אור ברסלב

אוהב משפט חלק א· רבי פראג'י אלוש

סימן יח

סימן יז

נשאלתי בקמח שבא מעוב"י תונס יע"א בעדות ראש הרבנים מהר"א זרח נר"ו שהוא כשר לפסח וקו"פ מצאו בשק א' קורט בצק דבוק בשק והיה קשה כאבן וכשאדם ממעכו בין אצבעותיו היה מתפרך ממנו כקורטי הקמח ובשק אחר מצאו ד' חתיכות דבוקות בשק ונטלו את הבצק עם מעט מהקמח סביביו מה הדין בזה:

תשובה נ"ל דינהלו הקמח הנ"ל פעם ושתים בנחת ואם לא נמצא שו"ד יש להתיר שיאפו הכל קו"ף ואף דכ' מרן בסי' תס"ו ס"ד דאם נתיבש' הלחלוחית ל"מ רקוד דמפרך ומתערב וכו' כבר כ' הט"ז סק"ד דתקון הא' שיאחז מקום המלוחלח מהני אפי' ביבש והסכים לזה הח"י וע' להבה"ט סקי"ב וה"ה בנ"ד שמיד שמצאו הבצק הדבוק נטלוהו עם מעט מהקמח ה"ל כדין אוחז מקום המלוחלח ועוד דהגו"ר כלל ד' סי' יו"ד כ' בדעת מרן שכ' דאסור לאכלו בפסח שזה דוקא כשמנהלו תוך הפסח אבל כשנתיבש ומנהלו קו"פ מתבטל ואינו חו"נ ומותר בפסח ע"ש וא"כ הכא שנהלו קו"פ שרי ואף לפמ"ש המ"א והח"י ה"ד הבה"ט סקי"ב דהכא ה"ט משום דפירורין אין מתערבין יפה ע"ש מ"מ בנ"ד שהבצק היה דבוק וקשה להעבירו מהשק כ"א בכח ועוד בה דכשבאו למעכו בין האצבעות היה מתפרך כקמח נמצא דאיכא ס"ס שמא לא נתפרך ממנו כלום לתוך הקמח ואף את"ל שנתפרך ממנו י"ל שנתפרך כקמח באופן שמתערב יפה יפה ולא אסר מרן אלא היכא שידוע שישארו שם פירורין ועמ"ש עוד הפר"ח דמרן נמשך אחר ל' המרדכי ובזמנו היו רגילים לאפות דבר יום ביומו ע"ש ולפ"ד בנ"ד שאופין קו"פ שרי בפסח:

ושו"ר שד"ז במחלוקת שנוי ע' להזל"א ח"א ה' פסח סי' תס"ו שכ' דה' פרח שושן חולק על תשו' הגו"ר הנז' ומסיק דלכתחלה או בהפסד מועט ושלא בשה"ד אסור לאפותו קו"פ וכו' ובשה"ד והפסמ"ר יאפנו קודם ויזהר מאד שלא יעשה ממנו תבשיל וכו' ע"ש וס' פר"ש אינו מצוי אצלי לראות ד"ק וע' להגאון ה' שדי חמד זצוק"ל מע' חו"מ סי' י"א אות ב' שהביא משם ה' חכמה ומוסר שכ' ברקד הקמח בנפה של כל השנה דמותר בדעבד למ"ד דאינו חו"נ ויכול לאפות ולבשל מקמח זה וציין החו"מ להגו"ר והפר"ש וע"ז תמה השד"ח מדברי הש"ת סי' תנ"א סק"ג במ"ש משמם ע"ש והרואה בעצם דברי הגו"ר יראה דהוא ז"ל מתיר מדינא אלא שהמורים דעתם להחמיר לפי שבמצרים אינם בני תורה וה' ז"ל דחה דבריהם ע"ש וצ"ל דט"ס נפל בדברי הש"ת ועוד האריך השד"ח באות ג' בענין אם נפל מים ונתלחלח השק ונתיבש קו"פ והביא כמה סברות וסו"ד כ' בשם ה' דברי מרדכי בנמצא בצק יבש בעת הרקוד שיש להקל ע"י רקוד שנית באופן שתזהר שלא תכניס ידה לתוך הקמח למעך בקמח אלא שנתנענע הנפה בלבד ואם נאפה ע"י רקוד הא' שלא נזהרו כנז' מסיק להקל במקום הפסד בנאפה ק"פ ושכן ראה לה' מגן האלף שכ' שכל שאינו רק חשש חימוץ אין להחמיר ולהפסיד ממון ישראל ויש לסמוך על הרקוד בכל אופן וכיון שכן דעת הרבה גדולים ודאי דאין להחמיר כלל רק שלא לצאת בה ידי מצת מצוה בב' הלילות ע"ש וה"ה בנ"ד שיש לסמוך ולהתיר ע"י רקוד ומהיות טוב יש לרקד ב"פ בנחת. ומה שהחמיר ה' ז"ל שלא לצאת י"ח למצת מצוה נ"ל דז"ד למי שאפ' לו ל"כ מי שאין ידו משגת שפיר יוצא דלא גרע ממים שלא לנו דאף דבשאר ימים אסור ללוש לכתחלה מ"מ מקילי' למצת מצוה במקום דלא אפ' שלא יבטל מ"ע וכדאי הם המתירים לסמוך עליהם וע' להט"ז סי' תנ"ה סק"ו ע"ש וכ"ש בנ"ד שלא אסרו בשאר ימים וק"ו דאין להחמיר למצת מצוה:

ודרך אגב ק"ל על הח"י שם שכ' ע"ד ההגה שכ' דבלא דחק יש להתיר אם עבר בשוגג ולש במים שלא לנו דמ"מ אין ליקח אותם למצת מצוה וציין להטור ע"ש דהרואה להטור יראה למתיר במים שלא לנו בדעבד ואפי' לכתחלה אי ליכא אחריני ושלזה הסכים הרא"ש ומ"ש אח"ז וא"א הסכים לפרש"י לאסרו אפי' שוגג ואפי' באכילה ע"ש היינו בחמין וחמי חמה לאפוקי במים שלא לנו וכמ"ש בב"י וכ"ה ג"כ דעת מרן להתיר ע"ש ובש"ע וצ"ע. העולה לדינא לנ"ד דכיון דיש הרבה מקילין ע"י רקוד יש לסמוך עליהם למי שאין ידו משגת אף למצת מצוה אלא שיזהר לרקד בנחת וצ"י י"מ אמן. (א"ה מ"ש ה"ה ז"ל להתיר משום דהוי כמו שאוחז במקום המלוחלח נר' דזה יתכן דוקא אם הרגישו בבצק קודם שהוריקו השק אבל אם לא הרגישו אלא אחר שהוריקו השק יש לחוש שנפרך ונתערב בעת ההורקה לדעת כמה פוסקים דמפרך גם בלא ריקוד (וע' מש"ל בסי' הקודם) ומ"מ לדינא נלע"ד להתיר ע"י שירקד ויאפה הכל ק"פ כדעת הגו"ר דלא אסר מרן אלא כשמנהלו בתוך הפסח וכ"ה לדעת הפר"ח שהביא ה"ה ז"ל דמרן נמשך אחר ל' המרדכי שאופין דבר יום ביומו גם הלבוש משמע דמפ' דברי מרן כשלא היה ס' נגד המלוחלח וכ"ה ד' הב"ד ז"ל א"ח סי' קצ"ח וסי' רל"א ושם ס"ס רל"א כ' שכן שמע משם מהריק"ו וכן מסקנת המאמ"ר בסי' תנ"ג ע"ש וכ"נ שכ"ד הרדב"ז ח"ה סי' ב"א ק"ך והובא להברכ"י סי' תמ"ז אות כ' בנדונו שכ' דלהסוברים דאינו חו"נ יש להתיר ע"ש נמצא דלכל הני רבוותא כשאופהו קו"ף מתבטל בס' ומרן מיירי באופה תוך הפסח או באין ס' ואף דהמ"א ודעמיה תי' דברי מרן שחושש לפרורין בעין שאינם מתבטלים כבר כ' השד"ח ס"ס י"א בשם הגאון שאלת שלום מה"ת ס"ס ט"ז דעיקר חששת פירור דק אחר הריקוד היא חומרא יתירה ומלבד זה נר' דאף אם נכנס פירור דק יבש בנקבי הנפה כשבא למים אח"כ מתלחלח ושב לעפרו ומתעצם עם העיסה ובטל בס' ויותר כדין לח בלח ע"ש ולפ"ז י"ל דכל הנך רביותא דמפרשי טעמיה דמרן משום חשש פירורין מודו בשאופהו קו"פ דבטל ע"י הלישה ולא אסר מרן אלא כשאופהו תוך הפסח דאינו מתבטל בעודו קמח משום חשש פירורין וכן ראינו לה' חקת הפסח ז"ל סי' תמ"ז סק"ג ע"ש גם ראינו לה' חיים מדבר ז"ל סי' תס"ו ס"ד שכ' דבנאפה ק"פ לכ"ע שרי למ"ד דאחו"נ ואף לעשות מהם תבשיל תוך הפסח ושכן מורים ובאים למעשה וכ' שם ג"כ דאף ללוש במ"פ ש"ד דלא אסרו הפוס' אלא בנתיבשו המ"פ ולא בנתיבשו המים ועוד דל"ח אלא לאותו חלק דוקא ובטל בשאר כדין לח בלח למאי דל"ח משום פירורין עש"ב וכ"ש בנ"ד שהבצק היה דבוק וקשה להעבירו מהשק כ"א בכח דבכה"ג י"ל דלכ"ע אין מקום לחוש לפירורין דמסתמא לא נתפרך ע"י רקוד בעלמא וכ"ש מאליו ואף דכשדוחקו בין אצבעותיו הוא נפרך מ"מ י"ל דע"י רקוד בעלמא אינו נדחק כמו ע"י האצבעות ועוד דכיון דכשדוחקי בין אצבעותיו נפרך דק כקמח אף אם ניחוש שמא ע"י הרקוד ג"כ מתפרך מהיכ"ת לחוש שמא נעשה פירורין דלית לן למימר אלא שנתפרך דק כקמח ונתערב ונתבטל קו"פ והגם די"ל דל"ד למיעוך בין אצבעותיו דהתם מרוב הדוחק נעשה דק כקמח מ"מ לא יהא אלא ס' שקול ויש לעשות ס"ס כמ"ש ה"ה ז"ל וע' לה' דבר משה ס"ס ל' ד"ה לכן שכ' דדוקא כשנפל מים על קמח ולא נלוש ביד שאינו מתקשה יפה ולפיכך בשעת רקוד מפריך ומתערב עם השאר אבל היכא שהוא קשה כאבן ואם בא לערבו בידו אינו נפרך היכי ס"ד, דע"י רקוד מפריך עש"ב ואף דהכא לא הגיע לשיעור זה שהרי נפרך ביד מ"מ נר' דאין העיקר תלוי בזה אלא באומדנות אם נפרך ע"י רקוד בעלמא והדב"מ לרווחא דמילתא הוא דכ"כ דאינו נפרך ביד:

ומט"ז אין להשיב על הס"ס שכ' ה"ה ז"ל דכיון דדרכו להתפרך ע"י טלטול השקים ונענועם ממקום למקום ל"ח ס' שמא לא נתפרך ואינו מצטרף לס"ס וכמ"ש ה' נשמת אדם כלל קכ"ו אות ה' ע"ש דבנ"ד כיון שהוא קשה ודבוק בשק אף אם נחוש לפירורין אינו בסוג ס' הרגיל אלא לכל הפחות הוי ס' שקול וכ"נ מדברי הרדב"ז הנז"ל דחשיב ס' גמור שמא לא נתערב וע"כ משום דבנדונו איירי שהוא קשה וע"ד מה שמחלק הדב"מ הנז'. איברא לפמ"ש בש"ע למהר"ש זלמן ז"ל דהגם דנפרך כמו קמח ממש אינו נימוח ומתערב יפה ע"ש א"כ נסתר הך התירא דכתיבנא דאף אם ניחוש שמא נתפרך מ"מ לית לן למימר אלא שנתפרך דק כקמח וגם נסתר הס"ס שכ' ה"ה ז"ל ואולם ריהטת שאר אחרוני' שכ' הך חששא דפירורין משמע דחשו רק לפירורין בעין ויש לסמוך עליה' וכ"ש דעיקר חששא דפירורין בפלוגתא מתניא וגם להחמירן איככא אלא חששא בעלמא וכמש"ל משם השד"ח ז"ל ועוד נר' דסברת מהרש"ז הנז' תלוי במחלוקת הפוס' בסי' תמ"ז בפת שנפל ליין אי מהני סינון ודעת הב"ח והמ"א והח"י דמהני סינון דכיון דיוצא דרך המסננת חשיב לח בלח וכ"ד החה"פ שם אות כ"א ע"ש וה"ה הכא וכ"ר לה' נשמת אדם כלל קכ"ב אות ב' בנדונו שעשה ס"ס כזה דשמא לא נתפרך כלום ואת"ל שנתפרך משהו מ"מ שמא הוא דק כ"כ שיצא דרך המסננת והוי כלח ואחו"נ ע"ש (ועמ"ש בעניו' בסי' הקודם):

והגם דהגו"ר הנז"ל כ' בתחלת דבריו דהמורים הלכה למעשה אסרו קמח שרקדוהו בנפה של חמץ ע"ש ולכאו' ה"ה דיש לאסור לשיטתם ג"כ בנ"ד מ"מ כבר כ' ה"ה ז"ל דהגור עצמו אינו מודה למה שאסרו המורים ועם שאין זה ברור כ"כ בכונתו ואדרבה מלשונו ז"ל שכ' והעולה על רוחנו מט' כלנו היה להתיר אלא שהמורים וגו' משמע קצת לכאו' שאח"כ תזרו בהם ממה שהיה בדעתם להתיר והוא עמהם והסכים לדעת המורים ומה שהאריך לבסוף להתיר אינו אלא לאפוקי ממי שסבר לאסור מדינה אבל אה"נ דלמעשה יש להחמיר וכ"נ שהבין השע"ת שהביא ה"ה ז"ל ע"ש מ"מ יותר נראה בדעתו להתיר לגמרי ושאין מקום לחדש חומרות וגזירו' הסותרות כל מנהגותיהם וכ"מ מדבריו בסוף התשובה ומ"ש והעולה על רוחינו מטעם כולנו היה וגו' אינו לומר דשוב חזר בו אלא קאי אומרו היה אמלת כולנו שהמורים עצמם היה בדעתם להקל כדעת ה' ז"ל אלא דשוב החמירו למעשה אבל ה' ז"ל עודנו בסברתו להתיר לגמרי ומאחר דהו"ל פלוגתא בין הגו"ר ז"ל והמורים אם יש להחמיר או לא אית לן למימר דנוקמיה אדינא ואף את"ל דה' ז"ל מסכים עם המורים לאסור למעשה מלבד די"ל דאין כל המקומות שוין ודוקא במקומו שהיה להם הרבה קולות בעניני חמץ וכמבו' בתשובתו ראו לגדור שלא יפרצו כ"כ באיסור חמץ משא"ך בשאר מקומות וגם המורים עצמם יודו לזה והש"ת שהב"ד הגו"ב שהמורי' אסרו לפי שאינם בני תורה ויבאו לזלזל באיסורין ע"ש הוא משום דנ"מ מזה לאיזה מקומות שאינם בני תורה ג"ך ויש להם איזה קולות או ללמד לבני מצרים עצמה אתריה דהגו"ר ז"ל וע' לה' מנח"י כלל ע"ה אית עוד בה דנר' ברור דדוקא בנדון ה' ז"ל שנהלו הקמח בנפה של חמץ ואירע להם זה פעמים רבות ואם יתירו ה"ל מילתא דתמיהא טובא ולכך חשש שמא יזלזלו באיסור חמץ אבל לעולם בשאר דברים יש להורות למעשה כדעת מרן דאחו"ן (ועמ"ש בהגה' לסי' ך') וכן בנ"ד יש להתיר הקמח שנמצא בו איזה בצק יבש אחר הניהול דלא הוי כלל מילתא דתמיהא וכ"מ ריהטת כל האחרונים דנקטי בפשי' להתיר וכנז"ל ועמ"ש השע"ת גופיה סי' תס"ז סק"ג משם הגו"ר ז"ל ע"ש. ואולם לד' ה' פרח שושן כלל ד' סי' א' הביאו החה"פ סי' תס"ו אות ג' שנמשך אחר מהרימ"ט והכנה"ג ואסר גם הקמח שנתערב בקמח אפי' לאפות אותם ק"ף ורמזו דבריו הזל"א וה' חכמה ומוסר והשע"ת שהזכירם ה"ה ז"ל וה' עיקרי הד"ט סי' י"ח אות ח' ע"ש נר' דה"ה בנ"ד ומ"מ גם ה' ז"ל מודה בהפמ"ר או בשה"ד דיש להתיר לאפותו קו"ף (אם יש ס' ע' להעה"ד) וישליך מעט קודם הלישה ולא יעשה ממנו תבשיל לפסח וכמ"ש משמו העה"ד והשע"ת הנז"ל ע"ש (והזל"א השמיט התנאי שישליך מעט קודם הלישה וס' פר"ש אינו בידינו וצ"ע) ועוד דבעיקר דבריו כבר השיב עליהם החה"פ שם וכ' דל"ך מהרימ"ט והכנה"ג אלא התם שיש פירורין בעין שאינם מתערבים יפה ומשום דחוזר ונ"ט באפיה ובשול אבל קמח בקמח מתערב יפה ואינו חוזר ואיסר באפיה ובשול וכמו שהוכיח הב"ד סי' רל"א דאינו חוזר ואוסר בבשול אחר שאפו אותו ותמה על הכנה"ג וא"ך גם לדעת האחרונים שחששו לפירורין היינו קודם אפיה אבל אחר אפיה אין אוסרים בבשול אלא שחזר החה"פ והק' מדברי ההגה בסי' תמ"ז בפת שנפל ליין והמ"א שם דמשמע דחוזר ונ"ט אף אחר שהותר עש"ב (ולקע"ד נראה דאין סתירה מדברי ההגה דהתם מיירי בלא סינן היין וכמ"ש המ"א שם ולכן אם נשאר כך בלא סינון נו"ט חדש וכן קודם מע"ל אסור לאכלו בלא סינון אבל אם סיננו קודם מע"ל מותר גם לאחר מע"ל וכ"ר לה' מעיני הישועה ז"ל בהשמטה שבסוף הס' שכ"פ ומ"מ גם החה"פ לא ק"ל מדברי ההגה אלא לענין אם בשלו) נמצא דדעת החה"פ דשרי אחר אפיה אף לבשלו אלא שלא החליט הדבר בזה מכח דברי ההגה אבל לאכלו כך בלא בישול דעתו להתיר ודלא כהפר"ש וכיון דהפר"ש עצמו ע"ך דסובר דשרי לדינא אלא שחשש להחמי' דאל"ך לא היה מתיר בהפסמ"ר וע' להת"ח בהקדמתו א"ך יש להתיר בשופי כדעת החה"פ וכה"ג כ' הפמ"ג בפתיחה לי"ד ומו"ה ויען משה י"ד סי' י"ב דהיכא דשרי בהפסמ"ר יש להתיר בצרוף ס' אחר גם בלא הפסמ"ר ע"ש מיהו ע' להח"י סי' תנ"ג סקי"ג שכ' בפשי' דיש לחוש לפירורין גם אם אופה קו"ף ע"ש אמנם נר' שזו היא סברא יחידאה וכמו שביארנו ובלא"ה כבר כתבנו דבנ"ד שהבצק היה קשה ודבוק לכ"ע אין מקום לחוש לפירורין וגם כבר כתב ה"ה ז"ל בשם ה' דברי מרדכי וה' מגן האלף שדעתם להתיר בפשי' בנאפה קו"פ ע"י רקוד במקום הפסד אלא דלכתחלה הצריך הדמ"ר לרקדו בנחת באופן שלא תכניס ידה לתוך הקמח למעך בקמח ורק נענוע הנפה בלבד ומ"ש ה"ה ז"ל מהיות טוב לרקד ב"פ נר' טעמו דאולי לא נזהרו בפעם ראשונה לרקד בנחת וא"ץ לע"ד דאם יש לחוש שבפ"א לא רקדו בנחת ונפרך מה מועיל שירקדו פ"ב:

גם במה שהבין ה"ה ז"ל דגם ברקדו בנחת מחמיר הדמ"ר למצת מצוה והוצרך להתיר בנדונו מדברי הט"ז לעד"ן דא"ך דנר' מדברי השד"ח בשמו דלא החמיר אלא ברקדו ולא נזהר לרקד בנחת דאיכא חששא דפירורין אלא שסמך על המתירין במקום הפסד לכן החמיר למצת מצוה וכה"ג כ' המ"א סק"ט בשם מהר"ם מלובלין אבל ברקדו בנחת נר' מדבריו דאין מקום להחמי' כלל דאם יש איזה פירור נשאר בנפה ואם נפרך בקמח ה"ל לח בלח ושפיר יש לסמוך בזה גם בלא הפסד וגם למצת מצוה ע"ש היטיב בדבריו וא"ך יש להתיר בנ"ד למצת מצוה גם למי שידו משגת ובפרט בנ"ד שהבצק היה קשה וכמש"ל ובענין מה שתמה ה"ה ז"ל על הח"י נ"ל דכונת הח"י במה שציין להטור הוא ע"מ שכ' בשם הרי"ץ גיאת והעיטור להחמיר יותר למצת מצוה דלא כמ"ד דכיון דמשום חשש חמוץ אתינן עלה אין לחלק בדבר וכיון דמקצת אחרונים חלקי על ההגה שהתיר בלא דחק יש להחמיר כדבריהם למצת מצוה וז"פ בכונתו כנ"ל]:

תוכן העניינים

אוהב משפט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה