אור ברסלב

אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן

סימן עט

סימן עח

רבה הטובה והברכה למותיב ומפרק כהלכה הוא ניהו ידיד נפשי הרב כו' ר' נפתלי יוסף הלוי נ"י שהוא כעת רב בקאדני:

ב"ה יום ה' פקודי תרמ"ג.

תמול בלילה הגיעני חידושיו היקרים האריך לסתור דברי עיינתי בהם כדרכי לחבב את שכנגדי, ואמנם לא מצאתי בדבריו כדי השגה אף על אחת ואין רצוני לשנות פרקי עוד הפעם יען הדברים אינם נוגעים להלכה ולמעשה והטירדה מרובה והחלישות גדולה לכן הנחתי הדברים למועד האחרת אולי יהיה לנו עוד חזון למועד, אך על שתי הקושיות שהקשה ידידי שולי מכתבו בזה אחרי כי כבודו נשאר בקושיא אשיבו מה שנלענ"ד בזה ואולי ישרו הדברים בעיניו, ראשונה הקשה מע"ל במסכת שבועות (דף כ"ג ע"א) והסוגיא איתא בדוכתי טובא בש"ס שבועה שאוכל ככר זו היום ועבר היום ולא אכלה ר' יוחנן וריש לקיש דאמרו תרווייהו אינו לוקה ר' יוחנן אמר אינו לוקה משום דהוי לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וריש לקיש אמר אינו לוקה משום דהוי התראת ספק והתראת ספק לאו שמיה התראה וע"ז הקשה כבודו למה הוי התראת ספק הא אפשר דאתרו ליה רגע האחרונה מהיום והככר גדול שבודאי לא אפשר עוד לאכלו וא"כ הוי התראת ודאי דודאי יעבור, וכתב ידידי כי זהו קושיא חמורה וכבר הקשה הדבר למו"ח הגאון ז"ל, דע ידידי כמו דהקשה כבודו על ריש לקיש הקשיתי זה כמה שנים בלימודי עם בני יחיה על נותר במסכת חולין פרק אותו ואת בנו דף פ"ב והאי תנא סבר לה כאידך תנא דרבי יהודה דאמר התראת ספק שמה התראה דתניא לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו כו' א"כ פשיטא להש"ס דנותר הוי התראת ספק ודבר זה איתא ג"כ בש"ס בכמה מקומות והוה קשיא לי למה הוי התראת ספק הא אפשר להתרות לו ברגע האחרונה מן הלילה דלא אפשר לו עוד לאכול כל הנותר וא"כ הוי התראת ודאי ותירצתי לעצמי, דבאמת מה נקרא התראת ודאי דכשמתרה לו בשעת איסור וכן מפורש ברש"י במסכת מכות דף ט"ו ע"ב לענין מחלוקת דר' יוחנן וריש לקיש בקיימו ולא קיימו מפורש שם ברש"י דהתראה בעינן בשעה שהוא עובר על האיסור וכן מפרש בסוגיין במסכת שבועות דף כ"ח אכליה לאיסורא והדר אכליה לתנאיה פלוגתא דרי"ח ור"ל דאפליגו בהתראת ספק בפ"ק והאי נמי התראת ספק דהתראה בשעת אכילת איסור בעינן וא"כ אם מתרה להמותר בפסח ברגע האחרונה של הלילה דלא אפשר אז לאוכלו כולה א"כ כבר עבד להאיסור ודומה לזה שאמרו אכליה לאיסורא והדר אכליה לתנאיה דהוי התראת ספק דברגע האחרונה לא אפשר להתרות דהתראה בעינן בשעה שעושה האיסור ומקודם לא אפשר דהוי התראת ספק וא"כ בממ"נ ניחא אם בשעת התראה אפשר עוד לאכלו הנוחר א"כ הוי התראת ספק דילמא יאכלוה עוד ואם כבר עבר הזמן ולא אפשר בשום אופן עוד לאכול כל הנשאר לו א"כ כבר עבר הלאו ולא היה שום התראה ולא מלקינן בלי התראה ואי דצימצמו העדים להתרות לו בעוד שיהיה לו שעה מצומצמת לאכילה נ"ל דזה לא אפשר חדא דהתורה לא דיברה בזה שאפשר לפעמים לבא לידי התראה היינו ע"י צמצום ועוד הא לא כל אדם כחו שוה יש אנשים שממהרים אכילתם ויש שהות לאכול בזמן זה ויש אנשים שמאחרים ושוהים באכילתם וא"כ לעולם הוי התראת ספק דספק להמתרה אם יש שהות לאדם זה לאכול כולה או לא וכמו שתרצתי לנפשי על נותר כן מתורץ זה שהקשה כבודו וזה פשוט, עוד הקשה כבודו לשיטת רש"י במסכת שבועות כ"ד וכפי שפירשו בתוספות שם ד"ה האוכל לדברי רש"י דאיסור עשה שאינה זבוחה איכא גם לאחר שמתה הבהמה ולהכי סבירא ליה לרש"י דאיסור יוה"כ אינו חל לר' שמעון אף בנתנבלה הבהמה ביוה"כ משום דאינו חל על איסור עשה שאינה זבוחה ולפ"ז קשה ביבמות בסוגיא דאיסור כולל דפליגי ר"ח ובר קפרא בזר שאכל מליקה ליכא לא כולל ולא מוסיף רק איסור בת אחת וע"ש ברש"י דתיכף שנמלקה חל עליה איסור זרות ואיסור מליקה וא"כ קשה איך חל איסור זרות הא תחילה אסורה העוף משום אינה זבוחה וא"כ עשה דאינה זבוחה קדמה לאיסור זרות ואף כשנמלקה והותרה לכהנים מ"מ לזרים נשארה באיסורה משום אינה זבוח בזה יפה הקשה ידידי ונלענ"ד ישוב נכון בזה:

והנה הפמ"ג החליט דבעוף איתא לאיסור עשה שאינה זבוח כמו בבהמה ולדעתי דזה תלוי בפלוגתא דאם ילפינן דעוף טעון שחיטה מן הפסוק דזאת תורת הבהמה והעוף דשוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה א"כ איכא עשה דאינה זבוח בעוף כמו בבהמה ואם הלימוד דעוף טעון שחיטה מן זה שאמרו שם בחולין כ"ח ע"א דתניא רבי אומר וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטווה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה לפ"ז כל עיקר שחיטת עוף היא הלכה למשה מסיני וא"כ ליכא בעוף איסור עשה שאינה זבוח וכן משמע מהפמ"ג בפתיחה להלכות שחיטה, היוצא מדברינו דלרבי ליכא לעשה שאינה זבוחה בעוף, והנה שם ביבמות ל"ב ול"ג פליגי בר קפרא ור' חייא משמיה דרבי בר קפרא אמר כך שמעתי מרבי אחת ור' חייא אמר כך שמעתי מרבי שתים והנה לרבי ליתא בעוף עשה שאינה זבוחה ולהכי חל איסור זר ואיסור מליקה בבת אחת:

עוד אפשר לומר דבעוף קדשים ליתא כלל לעשה שאינה זבוח דבשעה שהקדישה לעוף זה נפקע עשה שאינה זבוח ממנה דהנה התורה אמרה דעוף של קדשים מצותה במליקה ולא בשחיטה ואיך תחול עליה עשה דוזבחת דמפורש בפסק ומלק את ראשו ולא בזביחה ולכן זר שאכל המליקה בא עליו שני האיסורים בבת אחת דמעולם לא היה עליו מצות עשה דזבוח:

תוכן העניינים

אהל משה (קצנלבוגן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה