אור ברסלב

אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן

סימן עג

סימן עב

באור דין פרה שהזיקה גובה מוולדה:

הנה גרסינן בב"ק (דף מ"ז ע"א) רבא לטעמיה דאמר רבא פרה שהזיקה גובה מוולדה מ"ט גופה היא תרנגולת שהזיקה אינו גובה מביצתה וכן פסק בש"ע חו"מ סימן שצ"ט:

וקשיא לי טובא בדין זה דלעיל דף י"ג אמר ר' אבא שלמים שהזיקו גובה מבשרן ואינו גובה מאימוריהן ופריך פשיטא אימורין לגבוה סלקי ומתרץ לא צריכא לגבות מבשרן כנגד אימורין ופי' רש"י שם הא דקתני אינו גובה מאימורין הא קמ"ל דאינו גובה מבשרן כנגד אימורין כגון שור שוה מאתים אינו גובה אלא חצי דמי בשרו אע"ג דלא הוה מנה שלם ודמי חצי אימורין לא ישתלם מדמי חצי האחר של בשר וכן פסק הרמב"ם פ"ח מהלכות נזקי ממון הלכה ב' ובגמרא פירשו דהאי דינא היא בין אליבא דרבנן דאמרי כי ליכא לאשתלומי מהאי לא משתלמא מהאי ובין אליבא דר' נתן דסבר כי ליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי הכל מודים דלא גבי מבשר כנגד אימורין ואע"ג דחד גופא הוא ומ"מ אינו גובה מבשרן כנגד אימוריהון ומאי שנא דפרה שהזיקה גובה מוולדה ומהש"ס נראה דגם רבא מודה בהאי דינא דר' אבא אליבא דריה"ג דסבר קדשים קלים ממון בעלים דהרי אמר רבא שם תודה שהזיקה אינו גובה מלחמה משמע דבדין הראשון שאמר ר' אבא מודה רבא וע"ש בתוספת אמר רבא ובלח"מ וגם פסקי הרמב"ם צריך טעם שפסק הרמב"ם גם לדרבא דפרה שהזיקה גובה מוולדה עי' רמב"ם פ"ט מהלכות נזקי ממון:

והנה דברתי בזה עם אחי הרב הגאון ר' מאיר יוסף נ"י האב"ד דק"ק יאנאווא ואמר לי דכבר הרגישו הראשונים בקושיתי הרז"ה והרמב"ן בספר המלחמות ותירץ הרמב"ן שם דבשלמים שהזיקו לא שייך לומר כי ליכא לאשתלומי מהאי היינו מאימורין משתלם מבשר משום דהבשר בלי האימורים לא עביד לא כולא הזיקא ולא פלגא יעו"ש, וקצרה דעתי להבין דברי הרמב"ן דלדבריו דבכאן לא שיין כי ליכא כו' א"כ שם בדף י"ג דקאמר אב"ע ר' נתן היה לו להגמרא לתרץ כאן ליתא סברת כי ליכא מהאי טעמא. ומה שאמר אחי הרב נ"י דהראשונים הרגישו בקושיתי לדעתי לא רמזו הרז"ה והרמב"ן לקושיתי, דהנה הם הקשו אחרי דבשור ושור פסולי המוקדשין אמרינן כי ליכא לאישתלומי משור פסולי המוקדשין משתלמי משור של חולין וכן בשלמים שהזיקו נמי נימא כיון דליכא לאשתלומי מהאימורים לשתלם מבשר ותירוץ הגמרא שתירצו בדף י"ג שם אב"ע ר' נתן התם הוא דאמר בעל שור לבעל הבור אנא תוראי בבירך אשכחתיה כו' אבל הכא מי מצי אמר בשר אזיק אימורין לא אזיק לא אפשר לתרץ כן לחלק בין שלמים שהזיקו לשור ושור פסולי המוקדשין שנגחו דבשור ושור פסולי המוקדשין לא שייך לומר אנא תוראי בבירך אשכחתיה ומ"מ אמרינן כי ליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי כן בשלמים שהזיקו נמי לימא כי ליכא לאשתלומי מהאימורין לשתלם מהבשר כנגד האימורין זהו קושית הרז"ה, וע"ז שפיר תירץ הרמב"ן דבשר בלא אימורין לא עביד לא פלגא הזיקא ולא כולה ומסתייע שישלם הבשר חלקו ולא בעי האימורין קצרן של דברים קושיית הרז"ה היא מטעם סברת כי ליכא לאישתלומי מהאי כו'.

