אור ברסלב

אוהב משפט חלק א· רבי פראג'י אלוש

סימן ו

סימן ה

ולענין:

מה שנטל ידיו פ"ב וברך ענ"י הנה מרן בב"י סי' קנ"ח כ' דמדברי התו' בפ' ע"פ משמע שאם נטל ידיו לדבר שטיבולו במשקה ואח"ך רוצה לאכול לחם אין אותה נטילה עולה וכ"פ בש"ע שם ס"ז בשם יש מי שנר' מדבריו אבל מור"ם הגיה ע"ז שאם לא הסיח דעתו יטול בלא ברכה וע"ש להמ"א סקי"ג . ומינה דבנ"ד שהוא דבר מבושל ודרך אכילתו ע"י כף לא עדיף תנטל ידיו לדבר שטיבולו במשקה דבפלוגתא מתני בין מרן ומור"ם והי"ל סב"ל אפי' נגד מרן וא"ך לא טוב עשה שבירך על נטילה שניה א"ה וכן הסכימו האחרונים דיטול בלא ברכה הביא דבריהם ה' כף החיים הנד"מ ועוד דמרן עצמו בב"י כ' ע"ד התו' כו' הנז' וצ"ע וביאר כונתו הצ"ן ס' פ"ה דשינויא דהתו' שינויא דחיקא הוא הגם דהתו' עצמם ע"כ ס"ל כן וע' למהר"א הכהן זצ"ל בסה"' וישב אברהם הנד"מ בס' ס קנה אברהם בסי' ב' ע"ש ומ"מ נר' דאם אפ' לו לעשות הסח הדעת מנטילה ראשונה והתבשיל שאכל קודם שיטול ידיו שנית לפת יש לו לעשות כןמ להוציא עצמו מפלוגתא דרבוותא וכמ"ש התב"ש סי' י"ט אות י"ז ואות כ"ז דהיכא דאיכא ספיקא אם יברך

או לא עדיף טפי להסיח דעתו דמוטב לגרום ברכה בס' מספיקא דאין לברך כלל וכ"ש הכא דדעת מרן לברך וכמו שהוכיח מהתוס' אלא דלדעתו הניח דברי התו' בצ"ע ומסתברא דמ"מ סובר דיש להורות כמו שנראה מהתו' ועוד דהלבוש השמיט מ"ש ההגה דיטול בלא ברכה וכ' הא"ר בדעתו דההגה מיירי שחשב בדעתו כשנטל ידיו לאכול אחר שעה ושתים ובהא פשיט"ל להלבוש דא"ץ לברך אבל כשאין דעתו לאכול צריך לברך וכ"מ בב"ח ע"ש ונר' דדבריו קאי אב' חלוקות שהזכיר מרן דנטל ידיו לדבר שטיבולו במשקה או שנטל שלא לאכול דעל שניהם קאי ההגה שכ' דיטול בלא ברכה וע"ז כ' הא"ר דמיירי שחשב בדעתו שאחר שעה יאכל פת אבל כשאין דעתו לאכול פת ונטל ידיו לדבר שטיבולו במשקה או שלא לאכול צריך לברך ולכך השמיט הלבוש הגהה זו (והגם דהכא היה בדעתו לאכול פת אחר שישן מעט מ"מ נר' מצד הסברא דכיון שהשינה מפסקת אז בכלל שחשב לאכול אחר שעה ושתים דודאי בנטילה א' לא היה דעתו שתועיל אחר שישן וז"פ) גם המאמ"ר סובר בדעת ההגה שאם לא בירך בנטילה א' יברך בנטילה ב' עש"ב ואף שיש להשיב ע"ד ז"ל ואכמ"ל מ"מ גם הוא מן הסו' בדעת ההגה לברך וא"ך הגם דכ' הא"ר והמאמ"ר דבל"ח משמע דבשלא היה דעתו לאכול כלל ובלא בירך אפ"ה יטול ב' בלא ברכה בשלא הסיח דעתו וגם המ"א השיג על הב"ח ע"ש מ"מ כיון דאף בדעת ההגה עצמה איכא פלוגתא דרבוותא פשי' דיש לעשות הסח הדעת לצאת ידי ההגה אליבא דכ"ע וכן לצאת ידי מרן ז"ל והגם דהאחרונים כ' בפשי' דיטול בלא ברכה וכנז' י"ל דאיירי היכא דלא אפ' להסיח דעתו עדמ"ש התב"ש ז"ל שם ועוד אף את"ל דחולקים על התב"ש בסברא הנז' מ"מ יש לסמוך בזה על התב"ש וא"ז בכלל סב"ל דלכ"ע אין כאן ברכה לבטלה אלא דפליגי אי שרי להסיח דעתו או דהוי כגורם ברכה שא"ץ ועוד דנר' מהתב"ש דהאי תקנתא עדיף מתקנת' שכ' הפר"ח לכוין שלא לפטור וכבר כ' דהעה"ש הסכים בזה עם הפר"ח והכי נקטינן וא"ך כ"ש דמהני תקנתא דהסח הדעת והפר"ח דלא הזכיר מתקנתא דהסח הדעת והוצרך לתקנתא דיכוין שלא לפטור י"ל דהוצרך לזה היכא שא"א להסיח דעתו אבל מודה דכ"ש דשרי ע"י הסח הדעת או דסובר דכי הדדי נינהו ולאו משום דסובר דע"י הסח הדעת גרע טפי ואין להתיר וליכא לאפושי פלוגתא בזה בין הפר"ח והתב"ש. וע' להמ"א סי' קס"ה אות ב' מ"ש בעדיפא מהא בשם השל"ה ואף שחלק עליו ע"ש מ"מ נר' דהנה מודה ואכמ"ל]:

תוכן העניינים

אוהב משפט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה