אוהב משפט חלק א· רבי פראג'י אלוש
סימן כא
[זאת
מצאנו בין כתבי ה"ה ז"ל תשובה ממורינו הרה"ג הראב"ד מקודש בעוב"י תונס יע"א כמה"ר רבי ישראל זיתון זצוק"ל וזיע"א לה' המח' זצ"ל ותחלתה שייך לחלק אה"ע והעתקנו פה רק סוף התשובה השייך לחלק או"ח ופסקו של ה"ה זצ"ל עצמו לא נמצא]:
אודות הסו'כר נבא'ת אשר עלה בדעת רו"מ לדונו בשריפה יסלח צדיק תחלת כל לפי השמועה לא יש בו שום תערובת ואנן בדידן כל מין סו'כר אוכלין רק מה שנזהרין לאכול הקאל'ב או הטואב'ע הבאים במעטפות הוא מפני חשש השקין אולי היה בהם סלת או פרינ'ה ולא עוד ואת"ל יש חשש בזה יעיין רו"מ לה' חק יעקב וה' א"ר בסי' תס"ז על דברי מור"ם [ס"ח] בענין הסו'כר שהתירו אפי' באכילה משום שמחת יו"ט או הכס"מ יע"ש ובכן אין אנו נוהגין להחמיר בו כלל (וכו' וחתים) הצעיר ישראל זיתון ס"ט א"ה לכאורה צ"ע במה שהביא מה' ח"י והא"ר דשם בח"י מבואר דלא התיר אלא אם עבר ושהה או שנתערב ואיכא הפס"מ או שמחי"ט אבל בלא תערובת לא התיר במקום הפס"מ או שמחי"ט. גם הא"ר שכ' להתיר במקום הפסד היינו בעבר ושהה וכמ"ש וז"ל לכן ראוי להחמיר שלא להשהותו לכת' ובדיעבד למוכרו לכותי ובהפסד אפי' לאכילה ע"ש וקאי אדיעבד עבד דא"ן למוכרו אם יש לו הפסד דאל"ך הי"ל לאשמעי' רבותא דשרי לאכלו אפי' בפסח. ונר' דכונת מוה"ר זצ"ל דאף את"ל דיש חשש מ"מ כיון דאם נתערב ואיכא הפס"מ או שמי"ט וכן אם עבר ושהה ואיכא הפס"מ התירו הח"י והא"ר אפי' באכילה נר' דס"ל דאין חשש לענין דינא ע"ד מ"ש ה' תורת חטאת בהקדמתו ע"ש ובצירוף דלפי השמועה אין בו חשש תערובת לכן לא נהגו בו להחמיר. והנה בעיקר דברי ההגה ע' להשכנה"ג שאחר שהאריך לישב דעת ההגה כ' דכ"ז למנהג האשכנזים אבל הספרדים נוהגים בו היתר אפי' לאכילה דסוברים דאומן לא מרע נפשיה לערב ע"ש וכ"ן דעת הפר"ח ע"ש וכ"כ ה' זרע אמת א"ח סי' ס"ב דהספרדים נוהגים בו היתר ע"ש וכ"כ הברכ"י סי' תס"ז אות ג' בשם מהר"י זיין דבויניציא ומצרים העידו שאין בו תערובת קמח כלל אך נודע כי האומנים טובלים פתם ביערת הדבש והוא רותח לכן יר"ש יזהר דלמ"ד חו"נ אסור ע"ש משמע דלמ"ד אינו חיונ אין לאסור ועמ"ש בעניו' לעיל בסי' הקודם במנהג עירינו אי ג'רבה יע"א בפרט זה. ובלא"ה ע' לה' ז"ל בס' מחב"ר שם אות ה' שכ' דחשש זה דוקא במקומו' שהם ערביים בערי אדום ליתנהו להני חששות ע"ש וא"כ בסו'כר הבא מערי אדום אין שום חשש גם ה' בני חיי ז"ל כ' ששמע מאומנים בקיאים דכשמערבין בו נעשה כמו כדור בשולי הקדרה וא"ך אנן חזינן בסו' של וינצי'א ומצרים שמבשלים אותו ולא נעשה כדור וא"כ אין חשש לעירוב ושאין לבו נוקפו באכילת הסו'כר וההגה ומהרי"ל (כצ"ל) לא שמיע להו זה ע"ש וע' עוד בשאלת יעב"ץ ח"ב סי' ס"ה וקכ"ו והנוב"י קמא סי' כ"ג ומשם באר"ה והגם דהחת"ס סי' קל"ה הצ"ע על הברכ"י הנז"ל דבודאי ישארו פירורין בעין שיפלו על הסו'כר מהפועלי' העוברי' ושבים עש"ב כבר בא חכם השד"ח מע' חו"מ סי' ג' אות י"ט שתי' דלשעת עשייתה כשהיא רותחת הוא דאיכא למיחש לפירורין ואז מחמת דקותן ורתיחת היורה ימסו כמו מים ויתבטלו ואין לאסור אלא למ"ד חו"ן ובמקום שאין מטבילין פתן משום מנקיותא שרי אף ליר"ש ואם אחר שנעשית הסו'כר לחתיכות אחר שכבר ניתנה בדפוסין אם יפלו איזה פירורין אינם מתדבקין ומתגלגלין ונופלין ואף דמהר"ם שי"ק סי' רמ"ז והביאו השד"ח שם פי' כונת הברכ"י דלא התיר אלא למכור לנכרי חוץ מדמי חמץ שבו ומשום דחו"ן אסר אף בזה ע"ש מ"מ לע"ד פשט דברי הברכ"י אינם כן אלא דאף לאכילה קאמר ולכ"ן עיקר כתי' השד"ח וכבר כ' דה' בני חיי כ' בהדיא דאין לבו נוקפו באכילת הסוכר גם השא"י והנוב"י הנז"ל לא זכרו מחשש פירורין וכ"כ השד"ח אח"ז בשם ה' בית מאיר שהעיד מפי אנשים כשרים דבהו"ט צוק"ר אין שום חשש לא לתערובת קמח ולא לפירורי לחם ולולי שנהגו איסור היה מתיר אלא דבאמת המנהג הוא בטעות דבדורות שלפניהם לא היו בקיאים עש"ב:
אבל ראינו לה' מוהר"מז בויען מושה אות מ' שכ' שראה בכי"הק לרבו זצ"ל דכונת הברכ"י להתיר ע"י בדיקה שנותנים במים ונמס ולא ישאר בו שו"ד וע"ד מ"ש הב"יה במנהגי ארג'יל אות ה' ע"ש ואין לו' דא"כ מה צורך לעדות שאין בו תערובת די"ל דבל"ז אין לסמוך על הבדיקה וכמו שצ"ל לדעת האוסרים וכ"כ מוהרמ"ז בסה"ק ביד משה שבס"ס מעב"ד ע"ש והגם דפשט דברי הברכ"י ל"מ כן מ"מ כבר כ' מוהרמ"ז שם בויע"מ שכן המנהג מקודם פה אי ג'רבה שמשימים אותו במים בכלי זכוכית לילה א' או יותר ואם ימס הכל ולא ישאר פסולת כקמח מוכרים ממנו וע' בספרו שפתי צדיק דיני יום י"ד אות ט"ז ע"ש ולפ"ז יש לנהוג כן גם בעיר גאבס אתריה דה"ה ז"ל וכמ"ש מוה"ר נר ישראל זצ"ל בתשו' לה"ה ז"ל (ע' בחלק אה"ע) דעיר גאבס נגררת במנהגיה אחר ג'רבה ע"ש וכן ראינו בכיה"ק למורינו הרה"ג סבא דמשפטים מוהרש"ך זצ"ל בעל ברכת ה' וזולתו שכ' דמסתמא עי"ת גאבס יע"א נגררת אחר עירנו אי ג'רבה יע"א כנודע ממנהג הטרפיות וכ' עוד דדייני גאבס הקודמים הולכים בעקבות חכמי דור ודור אשר בעירנו הלזו כי הם תלמידי תלמידיהם. ומ"מ נראה לו' דכ"ז בסו'כר שאין הכשרו ברור משא"ך אם ידוע שבא מערי אדום כיון שכ' הברכ"י דליתנהו להני חששות ע"ש א"ץ לבדיקה זו ואין לחוש בזה למנהג דלא נהגו אלא מפני החשש ובזה אין שום חשש ואף את"ל דגם בזה בפרטות נהגו כן מ"מ הו"ל מנהג בטעות וכמש"ל משם ה' בית מאיר וכ"ן מדברי מוה"ר עטרת ישראל בתשו' הלזו שכ' דכל מיני סו'כר אוכלין משמע דאין מחזיקים בו תערובת ואלו בס' מגן דוד למהר"ם ג' (מחו"ר עוב"י תונס יע"א) בסי' ב' כ' דבסו'כר מחזיקין שמערבין בו קמח או סלת ע"ש וע"ך דבזה"ז חזר ונתברר הדבר שאין בו חשש וע"ך הותר. אבל באותו שהוא דק כקמח הא ודאי שאין מועיל בו חזקה דהתגרים והסוחרים מערבים בו ע' להשכנה"ג והאחרונים ז"ל וב"כ בהדיא ה' עיקרי הד"ט סי' ח"י אות ל"ב ע"ש ומ"מ מהני בדיקה זו שיתנו במים כמו שכן הוא המנהג מקדם וכנז"ל. האמנם הבא בשקין נר' דקשה לסמוך על הבדיקה דאולי שהיה בהם קמח או סלת וכמ"ש מוה"ר זצ"ל ושמא באותו המעט לא נדבק ואיך נתיר כל השק ואם נבדוק הסו'כר שמן הצדדים יש לחוש שהורקו מכלי אל כלי ובשק זה לא היה חמץ ועוד דאולי הוא חשש מצוי שהיה בשקים קמח או סלת ויש מקום לו' דלא נהגו לסמוך על הבדיקה בכה"ג כיון דעיקר ההיתר אינו אלא מצד המנהג וכנז"ל אלא דלפי המסופר דגם בסו'כר הבא בשקים בודקים אותו ומ"מ רוב אנשי עירנו כמעט נזהרים שלא לאכול רק הסו'כר טואב"ע או קואל"ב הבאין במעטפות ולפי עדותו של הרה"ג מו"ה נר ישראל זצ"ל בטוחים שאין בו שום חשש וע' בס' למודי ה' הנד"מ דיני דברים המחמיצין אות י"ב ולמהר"א כ' בס' לקט הקציר כ"י ה' פסח סי' קע"ב]: