אוהב משפט חלק א· רבי פראג'י אלוש
סימן כב
שאלה ר"ח אייר שחל בא' בשבת והיה בו לאיש א' ברית מילה אם בעל הברית מותר לגלח ביום עש"ק לכבוד המילה כי הדב' קשה למצא מי שיגל' לו ביו' א' קוד' התפל' או דלמא שאינו מות' אלא ביו' המיל' עצמו:
תשובה לענין יום המילה עצמו הדבר פשוט דיכול לגלח בעומר לכבוד המילה וכמ"ש ההגה סי' תצ"ג ס"ב ומבערב נמי דינא יתי'ב דמותר לגלח כמ"ש בד"מ וכ"ד כמה אחרונים עי' להבה"ט שם סק"ז ודלא כהשכנה"ג הגהב"י אות ח' ע"ש דקי"ל הלכה כדברי המקל באבל ול"ל דדוקא במקומם שמנהגם להחליף בגדי שבת קודם בואם לבהכ"ן להתפלל ערבית ולכך גם מבערב מיקרי יו"ט ל"כ במקומותינו דמ"מ י"ל דכיון דמצוי אצלנו שהנשים באות לבית המילה מבערב ומנגנים לכבוד המילה ולכבוד אבי הבן והאם ואוכלים זרעונים ושותים יין ה"ל כיו"ט אבל בנ"ד שהמילה ביום א' לכאו' יש לאסור לגלח ביום ו' דלא חשיב ערב יום המילה מיהו יש להתיר לפ"ד הפר"ח שם ס"ב דחל המילה ביום ש"ק דאפי' בה' מותרים ע"ש והיינו משום דבע"ש העם טרודים בצרכי שבת ולא ימצא מי שיגלחנו וא"כ בנ"ד דקשה עליו לגלח יום א' קודם התפלה ועוד דע"פ צואת ריה"ח אין לגלח ביום ר"ח יש להתיר לו מע"ש. וכן יש ללמוד לנ"ד ממ"ש בהגה שם דל"ג שחל ביום א' נוהגים להסתפר ביום לכבוד שבת ע"ש וה"נ דכוותה והגם שכ' הפר"ח דאם חל ר"ח אייר ביום א' אין להסתפר ביום ו' ע"ש כבר כ' הרב חכמת שלמה הנד"מ בגי' ש"ע בטעמו משום דבר"ח רבו האוסרים ולכן אף להנוהגים להקל אין להתיר אלא בר"ח עצמו ולא בסמוך לו אבל בדבר שלא רבו האוסרים דמותר מדינא יש להתיר אף בסמוך ע"ש וה"נ בנ"ד:
אמנם ראיתי להזל"א מע' ע' שהביא מ"ש הבה"ט והי"א בשם הפוס' דמותר להסתפר בספירה לכבוד המילה אפי' מבערב ושכ"פ בס' אגורה באהלך ז"ל אמנם אם חל המילה ביום א' כ' בשם האגב"א הנז' דאין לגלח רק ביום א' ע"ש ולא ידעתי מ"ש מההיא דכ' בהגה גבי ל"ג וס' אגב"א אינו מצוי אצלי ומ"מ אפ' דגם הוא ז"ל מודה בנ"ד שהוא ר"ח וע"פ צואת ריה"ח אין לגלח וגם אולי במקומו אין הדבר קשה לגלח קודם התפלה כמו במקומנו ומהני טעמי התרתי בנ"ד לגלח בע"ש [א"ה ע"ש להאגב"א ז"ל סי' י"ב ד"ו ע"ב שכ' דאם חל המילה ביום א' ל"א שיסתפר יום ו' דומיא דר"ח שחל ביום א' דשאני ר"ח דאסור לו לגלח משא"כ יום המילה דהוא היתר יצמצם עצמו ויגלח בבקר ע"ש מבואר מדבריו דמודה היכא שאינו יכול לגלח ביום ר"ח כנ"ד ומשה"ק ע"ד ה"ה ז"ל ממ"ש ההגה גבי ל"ג י"ל עפמ"ש הלבוש בטעמו משום דיום א' הוא יום אידם ול"ש ספרים וכמ"ש השכנה"ג הגהב"י אות ה' לדחות דעת השואל שרצה ללמוד מדברי ההגה הנ"ל לר"ח אייר שחל יום א' (להנוהגים להסתפר בו) להסתפר ביום ו' שלפניו דההגה עיקר טעמו רק משום דלדידהו הספרים גוים וביום א' שהוא יום אידם לא ימצא מי שיספר לו לכבוד ל"ג וסו"ד לא מצא צד התיר כ"א למי שנוהג שלא להסתפר בר"ח משום צואת ריה"ח ואינו יכול להסתפר ביום א' וכמ"ש האגב"א ומ"ש הפר"ח ג"כ דיסתפר ביום ה' היינו משום דאינו יכול להסתפר ביום מילה עצמו וכיון שצריך להקדים הותר ביום ה' משום טורח שבת משא"כ היכא דיכול להסתפר ביום המילה מבלי שידחה איסור הספירה וכן מ"ש החכ"ש בט' הפר"ח גבי ר"ח משום דרבו האוסרים היינו דאל"כ היה שרי היכא דל"מ לגלח ביומו והמ"ל דהפר"ח מיירי היכא דמצי לגלח ביומו רק דמ"מ אם יכול להסתפר מקודם טפי עדיף כגון בר"ח דנכון טפי שלא לגלח ע"פ צואת הר"י החסיד (ומ"ש ה' עיקרי הד"ט סי' כ"א אות ט' בשם הפח"י מע' עומר כת"י דבעלי ברית יסתפרו דוקא ביום המילה ולא ביום שלפניו אם לא שחל המילה ביום א' שאז מסתפרים בע"ש ע"ש ט"ס הוא וצ"ל שחל המילה ביום ז' והוא העתיק מל' השכנה"ג אות ח' וכן הוא בפחד יצחק גופיה הנד"מ) אבל מל' ההגה שתלה הט' לכבוד שבת משמע שהוא מתיר בכל ענין גם בלא יום אידם וכ"כ הא"ר סק"ט בדעת ההגה. וכ"נ שכן דעת מהריק"ש בערך לחם ובשו"ת אהלי יעקב סי' צ"ח שכ' דביום ו' יש להתיר דעשה דד"ק עדיף דכתיב וקראת לשבת עונג וכיון דביום א' יסתפר מוטב שיסתפר ביום ו' לכבוד שבת ע"ש אשר מזה נר' דעיקר טעמו הוא משום כבוד שבת ולא משום יום אידם ועוד דהא ה' ז"ל מכון שבתו בעיר מצרים שיושביה ישמעאלים שאין יום אידם ביום א' ואי קאי למדינות אשכנז ערי הנוצרים שיום אידם ביום א' הי"ל לבאר גם בשו"ת הלק"ט חלק ראשון סי' ל"ג נראה שהבין דט' משום כבוד שבת שנשאל במילה ביום א' והוא ל"ג לעומר אם יכול להסתפר ביום ו' לדידן דאין מגלחין אלא בל"ד והשיב דק"ו הוא אם לאשכנזים כשחל ל"ג ביום א' מגלחי' מע"ש כשחל מילה מבעיא ע"ש וכונתו נר' דאתי עלה מצד חשיבות יום המילה על יום ל"ג ומה דנקט בנדונו דיום א' שהוא מילה הוא ל"ג נר' דא"ז עיקר ההיתר ולא נקט באופן זה אלא לאשמעי' אגב אורחיה דמצד יום ל"ג עצמו אין להתיר אבל למאי דאתי עלה ה' ז"ל בק"ו ה"ה בשאר ימי העומר דיש להתיר כשהמילה ביום א' לגלח ביום ו' והשתא א"א דט' דל"ג משום יום אידם האי ק"ו פריכא הוא ודוח"ל דהוא ז"ל נמי קאי למקום שמגלחים נוצרים שיום אידם הוא יום א' דא"כ הי"ל לבאר כיון דיושבי מקומו ישמעלים וכאמור וכן הבין הי"א בדעת הלק"ט שכ' עליו דלהשכנה"ג אין להקל והיינו מדלא התיר בר"ח אייר שחל ביום א' אלא להנוהגי' שלא לגלח ביום ר"ח וכנז"ל ואף דמזה אי"ר כ"כ די"לח בין ר"ח אייר דרבו בו האוסרי' ליום המילה וכמ"ש החכ"ש שהזכיר ה' המח' ז"ל ע"ש מ"מ ממה שדחה השיירי מההיא דההגה דהתם הט' משום שהוא יום אידם מש' דבלא יום אידם אין להתיר גם ביום ל"ג ועוד דנסתר בזה הק"ו שכ' הלק"ט ולכאו' י"ל דמה שהתיר הלק"ט בנדונו הוא משו' שהוא ל"ג דגם להספרדי' דאזלי בשי' מרן דדוקא ביום ל"ד מ"מ חזי מיהא לאצטרופי וכה"ג כ' השכנה"ג אות ה' ע"ש ומשום כבוד שניהם מותר להסתפר מע"ש ומ"ש הלק"ט דק"ו הוא ומה ל"ג לאשכנזי' וכו' היינו דמשום ל"ג לחוד מגלחי' מע"ש כ"ש בשחל בו מילה לספרדי' ולעולם במילה לחודה אינו מתיר הלק"ט משום דיכול לצמצם עצמו וכמ"ש ה' אגורה באהלך אמנם במילה עם ל"ג יש להתיר מע"ש דאולי אינו יכול לצמצם עצמו ביום א' וישב מנוול ומעתה ל"פ השכנה"ג והלק"ט ודלא כה' יד אהרן ז"ל וכ"נ קצת מדברי הזכ"ל שהביא דברי האב"א בלי חולק ובסמוך ונראה ה"ד הלק"ט ולא העיר מזה ע"ד האב"א א"ו דמשמ"ל כדכתיבנא דלא התיר הלק"ט אלא משום שהוא ג"ך יום ל"ג מיהו הנר' עיקר בכונתו כמ"ש תחלה דעיקר הק"ו הוא משום עדיפות יום המילה על יום ל"ג דאי משום דהתם חדא והכא תרתי מלבד דה"ל לבאר דבריו עוד בה דע"ך משמ"ל בט' ההגה משום כבוד שבת דאי משום שהוא יום אידם אכתי ליכא למילף מילה עם ל"ג מל"ג לאשכנזי' דש"ה דא"א במציאות לגלח אבל היכא דאפ' לגלח ביום א' מנ"ל דשרי לגלח בע"ש וכיון דלה' א"ר (בדעת ההגה) ולמהריקז"ש ולהלק"ט מפני כבוד השבת מותר גם בלא יום אידם הגם די"ח ע"ז מ"מ קי"ל ה' כדברי המקיל באבל ואפ' דגם הזכ"ל שהביא מקודם דברי האב"א ושוב הביא דברי הלק"ט ולא העיר ע"ז היינו משום שהוא ז"ל לא נתכוון לאסיפה בעלמא ועוד דכיון דהביא דברי הי"א שכ' דכפ"ד השכנה"ג אין להתיר לא חש להעיר מדברי האב"א שחולק ג"כ גם במ"א הוכחנו בעניו' מדברי מהרי"ו מקור ד"ז דעיקר ההיתר אינו אלא משום כבוד שבת ואכמ"ל ועוד די"ל דגם השכנה"ג לא אסר אלא בר"ח ל"כ במילה דעדיפא מדאשכחן דמרן כ' על הנוהגי' לגלח בר"ח אייר דטעות הוא בידם ואפ"ה ביום המילה דעת הלק"ט והשכנה"ג ורבני ספרד להקל:
והגם דיש בנ"ד ס"ס להחמיר דשמא כמהרי"ל ודעמיה דאין להתיר לגלח בע"ש בל"ג שחל יום א' וכ"ה דעת הא"ר סק"ט ואת"ל כהחולקי' שמא כהלבוש והשכנה"ג דהט' הוא משום דל"ש ספרי' שהוא יום אידם וא"כ היכא דשכיחי ספרי' ויכול לצמצם עצמו אין להתיר וע' לה' בן אברהם סי' ל' דדעת הרבה פוסקים דגם במילי דרבנן אי איכא ס"ס להחמיר אסור ע"ש מ"מ כיון דקי"ל ה' כדברי המקיל באבל נראה דיש להתיר אפי' היכא דאיכא ס"ס להחמיר וכן צידד ה' תפארת בחורים ז"ל בחי' למס' מו"ק דכ"ד ע"ב בתוד"ה דר"א לפמ"ש הגו"ר י"ד כלל ה' סי' יו"ד דמאי דקי"ל ה' כדברי המקל באבל הוא אפי' ביחיד נג"ר וכ' הרשב"א בסי' ת"ז דס"ס הוא מדין רובא ע"ש וע' בס' שיורי טהרה מע' א' אות ע"ה שכ"ד רוה"ף דאפי' ביחיד נג"ר אמרי' הל' כדה"מ בהבל והגם די"ל דס"ס עדיף מרוב ע' להב"א סי' כ"ב מ' לא גרע מיחיד נג"ר דהוי רק מיעוטא דמיעוטא ואזלי' לקולא ותו דכיון דבלא"ה יש מתירין באי' דרבנן גם היכא דאיכא ס"ס להחמיר (ועמ"ש בהג' לס' בן פרת יוסף למוהרי"ב זצ"ל מע' הע' ע"ש) י"ל דבכה"ג כ"ע מודו וכ"ש בנ"ד דהוי אבלות ישנה (ועמ"ש לקמן סי' כ"ד) וכה"ג כ' העה"ש סי' ת"ד אות ג' וביו"ד סי' ס"ט אות כ"ח דאיסור תחומין שאני ע"ש:
איברא דלפמ"ש השכנה"ג לחלק עוד גבי ר"ח אייר שחל ביום א' דל"ד לל"ג שנפסק האבלות מכל וכל ל"כ בר"ח שאחר ר"ח חוזר האבלות למקומו ע"ש ה"נ י"ל דגם להפוס' הסו' דמשום כבוד שבת התירו ולא משום יום אידם ה"ד בל"ג דעדיף טפי דמשם ואילך נפסק האבלות ל"כ במילה ואע"ג דהשכנה"ג כ' אח"ז דמ"מ ל"ג ל"ד לרגל וכו' היינו לישב דעת האוסרי' לגלח מע"ש כשחל ל"ג ביום א' אבל מ"מ יש סברא לומר דלא התירו רק בל"ג שנפסק האבלות משם ואילך והגם די"ל דל"כ כן השכנה"ג אלא משום שהוא סובר דהמתירים להסתפר ביום ל"ג הוא משום דיום ל"ג אינו מן המנין וגם בלילה מותר וכיון דמתחלת ליל ל"ג נפסק האבלות מותר להסתפר בע"ש ל"כ לדעת הב"ח והמ"א סק"ה דט' דל"ג מותר הוא משום דמקצת היום ככלו אבל בלילה עצמו אסור א"כ ליכ"ל דבע"ש נפסק האבלות דאכתי אסור בליל מו"ש וכה"ג כ' בתשו' הנובי"ק א"ח סי' כ"ח ע"ש מ"מ י"ל כיון דמל"ג ואילך נפסק האבלות עדיף טפי ממילה גם דבמ"ש אסור ועוד דמ"מ אין שום הוכחה להתיר בנ"ד דאי מדברי הב"ח והמ"א דס"ל דליל ל"ג אסור ואפ"ה התיר ההגה לגלח מע"ש וה"ה במילה איכ"ל דהם סוברי' כהלבוש והשכנה"ג בט' ההגה שהוא משום יום אידם ומדברי הא"ר ומהריק"ש והלק"ט דס"ל דההתר הוא משום כבו"ש נמי אי"ר די"ל דלא ס"ל כהב"ח והמג"א אלא כהשכנה"ג דגם בליל ל"ג מותר וכ"כ הא"ר סק"ז וא"כ אכתי י"ל דשאני ל"ג שנפסק האבלות אלא דבדעת מהריק"ש ליכ"ל הכי דבתרו' אהל"י סי' צ"ח נתן ג' טעמים למנהג העולם שמסתפרים בל"ג ובערך לחם כ' ט' הא' והג' הנז' באהל"י והנה לט' הא' והב' שכ' שם אסור להסתפר בליל ל"ג ולא שרי אלא ביום דוקא ולט' הג' מותר אפי' בלילה ע"ש וע"כ שהמנהג שהביא אינם מסתפרים בלילה דאל"כ מה יועילו הט' הא' והב' והגם דלט' הג' יהיה מותר להסתפר בלילה וא"כ ק' איך העולם אינם מסתפרים בלילה י"ל דהעולם לא סמכו להתיר אלא ביום דאיכא כל הנך טעמי גם מדברי הלק"ט נר' דלא ס"ל כמ"ש השכנה"ג להקל בל"ג משום דנפסק האבלות דאל"כ איך יליף מילה מק"ו דל"ג לאשכנזי' הא י"ל דש"ה שנפסק האבלות משם ואילך ל"כ מילה ביום ל"ג לספרדי' דבליל ל"ד אסור א"ו דמה שנפסק האבלות ל"ח עדיפות וכמ"ש השכנה"ג ז"ל ע"ש וא"ל דס"ל להלק"ט דבליל ל"ג לאשכנזי' אסור לגלח וא"כ אין לדחות דש"ה שנפסק האבלות וכמש"ל דכבר כתבנו דאף אם בליל ל"ג אסור אכתי י"ל דש"ה שנפסק האבלות ועוד דא"כ נילף מדברי מהריק"ש דלי"ל הך חילוקא דהשכנה"ג דהא התיר לגלח בע"ש כשחל ל"ג אע"ג דס"ל דאסור להסתפר בליל ל"ג ומינה למילה ביום א' ועוד דמדברי ה' יד אהרן שכ' עליו דלהשכנה"ג אין לגלח משמע דסובר דמתיר אף בלא ל"ג כלל וכנז"ל גם מדברי השכנה"ג גופיה מוכח דהך מילתא דשאני ל"ג שנפסק האבלות אינה עיקר דהא התיר לגלח בע"ש אם ר"ח אייר חל ביום א' למי שנוהג כר"י החסיד שלא להסתפר בר"ח אע"ג דבר"ח לא נפסק האבלות וא"כ מינה נמי למילה ביום א' אע"ג דלא נפסק האבלות ואם משום דיכול לצמצם עצמו ולגלח ביום א' כמ"ש האב"א כבר כתבנו דכמה פוסקים מתירים להסתפר בע"ש לכבוד שבת גם דיכול להסתפר ביום א' וקי"ל הל' כדה"מ באבל ולמי שחושש לצואת ריה"ח שלא להסתפר בר"ח א"ץ לכ' ז דבפשי' יש להתיר בנדון ה"ה ז"ל גם לד' השכנה"ג:
אמנם מ"ש ה"ה ז"ל דשרי להסתפר ערב המילה הן אמת שכ"ד הפר"ח והח"י והא"ר והי"א והמאמ"ר והאב"א וכ"נ דעת השו"ג וה' מכשירי מילה פ"י אות כ"ח ע"ש וע' להתוס' בתענית דכ"ט ע"ב דהיכא דחל ט"ב בה' בשבת מותר לספר ולכבס בט"ב עצמו מחצות ואילך מפני טורח השבת ע"ש ומזה למד הפר"ח לדינו ואף דהתם לא קי"ל כותייהו ס"ל דבאבלות כזו סמכי' עליה' וא"ש מ"ש הפמ"ג על הפר"ח דמנ"ל הא וע' להאב"א ולהשכנה"ג מיהו ע' להע"ש שנמשך אחר השכנה"ג דדוק' ביום המיל' ולא מבערב גם ה' עיקרי הד"ט סי' כ"א אות ט' כ' בשם הפח"י ע' עומר כהשכנה"ג (וכנר' דדבריו שם הם העתק מהשכנה"ג) עו"כ בשמו ע' מוהל בשם הרמ"ז דמה שמצינו בשם מנהגי הרא"ט שמהר"ל נסתפר ביום שלפני המילה ה"ד לדידהו שמלין בבהנ"ן מיד אחר תפלת שחרית שאין לו פנאי לגלח ביום המילה עצמו ואף זה דוקא קרוב לתפלת הערב ולא קודם (וכ"כ המאמ"ר ע"ש) ושכן הסכים ה' גור אריה הלוי אף דמתחלה היה דעתו להקל ע"ש וכ"כ האגב"א ז"ל בט' המתירים להסתפר מבערב ואפ' דמה שאסרו השכנה"ג והע"ש היינו דבמקומם אין נוהגים למול תכף אחר תפלת שחרית וניחא מה שתמהו האחרוני' ע"ד ממ"ש הד"מ להדיא דגם בערב יום המילה מותר והגם דמדברי המאמ"ר ז"ל נר' דט' ההתיר מבערב משום דבערב יש קצת שמחה וכו' ע"ש היינו דאל"ך היינו אומרים שיצמצם עצמו למול בבקר וכמ"ש האגב"א בחל המילה ביום א' אף דבערב יום המילה התיר ע"ש וצ"ל דדוקא משום דאיכא קצת שמחה ומן האמור ניחא דברי ה' בית עובד בדינים השייכי' לסנדק אות י"ט שנגרר אחר דברי הפת"י בשם הרמ"ז דאין להסתפר ביום שלפני המילה אפי' סמוך לערב ע"ש ולא זכר דעת כל האחרונים הנז"ל די"ל דכל האחרונים המתירים היינו משום דבמקומם נהגו למול מיד אחר תפלת שחרית וא"י להסתפר קודם המילה ולכך מותר להסתכר מבערב אבל במקומות שאין נוהגי' למול תכף אחר תפלת שחרי' באופן דיכול להסתפר קודם המילה י"ל דכ"ע מודו דאסור ובמ"א הוכחנו עוד חילוק זה:
מיהו פה עירנו אי ג'רבה יע"א מעולם לא שמענו שמסתפרים בימי הספירה לכבוד המילה ופשוט שהמנהג יסודתו בהררי קדש רבינו האר"י ז"ל כמ"ש החיד"א במו"ב סי' ח' והזכ"ל מע' עומר בשם החמ"י והשע"ת סי' תצ"ג סק"ח וכ"ה מנהג ארג'יל כמ"ש ה' בית יהודה במנהגי' ע"ש וכ"כ מו"ה בס' ויען משה א"ח סי' ע' דלא ראינו לבעל הברית דמגלח בימי העומר דנר' מסתמא דנהוג כמ"ש רבינו האר"י ז"ל ואירע מילה ושאלו ומנעום וכן להבא אם יארע מילה אין להקל ע"ש וא"ך יש לתמוה על ההמ"ח ז"ל שהתיר בזה כיון דאתריה דמר גאבס יע"א היא נגררת אחר מנהגי עירינו אי ג'רבה יע"א וכנז"ל בהגה הקודם ע"ש ואולי דה"ה ז"ל עוד לא ידע מזה או דידע ברור דבפרט זה המנהג קבוע שלא כמנהג עירינו פה]: