אוהב משפט חלק א· רבי פראג'י אלוש
סימן ט
שאלה תפוחי אדמה הנקראים באטאט"א שנטגנו בשמן שטיגנו בו דגים אם יש לברך עליהם בפה"א או שהנ"ב כאשר שמעתי מרב רחומאי החה"ש והכולל כמה"ר רבי חיים חורי הי"ו באמרו דהגם דקי"ל דעלי ירקות שטובים מבושלים יותר מחיים ברכתם לאחר בשולם בפה"א וכמ"ש מרן ז"ל בש"ע רס"י ר"ה ע"ש היינו כשלא נטגנו עם הדגים אבל הכא שנטגנו עם הדגים ונתנו בהם טעם אמרי' דטעם הדגים עיקר ומברכין שהנ"ב. ואמרתי לו דמלבד שלא מצינו חילוק זה בירקות עוד בה דהכא לא נטגנו עם הדגים ממש אלא בשמן שטיגנו בו הדגים ולא קבלו הירקות אלא נ"ט בר נ"ט ואין טעם הדגים עיקר כלל. ויען מוהר"ח הנז' שהוא ראה שרבותיו עשו כן ותמהתי על המראה ואמרתי לחפש בספרי דבי רב על רזא דנא:
תשובה היה נ"ל לה"ר לנ"ד מדברי הש"ס בברכות דל"ח ע"ב דפריך בשלמא כל שתחלתו שהכל שלקו בפה"א משכח"ל בקרא סלקא וכרבא אלא כל שתחלתו בפה"א שלקו שהכל היכי משכח"ל ע"ש וא"א מ"פ הא משכח"ל בירקות שטובים חיים ומבושלים ששלקם עם בשר דמתחילה היתה ברכתם בפה"א וע"י ששלקם עם בשר ונתן בהם טעם מברכי' שהנ"ב א"ו צ"ל דגם בששלקו עם בשר בברכתו עומד ומברכי' עליו בפה"א ואולם יד הדוחה נטויה לדחות ולו' דמשמ"ל להש"ס דהאי שלקו הוא בפ"ע ולא עם בשר ומשו"ה פריך היכי משכח"ל וגו' [א"ה ובלא"ה י"ל דכל שתחלתו בפה"א וגו' קאמר ומאי דתחלתו בפה"א היינו נמי באוכלו בלא בשר.
ועוי"ל דומיא דתחלתו שהכל]:
אמנם יש לה"ר ממ"ש הדרישה סי' ר"ה לישב דברי הטור ז"ל בשם הרי"ף והגאונים דמאי דקאמר בגמ' משכח"ל בתומי וכרתי ה"ק בתומי וכרתי משכחת לפעמים דחיים בפה"א ושלקו שהכל והיינו במקום שאין דרך לשלקם עם בשר אבל במקום שאין דרך לאכלם חיים רק כאשר המה מבושלים עם בשר אזי נשתנה דינם ואדרבא בחיים מברך שהכל ולאחר שנתבשלו נשתנו לעילויא ומברך בפה"א וגו' וסיים דהתוס' והר"י ס"ל דהולכים אחר בישולם גרידא ולא אזלי' אחר מיתוק השומן והרי"ף והגאונים ס"ל דאמדי' לתומי וכרתי כדהשתא והרי הם מעולים לפניו וגו' ע"ש מבואר יוצא דגם אם נשלקו הירקות עם בשר במילתייהו קיימי ומברכי' בפה"א ול"מ לדעת הרי"ף והגאונים דאף דס"ל בתומי וכרתי דכשהם חיים מברך שהכל אפ"ה אם נתבשלו עם הבשר וקלטו ט' הבשר אזלי' בתר השתא ומברכי' בפה"א וכ"ש בשאר ירקות דכשהם חיים מברך בפה"א דאם נשלקו עם הבשר או דגים במילתייהו קיימי ומברכי' בפה"א אלא אפי' לדעת התוס' והר"י דס"ל בהפך דכשהם חיים בפה"א ומבושלים שהכל היינו משום דחשבי להו נשתנו לגריעותא דהולכים אחר בישולם גרידא דגרעי ולא אזלי' אחר מיתוק השומן ולאו משום ט' השומן כלל וא"כ בירקות דשוים חיים ומבושלים וכ"ש בירקות אלו שאין דרך לאכלם חיים דינם כמי אם נטגנו לבדם בלא דגים ובמילתייהו קיימי לברך בפה"א. שו"ר להמ"א שם סק"ה שכ' להדיא וז"ל וא"כ כשמטגנים ירקות בשומן מברכי' עליהם בפה"א ע"כ ומכ"ש בנ"ד שלא נטגנו עם הדגים ביחד רק עם השמן שנטגנו בו הדגים וע' ג"כ להט"ז שם סק"ה וציי"מ. (א"ה וכ"מ ממ"ש הר"י והובא בב"י דלדעת התוס' בתומי וכרתי אפי' בשל אותם עם בשר או עם דברים אחרים שמשבחים אותם אינו מברך עליהם אלא שהכל כיון שאין השבח בא להם אלא מחמת ד"א ופסקו בהגה ע"ש משמע דהיכא שבא להם שבח מצד עצמם ע"י בישול הגם שנתבשלו טס בשר ברכתם בפה"א וכ"מ עוד ממ"ש הב"י סוס"י ר"ד בשם הר"מ ופסקו בש"ע שם סי"ב דאם עירב כדי לתת טעם בתערובות הוא עיקר משמע שאם אינו בא ליתן ט' אע"פ שהוא נותן ט' ל"ח עיקר ועדיפא מהא כ' בב"י שם דנר' מדברי הר"ם שאם החלב חטה לא בא לדבק אלא לאכול החלב חטה בדבש מברך במ"מ ואע"פ שהדבש בא ליתן ט' בתערובת וט' דכיון דהדברים המתרקחים ניתנים לתוך הדבש אין מתבטלים לגבי דידה כל שלא באו לדבק לבד וכיוצא דהו"ל דבש תשמיש לדבר המרוקח ודמי לפירות וגו' ע"ש הרי דגם דעושים ליתן ט' כיון שאינו לדבק מברך במ"מ וגם בש"ע תפס ל' הרמב"ם ויל"ד מדבריו כמו שדקדק איהו גופיה בב"י מדברי הר"מ וא"כ כ"ש הכא דאין הדגים באים ליתן ט' וכ"ש לפמ"ש המ"א שם דל"מ הך מילתא דבא ליתן ט' אלא בה' המינים וסיים דאטו מי שיתן בצלים או חומץ לתוך התבשיל יברך על הבצלים והביאו הא"ר ע"ש וכ"כ עוד בסי' ר"ה סק"ה שזכר ה"ה ז"ל בירקות שמטגנים בשומן וכ"כ הא"ר סק"ד ע"ש גם הט"ז סק"ה כ' דבדבר שיש בו ט' מצד עצמו לא בטיל מחמת ט' הבשר שמקבל משא"ך במים דל"ל טעמא כ"א מה שקבלו מן הבשר ע"ש וא"כ הכא דהירקות יש בהם ט' מצד עצמם הגם שנתבשלו עם הדגים מברך בפה"א. וכ"ש בנ"ד שלא נטני עם הדגים ממש וכ"מ מדברי הרא"ש והטור ומרן בש"ע ס"ב שלא חילקו בירקות עצמם בין נתבשלו בפ"ע או עם הבשר א"ו דכיון דהירקות עצמם יש להם ט' אינם בטלים אגב בשר ועדיפא מהא כ' המש"ז היכא שעשו בקדירה בשר וירקות בלא מים יפלטו הירקות הרבה מים די"ל דמברך בפה"א ע"ש. מיהו מדברי הלבוש שם במים שבשלו בהם ירקות עם בשר דמברך שהכל שכ' הטעם דהבשר מחליש ט' הירקות ע"ש לכאורה ה"ה לנ"ד וכדעת ידי"ן מוהרח"ח נר"ו שהרי הדגים מחלישי' ט' הירקות אמנם למה שחילק הט"ז הנז' בין דבר שיש לו ט' מצד עצמו או לא אין ראיה דדוקא במים שאין להם ט' אלא מצד הירקות והבשר אזלי' בתר טעם הבשר דחזק טפי לא כן לענין הירקות עצמם וע"ע להמאמ"ר סק"ד במה שחלק עוד בין מים לירקות והלבוש מצריך שט' הירקות הוא חלוש ודוק ועוד די"ל דדוקא טעם הנפלט מירקות למים נחלש לגבי הבשר אבל הירקות עצמם גובר טעמם על טעם שמקבלים מהבשר. וכ"ר לה' כף החיים למהרי"ע נר"ו הנד"מ באות י"ב משם הפמ"ג בא"א דירקות גופייהו עם בשר אין בטלין לגבי בשר ע"ש ואולי דה' מהרא"ח נר"ו ראה מעשה לרבותיו בימים שנתבשלו בהם הירקות וכפסק מרן וחשב שדינם שוה ולקעד"ן כדעת ה"ה זצ"ל וכדכתיב']: