אור ברסלב

אוהב משפט חלק א· רבי פראג'י אלוש

סימן ה

סימן ד

שאלה. מעשה באחד שקדש ביו"ט והביאו לפניו מעט מרק של בשר שנתבשל בתוכו חתיכות דקות עשויות מבצק הנק' בל' ערבי דויד"ה ונטל ידיו ולא היה בדעתו לסעוד מהפת רק אחר שיאכל המאכל הנז' ויישן מעט ואחר שבירך במ"מ והתחיל לאכול נמלך לסעוד סעודת יו"ט מיד ונטל ידיו שנית לצורך הסעודה ובירך ענט"י קודם שבירך ברכה אחרונה על מה שאכל ואחר שהתחיל לסעוד והיה מלפת הפת במה שנשאר לו ממאכל הנז' נכנס לבית הספק איך לעשות בדיעבד אם יצטרך לברך מעין ג' על מה שאכל ואח"ך יברך בהמ"ז א"ד שיסמוך על בהמ"ז לפטור גם המאכל הנז' דאף דבהמ"ז אינה פוטרת מעין ג' וכמ"ש מרן בש"ע סי' ר"ח סי"ז ה"ד כשלא נתחייב בבהמ"ז אבל בנ"ד שאכל ג"כ פת ונתחייב בבהמ"ז פוטרת גם המ"ק ומן הס' סמך טל בהמ"ז ובא לשאול אם טוב עשה בזה או לא ועוד יש להסתפק במה שנטל ידיו פ"ב וברך

ענט"י אם כדין עשה או לא כיון שכבר נטל ידיו תחילה לאכול הדויד"ה:

תשובה הנה מקור דברי מרן הנז' שפ' דבהמ"ז אינה פוטרת מעין ג' הוא מדברי ה"ר יונה בשם ר' צרפת והובא בב"י שאם אכל דייסא וכיוצא בו אחר המזון אע"פ שהברכה שלו מעין ג' אין בהמ"ז פוטרת אותו ע"ש הרי דהגם דמברך בהמ"ז על הסעודה אינה פוטרת דייסא וק"ו הוא לנ"ד ומה במקום שכבר אכל פת ונתחייב בבהמ"ז ואח"ך אכל דייסא אין בהמ"ז פוטרתו כ"ש בכאן שכבר נתחייב בברכת מעין ג' דלא אתיא בהמ"ז ומפקעא לה. וכ"פ מרן בש"ע סי' קע"ז ס"ב דדברים הבאים לאחר סעודה בין באים מחמת סעודה או שלמ"ס טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם ובס"א נתבאר דבאים מחמת סעודה הוא כגון דייסא ע"ש. מיהו ע' להגאון מהר"ר חיד"א ז"ל בספר מחב"ר סי' ר"ח שהביא דעת רבים מהראשונים ואחרונים דס"ל דלא כמרן ובסו"ד כ' ולענין הלכה נראה מאחר דהן עתה רבים הגדולים דסברי דדייסא נפטרת בבהמ"ז הכי נקטינן ע"ש וא"כ בנ"ד נמי שבירך בהמ"ז ונתן דעתו על כל מה שאכל הו"ל כמי שברך על הדייסא וכיוצא בו בהמ"ז ויצא י"ח. איברא דאכתי איכא לספוקי דנהי דבדיעבד שברך בהמ"ז ונתכוון לפטור כל מה שאכל נפטרי' מ"מ היכא שבא לשאול קודם שבירך בהמ"ז איך יעשה האם נאמר לו לברך תחילה מעין ג' ולא יפטור עצמו לכתחילה בבהמ"ז א"ד כיון שנתחייב בבהמ"ז הו"ל כמו דיעבד וא"ץ לברך מע"ג ויסמוך על בהמ"ז שרוצה לברך. והיה נראה לפשוט זה ממ"ש ה' מחב"ר משם ר' האיי הביאו שה"ל דדייסא שהביא תוך הסעודה אינה טעונה ברכה לאחריה ע"ש משמע דלכתחילה נפטרת בבהמ"ז וה"ט משום דהוי סריך לסעודה וכמ"ש ה' הנז"ל לדחות דברי ה' אבן העוזר וכ' דכונת ה"ר יונה להוכיח דאם בדיעבד ברך בהמ"ז על הדייסא אינה נפטרת דאי דינא הוא דבדיעבד פוטרת א"כ בדברים הבאים לאחר סעודה קודם בהמ"ז הו"ל לפטור בבהמ"ז משום דסריך לסעודה ודינו כדין דיעבד דעלמא וכמו שנראה דעת הרשב"א שהביא מרן בב"י ע"ש וא"כ לדעת החולקים על פסק מרן וס"ל דדייסא נפטרת בבהמ"ז ה"ה אם הביאו אותה לאחר סעודה דלכתחילה יפטור את עצמו בבהמ"ז מט"ז עצמו דסריך לסעודה ודינו כדין דיעבד וא"כ בנ"ד נמי שאחר שאכל מהתבשיל הנז' נמלך לקיים סעודת יו"ט בפת ואכל מהתבשיל הנז' עם הפת הו"ל סריך לסעודה ודינו כדין דיעבד ויכול לפטור עצמו בבהמ"ז. ושו"ר דז"א דהנה כ' מרן בב"י סי' קע"ז בשם הרשב"א דדברים הבאים לפני הסעודה ודעתו לאכול פת אחריהם אף שהם מעוררים התאוה וגורמים ריבוי המזון מ"מ כיון שהוא קודם הסעודה אינו מכלל הסעודה כלל ע"ש וכ"ש בנ"ד שאין בדעתו לאכול פת אחריהם דפשיטא דאינו בכלל הסעודה ולא מיקרי סריך לסעודה וטעון ברכה לאחריה וא"כ אף דבדיעבד יצא שפיר י"ח מ"מ לא טוב עשה שלא ברך מע"ג קודם ברהמ"ז. וגם בזה טעה שה"ל לברך לכתחי' מע"ג קודם שהתחיל לאכול פת כלל וכמ"ש:

ואגב ראיתי להמחב"ר בקו"א סי' קע"ד משם ה' זרע יעקב סי' יו"ד שהנוהגים לשתות מים צרופים קודם הסעודה ואוכלים קצת דגים ובשר להעביר מרירות מים צרופים ונהגו שלא לברך אחריהם דעיקרן להמשיך תאות המאכל המנהג כדין ע"ש וזה הס' אינו מצוי בידי אבל לא ידעתי מה יענה למ"ש מרן בשם הרשב"א גבי פירות הבאים לפני הסעודה שאף שמעוררים תאות המאכל טעונים ברכה לאחריהם ואינם בכלל הסעודה כלל ומ"מ גם ה' ז"ל מודה בנ"ד והתם שאני שהיה בדעתו לאכול פת משא"ך הכא [א"ה הרואה לה' זרע יעקב יראה דעיקר יסודו מיין ופרפרת שלפני המזון דא"ץ ברכה לאחריו והביא דברי הרא"ש והביאו הב"י סי' קע"ד דיין שבא לפני המזון כיון שבא לפתוח בני מעים ולהמשיך תאות המאכל בהמ"ז פוטרתו וא"ץ לברך אחריו אפי' אין לו מה לשתות עוד בתוך המזון וכיון שכל עיקר הבאת מים צרופים להמשיך תאות המאכל עדיף מיין ע"ש והב"י סס"י קע"ז אחר שכ' בשם הרשב"א דדברים הבאים לפני הסעודה ודעתו לאכול פת אחריהם אינם מכלל הסעודה וכמו שהביא ה"ה זצ"ל הביא דברי הרא"ש שכ' דדברים הבאים לפני הסעודה כגון פרפרת ויין שבא להמשיך בכלל הסעודה הן ונפטרין בבהמ"ז ע"ש וכבר הרגיש המאמ"ר על הב"י דמ"ש בשם הרשב"א ומ"ש בשם הרא"ש הם דברים הנראים כסותרים זא"ז והעלה דאף דסתרן אהדדי אעפ"ך בב"י הביאם בסתם ולא כתבם במחלוקת וכך הוא דרכו וכיון דבש"ע סי' קע"ד ס"ו פ' כהרא"ש מבואר דלית ליה לדהרשב"א וגו' ע"ש והוא דוחק גדול לו' שהעתיק הב"י מה שאינו כהלכה וכן מבואר מדברי האחרוני' בכ"ד דנקטי להלכה כסברא שהעתיק הב"י ולא עת האסי'ף פה ולכ"ן דהרשב"א לא מיירי בדברים שעיקרם באים למשוך תאות המאכל אלא דאתרמי שהביא איזה דברים לפני הסעודה ומ"מ כ' דכיון שאף הם מעוררין התאוה אפ' דחשיבי ממילא כבאים מחמת הסעודה והדר פשיט לה שכל שהוא קודם הסעודה אינו מכלל הסעודה והיינו משום דאין באים לגרור אבל ביין ופרפרת שבאים לגרור אף שהם קודם הסעודה הוו מכלל הסעודה וכמ"ש הרא"ש ואפ' שזה כונת הא"ר שכ' לחלק בין שתיה שבא לפתוח הבני מעים לאכילה ותמה עליו המאמ"ר דהרי דברי הרא"ש מורים ובאים דאין שום חילוק בין שתיה לאכילה ע"ש די"ל דהחלוק הוא בין שבא לגרר כמו שתיה דיין וה"ה פרפרת שבא ג"כ לגרר ובין שבא לעצמו כשאר אכילת פירות אף שגם הם גורמין ריבוי המזון וכמ"ש הרשב"א אלא משום דעיקר קו' הא"ר הוא מדברי הרא"ש ר"פ ע"פ סי' ד' והתם קאי רק איין משו"ה מחלק בפשי' בין שתיה שבא לגרר לאכילה וה"ה דבאכילה עצמה יש חילוק בין פרפרת שבא נמי לגרר לשארה דלא תק' מדברי הרא"ש דסי' כ"ד או דכיון שדרך להביא הפרפרת עם היין כמבואר מפירש"י אמתני' דברך על היין וגו' משו"ה קרי לכולהו בשם שתיה ולשאר פירות שבאו קודם סעודה קרי אכילה והד"מ כ' ע"ד הרא"ש דמיירי שבאו קודם אכילה אחר ברכת המוציא ע"ש ונר' שרצה בזה להסכימו עם דברי הרשב"א וכמ"ש הב"י דהרשב"א מיירי שאוכלם קודם ברכת המוציא ושכ"פ מהרי"א ע"ש ואולי דזהו עצמו מה שהכריחם למהרי"א והב"י לפ' כן דברי הרשב"א מכח דברי הרא"ש ומה שתמה המאמ"ר דהרא"ש קאי אב' כוסות דליל פסח וגו' ע"ש י"ל דדוקא בשאר ימים שאין דרך להביא ולשתות היין לשם גרירה אלא אחר ברכת המוציא שמתחיל קביעות הסעודה אבל בליל פסח ששותים קודם הסעודה ב' כוסות סומכין עליהם לגרר ואין שותים אחר המוציא והו"ל הנך כוסות עצמם לגרר וא"ש ג"כ מה שהק' מיין קידו' והבדל' ע"ש דהת' נמי כיון ששתו קוד' המוציא סומכין עליה' והו"ל לגרר ולפ"ז מ"ש מרן סי' קע"ד ס"ד דבהמ"ז פוט' יין שלפני המזון ע"ש מיירי שבא אחר המוציא ולא הוי כמו יין הבדלה דמיירי אפי' הבדיל קודם נט"י כמבואר בסי' רצ"ט ס"ז ח' אלא דמדברי הרא"ש דר"פ ע"פ נר' דיין דקדוש והבדלה ויין שלפני המזון בחדא מחתא מחתינהו ע"ש וא"א הו"ל לחלק בניהם ולכן נראה דמ"ש הד"מ דמיירי שבאו אחר המוציא משום פרפרת כ"כ אבל יין אה"ן דאפי' בא קודם המוציא חשיב בכלל הסעודה והרא"ש דנקט יין ופרפרת האי כדינה ה והאי כדיניה וכדמחלק הא"ר בין שתיה לאכילה וכונת הא"ר כפשוטו ומ"מ אף בפרפרת אם בא אחר המוציא מודה הא"ר דנפטרת ולא מחלק בין שתיה לאכילה אלא בשבא לפני המוציא. הנה נתבאר שדברי ה' זרע יעקב ל מוסכמים הם עם דברי הרשב"א בין לפ"מ שחילקנו בין שעיקרם באים לגרר או לא ובין לפ"מ שמחלק בד"מ דהגם דבנדון הזר"י מיירי שבא קודם המוציא ע"ש מ"מ דמי ליין דאפי' בא קודם המוציא חשיב בכלל הסעודה וכמ"ש:

איברא דעיקר מה שרוצה ה"ה ז"ל ללמוד לנ"ד מדברי הרשב"א יסלח צדיק דלקע"ד אין זה ענין לנ"ד די"ל דדוקא התם בפירות וכדומה שאינם נפטרים בבה"מ מצד עצמם רק מט' דסרכי לסעודה והוו בכלל הסעודה בזה הוא דכ' הרשב"א דל"ח בכלל הסעודה ואפי' שהם מגררים תאות המאכל לא מהני שיהיו בכלל הסעודה כיון שבאו לפני הסעודה ואפי' נשאר לו מהם ורוצה לאוכלם תוך הסעודה י"ל דמה שאכל מקודם ל"ח בכלל הסעודה אבל בנ"ד דבהמ"ז פוטרת הדייסא בדיעבד י"ל דגם לכת' היכא שהוא סרוך לסעודה ש"ד וכמו שמתבאר מדברי ה"ר יונה וכמ"ש המחב"ר דהגם דל"מ טעמא דסריך להיות נפטר בבהמ"ז מהני להיות כמו דיעבד וכדמוכח להדיא מדברי המחב"ר גופיה וז"פ ומיהו נר' דאעיקרא במה שסבור ה"ה ז"ל דנ"ד מיקרי סריך לסעודה ומדמה לה למ"ש המחב"ר אהמ"ר ל"ד דהתם בשעה שאוכל הדייסא תוך הסעודה או אחר שכבר אכל הסעודה שפיר י"ל דהוי סריך לסעודה אבל כאן דכשאכל התבשיל הנז' לא היה בדעתו לאכול פת כלל אלא שנמלך אח"ך מה"ת דחשוב סריך לסעודה ואף שאכל מה שנשאר מאותו תבשיל עם הפת מ"מ מה שאכל מקודם ל"ח טריד לסעודה והגם שהיה בדעתו שאחר שעה ושתים כשישן מעט יקיים סעודת יו"ט בפת מ"מ כיון שאין בדעתו לאכול סמוך לתבשיל הנז' איך יתכן לו' דהוי אותו תבשיל סריך לסעודה ואף בעיקר הסברא שכ' המחב"ר דחשיב סריך לסעודה הנה האה"ע חולק בזה ודעתו לחלק בין דיעבד לכתחילה ואף שאכלם אחר הסעודה וכ"ה דעת הדרישה ע"ש ואף דמבואר בדבריהם דבדיעבד גופיה שאני להו בין שכוין עליהם או לא ע"ש מ"מ א"א דס"ל הא דסריך לסעודה א"כ הול"ל דהוי כמו שברך בדיעבד וכוין עליהם וכ"ה דעת המו"ק סי' קע"ז וסי' ר"ח לחלק בין לכתחי' לדיעבד עש"ב וא"כ אף דהמחב"ר כ"כ לישב הוכחת הר"י מ"מ אין לנו להוסיף אף בכה"ג ומזה ילד"ח ג"כ מה שנראה לכאורה דמדברי רש"י ובה"ג והרשב"א ודעימייהו שהוכיחו האחרונים מדבריהם הפך דעת ה"ר יונה שפ' כמותו בש"ע וסוברים דדייסא נפטרת בבה"מ מוכח נמי דס"ל דגם לכתחילה יש לו לפטור עצמו בבהמ"ז דהנהו קיימי אמילתיה דר"פ בדברי' הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה שאין טעונים ברכה לאחריהם ומפ' דקאי אדייסא וכיו"ב ע"ש ולפה"א י"ל דהתם ה"ט משום דבאים בתוך הסעודה ושפיר חשיב סריך לסעודה וכ"מ מדלא אשמעי' רבותא אף שבאו לאחר הסעודה א"ו משום דלאחר סעודה אין לו לפוטרן לכת' וכ"ש לפני הסעודה כנ"ד ואף דאיכא למידחי דתוך סעודה דנקט לרבותא דאפ"ה אין נפטרין בהמוציא מ"מ יותר וישמע דבדוקא נקטיה ויש להוכיח דנ"ד ל"ח סריך לסעודה ממ"ש התו' והמרדכי הביאם הב"י סי' קע"ד דיש מחמירין להבדיל קודם נט"י דאז ודאי צריך לברך אחריו מעין ג' ולא פטר יין שבתוך המזון ע"ש הרי דהגם שבדעתו שיטול ידיו ויסעוד אחר הבדלה מ"מ לא חשיב סריך לסעודה וכ"ש בנ"ד שלא היה אז בדעתו לאכול פת ואף דכונת התו' והמרדכי הוא לברך מעין ג' קודם נטילה כלל ואינו כמו בנ"ד שנזכר בתוך הסעודה אחר שנתחייב בבה"מ מ"מ מדבריהם אנו למדין דליתא להך סברא דכה"ג חשיב סריך לסעודה דא"כ כ"ש דהתם חשיב טפי סריך ואף שכ' שם בשם הרא"ש דאף שהבדיל קודם נט"י פוטר שבתוך המזון ע"ש ומשמ' שאין לברך אחר של הבדלה וכ"כ בשמו הב"י סוס"י רע"ב וכ"פ מרן בש"ע סי' רצ"ט ס"ח ע"ש מ"מ הכא שלא היה בדעתו לסעוד אז נר' פשוט שאין לו ענין לסעודה וכ"מ מהא דאמר רבא ל"ש דיין שלפני המזון פוטר שלאחר המזון אלא בשוי"ט שאדם קובע עצמו על היין ודעילו גם על שלאה"מ וכמו שביאר הטור וע' בט"ז סי' קע"ד סק"ד וכ"כ הרא"ש ר"פ ע"פ סי' שהכל שהכל תלוי בדעתו ע"ש ומינה שאם לא היה בדעתו לאכול מיד אלא שנמלך לאכול אינו פוטר והרא"ש מיירי שהיה בדעתו לאכול מיד אבל בל"ז א"פ שלאה"מ וגם אין בה"מ פוטרתו ומ"ש ג"כ הט"ז בסי' רצ"ט סק"ו דאפי' שתה אקראי קודם סעודה פטור מברכה אחרונה ע"ש י"ל דמיירי שהיה בדעתו כששתה באקראי שמיד יסעוד ולכך חשיב סריך לסעודה ל"כ בנ"ד מיהו ע' להמ"א שם סקי"א בשם הרא"ש שחילק בין שהי"ל יין אחר המזון דפוטר דלפה"מ לאחריו דהכל חדא שתיה ע"ש וכה"ג חלק הטור סוס"י רע"ב בשם ר"ע ע"ש ומ"מ י"ל דהתם מיירי ג"כ דכששתה לפה"מ דעתו שישתה עוד תוך המזון או אחר בהמ"ז ולכך הו"ל חדא שתיה והכל נטפל לסעודה משא"ך הכא דלא היה יודע שיאכל מהתבשיל הנז' עם הפת ודעתו היה לאכול הכל בלא פת ולפוטרו במעין ג' דוקא הגם שנאמר דהכל חדא אכילה היא מ"מ מה שאכל מקודם מי פטרו כיון שאין לו שייכות לסעודה ובמ"א עמדני ע"ד המ"א וכתבנו שאין הכרח כן בדעת הרא"ש ואינו סותר למ"ש המ"א לבסוף בשמו ואכמ"ל

פה: ובלא"ה אף אם נאמר דנ"ד דינו כבאים לאחר סעודה מ"מ אם נזכר קודם שבירך בהמ"ז שלא ברך מע"ג נר' דיש לו לכת' לברך מע"ג ואח"ך בהמ"ז ואפי' בבאים לאח"ס ממש הדין כן והוא דכיון דה"ר יונה חולק בדבר לענין דייסא וסובר דאפי' בדיעבד אין בהמ"ז פוטרתה כדמוכח מדברי מרן בסי' ר"ח דלענין דיעבד מיירי וכמ"ש אבל ביין אם ברך וגו' ועוד דלא משמע דמיירי התם בתוך הסעודה כלל וכ"מ מדברי הב"י לשם מדמחלק בדעת הר"י לענין תמרי בין לכת' לדיעבד לישב דברי הירושלמי וכיון דמ"ש הר"י דנפטרים היינו בדיעבד דכוותה בדייסא דאינה נפטרת היינו בדיעבד וכמו שכן הוכיח ג"כ המחב"ר בדעת ה"ר יונה דמיירי לענין דיעבד ודלא כמו שהבין האה"ע והמו"ק מעתה הגם דמט' סב"ל הסכים המחב"ר כדעת החולקים על מרן מ"מ לכת' יש לו לצאת י"ח מרן ודעמיה ולא יפטור עצמו בבהמ"ז אלא יברך מקודם מע"ג על מה שאכל מקודם הסעודה וכיון שעושה כן להוציא עצמו מפלוגתא דרבוותה ליכא למיחש למרבה בברכות ובפרט דלדעת מרן אינו יוצא י"ח בבה'"מ וכמ"ש העה"ש סי' רי"א אות ג' דליכא איסור מרבה בברכות אלא בחנם אבל כל שיכול לפטור עצמו בברכה א' ומברך על כל א' בפ"ע ליכא איסור ע"ש ואף דמסיק דדוקא בשבת וגו' ע"ש פשיטא דה"ה כל היכא שיש צורך בדבר כגון הכא שרוצה להוציא עצמו מפלוגתא וכ"כ עוד בסי' רפ"ט וסי' רצ"א דכל שעושה לצורך מצוה שלא בחנם אין איסור ע"ש וכ"ש הכא ועוד דהאי תקנתא עדיפא מהך דכ' הפר"ח ביו"ד סי' והסכים עמו העה"ש סי' ח' אות ז' וסי' קע"ד אות א' וקע'"ו ב' דלהוציא עצמו מפלוגתא יכול לכוין שלא לצאת דע"כ בשבת להשלים ק' ברכות ל"מ לכוין שלא לצאת ולא הזכירו זה הפוסקים כמו שהזכירו תקנתא דמברך ברישא על המין שאינו פוטר חבירו ע' להעה"ש סי' רי"א וסי' רפ"ט וע' להתב"ש סי' י"ט אות י"ז וכן מתבאר מדברי ה' רב פעלים ח"ב או"ח סי' כ"ז דיותר עדיף תקנתא דהקדמה ממה שמכוין שלא לפטור ע"ש. ומט"ז אין לסמוך בנ"ד לברך בהמ"ז תחילה ולכוין שלא לפטור התבשיל הא' כיון דאפ' לברך מע"ג קודם בהמ"ז ומיהו אם לא נזכר מלברך מע"ג עד שהתחיל לברך בהמ"ז נר' דיש לכוין שלא לפטור עצמו בבהמ"ז ויברך מע"ג אח"ך וכדעת הפר"ח והעה"ש וכ"ן הסכמת השד"ח מע' ברכות סי' א' אות ד' ואית מ"ג וע' לה' רב פעלים שם וסי' ה' וסי' כ"ד וסי' ל"ב ולה' שמח נפש מע' מ' במילה בב' תאומים עש"ב ומשם באר"ה ולכאורה י"ל דלפמ"ש הגו"ר סי' כ"ד דמע"ג פוטרת בהמ"ז מה"ת ע"ש א"ך ליתא להאי תקנתא שיברך מע"ג מקודם להוציא עצמו מפלוגתא דלאידך גיסא אפ' דאחרי שבירך מע"ג אין לברך עוד בהמ"ז ולא הועיל בתקנתו מיהו הא ליתא דאף להגו"ר מדרבנן מיהא אינו יוצא וכ"כ בפשי' הק"א סי' י"ב ועוד דנראה דהגו"ר מיירי שברך בטעות על הלחם מע"ג או שכיון לפוטרו אבל בסתם אינו נפטר

מיהו הגו"ר סי' מ"ח על מעשה שאכלו פהב"ב ושכחו לברך אחריו מע'"ג עד שהביאו לפניהם הסעודה ובתוך הסעודה נזכרו וא"ל דכיון שעתידין לברך בהמ"ז נפטרו י"ח מע"ג. ביאר בתשו' דראיית ה"ר יונה לענין דייסא תלוי בפלוגתא וגם איכ"ל דלא כ"כ אלא בדייסא ולא בפהב"ב והוכיח כן ומסיק דהלכה רווחת שאם בירך על פהב"ב בה"מ יצא ואם נימא דלרבני צרפת שהביא ה"ר יונה גם בפהב"ב כן הנה עיקר ראייתם אינה ברורה ולא פלטא מפלוגתא וסב"ל ודיינו שנשמע להם בדייסא זת"ד ע"ש והוא הפך בתרתי דפשיט"ל למר דגם בנזכר קודם בהמ'"ז אם נאמר דבהמ"ז פוטרתו ודלא כה"ר יונה יכול לסמוך לכתחילה על בה"מ וה"ט דחשיב סריך לסעודה והו"ל כמו דיעבד או משום שכבר נתחייב בבהמ"ז חשיב דיעבד וגם מבואר דלא חש לתקן להוציא עצמו מפלוגתא וכמ"ש. מיהו י"ל דה' ז"ל מיירי שכשאכלו פהב"ב היה בדעתם לאכול פת ולכך חשיב סריך לסעודה משא"ך בנ"ד ומה דלא חש לתקן כמ"ש י"ל דדעת ה' ז"ל הכריעה דלכ"ע בפת הב"כ יצא אלא דלתוס' נופך כ' דאף אם נאמר דגם בפהב'"כ ס"ל כן סב"ל ולכך לא רצה להכניס עצמו גם בגרם ריבוי ברכות כיון שאינו לצורך גמור משא"ך הכא במע"ק ממש שאנו צריכים לצאת ידי החולקים ומרן בכללם וכמו שנתבאר. ומדברי ה' כף החיים הי"ו הנד"מ סי' ר"ח אות פ"ח נר' דסובר דדברי הגו"ר הנז' כללא הוא לכל מילי דזייני ע"ש ולאה"ר אינו מוכרח לע"ד

ודו"ק: ומ"מ מבואר מדברי הגו"ר דאף בפהב"כ אם נזכרו קודם שהתחילו בסעודה יש להם לברך מעין ג' קודם הסעודה עש"ה בל' השאלה וא"ך כ"ש בנ"ד דלכת' יש לברך מע"ג קודם שנטל ידיו כלל לסעודה וכמ"ש ה"ה י"ל והוא פשוט דבזה לית דין ולית דיין דאף להסו' דפוטרת ראוי לברך מע"ג קודם שחל עליו חובת בהמ"ז וכעין מ"ש העה"ש סי' ר"ז אות לענין יין ומים וכה"ג כ' ג"ך בסי' רי"א ורפ"ח ירצ"א ותע"ג שהביאו לפני ר' קלונימוס ושאר זקנים גרמיז"ל אחר קידוש וברכו במ"מ ואח"ך מעין ג' ואח"ך אכלו לחם ע"ש וע' לה' כף החיים הנד"מ סי' קע"ד

אות כ"א וסי' קע"ז אות ז' וע' להמאמ"ר אות ל"ו ואכמ"ל

תוכן העניינים

אוהב משפט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה