אוהב משפט חלק א· רבי פראג'י אלוש
סימן ב
שאלה. אם יש לענות אמן דמתתקבל ואילך בפסוקי דזמרה תשובה
שאין לענות שהרי כ' המ"א סי' ס"ו סק"ו וז"ל ומתתקב' ואילך לא יענה אמן כי אינו אלא מנהג וגו' ע"ש וכיון שאינו אלא מנהג בעלמא גם בפד"ז לא יענה. וכן יש לדייק ממ"ש ה' הנ"ל שם סק"ה וז"ל דאם פוסק לשאול מפני כבו"ד ק"ו מפני כבוד הקב"ה ומה"ט נ"ל דאם שמע קול רעמים יפסיק ויברך ע"ש משמע דאלימא ברכת רעמים מאמן דמתתקבל ואילך והנה האחרונים פליגי על המ"א בזה וס"ל דאינו מפסיק לברך ברכת רעמים ואפי' בזמירות שאחר ב"ש כ' ה' בית עובד ז"ל בדינים השייכים לפד"ז אות יו"ד דאין להפסיק ע"ש וא"כ אם בברכה שהיא כבוד הקב"ה אינו מפסיק מכ"ש בעניית אמן מתתקבל ואילך שאינו אלא מנהג בעלמא דלא יפסיק מב"ש ואילך וכן נהגתי בעצמי א"ה נר' כונתו דכיון דלהמ"א ברכת רעמים עדיפא מענייה דמתתקבל ואילך א"כ לדעת החולקים עליו בברכת רעמים גם בפד"ז מכ"ש דס"ל דמתתקבל ואילך דאין עונים בפד"ז ואם כך כונתו אהמ"ר דבריו ז"ל תמוהים דהא באמן דברכות כתבו האחרונים דיכול לענות בפסד"ז וכמ"ש הב"ע ז"ל אות ח' ט' וה' קשר גודל סי' ז' אות ל"ד ומרן מוהרמ"ז זצוק"ל בסה"ק פי צדיק דיני תפלה אות ל"ו וה' חיי אדם כלל כ' או"ג ע"ע והנה בק"ש פ' מרן בסי' ס"ו דאין לענות רק אמן דקדיש וקדושה וברכו ע"ש ומשמע דשאר אמן אין לענות ולפ"ז ברכת רעמים עדיפא משאר אמן להמ"א ואפ"ה בפד"ז מותר לענות שאר אמן גם להב"ע ז"ל דפליג על המ"א אף בפד"ז גבי ברכת רעמים וכנז' ועכצ"ל דס"ל להב"ע דברכת רעמים שאני דאף דנימא דאלימא טפי מ"מ כיון שאין לה ענין לתפלה הוי הפסק ואין לענות ל"כ עניית אמן דברכות בפד"ז שהוא ענין תפלה וה"ה נמי בקדיש דמתתקבל ואילך וכמ"ש המט"י סי' נ"ט דכולה חדא תפלה אריכתא ל"ח הפסק ובק"ש דחמירא טפי מפד"ז אין לו לענות רק בקדיש וקדושה וברכו ומודים וגם עיקר דינו דהב"ע בברכת רעמים במ"א כתבנו שאינו מוכרח ואכמ"ל וכ"ר לה' שמח נפש מע' רעמים שכ' עליו ולא ידעתי מה לו לומר כן עכ"ל גם סתמיות דברי האחרונים שכ' דכל אמן יכול לענות בפד"ז מורה ובא דגם לאמן דמתתקבל ואילך פוסק דהגם שהוא מנהג ל"ג משאר אמן דברכות דאל"ך הא דהזכירו ענייה דמתתקבל ואילך גבי ק"ש דאינו מפסיק לברכות י"ח אלא לאמן דהאל הקדוש וש"ת וקדיש וקדושה וברכו ומודים כמבואר סי' ס"ו אמאי לא כ' זה גבי פד"ז דמותר לענות לאמן די"ח ברכות ולאשמעי' דאמן דמתתקבל ואילך לא יענה ואנא ידענא גבי ק"ש מכ"ש וכ"ש דלא הול"ל בפשי' שמפסיק לכל אמנים דמשמע דאמן דמתתקבל ואילך בכלל. ועוד דמשמע דבאו לו' דשאר אמנים שמיעטו בק"ש עונה בפד"ז והכי דייק לשון לשאר עניית אמן שכ' הא"ר בסי' ס"ו וכ"מ ג"כ מל' הבה"ט שכ' ונ"ל דאמנים דעלמא שאינם מהנהו דכתבי' וגו' ע"ש ומשמע דר"ל אותם שלא הותרו בסק"ז וח' גבי ק"ש והתם מיעט גם דמתתקבל ואילך וא"כ מה שמיעט שם מרבה בכאן וכ"מ להדיא מל' מוהרמ"ז בס' פי צדיק הנ"ל שכ' ובב"ש לא יענה אלא אמן דחצי קדיש קדושה בזמירו' עד יוצר אור לא יענה ב"ה וב"ש אלא יענה כל אמן וכן וזאת התורה וביוצר עד שירה חדשה יענה אמן דחצי קדיש וקדוש' וגו' ע"ש משמע דדוק' בב"ש וביוצר היא דעונה אמן רק דחצי קדיש אבל בפד"ז עונה אמן דכל הקדיש גם מתתקבל ואילך וז"ש כל אמן. גם בספרו ויען משה סי' ה' כ' גבי ב"ש וגבי יוצר אור אמן דחצי קדיש ואחר ב"ש כ' אמן דקדיש עש"ה וכה"ג יש לדקדק מדברי הח"א שכ' סדר מעלות חלקי התפלה ודין ההפסקה בהם דגבי מב"ש עד יוצר אור כ' דמותר לענות אמן על כל ברכה שישמע וכו' ומכ"ש דמותר להפסיק לקדיש ולקדושה ולברכו ומיוצר אור עד י"ח כ' דשאר אמנים שבקדיש לא יענה שאינם מעיקר הקדיש ע"ש משמע דבפד"ז אין
חילוק: שו"ר לה' בן איש חי ז"ל בפ' ויגש אות יו"ד שכ' דבסה"ק מקבציאל נסתפק בזה אם יוכל לענות אמן דמתתקבל ואילך בתוך פסד"ז ומדברי ה' שלמי צבור דפ"ה ע"א משמע דגריעי אמני' אלו מן אמנים דברכות אך לא פורש שם על דבר זה ומדברי סה"כ י"ל קצת דדוקא באמנים דברכות קאמר וסו"ד העלה מחמת ס' דשב וא"ת עדיף דאמנים אלו יהרהר בלבו וכ"ש על ב"ה וב"ש וגו' ע"ש גם ה' כף החיים הנד"מ למהרי"ח סי' נ"ה אות כ"ב כ' דבפד"ז ל"י אמן דשל על ישראל ויהש"ר וע"ש כמש"ל אות יו"ד ע"ש וכנר' דצ"ל אות י"א אלא דשם לא איירי אלא גבי ב"ש ואפ' דכונתו דשם באות י"א מבואר דנריעי אמנים אלו וא"כ גם בפד"ז לא יענה וכ"כ בסי' ס"ו סוף אות כ"ג דגם בפד"ז אין להפסיק לאמנים אלו וכנר' דנגרר בזה אחר דברי ה' בא"ח ז"ל. ומ"מ נלע"ד דכיון דמדברי ה' מהרמ"ז בפי צדיק ובויע"מ וגם מדברי הח"א משמע דמפסיק לאמנים אלו הכי נקטי' דאין ספיקו של ה' בא"ח ז"ל מוציא מידי ודאי דעת הפוס' הנז"ל וכה"ג כ' מהראנ"ח במים עמוקים סי' כ"ה ועוד שכ"ן ריהטת האחרונים שכ' דכל אמן יכול לענות וכמ"ש. ועוד דמ"ש ה' בא"ח דמדברי סה"כ י"ל דדוקא באמנים דברכות וגו' ע"ש י"ל כפמ"ש הפר"ח סי' נ' דהאר"י ז"ל היה נוהג כשהיו אומרים ה' מלך בבהכ"נ והוא עדין לא הגיע לשם היה קם מעומד עם הצבור והוא לא היה קורא עמהם והט' לפי שהיה מכוין להעלות ולשלוב העולמות מלמטה למעלה כסדרן אבל אנו שאין מכוונים בתפלותי' יותר טוב לאמרו עם הצבור וגו' ע"ש והביאו הש"ץ בתחילת הס' בחילוקי' שבין הפוסקים למקובלים אות טו"ב ובדין הזמירות אות טו"ב וה"ה שם אות י"א והב"ע ז"ל ע"ש וה"נ י"ל דלדידן גם שאר אמנים דמתתקבל ואילך יש לענות ודוקא רבינו האר"י ז"ל לא היה מפסיק לאמנים דתתקבל משום שהיה מכוין בתפלתו אבל באמן דברכות כיון דמדינא מפסיק היה פוסק אבל לדידן דאין אנו מכוונים יש לענות כל אמנים וע' להבא"ח ז"ל שם אות א' וה' כף החיים הנז"ל סי' נ' אות ח' בה' מלך גופיה שכ' דאין להפסיק ולא זכרו דברי הפר"ח שחלק בין רבינו האר"י ז"ל לדידן הילכך לשי' אזלי כאן אבל לדינא נר' להכריע בההיא דה' מלך כדברי הפר"ח כמ"ש עליו מוה"ר ישיב משה סי' ג' וסי' ל"ד בשם מוהר"י בסיס זיע"א דרוב דבריו סלת נקייה וא"כ ה"ה בכאן ועוד דגם הבא"ח והכה"ח גופייהו י"ל דלא דיברו רק להבאים בסוד ה' דהאר"י ל"ד וה"ה לכל מי שמכוין כמבואר מהש"ץ ע"ש משא"ך לדידן וכן יראה הרואה בכ"ד שהעלו על שולחנם כמה מילי דשייכי רק למארי דרזין. וכן מוכח להדיא מדברי ה' אשר גודל שם אות ל"א שכ' דאם בא מנין אחר שאמרו ב"ש יכולים לו' קדיש דקודם הודו והב"ע נחלק עליו דכיון דאינו רק מנהגא אף דמ"מ מצוה כיון שמקודם לא היה מנין ולא נתחייבו כלל בקדיש זה אין לאומרו ושכן מפורש יוצא משו"ת פנ"י סי' ה' ע"ש משמע דלא נחלק עליו אלא משום שלא נתחייבו בו כיון שלא היה מנין הא לא"ה אף שאינו אלא מנהג יש לאומרו ודעת הק"ג דאף כה"כ ש"ד ולא עוד אלא דמוכח להדיא שיאמרו גם על ישראל ויהא שלמא ועושה שלום ויענו הצבור אחריהם אמן והיינו דידן ממש אמנם אף אם נסבול הדוחק הגדול לו' שלא יאמרו רק חצי קדיש מ"מ גם חצי קדיש אינו אלא מנהג וכנז' והגם דהמט"י סי' ס"ו לפי הבנתו בכונת המ"א דאין לענות על קדישים שאחר תתקבל השיגו בזה דאף שאינם חיוב יש לענות והאחרונים דחו הבנתו דודאי כל קדיש שוה ע"ש ומשמע דאף קדיש שהוא מנהג דינו כשאר קדישים ודוקא מתתקבל ואילך אין זה ענין לכאן וכמבו' במט"י דטעמו משום דעניית איש"ר עצמה חיוב לכל קדיש שישמע בין שיהיה של חובה או לא אבל הכא מדשרי' להפסיק לו' הקדיש עצמו שאינו אלא' מנהג מזה יש ללמוד שפיר לענות אמן מתתקבל ואילך אם לא שנאמר דסובר הק"ג דאינו מנהג אלא חיוב וזה דחוק כיון שלא נז' קדיש זה בדברי הפוסקים ועוד דבב"י סי' נ"ג בשם הראב"ד מנה כל הקדישים ולא הזכיר זה וגם ה' בית יהודה עייאש ס"ס כ"ב מנה ז' קדישים של חובה ולא הזכיר זה מכללם ע"ש וכיון דלפי הפשט אין זה קדיש של חובה הגם דלדעת האר"י ז"ל חשיב של חובה וכמ"ש ה' בן איש חי ז"ל פ' ויחי אות י"ב וע' להפנ"י שם מ"מ לא היה מקיל הק"ג להפסיק באמצע וכמ"ש הרדב"ז ז"ל ח"א סי' פ' והביאוהו הפוסקים ז"ל בכ"ד דכל היכא דפליגי הקבלה והפוס' נקטי' כדעת הפוסקים א"ו דסובר דגם דאינו אלא מנהג ש"ד ודון מינה ואוקי באתרין. וכן יל"ד מדברי הרמב"ם בתשו' פאר הדור שהביא הברכ"י סי' נ"ג שכ' על ברכת ציצית ותפילין שאין הפסקה כזאת אוסרת בפד"ז ע"ש ומשמע מדבריו דהגם דחשיב הפסק מ"מ כיון שהוא לצורך ברכה ושבח אין לאסור אבל אין כונתו משום דל"ח הפסק מפני שהוא מענין רובת ק"ש דאורייתא דא"ז במשמעות דבריו ועוד דאף שהוא חובת ק"ש מ"מ אינו חובת פד"ז ואכמ"ל בדבריו וא"כ נ ה"ה הכא שאין לחוש להפסקה שמפסיק לענות אמן דמתתקבל ואילך וז"פ לע"ד וכ"ה
ג"כ דעת אמו"ר הרה"ג החה"ש הדה"מ והכו' כמוהרמ"ך הי"ו דיכול לענות אמן אף דמתתקבל ואילך:
ומ"מ עיין להרה"ג מוהרמ"ז זצוק"ל בייען משה שם דכ"ז דוקא למי שמתפללין ביחיד אמנם למי שנזדמן להם עשרה שלא התפללו ורוצים להתפלל אח"ך ובעודם עוסקים להתפלל שומעים קדישים מציבור אחר א"ץ להפסיק בפרט מב"ש ומפד"ז ואילך כיון שהם עתידים לשמוע בתפלתם כל הראוי ולמד כן מדברי ה' מים רבים מילדולא סי' ב' גבי חברה שהתפללו ועוסקים בלימודם וכ' עוד משם מהרא"ך זצ"ל שהיה אומר דהנהו בדידהו ואנן בדידן וכ"כ בקצרה בס' פ"ץ הנז' בסו"ד וז"ל וזה בצבור א' וגו' ע"ש וכ"ד ה' דברי יעקב ז"ל מע' א' אות א' וכמו שביאר בכונתו ה' מוהרמ"ז באמר משה ע"ש וע' בברכות דף כ"א ע"ב מ"ס יחיד אומר קדושה וגו' ובפירש"י שם ואין סתירה לזה ממ"ש בשה"כ דרבינו האר"י ז"ל היה מברך ברכות השחר בביתו ובבהכ"נ מפסיק לענות למי שמברך ע"ש די"ל דמ"מ מעניית אמן דברכות לא נפטר במה שבירך בביתו דגדול העונה וגו' ועוד יש לחלק ואכמ"ל. אבל מדברי ה' נשמת כל חי ז"ל סי' ה' נר' דס"ל דגם כשמתפלל צבור אחר צריכים לענות הצבור וגם הש"ץ למה ששומעים מצבור הא' ואין לחוש לטורח צבור ולא לבלבול ע"ש ומ"מ נר' דמי שחושש שמח יתבלבל יכול לסמוך על מהרא"ך ומהרמ"ז וה' דברי יעקב ז"ל אמנם בהא דמשמע מדברי ה' ויען משה זצ"ל דלכל הקדיש א"ץ להפסיק ע' להמט"י סי' ס"ו שכ' דאף שכבר יצא י"ח צריך לענות איש"ר וכ"מ מדברי הפוסקי' שאין חולקים עליו בזה ע"ש ואין להקל אלא בשאר אמנים דאף דמשמעות המט"י דאף לשאר אמנים דחצי קדיש אין הכרח כ"כ מדבריו וגם לקדושה נר' שצריכים להפסיק דעיקר יסודם הוא מה' מים רבים ושם לא הזכיר אלא עניית אמן וב"ה וב"ש כנלע"ד וע' לה' טהרת המים מע' הע' אות ט' ולה' כף החיים נר"ו הנד"מ סי' אות ע"ש. ואח"ז ראינו לה' רב פעלים ז"ל ח"ב סי' י"ד שהתיר להפסיק בפד"ז לומר קדיש ברכו לצורך הצבור ורצה להוכיח מההיא דהק"ג הנז"ל וגם הב"ע לא חלק אלא משום שיש על ישראל ויה"ש וכו' וגם משום דלא חל עליהם חובת קדיש זה ודחה לזה דהכא אפ' שיאמר מי שהשלים פד"ז ושוב התיר מדין שאלת ותשובת שלום ונראים הדברים דכ"ש בנ"ד וכדכתיבנא והוא הפך מ"ש בבא"ח הנז"ל ואכמ"ל]:
כתב מרן בה' ק"ש סי' ע"ד ס"ה דאם איזה מאיבריו נוגע בערוה אסור לקרות ק"ש או להתפלל ושמ"ק ומטו בה משם ה' עקב ענוה ז"ל דא"כ איך אמר אאע"ה לאליעזר שים נא ידך תחת ירכי ואשביעך בה' וכו' דאיך יזכיר אליעזר ונוגע בערוה והלא אסור אפי' לקרות וכ"ש להזכיר את השם וכה"ג הק' ג"כ ע"מ שפ' מרן בסי' ע"ה ס"ד דאסור לקרות כנגד הערוה וא"כ כ"ש להזכיר את השם ע"ש וכה"ג ק' נמי על יעקב אבינו ע"ה שאמר ליוסף שים נא ידך וגו' ונ"ל דלק"מ די"ל דהיו המכנסים של אאע"ה ויעאע"ה מפסיקין ולא חשיב נוגע בערוה וגם ל"ח מזכיר את השם כנגד הערוה דהמכנסים מכסין. ובזה א"ש מאי דק' ג"כ איך לא חשו להרהור וכמ"ש מרן בסי' ג' סי"ד דיזהר שלא יאחוז וגו' די"ל שהיו המכנסים עבים ודמי למטלית עבה דאמרי' בנדה דמ"א והביאו הבה"ט שם אות ט"ו דשרי. ועוי"ל דכונת אאע"ה וואע"ה באמרם שים נא ידך וגו' היינו תחת הכיס דלית ביה הרהור וכמ"ש מרן בב"י סי' ע"ד והביאו הבה"ט שם סק"י. והגם שהביא משם מהר"ם טיוולו שחולק ע"ז הרי כ' הגו"ר בגן [א"ה עכ"מ והנה דברי מהרמ"ט הנז' הביאם ה' יד אהרן ורמזו הבה"ט שם ומשם באר'ה דגם ה' ז"ל מודה לענין הרהור דשרי והוא גמ' ערוכה בנדה די"ג ע"א אבל מסייע בביצים וגו' וע' להב"י סוס"י ג' ע"ש ולא נחלק אלא לענין מה שחדש הב"י מזה דמותר ליגע בכיס בשעה שהוא קורא ואולי דכונת ה"ה ז"ל דתרץ עפ"ד הב"י גם חו' ה' עקב ענוה מנוגע בערוה דאינו קורא ק"ש וע"ז רצה להשיב מדברי מהרמ"ט שחולק ע"ז ואה"ן דמדין הרהור גם לדברי מהרמ"ט ניחא כנז' ומה שקיים תירוצו מדברי הגו"ר נר' שכיון לדבריו בגן המלך סי' קכ"א [וכצ"ל בבה"ט] שהסכים לדעת הב"י וסובר ה"ה ז"ל להכריע כותייהו ודלא כמהרמ"ט וכ"ה הסכמת כל האחרונים הביאם ה' כף החיים הי"ו הנד"מ אות כ"א ע"ש. איברא דמ"מ ק' מראיה דאסור לקרות כנגד הערוה מיהו י"ל לזה דאליעזר ויוסף החזירו פניהם אמנם לפ"מ דאיתא בשבועות דל"ח ע"ב דצריך הנשבע לתפוס חפץ ואאע"ה התפיסו המילה א"כ ליכ"ל שהניח ידו תחת הכיס אם לא שנאמר דאף בכה"ג חשיב לענין שבועה כמי שתופס חלק מהחפץ ואכתי ק' דודאי לא גרע ממקומות המכוסים דאסור ליגע כשמתפלל או עוסק בתורה כמ"ש בהגה בסי' צ"ב ס"ז וצ"ל דמה שהתירו הב"י והאחרונים בנוגע בכיס היינו כשבגד מפסיק וגם לתי' זה בהכי מיירי דהמכנסים מפסיקין אבל אצ"ל שהיו עבים. ולעורר קו' ה' עקב ענוה י"ל בפשי' דלא היה נשבע אליעזר בעצמי אלא אברהם הוא שהשביעו וענה אמן וכן י"ל גבי יעקב ויוסף וליכא לא משום מזכיר ה' כנגד הערוה ולא משום מזכיר ה' ונוגע בערוה והכי דייק קרא גבי אאע"ה דכתיב ואשביעך וגו' ואף דכתיב וישבע לי י"ל דלעניית אמן שהוא קבלת שבועה קרי שבועה וניחא תי' ה"ה ז"ל לקושיתי מדין הרהור גם לשי' מהרמ"ט שחלק על הב"י בנוגע בכיס כנלע"ד ושו"ר דקו' עקב ענוה ל"ק גבי יוסף דהתם לא נזכר הזכרת ה' כלל בשבועתי וס' עקב ענוה ז"ל אמ"א כעת]: