אור ברסלב

אוהב משפט חלק א· רבי פראג'י אלוש

סימן יג

סימן יב

שאלה הנה שמעתי על כפר גבללי ששותים החלב שחלבו גוי מבהמותיו בשבת ואפי' נחלב לתוך הקערה ואומרים שהורה להם כן חכם בעוז ביודעו ומכירו יראת ה' היא אוצרו בהיותו אצלם וכעת נסע לדרך רחוק' ועמדתי מרעיד מאיזה מקום יצא לו היתר זה והן בעון הדור פרוץ ושומעים למקיל ובכן אמרתי אל לבי לראות בספרי דבי רב אם יש מקום להוראת החכם הנז' או לא:

תשובה איתא בשבת דף קמ"ד ע"ב אמר ר"י א"ש סוחט אדם אשכול ענבים לתוך הקדירה ולא לתוך הקערה אר"ח מדברי רבינו נלמוד חולב אדם עז לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה וכ' התוד"ה חולב משם ר"ת דדוקא ביו"ט אבל בשבת דלא חזי לשחיטה כשחולב הוי כנוטל אוכל מתוך הפסולת ע"ש וכ"כ הר"ן והובא בב"י סי' ש"ך בטעם הרי"ף ז"ל דבשב' מותר לסחוט אשכול ואסור לחלוב עז משום דאשכול גופיה ראוי לאכילה משא"ך בעז דל"ח בשבת כלום והו"ל בורר אוכל מתוך הפסולת ע"ש ולפ"ז כיון דט' משום דל"ח בשבת ה"ה דאם נחלב כבר החלב עצמו אסור משום מוקצה וכ"כ הריב"ש סי' קכ"א לדעת הרי"ף ודעמיה דדברי ר"ח ביו"ט דוקא משום שהאשכול מותר בשבת לאכילה אבל הבהמה שאסורה בשבת דמחוסרת שחיטה גם חלבה אסור משום מוקצה וא"ך למאי דפ' מרן בב"י סי' ש"כ כדעת הרי"ף ודעמיה ואח"ז נמשך בש"ע שלא הביא שם דינא דחולב כמו שהביא דינא דאשכול אלא גבי יו"ט בסי' תק"ה גם אם נחלב בדיעבד אסור אותו חלב וכ"מ להמג"א סי' ש"ה סקי"ב שכ' דהחלב אסור אפי' חולב לתוך אוכל דכיון דהבהמה א"ר לאכילה הוי מוקצה וציין לסי' תק"ה ושם אסר החלב שנחלב בשבת אפי' לתוך האוכל והבהמה עומדת לאכילה כמ"ש בסי' ש"ה ע"ש ולפ"ז גם בבהמת גוי דאין בה מוקצה דשל גוי מוכן הוא וכמ"ש בהגה סי' ש"י ס"ב ובב"י שם ובסי' תצ"ז ותצ"ח מ"מ כיון דאינה ראויה לאכילה בשבת הוי מוקצה וכ"ש בבהמת ישראל שעומדת לחליבה שחלבה גוי

מיהו ק"ל דהא בשבת קי"ל כר"ש דל"ל מוקצה ואפי' בבהמה שנשחטה ביום שבת לצורך החולה שלא חלה כ"א בו ביום מותר' לבריא לאכול ממנה בשר חי וכמ"ש מרן בש"ע סי' שי"ח ס"ב וע"ש לה' מ"א סק"ד וא"ך בחלב נמי כיון שנסתלק ממנו איסור החליבה תו ליכא איסור מוקצה ובשלמא לדעת הר"ן דס"ל דדוקא בנחלה מבע"י וכ' דהרי"ף סתם הדברים ולא פי' כל הצורך וכ' מרן בב"י שם דמדמה לה למחובר ע"ש ניחא דכיון דהכא לא היה דעתו עליה מבערב והבהמה א"ר בשבת חלבה כמוה ובזה ניחא משה"ק העה"ש ז"ל סי' תק"ה להריב"ש דדעת הרי"ף בפ"ק דחולין דהבהמה מוכנת לאדם ע"ש די"ל דסבר לה כדעת רבו הר"ן וכנז' אבל להמ"א ק' דמ"ס כד' מרן דאפי' לא חלה רק היום הוי מוכנת לאדם וא"ך גם חלבה מוכן כמוה ונר' לישב כפמ"ש הט"ז שם סק"ב לחלק בין חלה היום ובין נר שהדליקו בו באותו שבת וכבה דהתם שאני דההיתר שבא בשבת הוא מחמת שינוי שנשתנה ממה שהיה ולכך אמרי' מגו דאתקצאי וגו' דחשבינן ליה עתה כאלו דולק אבל גבי חולה דלא נשתנה בבהמה שו"ד רק שנתחדש עתה ההיתר מצד החולה ואלו היה בה"ש אותו חולה הי"ל ג"כ היתר ל"א מיגו דאתקצאי וגו' ע"ש וא"כ בחלב שלא בא ההיתר מצד אחר אלא במה שנחלב שפיר דמי לנר:

ומטעם אחר יש לאסור החלב משום מש"ז אם נחלב לתוך הקערה כמ"ש הטור סי' ש"ה דמותר לו לגוי לחלוב בהמתו כיון שהחלב מצערה והחלב אסור בו ביום משום משקין שזבו ובב' כ' שכ"כ הכלבו בשם הגהות הר"ף וכ"פ בש"ע ס"כ וע' להמ"א סי' תק"ה ומ"ש ע"ד המחה"ש ולהפר"ח שם ע"ש וז"ל הש"ע למהרש"ז שם וכ"ז לאכול החלב למ"ש אבל בשבת עצמה אסור וגו' ואפי' היא בהמת נכרי מפני שגזרו חכמים על מש"ז מהפירו' בשבת מאליהן או ע"י נכרים לאסרם עד מ"ש ובכלל הגזירה היא ג' ך החלב שחלבו בשב' שהו' ג"ך משקה הנולד בשבת וגו' ואפי' אם חלבה לתוך האוכלין שאין על החלב תורת משקה ואינו בכלל גזירת מש"ז אעפ"ך אסור עד הערב וגו' גם הרב שש"א ז"ל כ' דהחלב אסור משום מש"ז ואף שנעשה ע"י גוי דנקטי' כדעת הרשב"א והתוס' והכלבו והטור דכלהו ס"ל דאפי' דבר הנעשה ע"י גוי גזרי' משום מש"ז וגם יש איסור בחלב שנחלב ע"י גוי משום מוקצה וגו' עש"ב נמצא דלא יפה עשה אותו החכם שהתיר לשתות החלב שנחלב בשבת ע"י גוי דודאי אסור אף שהבהמה של גוי וכ"ש בבהמה של יש' ועומדת לחליבה:

ובדרך אגב חזית ק' הוגד לי דדברי מו"ה השש"א ז"ל שכ' בהחלת דב"ק ואיכ"ל מדאמרינן בפ' חבית במימרא דר"ח חולב אדם עז לתוך הקדירה ונחלקו הא' אי דוקא ביו"ט או אפי' בשבת והשתא נגזור משום מש"ז ע"ש ותמיהני דהתם בחולב לתוך הקדירה שיש בה אוכל ומשקה הבא לאוכל כאוכל דמי ולית ביה משום מש"ז וכמבו' מדברי מהר"ש זלמן ז"ל וכ"מ בדברי הר"מ פ"ח מה"ש ה"י וכן ק' ע"ד המחה"ש שכ' ע"ד המ"א וגם י"ל משום מש"ז וגו' ע"ש והא המ"א אסר גם בנחלב לתוך האוכל ובכה"ג לית ביה משום מש"ז וצ"י:

ולכאורה יש מקום לו' דהחכם הנז' נר"ו עיניו בראשו ובנה יסודו ע"ד מו"ה עה"ש סי' תק"ה שכ' דכבר הסכים הכנה"ג דלא שרי' חלב אפי' ביו"ט אלא מעז העומדת לאכילה וכו' מיהו נר' דהמקל בזה לא הפסיד כיון דר"י והרז"ה ס"ל דלא הוי מוקצה וגו' ע"ש ועלה בדעתו דה"ה בשבת אבל ז"א דאף אם נסכים לזה ללמוד שבת מיו"ט הנה מלבד דמו"ה הנז' קאי עמ"ש מרן דלא הותר החלב לתוך הקדרה שיש בה אוכל אלא בעז העומדת לאכילה וא"כ גם להסו' דאף עומדת לחליבה לית ביה מוקצה מ"מ לא שרי אלא לתוך הקדרה וכן הטור בסי' תק"ה דנקט בלשונו בהמה סתם דמש' גם בעומדת לחליבה וכמ"ש הב"ח מודה דבעי' לתוך האוכל ואיך הורה להתיר גם לתוך הקערה שאין בה אוכל עוד בה דלדעת מרן דגרירן אבתריה בעי' עז העומדת לאכילה כמבו' בלשונו בש"ע רס"י תק"ה דנקט עז העומדת לאכילה והגם דבב"י הסכים לדעת המתירים הנה בש"ע חזר בו או כמ"ש השכנה"ג דכיון דאיכא רבוותא דמחמרי לא רצה לגלות דבר זה בש"ע דיד הכל ממשמשת בו ע"ש ואיך התיר החכם הנז' בפומבי אפי' בשבת וגם מו"ה עה"ש ז"ל נראה דלא כ' זה אלא להלכה אבל לאורויי נגד מרן הס כי לא להזכיר. העולה לדינ' דנקטי' דבשבת אסור החלב בין שנחלב לכלי ריקם ובין לתוך האוכלין ודלא כהחכם הנז' וה' ינחנו בדרך אמת (א"ה מ"ש ה"ה ז"ל די"ל דהעה"ש ל"כ אלא להלכה ולא להורות נגד מרן כה"ג כ' הרבנים המורים בעוב"י תונס יע"א דגם במקום שחולק העה"ש על מרן לאסור דוקא לעצמו היה מחמי' אבל לאחרים היה מורה להתיר כדעת מרן ע' בס' הבהיר ישיב משה למוה"ר הי"ו סי' קפ"ח וכ"ש בכה"ג דמרן מחמיר הא ודאי דהכי נקטי' וע' למו"ה ויאמר משה חו"מ אות ג' (בסוף הדף) ע"ש ובלא"ה בנ"ד דמיירי בשבת אפי' לאוכלין אסיר שהרי מרן בס' ש"ה ס"כ פ' דהחלב אסור ולא חלק בין לתוך הקדרה בין לתוך הקערה משמע דס"ל דבכל גוונא אסור וכדעת הרי"ף והגאונים וכמ"ש הר"ן בטעמם דכיון דהבהמה ל"ח לאכילה איכא משום בורר אוכל מתוך פסולת והחלב נאסר משום מוקצה כמ"ש הריב"ש סי' קכ"א והמ"א והשש"א וכמ"ש ה"ה ז"ל וק"ל על הטור בסי' ש"ה שכ' דהחלב אסור משום מש"ז דמדלא חילק בין חולב לתוך הקדרה דהוי אוכל ובין לתוך הקערה נר' דס"ל דבכל גוונא שייך טעמא דמש"ז וק' דהא לתוך הקדרה הוי משקה הבא לאוכל וכאוכל דמי ולית ביה משום גזירת מש"ז ואולי י"ל דמזה השמיט מרן בש"ע הט' שכ' הטור משום מש"ז כדי לאסור גם כשנחלב לתוך הקדרה דלית ביה גזירת מש"ז וצ"ל לפ"ז דהטור לא אסר אלא לתוך הקערה אלא שזהו דוחק ולכ"ן דכיון דאסור לחלוב אפי' לתוך הקדירה דהך דחולב עז אינה אלא ביו"ט ולא בשבת ואם חלב חייב דחולדה דדישה הוא והוי בורר אוכל מתוך פסולת א"כ גם החלב אסור דגזרי' שמא יחלוב ומ"ש הטור משום מש"ז היינו לו' שהוא מענין מה שגזרו על מש"ז משום שמא יסחוט ה"נ אסור החלב שמא יחלוב וע' להרמב"ן בחי' פ' חבית דנר' מלשונו כמ"ש וזה נר' כונת השש"א שהק' מדאמרי' בפ' חבית דחמ"ד חולב אדם וגו' ואמאי נגזור משום מש"ז ר"ל דכיון דהטור כאן כ' דהחלב אסור משום מש"ז ולא חלק בין לתוך הקדירה או לתוך הקערה מוכח דלה"ט אסור גם לתוך הקדיר' וא"כ הגם דלחלוב לתוך הקדירה ביו"ט מותר מ"מ החלב ה"ל לאסור ותי' דדוקא היכא דאסור לחלוב לתוך הקדירה כמו בשבת החלב נמי אסור דחיישי' שמא יחלוב אבל ביו"ט דמותר לחלוב גם החלב מותר דל"ש ביה גזירה שמא יחלוב דלתוך הקדירה מותר וניחא מה שתמה ה"ה ז"ל ע"ד וע"ד המחה"ש דכונתם ברורה כמ"ש ומ"ש השש"א דלהרמב"ם בחולב לתוך האוכל דאסור אינו אלא משום מוקצה ולא משום מש"ז היינו דלהרמב"ם גם בשבת לתוך האוכל פטור וכיון דלית ביה אלא איסורא בעלמא ואינו חייב חטאת ע"כ דמותר לחלוב מה"ת ע' להרמב"ם פ"א ה"ג (ומ"ש בעו' בהג' לסי' ט"ו) וא"כ לא הו"ל לאסור החלב מט' מש"ז דהוי גזל"ג וע"כ משום מוקצה ומ"מ כבר כתבנו דמדברי הטור מוכח דיש איסור בנחלב בשבת אפי' לאוכלין גם משום מש"ז ואין סתירה לזה מדהשמיט מרן טעמא דמש"ז די"ל דקיצר בלשונו ולא הוצרך לבאר הטעם ולעולם מודה להטור. באופן דבשבת מלבד איסור מוקצה יש איסור ג"כ משום מש"ז אע"פ שנחלב לאוכלין והעה"ש שכ' דהמקיל לא הפסיד מלבד מ"ש ה"ה ז"ל דאין זה אלא להלכה. בלא"ה נר' פשוט דדוקא ביו"ט הוא דכ"כ ולא בשבת ועדיפא מזה כ' המ"א ס' תק"ה דמשו"ה מרן בסי' ש"ך אחר שסתם להתיר בשוחט אוכל לתוך אוכל כ' דר"ח אוסר ושם סתם להתיר לחלוב לתוך האוכל ולא הזכיר סברת האוסר משום דביו"ט דעתו להקל ע"ש והיינו דביו"ט דעתו להקל לגמרי ובשבת חשש לדעת הא סריס (וע' בסמוך) וכ"ש הכא בחליבה בשבת דרוה"פ אסרו י"ל דאפי' בבהמת גוי וחולב לתוך הקדירה מודה העה"ש דאסור וכמ"ש ה"ה ז"ל דכיון דאסור לשוחטה בשבת חלבה נמי אסור ודוקא ביו"ט הוא דיש צד להקל בזה כיון דמותרת בשחיטה וכ"ן מדברי המ"א שלא הזכיר היתר בבהמת גוי אלא גבי יו"ט עס"י תק"ה סק"ג אבל גבי שבת לא הזכיר היתר זה וכ"ש לפמ"ש דבשבת איכא איסורא משום מש"ז א"כ ודאי דגם בבהמת גוי אסור וא"כ צ"ל דהעה"ש ז"ל שכ' שהמקיל לא הפסיד היינו ביו"ט דליכא אלא איסור מוקצה

ועוד נר' דהגם דבבהמת גוי לית בה מוקצה דוקא מוקצה הוא דלית בה כמ"ש מרן סי' תצ"ח ס"ג אבל נולד אית בה וכמ"ש השכנה"ג והמ"א והא"ר והפר"ח בסי' תק"ה באורך ומסיק השכנה"ג דהגם דמרן בב"י הסכים כדעת המתירים בבהמת גוי מ"מ בספרו הקצר לא ראה לפרסם היתר זה ול"כ לא איסור ולא היתר ע"ש וע"כ הטעם משום דאיכא איסור נולד בבהמת גוי ונהי דלדינא דעת מרן להתיר מ"מ למעשה דעתו לחוש להחולקים להחמיר והגם דכבר כ' רבים מהפוסקים דהס' שהביאה מרן בב"י הגם שלא הביאה בש"ע הלכה היא וכמש"ל סי' ה' יעו"ש ולפ"ז צ"ל דדעת מרן להתיר גם בבהמת גוי וכמו שהסכים בב"י ודלא כהשכנה"ג ז"ל מ"מ י"ל דה"ד ביו"ט דמותר לישראל לחלוב ולא הוי נולד וליכא רק איסור מוקצה ובהמת גוי לית בה מוקצה אבל בשבת דאין שום היתר ליש' לחלוב הוי נולד וכמ"ש המ"א סק"ג ע"ש וע' לה' חיי אדם כלל פ"א אות ה' ע"ש:

ובלא"ה כבר כתבנו דבש"ע סי' ש"ך ס"ז ה"ד ר"ח דאוסר אף בקדירה שיש בה אוכל דס"ל דההיא דפ' חבית דמשקה היוצא מן האוכל כאוכל דמי לא קיימא אליבא דהילכתא ובכל גוונא איכא משום מש"ז וכ' המ"א בדעת מרן דבשבת חושש לס' ר"ח ממה שהביא סברתו ודוקא ביו"ט לא חשש לסברתו וכ"כ המחב"ר ז"ל ביו"ד סי' ט' וסי' נ"ה בשם הלק"ט דהיכא שמביא מרן סתם וי"א יש לחוש לי"א ע"ש ובמק"א כ' בס"ד דיש כמה פוסקים שסוברים כן ואכמ"ל וע' למוה"ר ישיב משה נר"ו סי' ש"ה ושל"ג ושל"ז ולמוהרמ"ז ז"ל בויאמר משה חו"מ אות ג' ע"ש והגם דהמט"י ז"ל כ' דדעת מרן בסי' ש"ך ובסי' תק"ה בהמתירים היינו לדינא אבל לחוש מיהא בעי לדעת ר"ח בשבת כמ"ש המ"א. מיהו הכנה"ג ו ז"ל בשיירי סי' ש"כ הגה"ט או"ג ובסי' תק"ה כ' דיש להגיה בדברי הטור לרי"ף מותר ולר"ח אסור ואין מל' זה הכרח שפוסק כותיה ממה שהביא דבריו באחרונה ע"ש ויש להוכיח כן דבסי' ח"י ס"א בכסות לילה כ' מרן להרמב"ם וכו' ולהרא"ש וכו' ומבו' בב"י דסו' כהרמב"ם ע"ש וכ"כ העה"ש רס"י קפ"ד וחלק על השיו"ב שם ושכ"כ המ"א והוכיח כן מסי' קנ"ט ס"ו ע"ש ולכאורה דה"ה נמי גבי סתם וי"א דממה שכתב מרן ולר"ח אסור אין מזה הכרח דחושש לסברתו אמנם הא ליתא דהתם שאני דאמרי' דבסי' תק"ה אין כונתו לפסוק אלא למראה מקום בעלמא שיש פלוגתא בזה ולדינא סמך עמ"ש בסי' ש"ך ל"כ כשסתם ואח"ך כ' ולר"ח אסור דכיון דסתם להתיר למה הביא דעת ר"ח אע"כ לחוש לסברתו והגם דהט"ז בסי' תק"ה כ' דמרן חזר בו שלא הזכיר דעת האוסר שם וכ"ן מדברי הט"ז בסי' ש"ך ע"ש מ"מ כיון דיש להסכים דברי מרן אהדדי כמ"ש המ"א ולא נאמר דחזר בו הכי עדיף טפי ובמ"א הארכנו עוד בזה ומה שהק' ה"ה ז"ל דהא קי"ל בשבת כר"ש לפ"ד המ"א וכו' נר' שנתכוון להמ"א סק"ד וע"ש בסו"ד מה שציין להב"י דהרואה יראה דלתי' האחרון שכ' הב"י בדעת הרא"ש א"ש. גם במ"ש ה"ה ז"ל ליישב לד' הר"ן ובזה תי' קו' העה"ש להריב"ש לעד"ן דמ"ש הר"ן דהרי"ף סתם הדברים וכו' ר"ל מפני שלדעת הרי"ף אין חלוק בדבר וכמבו' במלחמות פ"ו דחולין וע' להעה"ש סי' שי"ח אות ז' שהשיג על חילוק הט"ז שהביא ה"ה ז"ל לתרץ בזה קושיתו ועוד כ' במ"א בזה וע' בתשו' הרשב"א ח"ה סי' רכ"ו ובהגהת מהר"ח פאלאג'י ז"ל ע"ש ואכמ"ל]:

תוכן העניינים

אוהב משפט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה