אור ברסלב

אוהב משפט חלק א· רבי פראג'י אלוש

סימן יד

סימן יג

נשאלתי מא' מכפר מדנין יע"א בחמרים המביאים הסחורות בעגלה ביום ש"ק לישראל אם מותר לישראל בעל הסחורה לתת המפתח לגוי בעוד הסחורה על העגלה ולומר לו להניחה במקום פלוני:

תשובה הנה ממ"ש מרן בב"י ס"ס ש"ז בשם האגודה ופסקו בהגה שם בעכו"ם המביאים תבואה בשבת לישראל שחייבים להם דיש מי שמתיר לתת להם מפתח אוצרו ע"ש אין ראיה להתיר בנ"ד דהתם מפורש הט' דעכו"ם במלאכת עצמו עוסק ואינו של ישראל עד אחר המדידה ומזה למד המ"א סקל"ב דתבואה של ישראל אסור לומר לגוי לפנותה ע"ש. מיהו מדל"כ המ"א בלשונו דאסור לישראל לתת לו מפתח האוצר ליתנו שם כלשון ההגה וכ' דאסור לומר לו לפנותו נראה דלא אסר אלא אם התבואה כבר היא ברשות ישראל דאסור לומר לגוי לפנותה למקום אחר אבל אם עודה אצל הגוי על העגלות ונותן לו המפתח להורידה ולהניחה שם אין איסור בזה. ושוב מצאתי און לי מדברי הה"מ פ"ו מה"ש הכ"א והביאו המ"א סקכ"ט שכ' וז"ל ואפי' יביאם לישראל וגו' כיון שהם ביד גוי רשאי לומר לו לפנותן וגו' ע"ש ופי' המחה"ש דכה"ג ס"ל להה"מ דנקראים חפצי ישראל ומ"מ שרי כיון שהם ביד גוי וה"ר מסי' ש"ח ס"ג וכ"כ עוד ע"ד המ"א סקל"ב ע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד שאם עדין הסחורו' על העגלה רשאי הישראל לתת לו המפתח להניחם במקו' פלוני כנ"ל להלכ' אבל למעש' איני מתיר עד שיסכי' עמי מארי דאתרא שם נר"ו [א"ה הנה עיקר מה שפי' המחה"ש בכונת הה"מ לכאו' באמת א"מ בכונתו די"ל דאף במביאם לישראל עיקר ההתיר בזה אינו אלא משום דמ"מ חשיבי חפצי עכו"ם כיון שהם עדין בידו ולא מסרם לישראל וע"ד מ"ש ההגה ס"ס ש"ז ואין הכרח לאשוויי פלוגתא ביניהם בזה אי חשיבי חפצי עכו"ם והיינו מ"ש הה"מ כיון שהם ביד הגוי ור"ל ברשותו דעדין הם שלו וזהו מאי דאשמעי' דאף כה"ג חשיבי חפצי עכו"ם וכ"מ מדכ' בתחלת דבריו דע שאמירה לעכו"ם לעשות מלאכת העכו"ם עצמו שרי ומשמע דזהו ט' ההתר בכאן ואי איתא דבמביאן לישראל עיקר ההיתר הוא משום דכיון שהם בידו יכול לומר לו לטלטל א"כ כ"ש דמט"ז יש להתיר בשל הגוי ממש ומפקידן אצל הישראל א"ו דט"ז אתרוייהו קאי וכן הבין המ"א שזהו עיקר הט' וכמו שסיים ע"ז שכ"כ הרקנ"ט וגו' ומה שציין לס"ס ש"ז הוא לענין דכיון דהם של הגוי שרי ומה שציין לסי' ש"ח ס"ג (כצ"ל) הוא לענין מה שמבואר מדברי המ"מ לאסור משום טלטול וע"ז ציין למ"ש שם דכלי שמלאכתו לאיסור אסור בטלטול אם אינו לצורך גופו ומקומו ובא לאשמעי' דגם בנדון דסי' ש"ח ס"ג מיירי הרמב"ם דגם זה לא הותר אלא בחפצי עכו"ם ול"ד במוקצה מחמת ח"כ וכ"נ שהבין כן ה' חיי אדם כלל ס"ב ס"ד שכ' אבל מותר לומר לו בשל בשר שלך וכן נכרי שהביא חפציו לבית ישראל בשבת אפי' הם דברים המוקצים ואפי' הביאם לישראל מותר לומר לו הניחם בזוית זו ע"ש משמע דט' אחד לשניהם דמותר לומר לגוי לעשות מלאכה בחפצי עצמו וכדכתי'. ומעתה אין ראיה מדברי הה"מ להתיר בשל ישראל ומטעם שהם ביד הגוי אין להתיר וכההיא דסי' ש"ח די"ל דבישראל ממש הוא שהתירו הפו' אם הם בידו דלא אתי למסרך לעשות במתכוין משא"כ בגוי דחיישיי' שיאמר לו וכה"ג כ' העה"ש או"ח סי' של"ז ועי' לרש"י בביצה די"ז ע"ב בד"ה שאני וע' להמ"א סי' רס"ו ס"ק י"ט דס"ל דטפי עדיף שלא יבא לידי כך. אבל מל' שהם ביד העכו"ם דנקט המ"א ול"כ כיון שעדין ביד העכו"ם משמע כהבנת המחה"ש וכן מדכ' בסו"ד ולא הוי שבות דשבות כיון וגו' משמע דאי מלאכה גמורה לא היה מתיר וצ"ל דהה"מ בתחלת דבריו נתן ט' משום דאפי' מלאכה גמורה וגו' ונ"מ בט"ז להתיר אף במלאכה ממש וכן להתיר אף אחר שהניחם ושוב כ' דהרמב"ם בחפצי עכו"ם ומ"מ גם במביאן לישראל שרי כיון שהם בידו וכפי' המחה"ש. וה' חיי אדם מפני שראה דהה"מ התיר בשניהם כ' שניהם בחדא מחתא ולא הוצרך לפ' דדוקא בעודם בידו ומה שהוצרך ההגה להתיר מט' דמחוסרים מדידה ומנין דמשמע דאי לא"ה אף שהם ביד הגוי אסור אפ' דהוצרך לזה משום איסור המדידה והמנין גופייהו אבל משום טלטול אה"נ דכיון שהם בידו יש להתיר בפשי' ועוי"ל שהוצרך לזה להתיר אף אחר שהניחם הגוי בבית הישראל דהשתא אינם עוד בידו ולזה התיר מט' דמחוסרים מדידה ומנין דחשיבי כשל עכו"ם. אמנם בעיקר מ"ש המה"ש דפליגי הה"מ וההגה אי כה"ג חשיבי חפצי ישראל נר' דאינו מוכרח די"ל דל"כ ההגה דחשיבי חפצי עכו"ם אלא במביאין בשביל חובותיהם שצריכי' מדידה ומנין דהו"ל כמו פרעון ולכך לא נכנסו לרשותו אלא אח"כ אבל הה"מ מיירי שמביאם לשם דורון שא"ץ מדידה כיון דלדורון הביאם ויהיו מה שיהיו וא"כ מעיקרא הם ברשות הישראל ולכן ציין המ"א ע"ד הה"מ וע' בסס"י זה ר"ל דמשם מבואר במביאים בשביל חובותיהם ולא בשביל דורון דל"מ חפצי ישראל עד אחר מדידה ואף דמסתמיות דברי הה"מ מבו' דבכ"ע שמביאם לישראל מיירי מ"מ אין בזה כדאי לומר דפליג על ההגה מלבד דהסברא באמת נותנת כן דכל שמביאם לשם דורון דאינם מחוסרים מדידה ומנין חשיבי מתחלה של ישראל:

ולדינא נר' דבנ"ד גם המה"ש אוסר דל"כ אלא דוקא בעודם בידו ממש דומיא דמוקצה דסי' ש"ח ס"ג אבל אם הסחורה על העגלה אסור לפנותה מן העגלה לבית הישראל כיון דאינו בידו ממש וה"ל כמפנה ממקום למקום ממש. ועדיפא מהא כ' ה' תוספת שבת ז"ל בהקדמתו לסי' ש"ח והביאו ה' כף החיים הי"ו שם אות כ"ז גבי טלטול מוקצה לצו"ג ולצו"מ דאף דרשאי להחזיק מוקצה בידו כ"ז שירצה מ"מ אסור להניחו מידו האחת לידו האחרת דהוי טלטול חדש ע"ש (ועי' להמ"א סי' ש"ח סק"ז דאם שכח ונטלה בידו רשאי לטלטלו יותר ומדמה לה לההיא דנטלו לצו"ג וצו"מ והתו"ש אות י"א כ' דאינו מוכרח גם האה"ע סי' רס"ו כ' לחלק בין כלי שמלאכתו לאיסור דתורת כלי עליו ורשאי עכ"פ לטלטלו לצו"מ ולהכי כשנטלו בהיתר יכול להוליכו למקום שירצה משא"ך מוקצה גמור והביאם הכה"ח וכ' עוד בשם הר"ז די"מ שאוסר במוקצה גמור וראוי לחוש לדבריו אא"כ במקום הפסד ע"ש וכ"נ דעת הפמ"ג בא"א סי' רס"ו אות י"ט ע"ש ולדבריהם צ"ל דעיקר התיר הה"מ הוא משום שהם של העכו"ם א"נ דכיון דהביאם הגוי ה"ל כמו שנטלם בהיתר לצו"ג וצו"מ). וכ"ש היכא שהעגלה אינה נכנסת לרשות ישראל דאיכא הוצאה מרשות לרשות דהגם דבעודה הולכת אין איסור משום מעביר ד"א ברה"ר וכמ"ש הכה"ח בסי' רס"ו אות כ"א בשם האחרונים דבעגלה ליכא משום שביתת בהמתו כיון שאינו עושה עקירה כיון שהיא מתגלגלת ע"ש מ"מ כשמגיע סמוך לרשות הישראל ונוטל הגוי הסחורה ומכניסה לרשות הישראל ודאי אסור. וע' להכה"ח נר"ו סי' ש"ז אות קנ"א בשם הפתה"ד אות יו"ד שכ' בשם מהר"י אשכנזי בעל בית עובד בתשו' כ"י שנשאל בגוי שהביא על עגלותיו סחורה לישראל ורוצה לפנות ולילך לו עם עגלותיו ולא ימתין למו"ש אם יכול הישראל לפתוח לו חדר לשים הסחורות ודייק מדברי ההגה לאסור מדהוצרך לט' דהגוי מודד ומונה בשלו אבל אם הסחורה של ישראל אסור משו' דהוי שבות דשבות ע"ש והיה נראה לומר דמיירי שיש איסור הוצאה מרשות לרשות ולזה לא התיר כנדון הה"מ שהביא המ"א וכפי' המהח"ש ומה שכ' דהוי שבות דשבות י"ל דהיינו משום דס"ד דאין לנו בזה"ז דין רה"ר אלא דיותר נר' דטעמו כמ"ש דכיון דהגוי נוטל מן העגלה לרשות ישראל ל"ד לההיא דסי' ש"ח ס"ג ואסור משום מוקצה דדוקא כשהם בידו ממש התירו וכדכתיבנא וכ"כ בקש"ע ה' שבת סי' צ' אות כ' דאסור לומר לגוי לפנות הסחורה מן העגלות לתוך אוצרו ואם בא לפנות ימחה בידו ע"ע:

ומ"מ היכא שאין הגוי רוצה להמתין למו"ש ורוצה להשליך הסחורה בתוך השוק ויש חשש גנבים ולא אפ' בשומרים כ' ה' כה"ח שם דיש להתיר במקום הפסמ"ר לפתוח לו חדר ולשים שם הגוי הסחורות ע"ש וע' להעה"ש אות ד' וזה דוקא היכא דליכא איסור הוצאה אמנם היכא דאיכא איסור הוצאה נר' דלהסוברים דגם בזה"ז יש לנו דין רה"ר אין להתיר דדוקא שבות דשבות התירו במקום הפסד גדול כמ"ש האחרונים והביאם הכה"ח שם אות מ"א וכמו שציין שם למ"ש באות מ"א אבל להסוברים דבזה"ז אין לנו דין רה"ר ולא הוי אלא מדרבנן יש להתיר. והנה מרן ז"ל בסי' ש"ג סח"י נר' שסתם כמ"ד דאין לנו דין רה"ר בזה"ז וכמ"ש העה"ש שם ומ"ש הברכ"י ס"ס שמ"ה דהכל הוא מדברי המלמדים זכות לקעד"ן משמעות הדברים כהעה"ש דא"כ הל"ל והשתא לית לן וכו' אבל מדכ' והשתא דלית לן וכו' נר' שזהו דין מוסכם להל' ולא באו אלא ללמד ממנו זכות וכן הוכיח העה"ש בסי' שמ"ה מדברי מרן בסי' שכ"ה וכה"ג י"ל מהב"י רס"י שכ"ה ע"ש הטוב וכ"כ המ"א סי' שמ"ה אות ז' שכ"פ בש"ע סי' ש"ג ובכ"ד וכ"ד הפמ"ג שם ובמש"ז אות ו' וכ' דמה שסתם בסי' שמ"ה לאסור אינו נקרא סתם יעו"ש וכ"ד ה' בית אפרים או"ח סי' כ"ו וה' יד אהרן הביאה גאון עזינו הראש"ל בשמחה לאיש סי"ג וע"ש מה שהאריך בענין זה ודעתו דהגם דלא נוכל לסמוך להקל בענין זה עכ"פ לא נוכל למחות (וכ"כ הח"א כלל מ"ט אות י"ג לדידהו) וכ' עוד איזה סניפים עש"ב ומינה דמאחר דאנן לא אתינן רק למה שיוצא מהאי פלוג' לענין אמירה לגוי שאינו אלא איסור שבות שפיר נוכל לסמוך באיסור דרבנן להקל ואף דהפלוגת' בדאו' ומינה מתגלגל לדרבנן מ"מ מאחר שנר' יותר להכריע להקל בעוקר הדין וכנז"ל יש לסמוך בזה להקל ועי' לה' יש"ל סי' ה' היכא דיש פלוגתא אם הוא שבות או איסור דאו' ע"ש (וע"ש לה' שמחה לאיש בד"ה אני עני שהעיר על ה' כמהרח"י דאדון דחשיב להמ"א עם המתירים ממ"ש בעצמו על הט"ז דהיינו לבני אשכנז ע"ש והו"ת דהמ"א כ"כ בדעת מרן ומה בכך אם הוא אשכנזי) וע' להברכ"י במחב"ר סי' שכ"ו שהעתיק בלשון מרן והשתא לית לן וכו' ע"ש אבל בכל הס' הגי' דלית לן וכן העתיק הוא עצמו כברכ"י סי' שמ"ה וכן העתיקו כל האחרונים וכנר' שה' ז"ל רוצה להגיה כן לפי פירושו אבל לגי' כל הס' וכמו שהעתיקו האחרונים נר' כהבנת המ"א והמה"ש וכנז"ל וע"ע לה' ראש"ל שם סי' ו' ובסה"ב ישא איש סי' ג' ועולת איש סי' ו' ז' ועמ"ש מוה"ר הרמ"ז זצ"ל בסה"ב ויא"מ סי' ו' ובס' וידבר משה סי' ה' ובס' ויען משה יו"ד סס"י ב' משם מוהר"ם שמאמא ומהר"א חג'אג' והרב שד"ר צ"ל דלדידן קי"ל דדעת מרן דלית לן דין רה"ר בזה"ז וע"ע בויסמוך משה ד"ז ע"ג וע' לה' ישמח לב סי' ד' בתש' ה' אביו ז"ל ומה שהעיר ע"ד ולהשש"א סי' של"ד ושמ"ה

תוכן העניינים

אוהב משפט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה