אור ברסלב

אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן

סימן עא

סימן ע

באור דין עבד ואמה שהזיקו שפטורין מלשלם מאיזה טעם פטור הבע"ב של העבד ואמה אם זהו מצד הדין או מהתקנה שלא יחייבו את רבם מאה מנה בכל יום, ונ"מ היכא דהעבד או האמה מחויבים מיתה דאם נאמר דהוי מצד התקנה חייב הרב בתשלומין ואם הוא מצד הדין פטור הרב מלשלם:

הנה בגמרא ב"ק דף ד' ע"א אמר רב אשי אטו עבד ואמה לאו טעמא רבה אית בהו שמא יקניטנו רבו וילך וידליק גדישו של חבירו ונמצא מחייב את רבו מאה מנה בכל יום, ואמנם פשטות הסוגיא נראה דמצד הדין היה ראוי הרב להתחייב על נזק עבדו ואמתו שהזיקו, ואך תקנם עשו חז"ל לפוטרו בכדי שהעבד לא יוכל לעשות רעה לרבו וכן משמע מדברי השטמ"ק בב"ק שם וכן מצאתי בדברי הנוב"י מהדו"ת סימן ז' בתשובתו להגאון בעל אור חדש כתב הגאון בנוב"י מפורש דזה שפטור הרב מלשלם על היזק עבדו ואמתו אין זה מצד הדין אלא מהתקנה, ואמנם עוד בימי עלומי נתקשיתי מאד בזה לומר שמצד הדין חייב רבו של העבד רק מצדי התקנה פטרו אותו רז"ל, איך אפשר שיחייב אדם על שמירת האדם שאין בכחו לשומרו ועיקר הטעם בכל אבות נזיקין הוא מצד שמירתן עליך, ותמהני מאי שייך שמירתן עליך באיש שהוא בר דעה לעצמו ומחויב הוא לילך בכל מקום שישלחו רבו ואיך אפשר לשומרו ועל שן ורגל כתב הרי"ף שפטרו התורה בר"ה משום דאורחים ואיך אפשר לשמור אדם שהוא בר דעה:

ועוד הקשה לי אחי הרב הגאון ר' סענדר אב"ד דק"ק ארלא נ"י אם נאמר דהא דעבד ואמה פטור רבם מלשלם זהו מהתקנה וא"כ במיתה דלא שייך התקנה ודאי צריך הרב לשלם כופר כמו שורו שהמית והכא לא שייך שמא יקניטנו רבו דהרי העבד נהרג ולכן אמר שמעון בן שטח לינאי מלכא עמוד על רגליך יבא בעל השור ויעמוד על שורו, וכן הראתי לאחי הנ"ל כדבריו מפורש בנוב"י שם וא"כ קשה דהתוספות הקשו בד"ה כראי אדם שאין משלם את הכופר, והקשו התוספות מאי חומרא היא זו המי דאין משלם את הכופר משום דקים ליה בדרבה מיניה הוא יעו"ש בתוספות. ואם בעבד ואמה פטור רבם מטעם התקנה ובמיתה דליכא תקנה חייב רבם א"כ מצינו לומר דלא הרי השור שמשלם את הכופר כראי האדם שאינו משלם הכופר מיירי בעבד דעבד שהרג פטור רבו מכופר מטעם גזה"כ עליו ולא על האדם והכא לא שייך קים ליה בדרבה מיניה דהרי המיתה היא על העבד ואת העבד הורגין אותו באמת ובע"ב פטור מכופר וא"כ קיל משור והוי שפיר לא ראי השור שהבעלים משלמים כופר כהרי האדם שאין משלמים הבעלים כופר, ומכל הנך קושיות אמרתי דבאמת מצד הדין פטור דאין מחייבין לאדם שישמור את אדם השני וכן משמעות לשון הרמב"ם פ"א מהלכות גניבה הלכה ע' העבד שגנב פטור מן הכפל ובעליו פטורין שאין אדם חייב על נזקי עבדיו אע"פ שהן ממונו מפני שיש בהן דעת ואינו יכול לשומרן שאם יכעיסנו רבו ילך וידליק גדישו באלף דינר וכיוצא בזה משאר נזיקין כן הוא לשון הרמב"ם וניכר לכל ממשמעות לשונו הזהב דהפטור מהדין שאינו יכול לשמרו, וכן הוא באמת לשון המשנה במסכת ידים ואך שסיים הרמב"ם הטעם שמא יכעיסנו רבו כו' זהו הסבר הדבר למה אינו יוכל לשמרו הלא אמרינן בכ"מ אימת רבו עליו ומפרש שמא יכעיסנו ויחפוץ במכוין להזיק בכדי שרבו ישלם נמצא דלא אפשר לשומרו וכיון דלא יוכל לשמרו א"כ אין שמירתו עליו ופטור מצד הדין וכן הוא לשון המשנה במסכת ידים כלשון הרמב"ם וזהו פי' המשנה כמו שפירשנו לדברי הרמב"ם ועפ"ז אין מקום לקושיית התוספות שם ד"ה לאו ויצא לנו דין חדש שאע"פ שבמקום שלא שייך האי טעמא דיקניטנו כגון שהדליק גדישו של חבירו והיה שם אדם כפות לגדיש שחייב העבד מיתה מחמת האדם הכפות, והכא ליתא לסברת יכעיסנו רבו דאפילו אם יכעיסנו רבו לא יעשה כמוהו שיהיה חייב מיתה על האדם שהיה כפות מ"מ פטור רבו לשלם בעד הגדיש, מטעם דהתורה פטרתו שאין שמירת אדם שהוא בר דעה עליו:

ולפי דברינו נפרכים דברי רבינו בנוב"י שם לגמרי ואף כי עפר אנכי תחת כפות רגלי רבינו, אך מה אעשה כי בדברי תורה הרשות נתונה לכל להגיד דעתו וה' יאיר עינינו בתורתו ואל יציל מפינו דבר אמת:

תוכן העניינים

אהל משה (קצנלבוגן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה