אור ברסלב

אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן

סימן סט

סימן סח

באור שיטת הר"ת בפסק הלכה שפסק דתפיסת היזק קרן הוא דוקא אם תפס המזיק עצמו ובמה שהשיג עליו הרא"ש והטור:

במסכת ב"ק (דף ט"ו ע"ב) תוספות ד"ה ואי תפס לא מפקינן מינה אומר ר"ת דוקא אי תפס המזיק מעצמו כגון כלב או שונרא קאמר דלא מפקינן, דבמזיק הקילו חכמים שיוכל להחזיק בו אם לקחו בשעת ההיזק אבל מידי אחרינא לא דאי בכל דבר שיתפוס לא מפקינן יבא לידי תקלה דהיום או למחר יגזול כל אשר לו ולא נוציא ממון דאין דנין דיני קנסות וזה יפסיד יותר ממה שהזיק, זהו לשון הר"ת המובא בתוספות:

וכתב ע"ז הרא"ש וז"ל ולא יכולתי לעמוד על דבריו, דאם לקח יותר מכדי נזקיו יכולין ב"ד לדון שיחזור לו המותר ולא מקרי דיני קנסות בבבל דהרי כבר נפקע מנזקו בתקנת חכמים שאמרו לא מפקינן מיניה ואין אני דן אלא להחזיר את המותר, הלכך נראה דבכל מידי דתפיס לא מפקינן מיניה ואי תפיס יותר מכדי נזקו שמין לו ב"ד דמי נזקו ומוציאין המותר, ע"כ דברי הרא"ש וכדבריו סתמו בש"ע חו"מ סימן א' סעיף ה' וכמעט שכך הוסכם הדין בלי שום חולק, ועפר אנכי תחת רגלי רבותינו האחרונים ואיני ראוי להתערב עם פחות מקטני תלמידיהם ז"ל וכש"כ נגד רבותינו הרא"ש והטור והש"ע אך חנני ה' מאוצר מתנת חנם לתרץ דברי הרבינו תם מזה שהקשה הרא"ש דהב"ד יכולים לדון להחזיר המותר דהרי המותר לאו קנסא הוא, ונ"ל דאין זו קושיא, דהני אנן דדנין דיני ממונות הוא מטעם דשלוחיתיהו עבדינן ומפורש בש"ע וכל הפוסקים דלא עבדינן שליחותייהו רק בדבר דשכיח ואית ביה חסרון כיס. ומידי דשכיח ולית בה חסרון כיס או אית ביה חסרון כיס ולא שכיח לא עשו אותנו שלוחים לדון ואין אנו יכולים להיות דיינים בזה, וא"כ בהאי שתפס יותר מכדי הזיקו ודאי דלא שכיח הוא ואפי' עצם הדבר שנעשה ההיזק ע"י היזק קרן הוא דבר שאינו שכיח ואח"כ שנעשה ההיזק ויתפוס דבר מהמזיק זהו ודאי דאינו שכיח כלל, ועוד שיזדמן שיתפוס יותר מכדי ההיזק זהו הכל מילתא דלא שכיח כלל ואיך אנו יכולים להיות דיינים לכופו שיחזיר המותר במילתא דלא שכיחא, ולכן שפיר כתב הר"ת דאי בכל דבר שיתפוס לא מפקינן יבא לידי תקלה דהיום או למחר יגזול כל אשר לו ולא נוציא ממנו דאין אנו דנין דיני קנסות כוונתו כמו שכתבתי דאין אנו רשאין לדון שיחזיר מה שגזל, וכמפורש ברמ"א סימן א' סעיף ג' בהג"ה דגזילות ממש אין דנין מאי אמרת השתא נמי דהתקנה רק על המזיק בעצמו כמו שכתב הר"ת נמי יגזול הניזק מהמזיק כל אשר לו ולא יוכל לכופו להחזיר מטעם דאין אנו דנין דיני גזילות דהוי מלתא דלא שכיח וכמפורש בש"ע שם, נ"ל דזהו לא קשיא כלל דהרי השתא אם יגזול הניזק מהמזיק כל אשר לו לא גרמו רז"ל ההיזק להמזיק רק ממילא נעשה לו שעמד עליו גזלן ואדרבה חז"ל תקנו אותו שעשו גדר וסייג שלא יוכל הניזק לגוזלו מצד הדין, אבל אם היו רז"ל מתקנים שיוכל לתפוס כל דבר א"כ אם יהיה היזק ע"י התפיסה להמזיק אזי יהיו ע"י תקנת חז"ל קלקול גדול שיגזול ממנו כל אשר לו, ודוגמא לזה איתא בתוספות כתובות דף כ' בתוספות ד"ה ור' יוחנן באמה"ד ויש לומר דודאי התם חשו חכמים לפי שב"ד מוסרין לו השטר וע"ש וע"ז כתב הר"ת דלא אפשר כי מתקנתם יהיה קלקול, וע"כ דהתקנה לתפוס לא היה רק על המזיק עצמו, וכ"ז פשוט בעיני ליישב דברי הר"ת ואך סברת הרא"ש נ"ל דלשיטתו אזיל דסבר בראש מסכת סנהדרין דכל מידי עבדינן שליחותייהו רק חבלות אין אנו דנין אבל גזילות יוכל ב"ד לדון הילכך מקשה הרא"ש דהב"ד יוכלו לדון שיחזיר המותר, אבל הר"ת נראה דעתו דגזילות בלא חבלות נמי אין דנין, ואפי' אם נאמר דר"ת בפירוש לא נמצא בדבריו דאין אנו דנין גזילות שלא ע"י חבלות מ"מ מצינו לפרש ולתרץ דבריו כן:

ולדברינו יתקיים מה שאמרו הפוסקים לדעת ר"ת בשארי קנסות כמו כפל דו"ה ליתא לדין תפיסה כלל דאחרי כי פסק ר"ת נכונה דבפירוש פסקו בש"ע בהגהת רמ"א סעיף ג' דאפילו גזילות שלא ע"י חבלות נמי אין דנין, וא"כ צ"ע על הרמ"א שבדבר זה דתפס דוקא בדבר המזיק עצמו למה השמיט דעת ר"ת בזה, וגם יתחדש לדברינו דאין מוציאין המותר מהתופס ודלא כסמ"ע בסי' א' סעיף י"ז בשם הטור דמוציאין המותר ולדברינו הלא דעת ר"ת אינו כן ומצי התופס לומר קים ליה כהר"ת:

תוכן העניינים

אהל משה (קצנלבוגן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה