אור ברסלב

אוהב משפט חלק א· רבי פראג'י אלוש

סימן ח

סימן ז

וזאת

תשובת מורינו

הרה"ג הראב"ד מקודש כקש"ת כמה"ר ר' זקן משה

מאגוז זצוק"ל זיע"א שהשיב לה"ה זצ"ל ונמצא בין כי"ק והעתקנו ממנה השייך לענין זה]:

מ"ש כת"ר נר"ו במילי דברכות בגרעיני הפירות המרים ומתקנם ע"י האור דפ' מרן ז"ל בש"ע א"ח סי' ר"פ דמברך שהנ"ב ויתחלקו למו משקדים שפ' שם בס"ה משום דס"ל דגם דאם הם מתוקים מברך עליהם בפה"ע דהוי פרי כשהם מרים לאו פרי נינהו משא"כ בשקדים וכמ"ש הבה"ט ז"ל שם מהמ"א ז"ל נר' לע"ד פשוט דלדידן אם בירך עליהם בפה"ע או בפה"א לא יצא וצריך לחזור ולברך וכן ראיתי לכת"ר שהביא מה' יד אפרים שכ"כ ומ"ש מני"ר הי"ו כי בעיניו יפלא והלא קי"ל סב"ל וכו' כונתו רצויה דקי"ל סב"ל אפי' נגד מרן ז"ל אכן דע לך ידיד דאני בעניי בספה"ק בס"ד כתבתי בכ"מ מפוזרים דאין לומר סב"ל אפי' נגד מרן ז"ל אלא (היינו) היכא שהאחרונים ז"ל חלקו ע"ד מרן ז"ל מאיזה קו' ע"ד אבל היכא דמרן ז"ל פ' כמ"ד לברך והאחרונים פסקו כהפוסק שלא לברך אין לומר לדידן שקבלנו הוראות מרן ז"ל סב"ל אלא י"ל דכיון דמרן ז"ל ידע להפוס' דס"ל שלא לברך והוא פ' לברך דלא כותייהו ונ"ל שלא חשש להא דסב"ל משום דלדעתו אינו ספק ודעתו נוטה בודאי כדעת הפוס' דס"ל לברך דלדידהו נמי ל"ל דאיכא ספק גם אם שמעו לדעת החולקים עליהם א"כ ה"נ אנן בדידן דנגררים אחר פסק מרן ז"ל וקבלנו דעתו והוראותיו י"ל דכמו דלמרן ז"ל פשיט"ל לברך ואינו ס' כמו כן אנן בדידן ודון מינה ואוקי באתרין במ"ש מעכ"ת כי שם בסה"ק הבאתי סמוכות למ"ש בעניו' שם בס"ד (וחתים) מז"ה:

א"ה דברי מוה"ר זצ"ל הנז' הנה הנם בסה"ק ויאמר משה א"ח סי' כ"א ובוידבר משה סי' ב' וי"ז וי"ח ובויען משה סי' ט"ו וס"ח וצ"ב ובס' כתב משה מע' תפלה ובס' אלא מז"ה (שבס"ס ארחו' חיים על המשלי הנד"מ) ד"ך (ושם רמז לתשובתו זאת) ובס' אמר משה (שבס"ס דברי יעקב) מע' וא"ו ובס' דברי משה (שבס"ס קנה אברהם) סס"י א' ובס' קרן דוד (שבס"ס של"ד ח"ב) חוברת א' אות ל"ג ע"ש ולכאו' דבריו סותרים זא"ז דמדבריו כאן ובויא"מ ובדב"מ מבואר דגם שנחלקו האחרונים על פסק מרן יש לסמוך על פסק כל היכא שלא תמהו על פסקו דמרן וסתרו דעתו רק שהכריעו כהחולקים ובויד"מ סי' ב' ובויע"מ סי' ט"ו נר' דדוקא היכא דלא ראינו לרבני האחרוני' שחלקו על פסק מרן והמחלוקת אינה אלא בפוסקים הראשונים ומרן ראה המחלוקת והכריע וכ"מ קצת מדבריו בשאר מקומות ומיהו י"ל בדעתו ז"ל דכל שראינו לאחרונים ז"ל שתמהו על פסק מרן וסתרו דעתו אם בראיה חדשה או ט' חדש דאיכ"ל אלו הוה שמע לדבריהם הוה הדר ביה וכמ"ש בויע"מ סי' ט"ו וצ"ב ובכתב משה שם ע"ש אז אמרי' סב"ל נגדו אבל היכא דהאחרונים ז"ל לא תמהו ע"ד ולא סתרו פסקו רק שהכריעו הכרעה בעלמא משקול דעתם כמ"ד שלא לברך וכ"ש אם פסקו שלא לברך מכח סב"ל ובאתרא דלא קבלו הוראותיו אז לדידן דבתריה דמרן גרירן עבדי' כפסק מרן ול"א סב"ל כיון דמרן כל יקר ראתה עינו בעיקר המחלוקת והכריע בשיקול דעתו לברך ואין לו ספק כנ"ל בדעתו ובזה אין סתירה בכל המקומות שהזכיר הוא ז"ל הך סבר' ודוק. וע"ש באלה מז"ה שכ' דבהשמטות לספריו הביא דהרה"ג הדה"מ עצו"ר סוה"ר כמה"ר ר' מרדכי הכהן הי"ו ה"ר לזה מדברי ה' אבני צדק ז"ל בא"ח ע"ש והוא במפתחות ס' ויסמוך משה ואפ' שכיון למ"ש מו"ה אבני צדק זיע"א א"ח סי' קמ"ג (ובדפוס כ' קע"ג) שנראה מדבריו דדעתו כדעת מרן בסי' ק"מ ס"ג בעולה שהראוהו מקום הקריאה ואחר שבירך נזכרו שפ' אחרת צריך לקרות דצל"ח ולברך וכי"א בתרא שהביא שם וכ"ד העה"ש סי' ת"ץ אות ד' והרב ב"ד סי' ס"א וכ"כ ה' אמת ליעקב בדיני ברכות העולים סי' ס"ג דבמקומות שקבלו עליהם הוראת מרן יחזור ויברך וע"ש שהזכיר דהרדב"ז בחדשות סי' רמ"ח חלק על הב"י (ומבו' שם בתשו' הרדב"ז שכבר ראה דברי מרן ועליו קאי במ"ש א' מחכמי הדור ע"ש היטיב) ושכ"ד הגו"ר כלל א' סי' כ' ע"ש ומזה נר' דס"ל דנקטי' לגמרי כהכרעת מרן כשאר דברים גם ה"ה בש"ץ דין קריאת המועדים סי' א' אות ה' וסי' ב' אות ו' וסי' ד' אות ג' וסי' י"א אות ב' דעתו כהאמל"י הנז' ע"ש וע' לה' השומר אמת סי' כ"ג וכ"ד המאמ"ר רס"י תקפ"ב ע"ש ולפי"ז אין ראיה מדברי מו"ה אב"ץ זיע"א לסברת מו"ה הרמ"ז זצוק"ל די"ל דסבר לה מר ככל הני רבוותא דכתי' דס"ל דלא אמרי' סב"ל נגד מרן וכ"כ ה' שמח נפש מע' ס' דס"א ודס"ב שדעת הגאון החק"ל במ"ב ח"מ סי' ד' להחזיק במעוז הקבלה ושכן מורים דברי הגאון מהריט"א בס' שיו"ט סי' י"ד ושדברי החיד"א דס"ל דאמרי' סב"ל אפי' נגד מרן תמוהים ע"ש ועיקר דברי החיד"א הם בברכ"י סי' ז' ובלד"א סי' ו' אות ס"ג ע"ש ולכאו' מדברי הלד"א שם שחלק על האמל"י הנז"ל וכתב שלא לברך כמ"ש בברכ"י אות ז' דבענין ברכות שב וא"ת עדיף אף דמרן סבר לברך ושכ"ר לרבותיו והביאו ה' בית מנוחה דיני ברכות העולים אות יו"ד וכ"פ ה' כף החיים נר"ו הנד"מ סי' ק"מ אות ט"ו נר' דלא כמו"ה הרמ"ז זצ"ל דהא מרן שם ראה המחלוקת והכריע מיהו י"ל דהתם לאו משום שחששו לעיקר המחלוקת דבזה מודו דיש לסמוך על הכרעת מרן אלא משום דיש מהאחרונים שחלקו על מרן והם הרדב"ז והגו"ר הנז"ל גם בשאלת יעב"ץ סי' ס"ו פ' שלא לברך והביאו בברכ"י ובמו"ק האריך לתמוה על הסוברים לברך ע"ש ובכה"ג גם לדעת מו"ה אמרי' סב"ל

ומדברי ה' בית עובד ז"ל בדיני קריאת המגלה אות י"ז שפ' כמור"ם בסס"י תר"ץ דיחי' מבר' על המגיל' וכ"ה ד' מרן בב"י שם אע"ג דבפלוגתא מיתנייא לכאורה מוכח דס"ל כדעת מו"ה הנז' מיהו ע' לה' פני יצחק אבולעפייא ז"ל בה' ברכות אות קפ"ט שכ' דהגם דמהרי"ו סי' מ"ה כ' דיחיד אין לברך על מקרא מגילה דברכות אינם מעכבות וסב"ל מ"מ כיון דנהגו לברך כד' מרן סי' תר"ץ סי"ח ל"א סב"ל דנגד המנהג ל"א כן כמ"ש הזכ"ל וכו' ע"ש ולפ"ז י"ל דגם הב"ע שפ' לברך היינו מכח מנהג ואע"ג דה' עצמו בדיני ברכת חתנים אות ז' כ' דאין להשגיח על המנהג במקום חשש. ברכה לבטלה ע"ש י"ל דה"ד התם שדעתו לדינא הפך המנהג ועוד דהתם ל"ח מנהג כיון דהוי מילתא דל"ש וכמ"ש הפו' ז"ל. גם ממאי דנקטי' לדינא באם שכח ולא אמר יעלה ויבא בר"ח דחוזר וכן בעשי"ת בהמלך הקדוש והמלך המשפט אע"ג דיש בהם פלוגתא ול"א סב"ל אין להוכיח מזה כס' מי"ה ז"ל די"ל בפשי' משום שהמנהג כן והמנהג הוקבע אליבא דמ"ד דחוזר ונגד המנהג ל"א סב"ל כנודע וכ"כ מו"ה ז"ל עצמו בס' ויאמר משה סי' כ"א ובס"ס ויסמוך משה ע"ש וזה ג"כ ט' החיד"א ושאר אחרונים שפ' לדינא דחוזר ולא חשו להסו' שלא לחזור וסב"ל או משום דהם בעצמם הכריעו דחוזר ולגבי דידהו אין ס' וכה"ג כ' מו"ה בוידב"מ סי' ב' ועי' לה' שיירי טהרה מע' ב' אות ט"ל . גם ממ"ש הברכ"י סי' מ"ז בשם מהר"י זיין דאם ישן בלילה אח"ח אף שכבר בירך בה"ת יחזור ויברך וכ"כ מר זקוננו מהרש"ך זצוק"ל בסה"ק שפתי דעת שעל הסליחות דיני ברכת התורה וכמ"ש מרן בב"י דלכ"ע שינת לילה הוי הפסק חוץ מר"ת ואין הל' כמותו שכל הפוס' חולקים עליו ושכ"ר להמט"י בשם הפר"ח ע"ש אין להוכיח מזה כסברת מו"ה ז"ל דהתם שאני דס' ר"ת סברא יחידאה ול"ח לה גם במילי דברכות וכמ"ש האחרונים ז"ל. מיהו עי' לה' מעיני הישועה הנדפס מקרוב דמ"ד ע"ד שדעתו כד' מו"ה ז"ל וז"ל ומ"ש מעכ"ת ע"ע מחלוקת הט"ז והש"ך על אות שנכתבה וגו' דלמה לא נחוש לס' הש"ך במקום ס"ב ולמה נסמוך על הכרעת אל"י ז"ל וגו' הנה דב"ז שאנו חוששים לס"ב אפילו אחר הכרעת מרן דוקא כשהרבנים שבאו אחריו נחלקו עליו אחר שראו דברי מרן והכרעתי ואעפ"כ חלקו בזה הוא שכ' האחרונים שאני חוששים בס"ב לדעת הרבנים והאחרונים אבל במקום שלא מצינו מי שראה הכרעת מרן וחלק עליו מי יבא אחרי המלך ואחרי הכרעתו ומי הוא שראוי לסמוך עליו יותר ממרן אפי' בענין הברכות עכ"ד וכ' עוד דכמו כן ברבנים האחרונים שאני רגילים לסמוך עליהם ודאי בתרייהו אנן גרירי שיתבאר שיש מי שחלק עליהם או שאנו רואים בדבריהם ח"ו דבר מתמיה וכו' ע"ש וכה"ג כ' מו"ה ז"ל בוידב"מ סי' ב' ובויע"מ סי' ט"ו דנגד פסק החיד"א שאני נגררים ם אחריו ל"א סב"ל ע"ש ומתבאר ג"כ מדבריו בוידב"מ סי' י"ז ובדברי משה שבס"ס קנה אברהם סס"י א' דאף במקום שהזכיר מרן דעת החולקים אלא שסתם כהסו'

לברך או שהביאה באחרונה כיון דנקטי' כסתם וכי"א בתרא א"א ל"א

סב"ל: ואין להוכיח הפך סברת מו"ה הנז"ל ממ"ש הב"ד א"ח סי' ש"ד דיש נמנעים מלעשות פדה"ב בחה"מ מפני מ"ש מיר'"ם בי"ד סי' ש"ה סי"א די"א דאין לעשות פדה"ב בחה"מ ואף דהעיקר כהמתירין וכ"פ מרן מ"מ מפני הברכה יש למנוע וע"ז כ' דל"ש כאן ס"ב דלכ"ע אם פדה פדוי וא"כ אין מקום לחוש לס"ב וה"ד העה"ש א"ח סי' תקמ"ו ע"ש משמע הא לא"ה חיישי' לס"ב אפי' נגד מרן. דהנה בלא"ה תק' ממ"ש הוא עצמו בסי' של"ז דכנגד הרוב אין לחוש לס"ב וכבר הדב"מ ח"ג סי' י"ד נרגש מזה וכ' דלרווחא דמילתא כ"כ דאין מקום לחוש לברכה כלל ולע"ד י"ל עוד דדוקא היכא דאם ניחוש לס"ב הוא מפסיד הברכה לגמרי הוא דאמרי' דכיון דמרן פ' לברך או דדעת רוה"פ לברך אין לחוש לס"ב אבל הכא שיכול לעשות הפדיון והברכה אחר יו"ט ומהני לכ"ע אין לו להכניס עצמו בס"ב אף בכה"ג ולכן הוצרך לו' דל"ש ס"ב דלכ"ע אם פדה פדוי. גם מדברי ה' בית השואבה ז"ל בדיני מין הראוי לסכך אות מ"ז שכ' דאם עבר וסיכך על דבר שאין מסככי' בו הסוכה פסולה משום דא"י לברך עליה דיש פוסלים אותה בדיעבד ויש לחוש לברכה לבטלה אע"ג דדעת מרן להכשיר בדיעבד ע"ש אין להוכיח הפך סברת מו"ה הנז' די"ל דש"ה שראינו לכמה מהראשונים שדעתם להחמיר ומרן לא הזכירם ע"ש באות מ"ה והשתא י"ל דאלו הוה חזי להו מרן ז"ל הוה הדר ביה ותדע דהא מבי' שם דגם בלא חשש ס"ב ס"ל לפסול הסוכה אפי' בדיעבד כדעת הני רבוותא חע"ג דבעלמא בתריה דמרן גרירי א"ו כמ"ש. גם מדברי ה' גן המלך סי' קמ"ד לענין הבדלה במוצאי ט"ב שחל בא' (נר' שכצ"ל) בשבת דאיכא פלוגתא אם מבדיל או שיוצא י"ח הבדלה כמה שהבדיל בתפלה בליל ט"ב וכ' לחוש לב' הסברות ע"ש ומרן בסי' תקנ"ו פ' דמבדיל אין להוכיח הפך סברת מו"ה ז'"ל דש"ה דחשש לס' הרדב"ז סי' תרמ"ב שכ' דדעת רוב האחרונים שלא להבדיל והוי סב"ל ע"ש וכיון דהרדב"ז ז"ל מארי דאתריה וגם אפ' דמרן אי הוה חזי דדעת רוב האחרונים שלא להבדיל היה פוסק כן ולא פ' דמבדיל אלא מפני שראה דעת רוה"פ ה"פ כן חוץ מהרמב"ן ז"ל לכן כ' ה' גן המלך ז"ל דאמרי' סב"ל ואע"ג דהעה"ש שם כ' ע"ד הרדב"ז דאין כן (כצ"ל ע"ש בהשמטות) דעת כל הפוס' מ"מ אולי דהרדב"ז ראה להרבה מהאחרונים באופן דהרוב הוי מוכרע שלא להבדיל ועי' להשד"ח באסיפת דינים מע' בין המצרים סי' ב' אות ו' וא"כ י"ל דגם מרן אם היה רואה להפוס' הנז' הוה הדר ביה וע' למוה"ר ז"ל גופיה בקרן דוד הנז"ל מ"ש בע"ז ולכאו' יש להוכיח בד' ה' גן המלך גופיה כס' מו"ה ז"ל מדבריו בגו"ר כלל א' סי' כ"ז גבי מה שפ' מרן בסי' נ"ט ס"ב בלא אמר יוצר אור וגו' דלא יצא ודעת ה"ר יונה ומהריק"ש כפי' ב' דסגי בחתימה וכ' הגו"ר דהרוצה לחזור ולברך כס' הב"י לא מיקרי מזלזל בברכות והרוצה לחוש יחוש לעצמו ע"ש מיהו ילד"ח דהתם שאני דהגו"ר עצמו מסתברא ליה כפסק מרן בש"ע כמו שיראה הרואה שם. גם אין להוכיח הפך ס' מו"ה ז"ל מדברי ה' לב חיים סס"י ק' גבי סומא דחייב בציצית דכיון דאיכא פלוגתא לא יברך אע"ג דדעת מרן לברך ע"ש דש"ה שהוכיח כן בדעת הרא"ש והנ"י ורש"י וכל כה"ג י"ל דאלו הוה ידע מרן שכן דעת כמה מהראשונים לא היה מחליט הדבר ובלא"ה דבריו

שם תמוהים דהמנהג פשוט לברך וכבר השיגו הגאון מהר"י חיים ז"ל בשו"ת ר"פ ח"ב סי' ז' וה' כף החיים הי"ו סי' טו"ב אות ב' ע"ש

אבל ראינו לה' דבר משה ח"ג סי' י"ד שנסתפק אי אמרי' סב"ל נגד מרן היכא דהאחרונים חלקו על מרן וכ' דהכי מרגלא בפומייהו דרבנן מארי דאתרא הדין לכו א יוסף אשר יאמר לכם תעשו בין להקל בין להחמיר אבל אין כלל זה מוסכם מכמה אחרוני זמנינו וגו' וכיון שכן הדרי' לכללין דסב"ל ואף ה' מהרי"ד ז"ל (הב"ד) דכ' בסי' ס"א לחה"א במקום דמרן פו' לברך אף דמור"ם פליג דא"ץ לברך לדידן שאין מקובלי' לעשות כפסק מרן צל"ב מ"מ לא סמך ע"ז לבד אלא בהצטרפות שאר טעמים דכ' שם ע"ש ומזה נר' לכאו' דלא כמו"ה הנז' מדל"כ בפשי' דש"ה דמרן ראה המחלוקת והכריע מיהו י"ל דכיון דהרדב"ז ודעמיה חלקו ע"ד מרן וכמש"ל ומסתמא לא נעלמו מה' ב"ד ז"ל לזה ק"ל שפיר דבכה"ג שהאחרונים סתרו פסק מרן אמרי' סב"ל והוצ"ל דלא סמך ע"ז לבד אלא יכו' אמנם מעיקר הט' שכ' דאמרי' סב"ל נגד מרן משום דאין כלל זה מוסכם וגו' נר' דס"ל דבכל דבר אמרי' סב"ל דט"ז שייך נמי היכא דמרן ראה המחלוקת והכריע ולכאו' יל"פ בכונתו דבמילי דברכות הוא שכ' דא"ז מוסכם וגו' וכמו שנר' מדבריו במ"ש ובפרט ה' החבי"ב וכו' וקאי ע"ד הכנה"ג סי' תקפ"ב הגהב"י אות ב' שהזכיר לעיל מניה ע"ש והתם במילי דברכות איירי אבל בשאר מילי ס"ל להכנה"ג דקבלנו הורואת מרן ואין לצרף סברת החולק אפי' לס"ס כמ"ש הוא עצמו בי"ד ס' מ"ב גבי ניטלה המר' והביאוהו האחרוני' בכל ספרי האחרוני' כלל זה מוסכם עי' להשו"ג בכלליו ולא מצינו מי שחולק בזה א"ו כמ"ש דבברכו' דוק' קאמ' ודוק' היכא שהאחרונים חלקו ע"ד מרן דבזה היתה עיקר שאלתו ע"ז הוא דכ"כ דלדעת אחרוני זמנו אמרי' בכה"ג סב"ל נגד מרן ומייתי היכא דאמר מלך אוהב צו"מ שפ' דאינו חוזר וכד' האחרוני' המ"מ והב"ח והדגה שהזכיר שם שחלקו על מרן בזה. אלא דז"א דהרואה בשיירי יראה שהסכים דעת מרן לדעתו ודקדק כן ממ"ש בש"ע סי' קי"ח ועכ"ל דמ"ש הדב"מ דהכנה"ג לא ס"ל הכי הוא היכא שאמר האל אוהב צו"מ דס"ל דבשיירי לא בא אלא לתי' דברי הב"י אבל לדינא חולק ואף דהדב"מ בתחלת הסי' הביא תמיהת הכנה"ג באמר מלך אוהב וגו' צ"ל שהוא ט"ש וא"ך ראיתו בהכנה"ג הוא גם היכא שלא חלקו האחרונים ע"ד מרן גם עיקר מ"ש בכונת היב"מ פשט דבריו ל"מ כן אלא דקאי על עיקר הכלל דקיבלנו הוראות מרן וכן הבין בפשי' הזל"א ח"א מע' אות ס' ובסוף חי"ד בדפוס ב' ובח"ג מע' ס'. ולכ"ן דס"ל

דד"ז אי אמרי' סב"ל נגד מרן תלוי במקומות דבמקום שקבלו הוראות מרן לגמרי ואפי' בממון אין אומרי' קי"ל נגדו וכן באו"ה אין חוששי' לדעת המחמירים נגד מרן אף לענין ברכות ל"א סב"ל וסברא זו ראינו לה' טהרת המים מע' פ' אות קפ"ז שכ' דממ"ש הש"ץ דרפ"ח ע"ב דבאתרא דנהיגי לפסוק כמרן בכל מילי צריך לחזור ולברך משמע דדוקא בא"י וכיוצא דנהיגי לפסוק כמרן בכל מילי ואפי' קי"ל ל"א נגדו משא"כ במקום דאמרי' קי"ל נגדו וגם בקצת דברים ביו"ד לא עבדי כפסק מרן ודאי דלא סמכי' ג"כ עליו במילי דברכות וסיים אלא דהברכ"י כ' דאפי' בא"י וכו' ע"ש הרי דלהש"ץ במקום שא"א קי"ל נגד מרן אין לחוש כלל לד' החולקים ואפי' במקום שהאחרוני' חלקו על מרן דהתם קאי אעולה שהראוהו במק"א שחלקו בזה האחרוני' וכנז"ל ולכן כ' הדב"מ דהכי מרגלא בפומייהו דרבנן מארי דאתרא לכו אל יוסף וגו' בין להקל בין להחמיר ונכלל בזה שא"ל קי"ל נגדו ושלא לחוש ולהחמיר כהחולקים וסיוע לפי' זה ממה שראינו לה' פני יצחק אבולעפייא חיו"ד סי' ט' גבי ס"ס שכ' החק"ל דאמרי' אפי' נגד מרן וכ' ע"ז דאף דנר' מדבריו דלא אמרה אלא במקומו שלא קבלו הוראות מרן אלא להחמיר אבל בממון אמרי' קי"ל נגדו ל"כ במקום שקיבלנו הוראו' בין להקל בין להחמיר וגם בד"מ ל"א קי"ל נגדו וכו' ע"ש ועי' ג"כ לה' ישמח לב ז"ל חיו"ד סי' טו"ב וכיון דמרגלא בפומייהו דרבנן דקבלנו הוראותיו גם להקל גם לענין ברכות ל"א סב"ל דה"ל כודאי אבל אין כלל זה מוסכם וכו' אלא דלא קבלנו הוראו' מרן להקל ושלא לומר קי"ל ועי' להכנה"ג בבעי חיי ח"מ סי' ד"ן שפ' די"ל קי"ל נגד מש"פ מרן דסי' ק"ו וכ' דהב"י לשי' אזיל שפו' כג' עמודי ההוראה אבל בקושטא ושאלוניקי וכו' נהיגי לומר קי"ל כפ' ופ' ע"ש הרי דבשאלוניקי אתריה דמר הדב"מ אומרים קי"ל אפי' נגד מרן וכיון שכן הדרן לכללין במילי דברכות דסב"ל והוא בין במקום שחלקו האחרוני' בין שהכריע מרן במחלוקת הראשוני' כנדון הכנה"ג סי' תקפ"ב ולפ"ז לדידן דנקטי' לגמרי כד' מרן ול"א קי"ל נגדו וגם במקום שהאחרונים חלקו עליו בענין או"ה אנו סומכי' ע"ד מרן אם לא שכל האחרוני' דחו דבריו בראיות ברורות מהראשוני' כמ"ש חו"ר תונס בתשו' ישיב משה הנד"מ סי' ל"ד וסי' ר' ע"ש גם במילי דברכות ל"א סב"ל ומ"מ כל שהאחרוני' חלקו על מרן אנו חוששי' דרך חומרא דדכותה לפעמים אנו חוששים באו"ה ואף דשם דוקא במקום שכל האחרונים ולפחות רובם דחו דבריו מ"מ במילי דברכות אין הולכי' אחר הרוב וחיישי' גם ליחיד החולק כאלו הרוב חלקו ואף דבד"מ א"ל קי"ל אף בכה"ג שהאחרונים חלקו י"ל דבברכות החמירו טפי משום חומר לא תשא ועי' לה' דברי יעקב מע' ש' אות ב' ע"ש אבל היכא דמרן מכריע הא' במחלוקת הא' כותיה נקטי' ובכה"ג י"ל דגם הברכ"י שהביא ה' טהרת המים הנז"ל מודה ולא כ' אלא במקום שהאחרוני' חלקו וכמש"ל בס"ד. ומ"מ נר' דדוקא היכא דמרן הכריע לגמרי לברך אבל היכא שמזכיר גם דעת החולק בל' י"א אחר הסתם או בי"א קמא אף דדעת מו"ה ז"ל דגם בכה"ג ל"א סב"ל וכמש"ל מ"מ לפמ"ש בעניו' במ"א דבאו"ה אנו חוששי' לד' הי"א שמזכיר מרן מינה נמי דאמרי' סב"ל והגם דבממון א"ל קי"ל נגד הסתם והי"א בתרא וכמ"ש בעניו' במ"א כבר כ' דבברכות מחמרי' טפי ועי' לה' ישמח לב הנז"ל מ"ש בשם מהר"י נבון ע"ש:

ומן האמור תשו' מוצאת למה שלכאו' יש להוכיח הפך ס' מו"ה ז"ל ממ"ש הב"ד סס"י תצ"א דהאשה אינה מברכת על האש דאפ' דאינה חייבת כמ"ש הב"י ס"ס רצ'"ו ע"ש והיינו מט' דסב"ל וכ"כ ה' ראש משביר ח"א סי' ל"א דל"ה ע"ב וכן מסיק שם לדינא ומשמע שכ"ד רבני שאלוניקי וכ"כ השו"ג סי' תקנ"ו ס"א ( והתימא עליו דבסי' תרצ"ג סק"ד כ' ע"ד הב"ד דכיון דמרן סתם דחייבות בהבדלה מברך בשביל אשתו ע"ש דאיך סותר ד"ע בד"ז גופיה מיהו י"ל דודאי דעתו לדינא לברך אלא דבסי' תקנ"ו דאיכ' ריעות' אחרת דלא תיקנו חכמים הבדלה בליל ט"ב לזה כ' דבלא"ה אפי' הבדל' בזמנ' י"א דפטורו' וכו' ולכן אין מברכות) וכ"פ הזל"א אות ה' והכה"ח הי"ו סי' רצ"ו אות נ"ד וכ"כ עוד בסי' רצ"ט אות כ"ו במי ששכח מלהבדיל ע"ס ג"י דאמרי' סב"ל אפי' נגד מרן ושכ"פ ה' בן איש חי פ' ויצא אות כ"ג ע"ש וכ"כ השו"ג בי"ד סי' י"ט סקי"ב בשח בין השחיטה לשחי' דחישי' לד' הי"א דהוי הפסק וכן הסכים הכה"ח הי"ו א"ח סי' ח' אות מ"ח בנדון הנז' (ועי' למו"ה ז"ל בדברי משה שבס"ס קנ"א סס"א) וכן בסי' י"ח אות ז' כ' דחיישי' לס' הרא"ש משום דסב"ל אף דבב"י פ' כהרמב"ם ע"ש (ועי' להב"ד סי' של"ז) הרי דלכל הני רבוותא אמרי' סב"ל אף דמרן ראה המחלוקת והכריע ומשמע דמשום עיקר מחלוקת הראשונים אתו עלה ולאו משום מחלוקת האחרונים אמנם לפי מש"ל מלבד שאין ראיה מדברי רבני שלוניקי והשו"ג מכללם כיון דאינהו בדידהו נהיגי לומר קי"ל נגד מרן וכמ"ש אלא גם מהבא"ח והכה"ח דלדידהו אין המוחזק יכו"ל קי"ל נגד מרן ועי' בתשו' רב פעלים ח"ב ח"מ סי' ב' אין להוכיח מדבריהם לסתור הך כללא דמו"ה ז"ל די"ל דהתם הט' משום דמרן הזכיר ד' החולק וכמ"ש (והברכ"י סי' רצ"ו שפ' כד' מרן הגם דהזכיר דעת החולק י"ל דס"ל דכיון דאיכא פלוגתא אי הבדלה הוי דאורייתא וכ"ה ד' מרן ה"ל סד"א ולחו' וכה"ג י"ל בט' ה' בית מנוחה דיני הבדלה אות יו"ד והשו"ג סי' תרצ"ג הנז"ל והחולקי' ס"ל דהויא דרבנן ולא מ"ל לדקדק מל' מרן שכ' כמו בקידוש דהוי דאורייתא כמ"ש הברכ"י):

אמנם מדברי הכה"ח הנז' בסי' ז"ך אות ד"ן נראה דאמרי' סב"ל אע"פ שלא הזכיר מרן ד' החולק ואע"פ שלא חלקו האחרוני' על פ' מרן אלא שמרן הכריע כהסו' לברך דהגם דלא הזכיר שם בהדיא לברך מ"מ משמעות דבריו דמניח בברכה קא' וכ"מ מדבריו גופיה שהבין כן ממ"ש דסב"ל אפי' נגד מרן והגם די"ל דבזה גם מו"ה וה' מעיני הישועה ז"ל מודו משום דנר' דמרן לא ברירא ליה בהא שלא התיר בהחלט אלא עד שימצא אחרות וע"ש בב"י מ"מ מדברי הכה"ח נר' הט' דסב"ל אפי' נגד מרן וכ"מ עוד מדבריו בסי' קנ"ט אות ט' (ולכאו' מש' כן מדבריו בס"ס הנז' אות צ"ה מיהו י"ל דש"ה דגם מרן לא כ"כ אלא לענין לכת' ודוק) וכ"נ ד' ה' בית השואבה דיני דברים הפוסלים בד' מינים אות ס' שכ' מור"ם דפוסלת כל ז' וכ' המט"י דלמרן כשר בשאר ימים וכ' דלדינא יש להחמיר ליטלו בלא ברכה ומשמע שהוא משום סב"ל וכ"כ באות ס"ה בשם החס"ד פארדו דיבש שלא הגיע לפריכת הצפורן לא מברכי' אף דאיכא ג' ספיקות ומכללם דשמא כמ"ד דפסילי הדר ל"פ אלא בא' ע"ש ול"ל דס"ל להחס"ד דאין הכרע בד' מרן דלא כהמט"י דמדבריו בס' מכתם לדוד סי' ג' מבו' דס"ל בד' מרן כהמט"י וע' למו"ה בויא"מ סי' כ"א ובויע"מ סי' צ"ב וע' בבית עובד דיני ברכת טלית או"ה ע"ש (וממה שהוצרך הפנ"י אבולעפיא ה' ברכות אות קפ"ט גבי יחיד אם מברך עה"מ לו' דנהגו לברך ולכך ל"א סב"ל ע"ש דמשמע דבל"ז י"ל סב"ל י"ל דש"ה דמהרי"ו שהביא שם הכריע לברך ואפ' דאלו מרן חזי ליה הוה פ' כן וע' להשו"ג שם מ"ש בד' מרן) ומ"מ נראה דגם אם יש איזה מהאחרונים דלא ס"ל כד' מו"ה והמעה"י יש להכריע כדעתם ז"ל כיון דעיקר הכלל דאמרי' סב"ל נגד מרן אינו מוסכם וכמש"ל משם ה' שמח נפש ובפרט דהברכ"י גופיה בס' חיים שאל ח"ב סי' ט"ו כ' דהמברך כסברת מרן אין מוחי' בידו ע"ש ויש למצא סמך לסברת מוה"ר ז"ל ממ"ש הרדב"ז ז"ל דפוס פיורדא והביאו ה' עין זוכר מע' ב' אות כ"ט דאין לחוש לס' ברכות מפני ס' ר' האיי גאון ור' אפרים כיון שלא הביאו' האחרונים אלמא ס"ל שאינ' עיקר (ועמ"ש בעניו' בהג' לסי' ל') וה"נ נקטי' כהכרעת מרן שבא אחרי החו' והכריע ואע"ג דל"ד ממש וע' להעה"ש ס"ס ר"ז דבברכות הנהנים י"ל דל"ח לאיסור ברכ' שא"ץ כיון דאיכ' איסור נהנ' בלא ברכה וע' לה' טהרת המים מע' הס' אות י"א (וע' למהרי"ל הביאו הח"י סי' תע"ב ומה שביאר בדבריו מהר"ר חיד'"א בטוב עין סי' ח"י אות פ"ו וז"ל הרמ"ע מפאנו סי' נ"ט ואין לך דבר שמועלין בו בלא ברכה וכשיברך נחשוב אות' ברכ' שא"ץ וע' למהרש"ל בתשו' סי' ס"ח) ועי' להדב"מ ח"ג ס"ס י"ד ולה' ראש משביר סי' ל"א ד"ה ולפי ע"ש ואף שנר' שא"ז מוסכם מהאחרוני' ז"ל ע' לה' שמח נפש מע' ס' מ"מ בכה"ג שד' מרן לברך יש לסמוך ע"ז. אמנם היכ' דמרן הביא ד' החולקי' שלא לברך בי"א קמא או בי"א אחר הסתם אע"ג דד' מרן כסתם וכי"א בתרא לברך נר' דחיישי' לד' החולקי' ואמרי' סב"ל. וכן במקום שלא גילה מרן דעתו אלא שהכריעו האחרונים שאני רגילים לסמוך עליהם לברך הגם דכתבנו לעיל משם המעהי"י ומו"ה ז"ל דל"א סב"ל נר' דקשה לסמוך ע"ז ואמרי' סב"ל. ואפי' היכא שהכריע מור"ם לברך מ"מ כיון שאין זה ברור אם קבלנו הוראותיו ועי' למו"ה בויען משה ח"מ סי' ג' י"ל סב"ל כנלע"ד כ"ז היה נראה לכאור' אמנם מאחר עלו'ת ס' זה על שלחן מלכים קמיה דמר מוהר"ם שתרוג נר"ו לא הסכימ' דעתו ד"ע לסברת מוהרמ"ז וה' מעיני הישועה ז"ל וכאשר נדפסה תשובתו בסה"ב ישיב משה סי' ס"ו וסי' של"ב יעוי"ש ויש להתישב עוד בכ"ז:

וכ"ז כתבנו בנוגע לעיקר האי כללא דמיה"ר הנז'. אמנם בנ"ד דהדרישה נר' שדעתו כהרא"ש נראה דשפיר אמרי' בכה"ג סב"ל לכ"ע וצ"ל דס"ל למוה"ר ז"ל דמ"ש הדרישה וז"ל ומ"ש הרא"ש כיון שאינם מרים וכו' גם כשהם מרים וממתקן ע"י האש נ"ל וכו' ע"ש היינו לדעת הרא"ש וליה לא ס"ל. ומ"מ נר' דבנ"ד א"ץ לחזור ולברך דמלבד די"ל דגם מרן הכי ס"ל לחוש לס"ב ולכת' הוא שפ' לברך שהכל כד' הרשב"א ז"ל אבל בדיעבד אם בירך בפה"א או בפה"ע מודה דיצא כד' החולקים עוד בה דכבר כ' המ"א סי' ר"ו סק"א דאותם הגדלי' על האילן ואינם עיקר הפרי דמברך בפה"א אם בירך בפה"ע יצא וע"ש להברכ"י ונ"ל דה"ה בדבר שברכתו לכת' שהכל כמו גרעינים שאם בירך בפה"א או בפה"ע יצא וכ"ר להפמ"א ח"א סי' ח"ן והביאו השע"ת שם ע"ש ודון מינה ואוקי באתרין שאף לד' מרן דמברך שהכל יוצא בדיעבד אם בירך בפה"א ואף דה' אה"ע והמאמ"ר שם חולקים על המ"א וילפי לה מקפריסין מ"מ רוב האחרונים מסכימים להמ"א וכותייהו נקטי' ובפרט בס"ב ואולי דלזה כוין ה"ה זצ"ל במ"ש ועוד וכו' והתימא על ה' יד אפרים והשע"ת שלא זכרו שרי'ם מזה וע' להכה"ח הי"ו סי' ר"ב אות ט"ל שכ' דכיון דאיכא דס"ל דלהרא"ש מברך בפה"ע אם היו לפניו גרעיני פירות ממותקים וגם פירות שברכתם כמו פרי של אותו גרעין אצל"ב על הגרעין שנפטרי' בברכת הפרי ע"ש ומשמע מדבריו דמשום סב"ל אתי עלה וע' ג"כ להפנ"י אבולעפייא ה' ברכות אות מ"ח בשם החס"ל דאם אוכל הגרעינים שמתקם עם הפרי אצל"ב עוד על הגרעיני' דברכת הפרי פוטרת הגרעיני' וכ"כ ה' תוספת חיים ביאור חיי אדם כלל נ"א ע"ש ומשמע מדבריהם דאין הט' משום דנגררים אחר הפרי אלא דהברכה עצמ' של הפרי פוטרת הגרעין וכדעת ה"ה זצ"ל. ושו"ר בס' ארץ חמד' הנד"מ על דיני ברכות סי' כ"א סק"ח שדעתו ג"כ דיצא מכח דברי המ"א הנז' וצידד לחלק ומ"מ כ' דמידי ס' לא נפקי ועוד דהאבודרהם דעתו דיצא וסב"ל ע"ש):

תוכן העניינים

אוהב משפט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה