אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן
סימן עב
באור דין טורח נבילה דמוטל על המזיק:
הנה גרסינן במכלתין פ"ק דב"ק דף י"א תניא אחרים אומרים מנין שעל בעל הבור להעלות שור מבורו ת"ל כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו אמר ליה אביי לרבא האי טורח נבילה היכי דמי אילימא דבבירא שויא זוזא ואגודא שויא ארבעה כי טרח בדנפשיה טרח ופירש רש"י ריוח דנפשיה קא עביד דשיים ליה לניזק בדמי יתירא ולמה לי קרא דוהמת ומסיק לא צריכא דבבירא שויא זוזא ואגודא נמי שויא זוזא, והקשה ע"ז הגאון קצה"ח סימן שפ"ו מאי פריך כי טרח בדנפשיה טרח הא אמרינן בפרק הגוזל דף צ"ח הזורק מטבע של חבירו לים הגדול בצלולין פטור דאמר ליה הא מנחי קמך ופירש רש"י ואי משום דבעי למיתב זוזא לבר אמוראי למישט ולמישקליה גרמא הוא שגורם להפסידו אותו שכר וגרמא בניזקין פטור וא"כ אי לאו קרא דוהמת הוה שייך ליה בארבעה כדשויא אגודא דכיון דיכול להוציא מהבור יוכל לומר לו הא מנחי קמך ואע"ג דיצטרך להוציא מהבור אין המזיק חייב ע"ז כמו התם בצלולין ומשום הכי צריך קרא דוהמת דמחויב המזיק להעלותו, ואפילו לדעת הש"ע דמחייב בדוחף לים משום דינא דגרמי אכתי תיקשי לפי מ"ש בנימוקי יוסף בשם הרא"ש דבנזקי גופו הוא דמחייב משום דד"ג אבל בנזקי בהמתו פטור גרמי ובור לאו נזקי גופו הוא זהו קושיית הגאון ונשאר בצ"ע:
ובעניותינו נראה דלא קשיא ולא מידי, דחילוק גדול יש היכא דהתורה חייבתו לשלם אלא דהקילה עליו בתשלומין שיוכל לשלם את הנבילה בדמים וא"כ ירדה עליו חיוב תשלומין כמו בפרעון החוב וא"כ צריך להביאו לביתו הפרעון ולא אפשר שיופטר מחובו בזה שיזרוק התשלומין לאיזה מקום ויאמר להמלוה הא מנחי קמך וכן מפורש בש"ע חו"מ סימן ק"כ בסמ"ע והסכים לזה הנה"מ דצריך להביאם לבית המלוה ולכן בדין תשלומי נזיקין הכי הוא דצריך להביאם התשלומין לבית הניזק ואע"ג דיוכל לפורעו בהאי נבילה כדשוה בשעת הנזק זהו שקילתה לו התורה בעניני תשלומין אבל שם בזורק מטבע פטור מתשלומין אלא אמר לו הא מנחי קמך א"כ לא ירדה עליו חיוב תשלומין כלל ובודאי היכא שלא נכנס עליו עצם החיוב תשלומין יוכל לומר הא מנחי קמך, זהו מבני ר' נחום אביגדור שתירץ כן בעוד היה נער כבר ט"ז שנה: