד כבוי מהבערה כמ"ש התוס' בביצה דכ"ג ד"ה ע"ג וה' ז"ל יצא לחלק דדוקא בשל"ץ כלל הוא דמחלקי' בינייהו אבל היכא דהוי לצורך קצת כמו הדלקה דינם שוה כמו שהם שקולי' כשהוא לצורך או"נ ע"ש ואחר המח"ר גם בזה לא זכר ש"ר מ"ש הב"ח סי' תק"ז עמ"ש הטור דבגריפה כדי ליפות הפת אסור דלדעת הרא"ש דמחשב כבוי זה לצורך או"נ א"כ פשיטא דמותר היכא דאיכא צורך קצת כמו בהוצאה והבערה ותי' עפ"ד התוס' הנז' ע"ש הרי שהבין דהתוס' מיירי אף בשיש צורך קצת דמ"מ לא אמרי' מתוך בכבוי [א"ה ע' למהר"ם לובלין בתוס' שם שסובר דבכל המלאכות אמרי' מתוך כדאשכחן בהוצאה אלא דעשון פירות חשיב של"ץ כלל דאינו שוה לכל נפש וגבי מתוך בעי' צורך קצת ע"ש והוא כדעת מהרי"ך ז"ל דהיכא דאיכא צורך קצת גם בכבוי אמרי' מתוך וכן יל"ד מדברי התוס' דהתם ל"ח לצורך כלל שכ' ואפי' למאן דשרי הבערה של"ץ כלל וכי' ואי איתא בקצרה תק"ל אפי' אי לא שריא הבערה אלא לצורך קצת דהא התם הוי צורך קצת ולהב"ח צ"ל דהתוס' לרווחא דמילתא נקטי וקושטא קאמרי דבלא"ה עשון פירות חשיב צורך קצת א"נ י"ל דודאי גם הב"ח מודה דהתוס' מיירי בליכא צורך כלל אלא דעפ"ד התוס' ישב דברי הטור שכ' דליפות הפת אסו' דלא תק' מדברי הרא"ש די"ל לדעתו חילוק זה בין הבער' לכבוי גם לענין צורך קצת זהו מה שנר' בדעת מוהרי"ך ז"ל ומ"מ כבר חלק עליו מוה"ר בויאמר משה שם וכ' דנר' דדעת התוס' כהרי"ף והרמב"ם דס"ל לאסור הכל וכן הסכים מרן בב"י סי' תקי"ד וסתם כן שם בס"א ואין להתיר בכבוי אלא במקו' שבא למנוע ההזק מאו"נ גופיה ולא במקום צורך קצת ודוק' בהבערה הוא דאמרי' מתוך ע"ש. ועדיפא מהא כ' ה' מכתם לדוד סי' י"ט דכיבוי לא הותר כלל אפי' לצורך או"נ ודוקא בשרא אגומרי שאינו מכבה בידים זה ב"ד לה' עיקרי הד"ט סי' כ"ב אות כ"ח ע"ש (ומוה"ר ז"ל שם מפני שלא היה בידו לראות הדברים במקומם כמ"ש שם משו"ה כ' ע"ד ה' עיקרי הד"ט הנ"ל דלא זכר ש"ר מבשר' אגומרי דלמנוע ההזק מאו"נ גופיה שרי ע"ש ובאמת כבר המכל"ד זכר ש"ר מזה ומשני לה שפיר) גם מדברי הב"ח שכ' דכיון דאין בכבוי צורך או"נ משו"ה לא אמרו מתוך בכבוי ע"ש מתבאר דסובר דגם במקום שיש צורך קצת ל"א מתוך ואין חילוק בדבר וכ"נ מדברי הרמב"ן במלחמות שכ' דכבוי שאינו עיקר או"נ אלא שהוא צריך וכו' אסור לגמרי ע"ש ואפרי"ן למוהרי"ך ז"ל במה שפי' מ"ש התוס' לחלק בין כבוי להבערה דכבוי לעולם אינו צורך או"נ דר"ל דאין הכבוי תיקון האו"ן אלא שמונע ההזק ע"ש והם דברי הרמב"ן והב"ח וכנז' ע"ש. אמנם מ"ש ה' ז"ל לחילק דדוקא בשל"ץ כלל הוא דכ' התוס' כן כבר נתבאר דאין חילוק בזה דלעולם לא אמרי' מתוך בכבוי ומ"ש הרא"ש דכשם שמותר להדליק וכו' כך מותר לכבות מה שמונע הדלקה כבר כ' מו"ה בויא"מ שם דר"ל דה"ל כבוי לצורך הדלקה וחשיב דולק והדלקה הותרה לצורך מט' מתוך:
ומעתה אם נימא דנ"ד חשיב רק כבוי אין מקום להתיר אלא דהרואה יראה לה' מהרי"ך שם דגם הוא צידד מתחלה כן בכונת הרא"ש ומזה רצה לומר דאין ללמוד לנ"ד דש"ה דכיון דע"י הסרת הפחם וכבוי יגדל אורו לזאת יקרא הדלקה אבל הכא שהוא ממעט מן האור כדי שיעבור העשן ויוכל לישב בפניו חשיב מכבה ממש אלא שכ' דגם הכא חשיב הדלקה כיון שמתקן האור באופן הנאות ע"ש ואח"ז נמשך גם מו"ה ויא"מ שם ולמד מדברי הרא"ש לנ"ד וה"ד ההמ"ח זצ"ל אמנם לקע"ד אה"ר יש חילוק גדול ביניהם דהתם הפחם היה מונע האחזת האור בפתילה כראוי ובהסרת הפחם עושה הדלקה ממש ל"כ בנ"ד שאינו מוסיף דבר בהדלקה ומי זה אמר דהסרת העשן ע"י השפלת הפתילה והאור הדלקה יקרא ובזה אי"ר גם ממה שהתיר הט"ז סק"ד להטות הנר כדי להרחיק השמן מן הפתילה ועי"ז יוכל לאחוז בידו בפתילה להוציאה עוד יותר מהנר כדי שתדליק יפה ואח"כ יחזיר אליה השמן שמזה למד מוה"ר שם לנ"ד והביאו ה"ה זצ"ל דהתם נמי חשיב ממש הדלקה שע"י ההטיה יוכל להוציאה ולהדליק' יותר משא"כ בנ"ד וכנז' וכן מה שציין לדברי ההג"ה בסי' תק"ב ומ"ש ג"כ מהכנה"ג בסי' תקי"ד בהגהב"י ע"ש התם נמי כשחוזר ומניח הקיסם מצד ב' אינו פוחת ממה שהיה מבעיר בתחל' ואדרבא מבעיר יותר וכמ"ש הכנה"ג בלשונו כדי שיבעיר ע"ש ומ"ש ומתוך כך מכבה קצת היינו בחלק מה מהקיסם אבל בכללות ההבער' הוא מבעיר יותר מלבד דכבר כ' הפר"ח שם דמוכח מההגה הנז' דהוצאת עץ ממדורה שאחז בו האש אינו כבוי גמור אלא דדמי לכבוי דאל"כ ק' והא ה"ל פסיק רישיה ע"ש והן אמת דלפ"מ שנר' ממו"ה ויא"מ ז"ל שהבין בט' ההתיר משום דחשיב הבער' א"ש קו' הפר"ח ואין הכרח למ"ש שאינו כבוי גמור מ"מ ג"כ אינו מוכרח לו' כן דאף במקום שהוא כבוי גמור שרי מט' דחשיב הבער' דאולי ט' ההתר כמ"ש הפר"ח ועי' למו"ה בויא"מ גופיה שם בד"ה ומשך תורה וכו' שישב קו' הט"ז סי' תקי"ד סק"ה מסי' תק"ב דגבי עץ אינו מקרב כבוי דהכא או הכא דולק עד גמירא ע"ש וכ"ר לה' חמד משה סי' תק"ב ס"ג שכ' הט' דאינו מתכוין ואינו דומה למכבה ופעמים שלא יכבה וכ"כ בסי' תקי"ד סק"ה ובזה דחה ראית הט"ז שלמד משם להתיר הטיית השמן כדי שיוכל למשוך הפתילה יותר ע"ש ומ"מ הנה נתבאר דבנ"ד שממעט ממש אורו ועי"ז יוכל לישב שם י"ל דאינו ענין לכל הנך שהתירו הפוס' וכ"נ מדברי מו"ה ויא"מ גופיה דלא בא ללמוד ממה שהתירו הפוס' הנז' אלא כאשר יהיה האופן דבעוד העשן אינו מדליק ומאיר כ"כ וכמ"ש בלשונו ודון מנייהו להתיר ג"כ בנר של גא'ז וכו' אם יהיה האופן וכו' וסיים ג"כ דעדין יש להתישב קצת בנר של גא'ז דממעט מההבערה ואח"כ אינו מבעיר טפי אלא שמ"מ הוא מאיר יותר ע"י שנמנע העשן והגם דמסיק דאף שלא ראינו זה מבו' מ"מ הסברא נותנת גם בזה להתיר וכאמור והנח להם לישראל ע"ש מ"מ נר' דל"כ כן אלא לפי המונח שכ' שהוא מאיר יותר ע"י שנמנע העשן דבזה הסברא נותנת דהוי הדלקה ולקע"ד א"ז ברור דלפעמים ורגילות הדבר שמחשיך וממעט גם מן האור עצמו ע"י ההורד' שמוריד הפתילה וטרם ההורדה היה מאיר יותר אלא שאין אורו צלול מפני העשן וא"כ ה"ל מכבה גמור ואין ט' להתיר בזה ואינו דומה כלל למה שהתירו הפוס' ובפרט דגם לפי שיטתו לא החליט ההתיר רק שכ' דהנח להם לישראל וגם בסוה"ד כ' ויש להתישב בכ"ז ע"ש ועי' לה' גופיה בסה"ק שפתי צדיק ה' יו"ט אות א' שאסר להכניס הפתילה לשמן ולא חילק בין שהיתה מעלה עשן או לא ע"ש משמע דבכ"ע אסור מיהו י"ל דבנדונו דמיירי בשמן ממש אין הדרך שיגרום עשן ברבוי האש גם ה' מוהרי"ך זצ"ל בשאלתו למו"ה ויא"מ סיים ואין ולאו רפיא בידי והגם דבסה"ק דברי יעקב מע' היו"ד אות א' נר' שדעתו להתיר ע"ש נראים הדברים דדבריו ששלח למו"ה ויא"מ בתראי נינהו ויש בהם תוספת מרובה על מ"ש בס' דבר"י ע"ש. ולענין מה שהשיב ההמ"ח ז"ל על מו"ה ויא"מ שהוכיח מהט"ז דהא"ר והח"מ חלקו על הט"ז נר' דמוה"ר ז"ל ס"ל די"ל דל"פ אלא משום שבשעת הכבוי אין כאן הבער' ומה מועיל מה שאח"כ מוציא הפתילה ומבעירה לענין ההטיה והרחקת הפתילה שעשה מקודם שיהיה חשוב הבערה ואינו דומה לנ"ד דבשעה שמכניס הפתילה מיד יסור העשן ויתוקן אורו וכה"ג כ' ה' מאמ"ר סק"ח ע"ש אבל כבר נתבאר דאדרבא נ"ד גרע מנדון הט"ז שאינו מוסיף בהדלקתו ע"מ שהיה אלא שמצליל אורו יותר וגם הט"ז י"ל דמודה לאסור בנ"ד:
ואין להוכיח לנ"ד ממ"ש מרן בב"י סי' תק"ז דמדברי הרשב"א משמע דמותר לגרוף גם אם גרף כבר ואין כונתו רק ליפות הפת ובש"ע ס"ד פ' כל' הרשב"א משמע דס"ל הכי וכ"ד הב"ח והשו"ג ז"ל שלא כד' הטור דפ' דאין מותר רק אם א"א לאפות בלא גריפה ע"ש ומינה לנ"ד דאע"ג שהוא מכבה כיון שהוא ליפות האור שיהיה צח ובהיר מותר דמלבד די"ל דש"ה דהכבוי הוא לצורך או"נ ממש וכמש"ל בשם מו"ה ויאמר משה ז"ל דלא התירו בכבוי אלא במקום שבא למנוע ההזק מאו"נ גופיה ע"ש וה"נ לולי הכבוי מזיק לפת שלא תאפה יפה וכ"ש לדעת הרב מכתם לדוד ז"ל הנז' לעיל דלא התירו בכבוי אלא כשאינו עושה בידים ואפי' במקום או"נ ע"ש עוד בה די"ל דכונת הרשב"א ז"ל דהואיל ואי אפשר לעולם שתהיה הפת יפה כ"א על ידי גריפה היטיב לכן מותר דאם לא כן לא סגי לעולם שיאכל ביום טוב פת יפה וגם מט"ז חשיב דרך בשולו בכך ובזה א"ש קו' המ"א סקי"ב גם א"ש הא דפסק מרן בסימן תקי"ד כדעת הרי"ף והרמב"ם דאפילו אין לו אש אחר ואם לא יכבנה תתעשן הקדירה אסור ולכאו' מ"ש מגריפה ליפות הפת שהתיר מרן ובלא"ה י"ל בפשי' לפ"ד המכל"ד הנז' אך לפמ"ש א"ש עוד דהתם שאני דלאו כללא הוא בכל הקדירות שיבא להם אש הרבה ומתעשנים הלכך משום פעם אחת לא שרו ליה רבנן לא כן בפת דאי לא שרי' גריפה אי אפשר שיאכל פת יפה ביום טוב דכל התנורים צריכים גריפה וזה נר' כונת הרמב"ן הובא בב"י סי' תקי"ד ע"ש ובנ"ד דמי לשלא תתעשן הקדירה דלא שרו ליה רבנן:
ולענין דינא כבר כתבנו דאין ט' להתיר בזה וכן הוא דעת אמו"ר הרה"ג הדה"מ מוהרמ"ך הי"ו וכמ"ש בהגהתו לס' דבר"י הנז' לעיל (וכן הביא בשמו מו"ה ויאמר משה שם) ושכן הסכים הרה"ג ראש רבני עוב"י תונס ואגפיה יע"א מהר"ם שתרוג נר"ו וכבר נדפס זה בספרו הבהיר ישיב משה סי' ר"י ע"ש והגם דמו"ה ביא"מ שם הביא פתקא שבאה לידו ממכתב עתי שכתב דאפשר דאינו חשוב מכבה שאינו רק סותם בפני האויר שלא יכנס גא'ז חדש לצנורות ומה שכבר נכנס נשאר דולק כלו ושכבר הציע שאלה זו בפני רבנים גאונים מפורסמים ולא אמרו בזה איסור מכבה ע"ש הנה אם נימא דמיירי בהורדת הפתילה של גא'ז וכמו שנר' שכן הבין מו"ה ויא"מ ז"ל ז"ל לקע"ד אינם אלא דברי תימה דהנסיון הורה שע"י שנכנס ונדחק מעט מהפתילה יותר לפנים מתכבה ממנו האחזת האש ונשאר רק למעלה גם לשונו שכ' שסותם בפני הגא"ז שלא יכנס לצנורות ל"מ כן כלל ולכ"ן פשוט בכונתו דמיירי שמכסה וסוגר בעד מקום מי הגא'ז שלא יכנסו למקום האור וסופו שיתכבה וכמו במיני הליקטרי'ק הנמצאים עתה ועי' עוד בהמאסף שנה ט' סי' צ"א שכ' דבירחון הפלס הב"ד השבו"י להתיר באור הגא'ז לסגור הגא'זעמעטער מט' גרם כבוי ע"ש ומדיהיב ט' משום גרם כבוי וגם מדכ' בל' לסגור משמע דלא כוין על הורדת הפתילה ע"י המכונה דזה אינו גרם אלא כבוי בידים אלא כמ"ש שמכסה בעד מס הגא'ז שלא יכנס יותר (וגם בזה נראה דצע"ג לדינא וגם הרבנים שכ' שלא אמרו איסור היתר נמי לא אמרו ואכמ"ל) וכ"ן ג"ך דעת ההמ"ח זצוק"ל לאסור וכבר נתבאר שגם מהרי"ך ומו"ה ויא"מ נר' דלא ברירא להו מלתא להתיר ולכן אין ספיקייהו מוציא מידי ודאי הרבנים האוסרים הנז"ל וכן ראינו לה' לחם הפנים הנדפס עם ס' קיצור ע"פ ריש ה' יו"ט שנשאל איך יכולים להדליק בזה ביו"ט מאחר שדרכם בחול כשמדליקי' אותו שמושכי' אח"ך את הפתילה לתוכו שאם לא יעשה כן לא יוכל להתקיים עליו הזכוכית מחמת רבוי השלהבת וביו"ט אסור לעשות כן שהרי מכבה ממש מקצת השלהבת במה שמקטין השלהבת ואין זה ענין למ"ש בש"ע ואחרונים סי' תקי"ד דגרם כבוי שרי דבנ"ד מכבה ממש מקצת הפתילה ע"י שמושכה לפנים והשיב דביו"ט קודם ההדלקה ימשוך את הפתילה לפנים רק שישאר קצת שיוכל לאחוז בו האור במעט שלהבת ואחר ההדלקה אדרבא יצטרך למשכה לחוץ להאיר יותר וצריך להזהיר לבני ביתו כשמדליקין לאמ'ף כזה ביו"ט שיעשו כן והוא עצה להנצל מהאיסור ע"ש וכ"כ בסוף ספרו ישועות חיים (על ה' בב"ח ותערובת) בליקוטים נחמדים אות כ"ח ע"ש וכן ראינו ג"ך לה' נטע שורק סי' מ"ב דאותם שנוהגים להעלות הלהב בלאמפ'ע על ידי השרוי"ף ולהמעיטו אחר כך בחזרת השרוי"ף טועים בדבר משנה ובהלכה פסוקה דכל שממעט השלהבת הוא בכלל כבוי (כצ"ל) וציין לסי' תקי"ד ס"ב וביצה דכ"ב תד"ה והמסתפק ולהמ"א סי' תק"ז סק"ח וסי' תקי' ד סק"כ ולהבה"ט שם סס"ק י"ט דבאינו מתכוין שרי כבוי אבל כאן מתכוין לכבות שלא ידליק השמן והאריכות בזה שלא לצורך ע"ש ואף דהכא אינו מתכוין ממש למעט האור אלא למנוע העשן מ"מ עיקר כונתו היא למעט האור כדי שעי"ז יעבור העשן וכמו במסתפק מן השמן לצורך השמן דחשיב מכבה כנלע"ד (וע' לה' שדי חמד באסיפת דינים מע' יו"ט סי' ג' אות יו"ד שציין עוד בענין זה למהר"ם שיק סי' רע"ח ואבן שתיה סי' כ' ולב חיים ח"ג דקכ"ג ובן יהודה וזכר יהוסף ח"ב סי' צ"ב ד"ה וראיתי ע"ש וספרים אלו אמ"א כעת) וכן ראיתי להרב משנה ברורה נר"ו סי' תקי"ד ס"ב בביאור הלכה שאסר ושמה שמתירים משום שיש תועלת שיגדל האור עי"ז הלא אפשר לצמצם בתחלה וכו' עיין שם ואף שנר' מדבריו דזה רק לכתחלה ע"ש וכן ראינו בספר תוספת חיים ביאור חיי אדם כלל צ"ה אות ד' שכתב דבדיעבד שנתרבה השלהבת באופן שאינו יכול להדליק מותר למשוך הפתילה על ידי השרא'ף כדי למעט אורה וציין ע"ז מ"ק וע' בישיע"ק סי' רע"ח סק"ב ע"ש הנה הרואה יראה שאין זה ענ'ן כלל למה שכתב הישיע"ק שם גבי מוגמר וכמבואר שם הטעם דאינו צריך כלל לכבוי והכבוי נעשה בהכרח על ידי הבשמים ואם לא היה מתכבה הוה ניחא ליה והוי מלאכה שצאל"ג עיין שם משמע דבלא זה לא היה מתיר וא"כ בנדון הת"ח דניח"ל בכבוי האור ומיעוטי ואינו רוצה ברבוי השלהבת שעי"ז אינו יכול להדליק פשיטא דאסור דהוי מלאכה שאצל"ג (וס' מ"ק שציין אמ"א) ומינה נמי לנדון דידן שרוצה במיעוט האור למנוע העשן וכדכתי' וכ"ז ברור לע"ד ואפשר שגם המ' שכתב דהלא אפשר וכו' לא תידוק מזה דאם כבר עשה כראוי וגדל האור מאליו מותר לתקן דאין כונתו אלא של"ת דכיון שהוא לתועלת א"כ זהו דרך הדלקת נר כזה וחשיב רק הדלק' ואה"ן דלמאי דדחה דאפ' לצמצם וכו' יוצא דגם בדעבד אסור כיון שאין זה דרך הדלקתו כנ"ל):