אבל הקושיא שהקשיתי היא גם אליבא דרבנן דלא סבירא להו כלל האי דינא דכי ליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי, עכ"ז הקשיתי אחרי שהדין פשוט דפרה שהזיקה גובה מוולדה מטעם דחד גופא היא והסברא נותנת דבחד גופא יוכל לגבות מאיזה אבר שירצה וא"כ בשלמים שהזיקו הן אמת דלא יוכל לגבות מאימורין מטעם דלגבוה סלקי אבל מהבשר יגבה גם נגד חלק האימורין דבחד גופא הברירה בידו לגבות מאיזה אבר שירצה:

ועלה על דעתי לחלק בין השוים ולומר דבאמת בשור תם שהזיק דגובה מגופו ופסקינן דשותפי נינהו א"כ יש להניזק בשור המזיק מחצה בכל אבר ואבר ולא יוכל לגבות מאיזה אבר שירצה רק חצי מכל אבר ורק, מאי דאמרינן פרה שהזיקה גובה מוולדה זהו דוקא אם נאבדה הפרה שלא יוכל לגבות מהפרה אז אמרינן בשביל שנאבדה הפרה לא הפסיד הניזק מאי דזיכה לו רחמנא לגבות אם הוולד לפנינו מטעמא דחד גופא הוא והוי כמו שנים שלוו דאחראין וערבאין זה לזה המפורש בש"ע חו"מ סימן ע"ז דעל מחצה הוי לוה ומחצה השניה הוי ערב דאם אין זה משלם משלם אידך ולהכי לא יוכל לגבות מהולד רק אם נאבדה הפרה אז גובה מהולד מטעם ערב אבל איתא לפרה אז לא יוכל לגבות מהולד דאינו אלא כמו ערב וכ"ז שאפשר לגבות מהלוה לא יוכל לגבות מהערב. ואסביר לך ביותר סברא זו, דהנה כבר האריך בש"ך חו"מ סימן ע"ז ומביא ראיה דבשומרים נמי הדין דשנים שקבלו שמירה ביחד הוי אחראים וערבאים זה לזה דאם אין לכל אחד לשלם חלקו מחויב אחד לשלם כולה מטעם ערבות, והנה עיקר דיני חיוב תשלומין באבות נזיקין הוא מטעם שמיה עליך ואם שני שותפים בשור אחד על שניהם מוטל השמירה וממילא על שניהם חל חיוב התשלומין כמו בשומרים, ואמנם בשור תם דמשלם מגופו והשמירה מוטל על בעל השור אמנם דכל אבר מוטל לשלם לניזק מה שהזיקו, עכ"ז אם נאבד חצי השור מוטל התשלומין על אידך הנשאר ולכן בפרה שנגחה את השור והיתה מעוברת ואם וולדה סייעה בנגיחת השור אין להניזק בהוולד רק לפי ערך ההיזק שעשה וכמבואר בתוס' שם דף מ"ו ע"ב ד"ה ורביע נזק וכ"ז אי איתא לפרה אבל אי לפנינו ליתא לפרה משתלם כל הנזק מהולד מטעם ערבות, , וכ"ז הוא ניחא בפרה וולדה שנגחו אבל בשלמים שהזיק אף דכל השור של שלמים הוא ערב בעד התשלומין והבשר משועבד מטעם ערב גם בעד האימורין אבל כאן דאיתא להאימורין לפנינו מצי למימר בעל הבהמה הרי מונח לפניך האימורין זיל שלים וגובה הזיקך משם ואי דזהו הקדש דהתורה פטרה אותו לשלם אבל באופן זה דיש לפנינו גם האימורים אין עלי חיוב הערבות. ואפי' אי ליתא לפנינו האימורים נ"ל דאין כאן ערבות להשתלם מן הבשר כנגד האימורין כיון דהתורה פטרה להקדש א"כ ליתא לחיובא כלל וכללא הוא דבמקום דאין כאן לוה ליתא לדין דערבות וכמו דאיתא בש"ע חו"מ סימן מ"ט סעיף י' דשני יוסף בן שמעון שלוה אחד מהם מאחר ונמצא לאחד מהם שדה שקנה מיוסף בן שמעון השני או שהיו שותפים בו אין המלוה יוכל לטרוף השדה וכן כשהם שותפים לא יוכל לגבות החצי ממ"נ לפי שאין נכסי בע"ח משועבדים אלא מטעם ערב והערב אינו משתעבד אלא במקום שיוכל לתבוע מהלוה עצמו וכיון שאינו יוכל לתבוע מהלוה עצמו אינו יכול לגבות מנכסיו, וכן בשלמים שהזיקו לא יוכל לגבות מבשרן כנגד אימורין אע"פ דחד גופא היא, הואיל דליתא על האימורין שום חיוב ממילא לא אפשר לחיובא להבשר מטעם ערבות, ולפ"ז נכונים מאד פסקי הרמב"ם שפסק דגובה מוולד כל החצי נזק ואינו גובה מהבשר כנגד האימורין משום דבאימורין ליכא ערבות. ובגוף הקושיא שהקשה הרז"ה דנימא בשלמים שהזיקו שיגבה מהבשר כנגד האימורין מטעם כי ליכא, ג"כ נ"ל לפרש ע"ד שפירשנו לרבנן כן ניחא נמי אליבא דר"נ, דהנה עצם הסברא דכי ליכא לאשתלומי מהאי משתלם מאידך ג"כ אינו מובן, מאי פשע בעל הבור בזה שאין להניזק לגבות מבעל השור או משור פסולי המוקדשין ומאי טעמא אמר ר' נתן דכי ליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי, וע"כ הטעם הוא משום ערבות ובשור פסולי המוקדשין לא שייך ערבות דשור פסולי המוקדשין לא נחית עליו חיובא כלל ואין כאן לוה ובמקום שאין הלוה משועבד לא יוכל לגבות מהערב וכדפרשנו לעיל בטעם שלמים שהזיקו:

תוכן העניינים

אהל משה (קצנלבוגן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה