אור ברסלב

אוהב משפט חלק א· רבי פראג'י אלוש

סימן יז

סימן טז

נשאלתי במעשה שרקדו הקמח לפסח והניחהו בסדר במקום המשתמר ובחה"מ כשבאו ללוש ממנו מצאו חתיכת בצק דבוקה בסדין מבפנים והקמח היה מונח במקום המשתמר מן העכברים ומביאת מים ואמרה האשה שרקדתו שהיתה מניקת וגמלה את בנה אך בשעה שהיתה מרקדת הרגישה שזב החלב מדידה אם יש לחוש לכל הקמח:

תשובה נ"ל שיש לרקד הקמח ואם ימצא עוד איזה דבר ישרפוהו יחד עם החתיכה הנז' ושאר הקמח מותר מס"ס דדרך הוא שכופפת עצמה כשהיא מרקדת ואפ' שנפלו לתוך הקמח טיפות חלב מדדיה ומהם נעשית חתיכת בצק זו וחלב אינו מחמיץ כמ"ש ההגה סי' תס"ו ואת"ל שבאה ע"י מים שמא אחר הרקוד לא ישאר כלום וכה"ג כ' הח"י שם סקי"ג בשם ה' גיסו משם הדרישה וה"ד הבה"ט סקי"ב וע' להזל"א ח"א ה' פסח שם ובח"ג בדברי ה' המגיה ז"ל מע' פ' אות קי"א ומשם באר'ה וע' להח"י שם סק"ז ומ"מ הני נשי דידן זהירי וזריזי [א"ה ואע"ג שכ' מור"ם סי' תס"ז ס"ב דבס"ס אין להתיר באכילה כבר כ' הדרישה דל"ד זה אלא למ"ש בהגה סי"ב וכ' ה' חקת הפסח ז"ל בטעמו דהתם משום דהתחזק איסורה דודאי נפלו מים אבל הכא לא אתחזק איסורה כלל דאנו אומרים שאין כאן איסור חמץ כלל ע"ש ומה שציין ה"ה ז"ל להח"י סק"ז כונתו להעיר בזה ממ"ש הח"י שם דאם נתיבשו המ"פ ונתערבו אין ללוש בהם ויקיימו לאחר הפסח וכ"כ בסי' תנ"ג סקכ"ב וסי' תס"ב סק"ג דאפי' כשנתיבשו המ"פ תוך הקמח אם אח"ך באו למים מחמיצין ע"ש וא"כ אף שנאמר דחתיכת בצק זו נעשית מחלב שאינו מחמיץ כמ"ש ה"ה ז"ל משם ההגה (וה"ה חלב אשה כמ"ש ה' ראש משביר ח"א ח"י בלקוטי דינים אות א' משם האדמ"ק סי"ח) אכתי אם נימא שנשאר לאחר הרקוד א"כ כשבא ללוש אח"כ הו"ל מ"פ עם מים שממהרים להחמיץ וע"ז כ' ה"ה ז"ל דנשי דידן זריזי וזהירי ולאהמח"ר א"ז מספיק דהא קי"ל דלכתחלה אין להתיר ללוש במ"פ ע"מ על סמך שיאפה מיד וכפ"ז ק' גם על הח"י גופיה שהביאו ה"ה ז"ל איך התיר בנדונו ולא חשש למ"פ עם מים וע' לה' ראש משביר בשם האדמ"ק שהבאנו לעיל בהגה ונר' דאף שכ' הח"י דאסור ללוש אם נתיבשו המ"פ ונתערבו מ"מ כיון שיש ס' שמא לא נתערב בקמח מהמלוחלח הנז' מותר דהא דמ"פ עם מים שממהרים להחמיץ היינו לענין שיהיה חמץ נוקשה מד"ס וכמ"ש הפוס' רס"י תס"ב וכיון דלגבי איסור דרבנן איכא חד ספק דשמא לא נתערב ולגבי דאורייתא איכא עוד ספק שמא הוא חלב אזלי' לקולא וכה"ג כ' הברכ"י א"ח סי' קפ"ו אות ד' גבי אשה שאכלה ונסתפקה אם בירכה בה"מ דפטורה מס"ס שמא בירכה ואת"ל לא בירכה שמא אין חיובה מדאורייתא ואע"ג דאכתי מחויבת מדרבנן מ"מ לגבי דרבנן איכא ספק אם בירכה וע' לה' קול אליהו ח"ב סי' ו' ולה' בן אברהם סי' י"ד וכפ"ז נתקיימו גם דברי ההמ"ח זצ"ל וכמובן יהנה המפ"ג סי' תס"ו בא"א אות ה' כ' ע"ד הדרישה דמשמע דהיינו להשתמש בקמח אחר הפסח דבפסח במ"פ אין נוגהים כבסי' תס"ב ועם מים אדרבא מ"פ עם מים ממהרים להחמיץ ולכתחלה ליכא ס"ס ע"ש והוא תימא דהדרישה כ' בהדיא דשרי לאכלו בפסח וכ"כ בשמו הח"י שם וכ"כ בש"ע למהרש"ז וה' חיי אדם ז"ל וט' דמילתא נר' דהגם דאינהו בדידהו מחמירים במ"פ לחוד כד' רש"י ז"ל מ"מ אין איסורו אלא מדרבנן וכמ"ש רש"י בפסחים דל"ו ע"א ד"ה אין לשין דלא הוי אלא ח"נ וח"נ איסורו מדרבנן וכ"כ הפר"ח רס"י תס"ב דמ"פ לחוד לרש"י איסורייהו מדרבנן ע"ש וכיון דאין איסורם אלא מדרבנן ויש להסתפק שמא לא נתערב הו"ל סד"ר ולקולא ומ"ש עוד הפמ"ג במ"פ עם מים דלכתחלה ליכא ס"ס נר' כונתו דבמ"פ עם מים פ' מרן דלכתחלה לא ילוש וא"כ אין להתיר ללוש לכתחלה מס"ס דשמא מ"פ דמ"מ ה"ל מ"פ ע"מ ואף שניתבשו המ"פ תוך הקמח אסור ודוקא אם כבר לש ואפה מיד מהני האי ס"ס כפשט מרן דאם לש יאפה מיד ומותר כנ"ל בכונתו והן אמת דה' ז"ל גופיה במש"ז סי' תס"ב כ' עמ"ש מרן דמ"פ עם מים ממהרים להחמיץ יותר משאר עיסה דמשמע דהוי חמץ גמור מה"ת ע"ש וכ"כ הפר"ח לחד תירוצא בדעת רש"י דמ"פ עם מים הוי נוקשה מדאורייתא ותרי נוקשה יש וכ"כ המש"ז שם בדעת הרא"ש וכ' שהוא דוחק וכן היא דעת הנוב"י מהדו"ק א"ח סי' כ"ב דמ"פ עם מים הוי איסורו מדאורייתא ע"ש וכיון דמ"פ עם מים הוי מדאורייתא אין להתיר ללוש במים דליכא אלא חד ס' אמנם בעיקר ראית הנוב"י ממנחות דנ"ז דמשני ר"ל מגבלה וכו' במ"א כ' בעניות מה שנלע"ד להשיב ע"ז ואכמ"ל גם מה שהוכיח ממ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' סי נ"ג דמ"פ עם מים אוסרים במשהו ע"ש לע"ד י"ל דגם חמץ דרבנן איסר במשהו דל"פ רבנן וכמ"ש בתשו' בשמים ראש סי' של"ב וכן מסיק המט"י סי' תמ"ז ע"ש גם מאי דמשמ"ל להפמ"ג כן מל' מרן ל"מ לענ"ד ועמ"ש בסמוך גם מה שהביא מדברי התוס' והרא"ש דאית לאו בח"נ ע"ש י"ל דזה דוקא לר"ל שסובר דח"נ בלאו וכר"מ דפא"ע וכסתמא דהתם דהכי משמע מל' ר"ל דקאמר אין חייבים על חימוצה כרת ולא קאמר סתמא אין חייבי' על חימוצה משמע כרת הוא דליכא אבל לאו איכא אבל לעולם לדידן דשאר ח"נ הוא מדרבנן גם במ"פ עם מים דינא הכי ובדעת רש"י נמי אין הדבר מוכרח לומר כן די"ל כתי' קמא דהפר"ח וגם הפר"ח לא אמרה אלא לחד תירוצא ליישב דברי רש"י ולא להלכה וכ"מ להדיא בדברי הפר"ח גופיה בד"ה וא"ת וכו' וז"ל ומיהו דין זה עולה לדעת הר"מ דס"ל דמ"פ עם מים מחמיצים ומשמע דהוי ח"ג מה"ת ולכך יוצא בו י"ח אבל לדעת התוס' שכ' דמ"פ ע"מ הוי ח"נ וכן דעת הטור ורבים מהמפ' והנהו ס"ל דח"נ לא אסיר אלא מדרבנן וכמ"ש בס"ס תמ"ז מעתה אין קיום לדין הר"מ לדעתם ע"ש מבו' יוצא דלהטור והתוס' ודעמייהו מ"פ עם מים ל"ה איסורו אלא מדרבנן וכ"מ מדברי ה' מקראי קדש ה' חו"מ דצ"ד ע"א ולא וכו' שהק' ע"ד הרשב"א דאף דר"ל סבר כרבנן דרחב"ג דנוקשה הוי בלאו וס"ל כר"מ דפ' א"ע מ"מ הרי"ף פ' כרבנן וליכא לא בנוקשה ולא בתערובת רק איסור מדרבנן כמ"ש הטור סי' תמ"ב והרשב"א סי' ע"ג ע"ש ואי איתא לא מק' מידי דהתם קאי אמ"פ עם מים א"ו דגם מ"פ עם מים ל"ה אלא ח"נ דרבנן וכ"נ ד' המט"י סי' תס"ב ס"א שכ' ע"ד הפר"ח לדעת רש"י דתרי ח"נ הוו דהוא דוחק גדול וכ"כ בס"ב דמ"פ עם מים אינם ח"ג מדאורייתא אלא ח"נ ולא אסיר אלא מדרבנן כמבו' בתוס' והרא"ש וכו' ע"ש וכ"נ דעת מהרמ"א בס' משד"ר שכ' וז"ל ודע שמ"ש למעלה דמ"פ עם מים הוי ח"נ אינו אלא לדעת הטור ודעמיה דלדידהו הוי ח"נ מדרבנן אבל לדעת הרי"ף והרמב"ם וכו' ע"ש מבו' דלהטור ודעמיה דהוי ח"נ אינו אלא מדרבנן כשאר ח"נ וכ"כ בהדיא הע"ש ז"ל שהוא מדרבנן ע"ש וכ"נ דעת ה' זרע אמת ח"ג ס"ס מ"ה וה' המגיה שם כ' שכ"ד הפנ"י רבו של הש"ך ע"ש. ושו"ר לה' חוקי דעת סי' תס"ב אות ב' שהאריך להשיב על ראיות הנוב"י הנז"ל ומ"מ דעתו לדינא דמ"פ עם מים הוי נוקשה דאו' כמ"ש התוס' והרא"ש והר"ן דלאו ומלקות אית ביה והיינו אף לר"י שכן דקדק הטור וכ' ומ"פ ע"מ הוי ח"נ ולית ביה כרת משמע דלאו אית ביה ע"ש וא"ז מוכרח די"ל דנקט כל' ר"ל וסמך ע"מ שביאר בח"נ גופיה דאפי' לאו לית ביה ומה שהוכיחו עוד ממ"ש הטור בשם בה"ג דאם לש ישרף מיד ובסי' תמ"ב כ' דכל שאינו עובר עליו דאורייתא מותר כשהיה עש"ב י"ל דדוקא אחר שנתחמץ אבל לכתחלה אין מניחים אותו להתחמץ גם ע' בב"י סי' תמ"ב דל"כ הטור אלא אליבא דחד טעמא ע"ש וגם י"ל דבה"ג אינו סובר כן ואכמ"ל ועמ"ש ה' אבני צדק אשכנזי סי' ס"ה ע"ש:

איברא דבש"ע מהרש"ז אות ג' כ' דמ"פ עם מים הוי ח"ג. וחייב' עליו כרת ע"ש והיינו משום דפ' כדעת הרי"ף והרמב"ם בזה דמ"פ ע"מ הוי כשאר עיסה שנילושה במים לבד ואיסורה מדאו' וכמו שהשכים לדבריהם הפר"ח ז"ל גם המשד"ר ז"ל הביא דברי הפר"ח שכ' שכן עיקר כהרי"ף והרמב"ם ומשמע דהכי ס"ל ע"ש בדבריו וכבר כ' מרן בהקדמתו לב"י דהיכא דרוב עמודי ההוראה משכימים לדעת א' הכי נקטי' והגם דמרן עצמו בהאי מילתא לא פ' כותייהו היינו לחומרא לענין דממהרים להחמין משום דהרשב"א בתשו' כ' דהרבה מן הגאונים אסרו בין לקטף בין ללוש וכן אסרו מגדולי המורים האחרונים וכן אנו נוהגים לאסור ע"ש ולכך ראה מרן להחמיר בזה וכמ"ש המט"י ז"ל אבל לענין דהוי ח"ג מדאורייתא פסקי' כהרי"ף והרמב"ם דדבריהם הם הלכה היא ואפ' דמזה הט' השמיט מרן בש"ע מ"ש הטור דהוי ח"נ משום דבהא לא ס"ל כהטור ז"ל וכמבו' ואפ' שזאת היתה כונת המש"ז שכ' דמדברי מרן משמע דהוי ח"ג מה"ת. ומ"מ נ"ל פשוט דהגם דנקטי' כהסו' דמ"פ עם מים הוי ח"ג מה"ת ה"ד להיות כשאר מים שאם שהו שיעור חימוץ מחמיצי' וכד' הרי"ף והר"מ דהוו כעיסה שנילושה במים אבל אם לא שהו שיעור חימוץ הרי לדידהו אינה חמץ כלל ולהטור והתוס' ודעמייהו דהוו ח"נ כבר כ' למעלה דלדידהו ל"ה אלא מדרבנן ושכ"ה דעת רוב הפוס' וא"כ לכל הפחות אין כאן בלא שהו שיעור חימוץ אלא איסור דרבנן כד' הטור ודעמייהו דממהרים להחמיץ והוו ח"נ והגם דמל' הש"ע למהרש"ז נר' לכאורה שחשש לד' הרי"ף והר"מ לאסור מדאו' גם בלא שהו שיעור חימוץ מ"מ ע"כ צריך לדחוק ולפ' בדבריו דמ"ש דהוי ח"ג מה"ת וחייבי' עליו כרת היינו אם שהו שיעור חימוץ דאל"כ ק' דסברא זו ליכא למ"ד דלהרי"ף והרמב"ם הוי כשאר עיסה ודוקא בשהו שיעור חימוץ ולהטור ודעמיה הוי ח"נ ואף אם נאמר דס"ל למהרש"ז דהוי נוקשה מדאו' מ"מ א"ח עליו כרת ואיך כ' דחייבי' עליו כרת אע"כ כדאמרן באופן דנתקיימו דברי ה"ה ז"ל להתיר מס"ס דשמא הוי מ"פ ואף שרוצה ללוש אח"כ במים מ"מ אם לא שהו כדי חימוץ אין איסורם אלא מדרבנן ואת"ל מים שמא לא ישאר כלום אחר הרקוד וכמ"ש הדרישה והאחרונים ז"ל וכ"ש דיש הרבה מן האחרונים דס"ל דמ"פ שנתיבשו בקמח תו ל"ה בכלל מ"פ עם מים ובמ"א כ' בזה בס"ד:

אבל מט' אחר יש להשיב על הס"ס שכ' ה"ה ז"ל דהנה יש להעיר על הס"ס שכ' הדרישה והאחרונים הנז"ל דאיך מחשיבי' לס' שמא לא נפל לתוכו כלום דהא מדברי מרן בש"ע סי' תס"ו ס"ד שכ' דמפרך ומתערב וכ"ה ל' המרדכי שהביא הב"י משמע שדרך הוא שמתפרך ומתערב אחר הריקוד מדל"כ דשמא מפרך וכו' והגם דבש"ע מהרש"ז כ' דשמא מפרך וכו' וכן הט"ז כ' שמא יתפרר וכו' מ"מ י"ל דאינו כ"כ ס' שקול אלא קרוב לודאי וכן מפורש בשו"ת ב"ד סי' קצ"ח וה"ד השו"ג סק"ט בשאלה וז"ל שק של קמח שנמצא דבוק בו מעט בצק שדרך הוא שמתפרר מן הבצק היבש ונכנס תוך הקמח ע"ש וכ"מ בשו"ת גו"ר כלל ד' סי' יו"ד ע"ש וכיון דדרך הוא דמפרך ומתערב ה"ל ס' הרגיל דל"מ ס' כמ"ש בתוס' בפסחים ד"ט ע"א והתה"ד סי' קע"א ע"ש ושו"ר לה' חיי אדם בס' נשמ"א כלל קכ"ו סי' ה' שכ' בשם הא"ז דעיקר הדין של הדרישה צ"ע וביאר טעמו משום דמסתמא נפרך לתוך הקמח ע"י שמטלטלים השק ממקום למקום דהו"ל ס' הרגיל וכ"ש אם רקדו והוא ז"ל תי' דאין אנו צריכים לדון על הקמח שבשק אם בא לתוכו או לא שהרי ודאי בא לכאן אלא דאנו דנין על כל מצה ומצה שיאכל בפסח ע"ז כ' שמא לא בא למצה זו כלום דאפי' להסו' דקמח הוי לח מ"מ אינו כלח ממש דבכל משהו ומשהו יש משהו וכו' ע"ש והוא ק' דהא הו"ל ס"א בגוף וס' א' בתערובת ול"מ ס"ס כמ"ש הפוס' בי"ד סי' ק"ו ע"ע ונר' דהתם ה"ט משום דכבר נאסר מס' קודם שנתערב ל"כ הכא דאיירי קו"פ כיון דקו"ף היתרא הוא א"כ להצד הראשון דשמא מים מעולם לא נאסר וכשנתערב ה"ל שפיר ס"ס והגם דבפסח נעשה איסור כיון דהותר הותר ויש ללמוד כן ממ"ש הב"י בי"ד סי' נ"ז בשם המ"כ דדוקא היכא שנודע האיסור קודם שנתערב דהשתא כבר נאסר מס' וה"ל כודאי איסור וכו' ע"ש וכן הסכימו כמה אחרונים ואף לד"מ שם ובת"ח כלל מ"ג והש"ך סי' ק"י בכללי ס"ס ס"א והט"ז שם סקי"ב וי"ג דפליגי ע"ז היינו מט' דכיון דאם היה נודע היה נאסר יש עליו שם איסור וכמ'"ש האו"ה ריש שכ"ו דהואיל והס' הא' הוה דאורייתא דהיינו קודם שנתערב היה באיסור ודאי פי' דכשנודע מתחלה הוה ס' א' באיסור דאורייתא עכ"ל ופ' דבריו הט"ז דה"ק כיון דכשנודע לנו בנתים היינו אוסרים מס' נמצא דחל עליו שם איסור ע"ש ל"כ הכא דק"ף היתרא היא ואין עליו שם איסור הוי שפיר ס"ס. ועינ"ל בעיקר הקו' דאף דדרכו להתפרך מ"מ אפ' שיהיה רק פירורין דקים כקמח ממש שמתערבים יפה ובטלים ואחו"ן בפסח כדין קמח בקמח דלרוה"פ הוי לח בלח ואיכא ס"ס דאף אם ת"ל שנפררו פירורין גסין שמא מ"פ וכעין ס"ס זה כ' הנשמ"א גופיה כלל קכ"ב אות ב' ע"ש ואף דבש"ע מהרש"ז כ' דגם דמפרך דק כקמח אינו נימוח ומתפשט בכל הקמח וזה נראה דעת הנשמ"א כלל קכ"ו הנ"ל ואין סתירה בכלל קכ"ב הנז' דש"ה דכיון שהוא בתוך הרוטב אף שהוא פירורין נימוח יפה מ"מ דעת רוב האחרונים דהוי לח בלח (ועמ"ש בעניו' בסי' שאח"ז) ומעתה לא מיבעיא לתי' זה דל"מ האי ס"ס אלא ק"ף ל"ך בנדון ה"ה ז"ל דמיירי בפסח דאיסורו במשהו לא מהני אלא אף לתי' הנשמ"א דאנו דנים על כל מצה וכו' הא ודאי מאי דשרי לאפות לכתחלה אע"ג דעביד ס"ס בידים היינו משום דק"ף היתרא הוא וכמ"ש הגו"ר כלל ד' סי' יו"ד וה' חיי אדם גופיה שם ססי"ד וכ"כ ה' חקת הפסח ז"ל סי' תס"ז אות ד' ליישב דברי הרשב"ץ ח"ג סי' קי"ז ונר' שחזר בו ממ"ש בעה"ש אות ג' דשם חלק על הרשב"ץ ע"ש אבל בנדון ה"ה ז"ל דמיירי בפסח אין לעשות ס"ס בידים:

ומ"מ נר' להתיר דגם אי נימא דנשאר אחר הרקוד פירורין שנתערבו מ"מ אין כאן רק משהו דרבנן דמדאו' בטלי בשאר הקמח וכדעת הלבוש דאם יש ס' בקמח מותר וכאן מסיק המאמ"ר סי' תנ"ג ובסי' שאח"ז יבואר בס"ד דעת רוב האחרונים דמתערב שפיר ואם היה ק"פ היה מותר ואינו חו"ן בפסח ע"ש וא"ך בפסח ליכא רק איסור דרבנן וה"ל סד"ר ולקולא דשמא מ"פ ואין לאסור לרקדו תוך הפסח שמא נשארו פירורין גסין ומתפרכין ע"י הרקוד וה"ל מבטל איסור לכתחלה דהא כ' הגו"ר שם דאם נתיבש ק"ף מותר לרקדו בפסח דהתחיל להתערב מאליו ואין כאן מא"ל ע"ש וא"ך איכא בנ"ד ס"ס דשמא נתיבש ק"ף ושמא אינו אלא מ"ף ומותר מדאורייתא ובפרט דאפשר דאין עוד פירורין במה שמרקד וכ"ש להסו' דאין מא"ל אינו אלא מדרבנן ואף אם נמצאו פירורין אחר הרקוד הם לבדם צריכים שריפה ושאר מה שנפרך ה"ל משהו דרבנן וספיקו להקל וכמ"ש מיהו לפמ"ש לעיל ליישב קו' הפמ"ג ז"ל מדין מ"פ ע"מ דלכתחלה לא ילוש דאינו אלא ח"ן דרבנן וה"ל ס"ס בדאו' וס' א' בדרבנן ע"ש א"ך לפ"ז דדרכו להתפרך אלא דבטל מדאו' נהי דלגבי דאו' איכא תרי ספיקי דשמא מ"ף ושמא נתיבש ק"ף ונתבטל מ"מ לגבי דרבנן אם נימא דה"ל מ"ף ל"ש טעמא דבטול דמ"ף כ"ש אוסרים ע' להא"ר סי' תס"ב סק"ב ואף להמ"א שהוכיח להתיר אולי דוקא בכ"ש ממש אבל כאן שמא היה שיעור האוסר וה"ל תרי ספיקי להחמיר דאף את"ל דנתיבש ק"פ שמא הוא מ"פ ומ"מ י"ל דגם להצד דמ"פ איכא סד"ר דשמא כהסוברים דבנתיבשו בקמח ל"ה בכלל מ"פ עם מים וא"כ לכל הצדדים איכא סד"ר ולקולא. ואין להשיב עמ"ש דה"ל משהו דרבנן וספיקו להקל ממ"ש הש"ך בכללי ס"ס סי"ט והפר"ח כלל ח' ואיזה אחרונים להחמיר בסד"ר שעיקרו מדאו' כשאר איסורי תורה ע"ש שהרי מדברי הב"י בי"ד סי' נ"ז בשם מ"כ מבו' להדיא דכל היכא דמדאורייתא בטל ורבנן הוא דהחמירו בו דלא בטיל ספיקו לקולא כל שלא נודע קודם התערובת ע"ש ומשמע שכן דעתו וכמ"ש במ"א בס"ד דהכי נקטי רבני האחרונים ז"ל כסברא שמביא בב"י בסתם וכן יש להוכיח מדברי מרן בש"ע סי' תס"ז ס"ט והוא מדברי הרי"ף הביאו הטור ע"ש וכ"ר לה' קול אליהו בי"ד סי' י"ח שהוכיח בדעת מרן כמ"ש וכן ממה שפ' בסי' קס"ח ס"ז בפת הבאב"כ ומדוכתי אחריני ושכ"נ מתשו' הרשב"ץ ח"ב סי' קצ"ט ו' פני משה ח"א סי' ג' עש"ב גם ה' בן אברהם סי' ט"ז האריך בכ"ז ואסף איש טהור כמה אחרונים דס"ל כן ובסו"ד הסכים להלכה להקל בהפמ"ר כדעת המתירים כי רבים המה ע"ש:

ועוד נר' דיש להקל גם שלא במקום הפמ"ר לפ"מ שנר' מדברי ה' דבר משה ח"א סי' ל' דעיקר מה דחיישי' שמא יתפרך אינו אלא ע"י ריקוד ע"ש וכ"מ מריהטת הפוס' וא"כ י"ל דלא חשש מרן לזה אלא היכא שנמצא כמה מקומות מלוחלחים דחיישי' שמא יתפרך ע"י הרקוד או דנימא דקרוב להיות שיתפרך אבל הכא מאן לימא לן אעיקרא דדינא שיש עוד מקום אחר זולת חתיכה זו שנמצאת ומהיכ"ת להחזיק ריעותא בזה וע' להרדב"ז ח"ה סי' ב"א ק"ך והביאו הברכ"י סי' תמ"ז ולהפר"ח סי' תס"ז אות ח' ע"ד הצ"ץ ע"ש (וע' לה' מגן האלף סי' ת"ל אות) ומן הדין לא היה צריך אפי' רקוד רק שיטול חתיכה זו עם איזה קמח סביבה אלא דמ"מ כיון דאפ' למעבד הכי ולברר אם יש דבר שישאר בנפה ע"י רקוד מבררי' וכיון דעיקר הרקוד הוא רק חומרא בעלמא יש להקל שלא לחוש שמא יתפרך וכה"ג ממש כ' הט"ז סי' תס"ו סק"ד דאף דל"מ רקוד מהני שיאחז מקום המלוחלח מה"ט גופיה וכ"ה הח"י ע"ש וכ"כ הפר"ח דאם ידוע המקום שנתחמץ ואחז בידו מעט הקמח ההוא ומעט קמח אחר עמו השאר מותר ע"ש וכן הסכים ה' חיים מדבר לד' הט"ז והפר"ח ודעמייהו להתיר אף בנתיבש אם לא נתלחלח אלא במקום א' וגם לא נענעו השקים ע"י שיאחז מקום המלוחלח עש"ב ודידן עדיפא שלא נמצא אלא חתיכה א' יבשה ונטלה דאין לחוש שמא יש חתיכות אחרות ויתפרדו ברקוד. והגם דמדברי הב"ד והגו"ר והנשמ"א הנז"ל נר' דגם בלא רקוד דרכו להתפרך מ"מ כיון דאעיקרא מ"ש מרן דמפרך ומתערב אין הדבר ברור שכן דרכו דבש"ע מהרש"ז והט"ז נקטו דשמא מפרך ופשטא דמילתא משמע שהוא רק חששא בעלמא ואפי' כשהוא ע"י רקוד א"כ הגם דנימא דדרכו בכך מ"מ יש לסמוך על סברת הדב"מ דאין זה אלא ע"י רקוד ל"כ בנ"ד וכמ"ש. ובפרט די"ל דל"כ כן הב"ד והגו"ר אלא בשק שדרך לטלטלו ממקום למקום ונתיבש בכ"מ וה"ל ס' הרגיל דמסתמא נפרך וכן מבואר בדברי הנשמ"א וז"ל שהרי אנו רואין שנתיבש בכ"מ ומטלטלין השק ממקום למקום וכו' ע"ש הרי דלא חשש בנדונו אלא משום שנתיבש בכ"מ וגם מטלטלין השק ממקום למקום וזה נר' כונת ה' ז"ל שסיים וז"ל וה"ל לחלק באיזה ענין ר"ל דאם נימא דנדון הדרישה הוא שלא נתלחלח במקומות הרבה או בשנודע שלא ניטלטל ממקום למקום ה"ל לחלק ולא לסתום וא"כ אפ' דגם הב"ד והגו"ר שכ' דמתפרך מאליו היינו בחד מהנך גווני דכתיבנא ל"כ בנ"ד שלא נמצא אלא במקום אחד וגם נודע שלא טלטלו השק ממקום למקום ובלא"ה אין הכרח כ"כ מדברי הגו"ר שדרכו להתפרך מאליו דיל"פ דר"ל דחיישי' שמא יתפרך מאלו ואינו אלא ס' שקול וכן מ"ש הב"ד בשאלה שדרך וכו' י"ל דאינו מל' הב"ד ז"ל דבאמת ליכא אלא ס' שקול ולא חש ה' ז"ל להעיר על לשון השאלה כיון דמידי ס' לא פלט וכ"ש למאי דאסיקנא לעיל להתיר בפשי' מס"ס וכדעת ה' בן אברהם שהתיר בסד"ר שעיקרו דאורייתא בהפמ"ר וא"כ בנ"ד יש לסמוך בשופי על הדב"מ להתיר גם בלא הפמ"ר. מיהו אם אחר הרקוד נמצאו פירורין בנפה דאגלאי מילתא שנשארו עוד פירורין אין להקל אלא בהפמ"ר שמא נתפרכו ע"י הרקוד ונתערבו ואם נמצאו יבשות וקשות יש להתיר בפשי' וע' להדב"מ שם וכמ"ש בעניו' ע"ד ה"ה ז"ל בתשו' שאח"ז):

תוכן העניינים

אוהב משפט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה