אור ברסלב

אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן

סימן עה

סימן עד

בב"ק פרק החובל דף צ' ע"ב וכי קדמוהו ודנהו דיני נפשות מאי הוי להדר ודייני דיני ממונות והקשו בזה הגאונים רע"א והקצה"ח וכן ראיתי בשו"ע הרב בתשובה שם שהקשה כיון דדנוהו דיני נפשות הרי נעשה השור הפקר וידוע דנגח ואח"כ הפקיר פטור מלשלם כדאיתא לעיל י"ג ע"ב ובפרק שור שנגח דו"ה דף מ"ד ע"ב ועי' בראש פ"ק שם וכן הוא ברמב"ם הלכות נזקי ממון והביאו ראיה דנעשה הפקר מהסוגיא דכריתות א"ר כרוספדאי אמר ר' יוחנן שור הנסקל שהוזמו עדיו כל המחזיק זכה בו ויעויין שם בקצה"ח:

ובני הנבון כמר נחום אביגדור עוד בילדותו אמר תירוץ נכון ע"ז דהנה מבואר בתוספת פרק מרובה ס"ט ע"א ד"ה כל שלקטו עניים יהא הפקר דזה שהנגזל מייאש ממנו וזכה אחר בזה הנגזל אינו יכול לתבוע מזה שזכה אך הגזלן יוכל לתובעו משום שצריך הדבר לפטרו מזה ולכן אסור להאחר להחזיק בזה ואם זכה בה אחר חייב לכה"פ דמים לגזלן וע"ש בתוספת שהביאו ראיה לזה ואנכי הבאתי עוד ראיה מהסוגיא לקמן ע"א ע"ב דהקשה הגמרא שור הנסקל איסורי נינהו לאו דמריה קא טבח ואמאי משלם דו"ה ותירץ רבא דהכא במ"ע כגון שמסרו לשומר והזיק בבית שומר והועד בבית שומר ור"מ סבר לה כר' יעקב דאמר אף משנגמר דינו החזירו שומר לבעליו מוחזר וסבר לה כר"ש דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי דתנן ר"ש אומר קדשים שחייב באחריותן חייב אלמא דבר הגורם לממון כממון דמי, הרי מפורש דזה שהוא הפקר לכל העולם מ"מ כיון דהשומר יוכל לפטור א"ע בזה חייב הגנב כפל ודו"ה משום שגנב מהשומר וכש"כ זה שהנגזל מייאש ממנו ודאי לא יוכל אחר להחזיק בזה מחמת שהגזלן צריך הדבר לפטור א"ע, ומזה ראיה ברורה להתוספת ובזה אפשר ליישב קושיית הגרע"א שהקשה דהשור נעשה הפקר ואיך יוכל לדונו דיני ממונות אפשר לומר דהברייתא מיירי בשומר דהשומר אינו מפקירו לעולם משום שצריך להשור לפטור א"ע מהבעלים ולא נעשה הפקר ושום אדם לא יוכל לזכות בו, ולפ"ז מאי דמשני הש"ס אפילו תימא ר"ע הבמ"ע כגון שברח פירושו דהשומר ברח משום דהשומר נעשה בעליו ולא אפשר לדונו בלא שיעמוד השומר בפני ב"ד:

ולי היה נראה דבר מחודש בפירושא דהאי סוגיא ונקדים קושית הגרע"א בהגהותיו ובתשובותיו חלק הכתבים סימן קצ"ו על הברייתא דפרק המניח דף ל"ג ת"ר שור תם שהזיק עד שלא עמד בדין מכרו מכור הקדישו מוקדש שחטו ונתנו במתנה מה שעשה עשה ומפרש בגמרא להברייתא דמכרו מכר לרדיא הקדישו מוקדש משום דר' אבהו שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון ותמה ע"ז הגרע"א למה אינו מכור לגמרי אחרי דאם ימכור לגמרי לא יהיה משעת ההיזק עד גמר הדין בחד בעלים ופטרה רחמנא באופן זה מתשלומים ומפורש בהרא"ש בשם רבינו מאיר בפרק קמא דף י"ג סימן ט"ז דלא פליגי ר' יהודה ורבנן אלא בשור שהמית אדם אבל בשור שהמית שור לא פליגי וא"כ אם מכרו לגמרי פטור מתשלומין, אך רגיל אנכי לומר מאז ליישב הקושיא דהסוגיא דהמניח שפרשו מכור לרדיא זהו תירוצא על קושיית הפלפולא חריפתא דהטעם שאינו מכור אלא לרדיא זהו מתקנת חכמים שלא יופסד הניזק וגם עול הוא מהלוקח שקנה דבר שמשועבד לניזק ולכן הפקיעו חז"ל קנינו ואף דפלגא נזקא קנסא מ"מ פסקינן כר"ע דשותפי נינהו ותיכף זוכה הניזק בגוף השור וראו חז"ל שלא יופקע ממונו וא"כ לא קשה קושיית הפלפולא חריפתא ולא קושית הגרע"א:

ועד"ז אמרתי דאפשר לפרש הסוגיא דהחובל שהקשה הש"ס וכי קדמוהו ודנהו דיני נפשות מאי הוה ליהדר ולדייני דיני ממונות פירושו שיתקנו חז"ל בכדי שלא יופקע ממונו דהניזק לתקנו שידונו דיני ממונות ומשני דאתיא כר"ש ולרבא דאמר דכר"ע נמי אתיא והכא במאי עסקינן כגון שברח פירושא דלא ראו לתקנו שידונו דיני ממונות בכי הא דהוי תקנתא לתקנתא אחד לדון דיני ממונות אחרי שנעשה הפקר ועוד שלא בפניו ותרי תקנות לא אפשר למיעבד כן היה נלענ"ד:

תוכן העניינים

אהל משה (קצנלבוגן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה