אור ברסלב

אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן

סימן עז

סימן עו

בטור חו"מ סימן ת"ו כתב שור של פקח שנגח שור של חש"ו חייב ושל חרש שוטה וקטן שנגח של פקח וכן של מי שהלכו בעליו למדינת הים שנגח פטורין הוחזקו נגחנים ב"ד מעמידין לו אפוטרופא לשמרו ולא לגבות ממנו אם יגח בתמותו אלא אם הועדו ואח"כ נגחו נפרעין מן עליית היתומים, וזהו שיטת רש"י ותוס' דהעמדת אפוטרופוס אינו אלא לגבות תשלומי מועד ולא תשלומי התם וע"ש בפ' ד' וה' (דף ל"ט) ברש"י מתניתין ועיין בית יוסף שם:

אבל ברמב"ם פ' ו' מהל' נזקי ממון הל' ג' ד' כתוב אבל ב"ד מעמידין להם אפוטרופוס ומעידין בהן בפני האפוטרופסין הזיקו אחר שהעידו בפני אפוטרופסין אם עדיין הוא תם משלם חצי נזק מגופו ואם הועד בו שלשה ימים ואחר כך הזיק משלם נזק שלם מן היפה שבנכסי אפוטרופסין ולכשיגדילו היתומים יעשו דין עם האפוטרופסין וישלמו להן, הנה מפורש יוצא מהרמב"ם דמועיל העמדו אפוטרופסין לגבות גם החצי נזק מגופו והראב"ד בהשגות שם פליג על הרמב"ם ודעתו כהטור והתוס' והרא"ש ופלא בעיני העני בדעת כמוני שלא הביא הטור כלל דעת הרמב"ם דמהני העמדת אפוטרופוס לגבות החצי נזק מגופו:

וגם תמוה מאד דינו של הרמב"ם דהרי מפורש בסוגיין שם (דף ל"ט) הא גופא קשיא אמרת שור של חש"ו שנגח שור של פקח פטור אלמא אין מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו אימא סיפא שור של חשו"ק שנגח ב"ד מעמידין להם אפוטרופוס ומעידין להן בפני אפוטרופוס אלמא מעמידים להם אפוטרופוס לתם לגבות מגופו, אמר רבא הכי קתני ואם הוחזקו נגחנים מעמידים להם אפוטרופוס ומעידים להן בפני אפוטרופוס ומשוינן להו מועד דכי הדר ונגח לשלם מעלייה, א"כ הרי מפורש דלא תקנו להעמיד אפוטרופוס רק לעשותו מועד ולא שיגבה ע"י האפוטרופוס חצי נזק מגופו, וביותר תמוה דינו של הרמב"ם אחרי דהוא פסק כר' יוסי ב"ר חנינא דמשלם מעליית אפוטרופוס הרי דאפילו במועד לא גבינן מנכסי יתומים ואיך אפשר בתם לגבות מגוף השור בזה דאמרינן אין ב"ד נזקקין לגבות אלא מנכסים שיש בהם אחריות והקושיות הללו המה כחומה בצורה לא אפשר לנטות בהם ימין ושמאל ולא ראיתי מי שהעיר בזה כלל:

אבל ראיתי בהמ"מ ובספר מגדל עוז פירשו דעת הרמב"ם דפסק כחכמים דברייתא ומפרש דמתניתן יחידאה, וכן משמע מדברי הראב"ד בהשגות שפירש כן לדברי הרמב"ם אבל קשיא לי טובא הא קי"ל סתם במתניתן ומחלוקת בברייתא אין הל' כברייתא וא"כ במתניתן הא סתם דאין מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו כלל, אבל מצאתי ברשב"א בחידושיו בב"ק (דף ק"ב) דמפרש דלאו כו"ע סברי לכללא זו דאין הל' כברייתא והרבה אמוראי לא סברי לכללא זו יעו"ש וא"כ הרמב"ם נמי מהנך דלא סברי לכללא זו, ואך צ"ע מה שהטור לא הביא דעתו ויש לי לתרץ זאת בדרך הפלפול אבל אין רצוני לפלפל בזה שחוששני שרחוק מהאמת:

ובזה שפלפלו רש"י ותוס' בטעם הדבר שאין מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו האריכו בזה רש"י ותוס' ונבאר בעז"ה דבריהם, ותחלה נתבונן בדברי התוס' שם ב"ק (דף ל"ט ע"א) ד"ה אין רצו לומר ארבעה טעמים בזה וסתרו לכולם ונעתיקם בקצרה, אחת משום אין ב"ד נזקקין אלא לנכסים שיש להם אחריות וסתרו דזהו לא שייך רק אם הזיק השור בחיי אביו, ב' רצו לומר משום פלגא נזקא קנסא ויתמי לאו בני קנסא וסתרו הדבר משום דלא אתיא שפיר לר' יהודא שאמר צד תמות במקומה עומדת למה אין גובין חלק התם מיתומים, וכן השיג רש"י מחמת סברא זו על טעם דיתמי לאו בני קנסא נינהו, [והנה להרמב"ם דמפרש דאם הזיק אחר שהעידו בפני האפוטרופסים גובים אף מגופו, פשיטא דגובים אף אם נאמר צד תמות במקומה עומדת], אך התוס' ורש"י סמכו על הסוגיא דשם דמוכח מכל הסוגיא דשם דלמ"ד אין מעמידים אפוטרופוס לתם לגבות מגופו אפילו אייעד אין גובים החצי נזק למ"ד צד תמות במקומה עומדת, והרמב"ם לטעמיה דסבר מעמידים אפוטרופוס לתם לגבות מגופו, ג' רצו לומר דלהכי אין מעמידים אפוטרופוס דלא עדיף ממונו מגופו ואלו בעצמו קטן שהזיק פטור ואיך יהיה חמיר ממונו של קטן מגופו וסתרו הדברים משום דהנה בעליו שהלכו למדינת הים נמי טעמא משום אין מעמידין אפוטרופוס ושם הוא בעצמו שהזיק חייב, ד' רצו לומר משום שלא להפסיד ליתומים שורו שהוא דבר מסוים וסתרו הדברים דהרי לר' ישמעאל מצי לסלוקי בזוזא:

ובסוף אסיקו וזה לשונם ויש לומר דהטעם הוא כיון דחס רחמנא על התם שלא ישלם נזק שלם הלכך לגבי יתמי חשו עלייהו וכן מי שהלכו בעלים למדינת הים כיון שאין להם בעלים גמורים אלא ע"י תקנת ב"ד בהעמדת אפוטרופוס אקילו רבנן, וכן המועד נמי בצד תמות אין מעמידין אפוטרופוס כיון דחס רחמנא עליו למ"ד צד תמות במקומה עומדת שאם אין השור שוה חצי נזקו אין משלם אלא מגופו:

והנה בהשקפה ראשונה דברי התוס' תמוהים מאד דמשמעות דבריהם הקדושים הואיל דהתורה חסה על התם שלא ישלם נ"ש כן רבנן חשו לטובת יתומים וכן פירש מהר"ם לובלין לדברי התוס' וזהו פלא דהא תינח למ"ד פלגא נזקא ממונא והיה צריך מן הדין לשלם נזק שלם, והתורה גזרה שלא לשלם שייך לומר חס רחמנא אבל אנן קי"ל פלגא נזקא קנסא והיה מצד הדין פטור אלא התורה קנסה וא"כ החמירה התורה על התם ולא הקילה, ומצאתי שהרגיש בזה הפלפולא חריפתא ועוד עצם הדברים אין להם שום הבנה איך יוכלו החכמים להפקיע ממון ישראל במקום שהתורה מחייבם ואם כוונת התוס' על אופן זה משום דחס רחמנא על התם לכן גם חז"ל חשו, היה להם לומר איפכא הואיל דפלגא נזקא קנסא ומצד הדין היה פטור בתם לכן ביתומים חסו חז"ל בל לחפוש עצות איך לגבות מיתומים:

וגם סוף דבריהם תמוהים מאד בזה שסיימו וכן המועד נמי בצד תמות אין מעמידין אפוטרופוס כיון דחס רחמנא עליו למ"ד צד תמות במקומה עומדת, והדברים מופלאים מי הוא שאמר צד תמות במקומה עומדת הוא ר' יהודא ולר' יהודא מעמידים אפוטרופוס לתם לגבות מגופו לפי אוקימתא דאביי בפירושא דברייתא (שם דף מ' ע"ב) א"ל אביי ולא פליגי והתניא שור של חרש שוטה וקטן שנגח ר' יהודא מחייב ור' יעקב אומר חצי נזק ושם אמרינן ולאביי דאמר פליגי במאי פליגי אמר לך הב"ע במועד ולא נטרים כלל ר' יעקב סבר לה כר' יהודא בחדא ופליג עליו בחדא דר"י סבר מעמידים אפוטרופוס לתם לגבות מגופו ור' יעקב סבר אין מעמידים א"כ אדרבה מפורש דמחמרינן בתם ולא מהדרינן לזכות היתומים משום דחס רחמנא על התם ועוד הרי מחמיר ר' יהודא לענין שמירה מעולה דצד תמות בעינן שמירה מעולה כמפורש באוקימתא דהכא שם ובסוגיין במחלקותם דר"מ ור"י לענין שמירה בסוף פרקין:

ואשר הופיע עלי רוח ממרום בטעם הדבר דאין מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו נראה פשוט דהנה לא אפשר לגבות מהשור של קטן הוא מטעמא דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד וקטן כשלא בפניו דמי, וכן נראה מלשון הרמב"ם פרק ו' מהל' נזקי ממון ע"ש דבהל' ב' כתב אין העדה אלא בפני הבעלים ובפני בית דין שנאמר והועד בבעליו ואין העדה אלא בב"ד ובהל' ג' כתב שור של חרש שוטה וקטן ומי שהוא במדינת הים שנגחו פטורין ולמי שמעיין שם בפרק ששי הוסד לפרש דין מועד ובזה הוא מתחיל ומסיק כל הפרק ומאי שנא הכניס בנתיים דין דשור חרש שוטה ומי שהלכו בעליו למדינת הים נראה דהרמב"ם במכוון הכניס כאן דין זה ללמד לנו טעם הדבר למה שור של חרש שוטה פטורין הוא מטעם שאין לנו למי להתרות ועם מי לדון דקטן כשלא בפניו דמי והתורה הקפידה בנזקי שור דזהו דוקא בפני בעליו ועיין שו"ע חו"מ סימן ת"ת בהגהת רמ"א ואין מקבלין העדות אלא בפני בע"ד אפילו היה הוא ועדיו חולים, ולדברינו נסתר דברי הגרע"א בתשובה פסקים סימן ק"ה דעתו דבמה שכבר הזיק השור דמי לשארי דיני ממונות ופליג על הרמ"א בהגהת שו"ע שם וכדברינו מוכח מהסוגיא ומהרמב"ם שהעתקנו דאינו כן והעיקר כהרמ"א וע"ש בביאורי הגר"א האריך ומביא ראיות מהסוגיות שם דהעיקר כהרמ"א וא"כ דהתורה פטרתו למה לנו לחפש עצות איך לחייבו אין שום סברא רק מפני תקון העולם וזהו ניחא כשהוחזק להיות נגחן אמרינן מעמידים אפוטרופוס מפני תקון העולם אחרי שהוחזק לנגוח ואם יניחו אותו כך יחריב העולם בהזיקות שלו אבל כל עוד שלא הוחזק לנגוח למה ישתדלו חז"ל לחייבו אם היום עשה היזק מחר לא יעשה וחז"ל לא יעשו דבר אם לא ימצאו בזה תיקון להעולם ולהכי ניחא שפיר פסק הרמב"ם שאם הזיק אחר שהועדו בפני אפוטרופסין אם עדיין הוא תם משלם חצי נזק מגופו, דהנה אחרי שנזדמן שב"ד עשו לו אפוטרופוס ועוד היה תם ונמצא שיש למי להתרות ודאי פשוט שמחויב לשלם גם בתמותו, ומזה נמי מוכח דלא כהגאון רע"א לעיל בתשובה הנ"ל דהא אינו מועיל רק על להבא ולא על עבר:

וכ"ז אפשר להעמיס גם בדברי התוס' שהעתקנו לעיל וזהו פירוש דבריהם כיון דחס רחמנא על התם שלא ישלם נזק שלם, דהנה אמרינן שם בפלוגתתם אם פלגא נזקא קנסא או ממונא יעו"ש בדף ט"ו תנן הניזק והמזיק בתשלומין השתא דלאו דידיה שקיל בתשלומין איתא ומשני לא צריכא אלא לפחת נבילה ופירשו רש"י ותוס' שם והיינו דשייך ניזק בתשלומין שאפילו אותו קנס שזיכתה לו תורה אינו נוטל כולו, וזהו כוונת התוס' כאן דחס רחמנא על התם שלא ישלם נזק שלם היינו גם מזה שהתורה חייבתו אינו משלם בשלימות דהרי הפחת הוא על הניזק לכן חשו חז"ל שלא להעמיד אפוטרופוס עד שיוחזק לנגחן ויהיה תיקון העולם בדבר וכן כוונתם בסוף דבריהם וכן המועד נמי כנ"ל כוונתם בזה שאחרי שהועד א"כ לאו קנסא הוא כדפירשו רש"י ותוס' בתחלת דבריהם ומ"מ צד תמות במקומה עומדת ומה שיהיה פחת נבילה יפסיד הניזק אפילו מחלק התם א"כ חס רחמנא על התם לכן חשו חז"ל בל לחייב לב"ד לעשות אפוטרופוס עד שיוחזק לנגחן, ואף שזהו דוחק מ"מ מצינו לגדולים וטובים ממני מישבים דבריהם לפעמים גם על צד הדוחק אני הלכתי בעקבותיהם ודרכיהם:

ומה שהקשינו למה הטור לא הביא דברי הרמב"ם שפסק דגובין חצי נזק מתם לאחר שהזיק בפני האפוטרופוס אפשר משום דפסקינן דמשלם מעליית אפוטרופוס ולכי גדלי אז גובים האפוטרופסים מהיתומים וא"כ לא נמצא מי שרוצה בזה להיות אפוטרופוס ולא שכיח ודבר דלא שכיח אין מדרך הטור להביא:

תוכן העניינים

אהל משה (קצנלבוגן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה