אור ברסלב

אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן

סימן עו

סימן עה

בב"ק (דף ל"ד) קדמו בעלי חובות והגביהו בין חב עד שלא הזיק ובין הזיק עד שלא חב לא עשו ולא כלום לפי שאין משלם אלא מגופו ופריך ע"ז הגמרא בשלמא הזיק עד שלא חב נזקין קדמו, אבל חב עד שלא הזיק בע"ח קדמו וא"כ למה לא תיהני גבייתו אחרי שהוא מוקדם ואפילו הזיק עד שלא חב נמי קשיא הרי בע"ח קדם לתפיסה ומסיים הגמרא ש"מ ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה ופירש"י בתמיה דפלוגתא היא בעלמא ומתרץ הגמרא לא לעולם אימא לך מה שגבה גבה ושאני התם דא"ל אילו גבך הוה לא מינך הוה גבי ליה דהאי תורא דאזקן מיניה משתלמנא ופירש"י אלו גבך הוה דכבר גבית ליה קודם שהזיק לאו מינך משתלמנא בתמיה:

ותמוה מאד הסוגיא לפירש"י שפירש בתירוצא דהש"ס אלו גבך הוה לאו מינך הוה גבי ליה אילו כבר גבית לו קודם שהזיק, דזהו לאו תירוצא כלל דהרי אלו גבה אותו במוקדם הרי חייב הוא בפשיעתו ולכן היה גובה הניזק דהרי הבע"ח נעשה בעלים וכדמשני לקמן בפ' ד' וה' וכגון שתפסו ניזק לגבות הימנו ונעשה עליו כשומר שכר לנזקין וע"ש בתוס', אבל השתא דהשור הוא ברשות בעל השור ובע"ה אין לו שום פשיעה למה יפסיד כיון דשניהם הבע"ח והניזק נקראים בעלי חובות לר' ישמעאל והאי בע"ח קדם א"ע לתפוס למה יפסיד, וכבר עמדו ע"ז רבותינו בעלי התוס' ומתרצים דשיעבוד הניזק אלים יותר משיעבוד הבע"ח, ולאיש כמוני דבריהם אינם מובנים כלל לבד שדבריהם אינו מפורש בהש"ס עוד אין לזה שפירשו דשיעבוד הניזק אלים טפי שום הבנה כלל אחרי דקושיית הש"ס הוא אליבא דר' ישמעאל דבע"ח נינהו וא"כ התורה לא נתנה להניזק יותר כח מן לבע"ח ואשר הורוני משמיא בפירוש הש"ס ע"ד הפשוט, דהנה דעת הרמב"ם בפרק ד' מהלכות נזקי ממון הל' ד' בהא דאמרינן ד' שומרים נכנסו תחת הבעלים ואם הזיקו חייבים השומרים דזהו אם פשעו השומרים בשמירת השור אבל אם שמרו שמירה מעולה והזיקו השומרים פטורין והבעלים חייבים, והנה כל הבאים אחריו חולקים עליו למה חייבים הבעלים אחרי כי מסרו לשומר ושמר שמירה מעולה מאי להם לעשות יותר והכ"מ מפרש דהרמב"ם בעצמו חזר מדין זה בתשובתו לחכמי לוניל והגיה ע"ז, והגאון רבינו בעל פני יהושע בפרק הכונס בסוגיא דשומר אבידה ומקודם שם מסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו האריך הרבה לקיים פסק הרמב"ם דיוכל לתבוע מהבע"ב אף אם שמרו השומר בשמירה מעולה יעו"ש דעיקר דינו דהתובע עם הבעלים ואך דאמרו ד' שומרים נכנסו תחת הבעלים היינו שהברירה ביד התובע לתבוע מאיזה שירצה, ולפ"ז אפשר לפרש סוגיין דאמר אלו גבך הוה כו' כוונתו דהניזק אומר להבע"ח ממ"נ אני קודם ממך אם רצונך לגבות משור זה מטעם דמשועבד השור לחוב שלך ושיעבודא דאורייתא ובזה אתה חשוב בעל השור, הלא לא עדיף שיעבודך מאלו כבר גבית את השור בחובך ומסרת אותו לשומר והזיק הלא הברירה בידי לגבות ממך שאתה בעל השור וכן עתה חשבינן לך לבע"ב גמור ומחויב אתה לשלם לי מאי אמרת אלו גבית את השור היתה משמרו בשמירה מעולה ולא היה מזיק, אבל באמת חיוב שלך לא מטעם שמירה אלא משום שאתה בע"ה שלו והיה לך לשומרו אף כשהיה אצל בעל השור, וזהו נכלל בלשון הש"ס שאמרו אלו גבך הוה לא מינך הוה גבי ליה, ועוד קאמינא אף להחולקים על הרמב"ם בזה היכא דהשומרים שמרו שמירה מעולה דאינה יכול לתבוע מבעה"ב מ"מ בנידון סוגיין הכל מודים דמצי לתבוע מהבע"ח שתפסו מטעם דהבע"ח הוי בעל הממון, דהנה הכא הזיק השור בפשיעה והיכא דהזיק בפשיעה ואין להשומר לשלם מפורש בשו"ע חו"מ סי' רצ"א סעיף כ"ד דשומר שמסר הפקדון לאשתו ובני ביתו והודיעם שהוא פקדון ולא שמרו כדרך השומרים וחייבים לשלם כתוב שם בהגהת רמ"א ואם אין להם לשלם יש אומרים דבע"ב חייב לשלם ויש אומרים דפטור, והנה בסוגיין אם הניזק אינה גובה מהשור הרי אי אפשר לו לגבות ממקום אחר דתשלומי סתם אינו אלא מגופו, וא"כ דומה כאלו אין להשומר לשלם ובאין לו לשלם לא מבעיא לדעת הי"א שפסקו דחייבין הבעלים לשלם ודאי דמחויב הבע"ח להחזיר השור להניזק דיאמר לו אלו גבך הוה לא משתלימנא מינך ואף שלא גבית עכ"ז לא עדיפת אתה מבע"ב גמור שמסר שורו לשומר ופשע השומר דגובה הניזק מהשור אף אם אין להשומר לשלם לך בעד השור:

ואפילו לדעת המ"מ בדעת הרמב"ם פ"ד מה' שאלה דמסרו לבני ביתו פטור מלשלם אם אין להם לשלם מ"מ בנידון סוגיין ודאי דחייב הבע"ח להחזיר להניזק את השור אפילו תפסו דהנה מפורש ברמב"ם פ"ד מהל' נזקי ממון הל' י"ב כל שומר שנתחייב לשלם ואין לו והיה המזיק תם שהוא משלם חצי נזק מגופו הרי הניזק משתלם מן הבהמה שהזיקה וישאר דמי מה שגבה הניזק על השומר לבעל הבהמה והנה במסר בהמתו לשומר נכסי שומר אישתעבדו משעת משיכה כמפורש ברמב"ם פ"א מהל' שאלה ופקדון הל' ה' כסבורים של אביהם הוא וטבחוה ואכלוה אם יש להם אחריות נכסים משלמין את דמיה מנכסי אביהם והטעם דנתחייבו נכסי דשומר משעת משיכה ואע"פ דהמ"מ והכ"מ והש"ך בחו"מ סימן שמ"א תמהו על דין זה מ"מ הכי סלקא שמעתא דהרמב"ם סבר כן, ולפ"ז לעולם במסרו לשומר חובו קדים לחוב הניזק ומ"מ גובה הניזק ולא הבעלים, ומאי טעמא ודאי משום דאמר ליה הניזק אלו גבך הוה לאו מינך משתלמנא, וכן בסוגיין אומר הניזק לבע"ח שתפסו לא עדיפת מאלו גבאתו כבר ומסרת להשומר ואין לשומר לשלם וכן עתה שהזיק בהבע"ב והבע"ב מחויב לשלם להניזק מהשור אף דחייב הוא לבע"ח מ"מ גובה הניזק וזה ברור ופשוט, ויש לי בזה עוד אריכות דברים אך עוד חזון למועד ברצות ה' דרכינו:

תוכן העניינים

אהל משה (קצנלבוגן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה