אור ברסלב

אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן

סימן סז

סימן סו

בטור חו"מ סימן קע"ה סעיף י"ז כתוב וזה לשונו היה תנאי ביניהם בין שהתנה המוכר בין שהתנה הלוקח אין המצרן יכול לסלקו עד שיתקיימו התנאים ויזכה הלוקח בקרקע אחר שלא ישאר מזה הערמה כלל ואח"כ יסלק אותו בעל כרחו ע"כ, ודבר זה נובע מהרמב"ם פרק י"ג מהלכות שכנים הל' ו' וכתב הרב המ"מ על דין זה שזה נראה פשוט והנה אף כי להמ"מ היה הדין פשוט אבל אנן כאצבע בקירא לסברא ואין אנו יודעין כלל לפרש דין זה ולכאורה אין לו שום טעם דהנה כללא בידינו דבכ"מ דאיכא פסידא להמוכר לא תקנו כלל דינא דבר מצרא כמפורש בטור ושו"ע ובטור הוא בסעיף ל"ו וסעיף ל"ז ומפורש בש"ס בפ' המקבל (דף ק"ח) הני ציירי והני שרי לית בה משום דינא דב"מ או שאמר אטרח ואייתי זוזי וכדומה וכולהו הלכות פסוקות באין שום חולק וא"כ בהיה תנאי ביניהם והמוכר אינו מאמין להלוקח שיקיים לו התנאי א"כ בכי הא לא תקנו כלל דינא דב"מ ולכן אף לאחר שנתקיימו התנאים למה מסלק המצרן להלוקח ואפילו לדעת הגאון בספר חמדת שלמה דבדבר שיש פסידא להמוכר ונתרצה אח"כ אפילו אם בשעת מעשה לא היה לו דינא דמצרנות מ"מ אחר שהמוכר מרוצה איתא לדינא דמצרנות יעו"ש ח' חו"מ סימן ח' מ"מ על אופן זה שהתנה המוכר עם הלוקח תנאי והלוקח קיים התנאי דכבר נסתלק המצרן איך אפשר שעתה יוכל לסלקו מחמת דינא דמצרנות והלא דבר זה דומה למאי דמפורש ברמב"ם פרק י"ד הל' ג' ובטור סעיף מ"ט היה בן המיצר במדינה אחרת או חולה או קטן ואחר זמן הבריא החולה או הגדיל הקטן ובא למדינה אינו יכול לסלקו ועיין ברא"ש שם וה"נ כיון שכבר זכה בה איך אפשר שיוכל המצרן לסלקו ואי מיירי בתנאים שאין בהם טובה למוכר ג"כ קשה טובא א"כ למה אין המצרן יוכל לסלקו עד שיתקיימו התנאים הלא כל טעמא דהחזיקו בכח המצרן הוא דאמרינן הלוקח מחויב לעשות הטוב והישר ונעשה שלוחו של המצרן וא"כ באלו התנאים שהתחייב א"ע הלוקח מחויב גם המצרן וכי מחויב הוא לקנות שדות בשביל המצרן שלא יהיה בהם שום תיוהא ואם רצה לקנות מהמוכר בתנאים גרועים מחויב לפזר לזה ממונו לתקן כל הדברים ואפילו קנה שוה מנה במאתים אמרינן דלא מצי אמר לתקוני שדרתיך כמפורש בטור סעיף י"ד ועיין בב"י שם:

ואמנם ראיתי בפ"ת סעי"ק ז' בשם הגאון מו"ה גרעון בעל עבודת הגרשוני על הא דמפורש שם סעיף ז' נשבע הלוקח דאם לא נתן עדיין הלוקח המעות דמחויב ליתן להמוכר אף שיודע הוא עתה שלא ישאר בידו השדה ועוד שיצטרך לישבע, אבל באמת דברי הגאון מר"ג תמוה מאד כאשר תמה עליו החות יאיר ולבד זה שם טעמו של הגרשוני דהמוכר אין רצונו לעזבו להלוקח אבל שיהיה הלוקח משועבד לתקן הדברים בשביל המצרן יותר מכפי השתעבד עצמו להמוכר זהו לא שמענו מעולם ולכן לכאורה דברי הטור תמוהים מאד:

ודע כי מצאתי בנה"מ עמד בדברי השו"ע ובדברי הסמ"ע שפירש הסמ"ע דיכול המוכר לומר אין זה המצרן נוח לי לתלות בקיום התנאי, ודבר זה תמוה מאד דכיון דיש פסידא למוכר לא תקנו כלל דיני מצרנות ופי' הגאון בנה"מ דכוונת המחבר שהתנה תנאי שאינו לטובתו ומה שאמר אין המצרן יכול לסלקו היינו לטובת הלוקח דהלוקח יכול לומר כיון דעדיין אין המכירה ברורה אין אתה יכול לכפות אותי לקבל ממך דמי המכירה שיהיו המעות באחריותו עד אותו זמן דשמא יתבטל המכר ונ"מ להלוקח אולי בשעה שיתקיים התנאי לא יהיה לו מעות לסלק או יארע לו איזה אונס:

ואני תמה על פירוש הגאון בדברי המחבר כי לדבריו אף שלא נתחזקה המכירה עוד ביד הלוקח מ"מ יוכל המצרן לומר להלוקח כל זכותך שיש לך עתה בהשדה תתרוקן זכותך אלי ואתה תסלק עצמך מהמכירה אחרי כי אין להמוכר שום חילוק אם אתה תהי' הקונה או אני שאני מצרן וא"כ למה לא יוכל המצרן לסלקו תיכף והן אמת שיוכל לבא טובה להלוקח כי אולי בין כך לא יהיה לו מעות אבל מ"מ קשה למה לא יוכל לסלקו תיכף:

ע"כ נלענ"ד פירושא דהאי דינא באופן אחר בפשיטות ואך תחלה נדקדק למה הוסיף הטור דברים שלא נמצא ברמב"ם שם פ' י"ג מהלכות שכנים דברמב"ם לא כתיב תיבות אלו אחר שלא ישאר בו הערמה כלל, וברמב"ם שם כתיב ויזכה הלוקח בקרקע ולא תשאר בה עליה כלל והוא כמו שכתוב בלשון השו"ע וברמב"ם שלנו כתוב ולא תשאר בה עילה עמו כלל ובטור כתיב הערמה כלל למה שינה הטור מלשון הרמב"ם מה שאין דרכו לעולם לשנות לשונו כלל:

ונראה דהטור מפרש להרמב"ם דלהכי אין המצרן יוכל לסלקו עד שיתקיימו התנאים הכוונה הכי הוא דבאמת לפי התנאים שהתנו המוכר ולוקח אין להמצרן טענות מצרנות דפסידא דמוכר הוא דהמוכר יוכל לומר דהלוקח יש לו נאמנות שיקיים לו תנאו ולהמצרן אין לו נאמנות שיקיים תנאו אכן כל זהו אם יודעין אנחנו שאין בזה שום חשש ערמה אבל אנן חיישינן אולי התנאים שעשו ביניהם זהו קנוניא ביניהם בכדי להבריח המצרן משדה זו ולכן פסק הרמב"ם שאין לסלקו עד שיתקיימו התנאים ויזכה הלוקח בקרקע ואחר שיתקיימו התנאים רואין ב"ד אם התנאים נעשו ביניהם לאיזה תכלית ודאי דנסתלק כאן דין מצרנות לגמרי דכל היכא דאיכא פסידא להמוכר לא תקנו חכמים דין מצרנות ואם התנאים לא נעשו לאיזה תכלית א"כ ניכר שזהו היו הערמה ביניהם, לכן מסלק המצרן ללוקח בע"כ וזהו שדיקדק הטור וכתב ויזכה הלוקח בקרקע אחר שלא ישאר בזה הערמה כלל כוונתו שלא ישאר בזה מקום לומר שהתנאי לאיזה תכלית ויראה לעינים שנתקיימה הקרקע ביד הלוקח בלא שום תנאי וא"כ עתה האמת שאין בזה הערמה היינו שנתקיימה ביד לוקח בלי תנאי ולכן מסלקו המצרן משדה זו בע"כ, ולכן סמך הרמב"ם דין זה לזה שאמור שם בהל' הקודמת ואם אותו מעט שקנה באמצע המיצר כמו זאת שמכר לו בסוף מצדו הרי זה מערים ובן המצר מסלק אותו ואחר זה סמך דין זה משום דששניהם אחד הוא משום חשש הערמה, כלל הדברים כוונת הטור שלא ישאר בזה הערמה היינו שלא ישאר שום קיום התנאי שמזה נתחזק ההערמה להבריח המצרן מהקרקע אבל אם ישאר ביד הלוקח וקיום התנאים לא ראינו הרי לא נשאר מההערמה שביניהם שום דבר ונתקיימה ביד לוקח בלי שום קיום תנאים ואז מסלקו המצרן וזה אמת ברור בפשיטות בלשון הטור ואפשר להעמיס זאת גם בלשון השולחן ערוך ואף אם השו"ע לא פירש כן בהטור נראה דאנהירנהו לעיינין משמיא בפירושא דהא מילתא:

תוכן העניינים

אהל משה (קצנלבוגן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה