אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן
סימן עד
באור דברי רש"י בב"ק דף ע"ח ע"ב:
שם בברייתא ת"ר הגונב הקיטעת ואת החיגרת ואת הסומא וכן הגונב בהמת השותפין חייב, פירוש בדו"ה, ושותפים שגנבו פטורים מדו"ה, והתניא שותפין שגנבו חייבין אמר רב נחמן לא קשיא כאן בשותף שגנב מחבירו כו' איתביה רבא לרב נחמן יכול שותף שגנב מחבירו ושותפין שגנבו חייבין ת"ל וטבחו כולו בעינן וליכא, אלא אמר רב נחמן לא קשיא כאן בשותף שטבח לדעת חבירו כאן בשותף שטבח שלא לדעת חבירו ופירש"י שותף שטבח לדעת חבירו משלמי בין שניהם דאיכא וטבחו כולו בחיובא דהטובח חייב על חלקו וחבירו נמי עשאו שליח והא רבינן לעיל דיש שליח לדבר עבירה הכא דאמרינן תחת לרבות השליח שותף שטבח שלא לדעת חבירו פטור דליכא וטבחו כולו בחיובא דבההיא פלגא דחבריה לא נעשה שליח כו' ולעני בדעת כמוני תמוהים לי דברי רש"י שפירש דבטבח לדעת חבירו משלמי בין שניהם מחמת דיש שליח לד"ע לענין טביחה, וצ"ע לענ"ד הן אמת דיש שליח לד"ע בטו"מ אבל לא עדיף זה שעשאו שליח מאילו היו שניהם בעצמם שוחטין בסכין אחד וכדאיתא במסכת חולין במשנה ד' ל' שנים אחזו בסכין ושוחטין היו פטורים מטעם דליכא וטבחו כולו באיסורא לכל אחד דהרי לא טבח כל אחד רק החצי ורש"י בעצמו פירש שם דאע"ג דאמרינן לעיל חמשה בקר ואפילו חמשה חצאי בקר הני מילי היכא שגנב בהמת השותפין וטבחו ואח"כ הודה לאחד מהם על חלקו דבשעת טביחה הואי כולו בחיובא ומשמע דווקא בהכי חייב הואיל שהוא טבח לכל הבהמה אבל אם שנים גנבו וטבחו שניהם נראה ברור דלא אפשר לחייב לא זה ולא זה דליכא וטבחו כולו באיסורא לכל אחד ומן הסוגיא בעצמו נראה ג"כ דהיכא ששניהם שחטו ביחד פטורים שניהם מדלא משני רב נחמן דזה דקתני שותפין שגנבו חייבין מיירי ששחטו שניהם ביחד ושחיטה כשירה היא כדאיתא בש"ע יו"ד סי' כ"ד אלא נראה דדווקא בשחט אחד לדעת חבירו הוא חייב אבל אם שניהם שחטו פטורין וע"ז אני העני בדעת מתמיה איך אפשר דזה ששחט אחד לדעת חבירו יהיה עדיף מאלו היה שחטו יחד, הן אמת דהתורה ריבתה דיש שליח לד"ע בטביחה אבל ריבוי דרבי רחמנא דיש שליח לד"ע לטביחה זהו דומה כאלו שחט המשלח בעצמו ואחרי אלו היה המשלח בעצמו היה השוחט עם שותפו היו פטורים ואיך אפשר לחייב זה ששחט בעצמו לדעת חבירו זהו לא עדיפא מאלו היו שוחטים יחד:
ובאמת לא על רש"י תמיהתי אך כי עיקר הסוגיא תמוה מאי מהני זה ששחט לדעת חבירו אחרי דאלו היה בעצמו טובח עם שותפו לבהמה זו היו פטורים ואיך עדיפא זה ששחט לדעת חבירו וכן הרמב"ם פסק כן בפרק ב' מה' גניבה דטבח לדעת חבירו חייב וצ"ע טעמו של דבר:
ועלה על רוחי הנמוכה לומר דמרש"י והרמב"ם והסוגיא זו בכללה מצאתי ראיה להרשב"א פרק הפרה בחידושיו דף נ"ג ד"ה שור ואדם שדחפו לבור, קא מפרש הרשב"א שם מלתא חדתא וחידש לן הרשב"א שם דהיכא דעשרה בני אדם הכהו לאדם אחד במקל ומת האדם המוכה מאותה הכאה כולם חייבין מיתה בשביל האחד שהמיתו אפילו לרבנן דר' יהודה ב"ב דאמרו בברייתא בסנהדרין דף ע"ח דעשרה בני אדם שהכהו בעשר מקלות בין בבת אחת ובין בזה אחר זה כולם פטורין מ"מ מודו רבנן הכא דחייב, דזה שפטרו רבנן זהו דווקא בהכהו עשרה בני אדם בעשר מקלות אבל בהכהו עשרה בני אדם במקל אחת כולם חייבין, ועוד בימי עלומי הקשה לי אחי הרב הגאון ר' סענדר נ"י על הרשב"א קושיא חמורה ממשנה מפורשת זבחים ק"ח לענין השוחט ומעלה בחוץ קתני במתני' שנים שאחזו בסכין אחד ושחטו פטורים ואמרינן שם בגמרא דממעטינן מדכתיב הוא אחד ולא שנים והנה לדברי הרשב"א הנ"ל לא היה לנו למעט רק אם שחטו בשני סכינים אבל בסכין אחד אפילו שנים ששחטו דומה כאלו אחד שחט וכמו שחידש הרשב"א לענין עשרה בני אדם שהכהו בי' מקלות אז פטורים אבל בהכהו בחד מקל חייבין שזהו דומה כאלו אחד עשה כן נימא לענין שחיטת חוץ והמעיין לשון הרשב"א בפנים יראה דמפרש דשני בני אדם שעשו פעולה אחת ביחד בסכין אחד דומה כאלו אחד עשאו לפעולה הזאת, והנראה דמסוגיא זו ראיה להרשב"א דהנה אמרינן בשותף שטבח לדעת חבירו חייב בדו"ה וקשיא לן דלא עדיפא מאלו שחטו שנים יחד אבל להרשב"א ניחא דאלו שחטו שנים יחד בסכין אחד בכזה קרינן על כל אחד וטבחו כולו באיסורא ודווקא בשני סכינים דהוו להו שני פעולות אז לא נקרא על כל אחד שלא עשה רק חצי דבר ולא היה וטבחו כולו באיסורא ופטורים מדו"ה אבל בסכין אחד חייבים ולכן בטבח לדעת חבירו דהוי הפעולה אחת ודאי חייב וקרינן ביה וטבחו כולו באיסורא, וראיתי בספר דרוש וחידוש להגאון מאור הגולה רע"א מביא שם דהרמב"ם חולק על הרשב"א בזה וראייתו מדכתב הרמב"ם בפ"ד מהלכות רוצח הלכה ו' וה"ה לשנים שדחפוהו או שכבשוהו לתוך המים או שהיו רבים יושבים ויצא חץ מביניהם והרג שכולן פטורין, ומזה למד הדו"ח שהרמב"ם לא סבר כהרשב"א ולענ"ד אינו ענין לדברי הרשב"א והרמב"ם מודה לדינו של הרשב"א כדמוכח מסוגיא הנ"ל ומהרמב"ם גופא מוכח כן שהעתיק הכהו י' בני אדם בי' מקלות אבל י' בני אדם במקל אחד נראה דחייבין כהרשב"א אבל הכא בשנים שכבשוהו לתוך המים או שדחפוהו זהו שני פעולות ושני כחות והיכי דמי שיהיו חייבים כגון אלו כבשוהו ע"י כלי ושנים ביחד אחזו את הכלי וכבשו אותו אז הוי חדא פעולה ושנים חייבין אבל מה שכבשו אותו כל אחד בכח שלו הרי זה דומה כאלו הכהו י' בני אדם כל אחד באגרוף שלו או בידו של כל אחד ודאי פטורים כי מה לי ידיהם של כל אחד או מקליהם של כל אחד, וכמו כן כבשוהו כל אחד בכח שלו או דחפוהו כל אחד בכח שלו ודאי פטורים דזהו הוי שני פעולות אבל עשאו יחד בפעולה אחת הרמב"ם מודה להרשב"א דפטורין, ומהא דכתב הרמב"ם או שהיו רבים יושבים ויצא חץ מביניהם והרג שכולן פטורין מזה ודאי אין ראיה לומר דפליג על הרשב"א דהרי זהו נובע מהסוגיא דסנהדרין דף פ' וכדמפרש הרב המ"מ שם ושם הפירוש דבאמת איש אחד זרק החץ ואינו ידוע מי הוא הזורק ודאי פטורים כולם וכדאמר רבא שם שנים שהיו עומדים ויצא חץ מביניהם ואמר ר' יוסי ואפילו אבא חלפתא ביניהם פי' דודאי מובן שאבא חלפתא לא זרק חץ להרוג נפש ועכ"ז פטור השני אבל שנים שזרקו חץ ביחד יוכל להיות דהרמב"ם מודה להרשב"א דשניהם חייבין:
ולענין קושיית אחי הרב נ"י ממתניתין זבחים ק"ח שנים שאחזו בסכין אחד כדפרשנו הקושיא לעיל בארוכה נלענ"ד לחלק דלענין שחוטי חוץ לא בא המיעוט למעט הפעולה רק למעט האנשים שדווקא אם איש אחד שוחט בחוץ או מעלה בחוץ הוא דחייבה רחמנא אבל אם שנים שחטו מיעטה התורה דאיננו חייבים כרת בשנים איך שיהיה אם עשאום בפעולה אחת או בשני פעולות אבל לענין בור שהזיק או אדם שהמית את האדם נתמעטו הפעולות דכי יכרה איש בור איירינן לענין הכריה מי שכרה את הבור וע"ז אמרה התורה כי יכרה איש בור אחד ולא שנים אמרינן היכא דכרוהו בפעולה אחת דהיינו שעקרו חוליא בבת אחת וכמו כן לענין מיתה באדם הרי נעשית הבור ע"י פעולה אחת וחייבים שניהם וכמו כן איש כי יכה קאי על הפעולה ונתמעטה פעולת שנים בשני כחות אבל בשחוטי חוץ כתיב דם יחשב לאיש ההוא הולך הקרא לענין האיש ולא שנים ולכן איך שעשו שנים פטורים כן נ"ל העני בדעת, ואנכי הנלענ"ד כתבתי:
ב"ק ע"א אי מה קודש אסור בהנאה אף מעשה שבת אסור בהנאה ת"ל לכם שלכם יהא, מוכח מכאן דאיסורי הנאה הוי הפקר גמור דאלת"ה לא מפקינן מלכם דמותר בהנאה דאף אם אסור בהנאה ג"כ מקרי לכם ועיין נדרים פ"ה בר"נ דהוכיח דאיסורי הנאה נעשית הפקר וכבר דברו בזה מחברים רבים ולא הביאו ראיה זו: