אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן
סימן סד
באור דברי הרא"ש קידושין פרק האומר:
בפרק האומר בקידושין בהרא"ש סימן ט' תניא בני זה בן י"ג שנה ויום אחד בתי זו בת שתים עשרה שנה ויום אחד נאמן לנדרים ולערכין ולחרמים ולהקדשות אבל לא למכות ולא לעונשים ומיירי כשהביאו שתי שערות ומעיד עליהם שבאו לכלל שנים ואי לאו הכי שומא בעלמא היא אבל אם לא הביאו שתי שערות אפילו עדים מעידים שהוא בן י"ג שנה לא הגיע למכות ולעונשין דהא לחליצה בעי בדיקה אפילו הגיע לכלל שנים כדאיתא בפ' יוצא דופן ותימא הוא אם לאחר שהביא שתי שערות למה לא נסמוך אהימנותא דאב אפילו למכות ולעונשין דא"כ כל יבם קטן שהגדיל ואין שנותיו ידועין לנו עפ"י עדים לא נסמוך על דברי האב ואפילו הביא שתי שערות ומיהו אם יש שערות מרובות או שתי שערות שוכבות שאין מצוי שיבא בענין הזה קודם הזמן נראה דבכי האי גוונא סמכינן ארובא ואפילו למאן דחייש למיעוטא מודה בהא דמילתא דלא שכיחא היא כלל, ועוד מצינו למימר דאי איכא שערות סמכינן אסהדותא דאב אף למכות ולעונשים והכא מיירי שאב מעיד על מעשה שהיה כבר דבההיא שעתא היה בן י"ג שנים ויום אחד וגם הביא שתי שערות וכל דברי הרא"ש הם נובעים מדברי התוס' שם במקומו וע"ש במהר"ם לובלין באור דברי התוס' עפ"י פירוש הרא"ש:
וע"ד הרא"ש תמהו כל חכמי הדורות שלפנינו דהרא"ש סותר את עצמו בתשובה כלל ל"ג הובא בית יוסף אה"ע סוף סימן מ"ג כתב הרא"ש שם כיון שהגיע לכלל שנותיו ומשכחינן ביה השתא סימנים מחזיקינן ליה בגדול משהגיע לכלל שנותיו והביא ראיה לדבר וכתב ועוד ראיה מדאמרינן בפ' מי שמת אמר שמואל כו' ומסיים שם הרא"ש בתשובה אבל הכא כיון שהגיע לכלל שנותיו ודאי אית לן למימר דכיון שלאחר קידושין מצאו חזקה שגם בשעת קידושין היה וכן פסק בשו"ע חו"מ סימן ל"ה סעיף א' ואם שהו מלבודקו זמן רב אחר שהיה לו י"ג שנה ובדקוהו ונמצאו לו שתי שערות הוא בחזקת גדול משעה שהיה לו י"ג שנה. ולפ"ז תמוהים דברי הרא"ש בקידושין שהעתקנו דכיון דמחזקינן ליה למפרע בגדול אם יש לו סימנים השתא א"כ למה לן שם עדותו של האב כיון דהשתא הוא גדול ויש לו שערות ואביו מעיד שאז בעת שאכל חלב היה גדול ולזה לא בעינן שאביו מעיד שהיה גדול דממילא מחזקינן ליה בגדול למפרע כאשר בשו"ע קבעו כן להלכה והדברים בשו"ע הוא מתשובת הרא"ש הנ"ל, ומחמת קושיא זו ראיתי בספר פתחי תשובה שהביא בשם הגאון מאור הגולה רבינו חיים מוואלאזין שלא לעשות מעשה כפסק השו"ע, ואנכי צעיר הצעירים עני בדעת אנהירנהו לעיינין משמיא לחזק פסק השו"ע וליישב דאין שום סתירה מתשובת הרא"ש להא דאמר בפסקיו שהאב מעיד, דהנה הגאונים שהקשו כנ"ל פירשו לדברי הרא"ש שכתב שם בקידושין והכא מיירי שהאב מעיד על מעשה שהיה כבר דבההיא שעתא היה בן י"ג שנה ויום אחד וגם הביא שתי שערות פירושו שעכשיו הביא שתי שערות בפנינו והאב מעיד שאז ג"כ היה לו שערות והיה בן י"ג שנה, וע"ז קשיא למה לן עדותו של האב כיון שיש לו שערות עתה והוא גדול ממילא מחזקינן ליה למפרע בגדול, אבל עיקר הפירוש בהרא"ש אינו כן אלא מיירי שעתה אין לו סימנים ואך האב מעיד שאז בעת שאכל החלב היה לו שנים וסימנים והסימנים שהי' לו נשרו עתה ולהכי לא מצינו להחזיקו בגדול למפרע דהרי לפנינו לא ראינו סימנים שיש לו והכל ע"י עדותו דהאב הוא שהוא מעיד על השנים ועל הסימנים:
ומעתה מדוקדק לשון הזהב של הרא"ש וז"ל ועוד מצינו למימר דאי איכא שערות היינו שיש לו השערות עתה לפני ב"ד ואך מסופקים אנחנו אם אז היה לו השנים סמכינן אסהדותא דאב אף למכות ולעונשים דהרי כיון שעכשיו הוא גדול מחזקינן ליה למפרע שהיה גדול ג"כ אז וסהדותא דאב אינו אלא על השנים ולזה מאמינים לו וממילא הוא גדול וכמו שאלו היה מעיד על מעשה שעשה הבן עתה וראינו השערות מהימן כן גם על הזמן העבר ג"כ נאמן ואך הכא מיירי שהאב מעיד על מעשה שהיה כבר דבההיא שעתא היה לו שנים וסימנים, והצעתי פירושי בהרא"ש לפני הרבה מגדולי דורינו וקלסהו מאד: