אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן
סימן סג
שאלה בזה דמבואר בש"ס ב"מ (דף ק"ז ע"א) ובשו"ע חו"מ סימן שע"ד דאם אחד מכר לחבירו שדה גזולה וירשה דיוכל המוכר לערוף השדה מהלוקח ופירשו רש"י והנ"י דמחויב המוכר להחזיר המעות ללוקח, ויש ספק בדבריהם אם זה שמחייבים להחזיר המעות להלוקח זהו דוקא אם מכר השדה באחריות או אף שלא באחריות:
תשובה בעז"ה, לכבוד הרב המאוה"ג סוע"ה פאר המעלות והמדות מו"ה צבי הירש טיקטין האב"ד דק"ק ציזאוו ואח"ז היה אב"ד בק"ק קלעצק יע"א:
אף כי לא ביאר ידידי באר היטב דעתו בזה, אך שאלה בקצרה כמו שהעתקתי כן שאל ממני עכ"ז אשיבו דעתי בזה כפי אשר הורוני מן השמים, גרסינן כתובות צ"א ע"ב ההוא גברא דזבין לכתובתיה דאמו בטובת הנאה ואמר ליה אי אתיא אם ומערערא לא מפצינא לך פירש"י והמעות לא אחזיר לך דשלא באחריות אני מוכר לך שכיבא אמו ולא קא ערערא ואתא איהו וקא מערער סבר רמב"ח למימר איהו במקום אמו קאי אמר ליה רבא נהי דאחריות דידה לא קביל אחריות דידיה מי לא קביל, וחזינן מסוגיא זו דאף בהתנה בפירוש שלא באחריות מ"מ הוא בעצמו לא יוכל לטרוף דאחריות דידיה ודאי קביל וכן הוא בנידון שאלותינו נראה דאף שלא באחריות מ"מ מחויב המוכר להחזיר להלוקח מעותיו:
ואך אכתי צ"ע דהנה איתא במסכת ב"ב (דף מ"ד ע"ב) דהמוכר שדה לחבירו שלא באחריות ובא בע"ח וטרפה אינו חוזר עליו נמצאת שאינו שלו חוזר עליו ורב זביד אמר אפילו נמצאת שאינו שלו אינו חוזר עליו דאמר ליה להכי זביני לך שלא באחריות ופירש רשב"ם שם נמצאת שאינה שלו דהמוכר גזלה ובא בעל השדה ונטלה ממנו חוזר הלוקח על המוכר ורב זביד אמר דאפילו ודאי גזלה אינו חוזר עליו ופסק הרמב"ם כרב זביד דאינו חוזר עליו ועיין רמב"ם פ' י"ט מהל' מכירה הל' ח' וזה פשוט דשדה היוצאת מיד הלוקח ע"י זה שהמוכר הוא הגזלן נקראת אחריות דנפשיה וכדאמרינן להיפך שם בכתובות דאמר רמב"ח ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ואתא שמעון ומכרה לראובן באחריות ואתא בע"ח דראובן וקא טריף ליה מיניה דינא הוא דאזיל שמעון ומפצי ליה וא"ל רבא נהי דאחריות דעלמא קביל אחריות דנפשיה מי קביל עליה עכ"פ רואים מזה דאף בע"ח של ראובן נקרא אחריות דנפשיה ומכש"כ אם בא הנגזל שהמוכר גזל ממנו ודאי נקרא אחריות דנפשיה, וא"כ צ"ע לפי מאי דאמרינן בכתובות שם לענין אי זבין כתובות אמו שלא באחריות מ"מ הוא בעצמו לא יוכל להוציאה מיד הלוקח משום אחריות דנפשיה ודאי קביל עליו א"כ נימא ג"כ לענין נמצאת שאינו שלו נמי אחריות דנפשיה קביל עליו, ולחלק משום דהתם בכתובות אמר הלשון לא מפצינא לך הוא לשון גרוע לכן חייב באחריות דנפשיה אבל בב"ב שם בפלוגתא דר"פ ורב זביד התנה בפירוש שלא באחריות ועדיף דאפילו באחריות דנפשיה לא מחייב, לא נראה לחלק הכי דאם כן דמחלקינן בין לשון שלא באחריות ללשון דלא מפצינא לך וא"כ באם התנה בפירוש שלא באחריות יוכל גם הוא בעצמו לערער על כתובת אמו, לא הוה שתקי הפוסקים מזה, וברור דלשון לא מפצינא לך ולשון שלא באחריות שוים לגמרי וא"כ קשה למה אמרו בזה אחריות דנפשיה קביל עליו ולא אמרינן הכי בנמצאת שאינה שלו:.
ומוכרחין לומר דבר חדש דגם בעובדא דפליגי ר"פ ורב זביד במכר שדה גזולה והתנה שלא באחריות דאינו חוזר עליו כל זהו דוקא אם המוכר בעצמו לא הוא הטורף מיד הלוקח אבל אם הוא בעצמו הטורף מיד הלוקח כגון שירשה השדה מהנגזל מחויב הוא להחזיר המעות להלוקח אף אם התנה בפירוש שלא באחריות, אף כי מצד הסברא אינה נראה לחלק בהכי דמה לי אם הנגזל מוציאה מיד הלוקח או הוא בעצמו דהרי יש לו כח של הנגזל מ"מ הוא בעצמו לא יוכל להוציאם מיד הלוקח בלא מעות וכמו דאמרינן בכתובה דהוא בעצמו לא יוכל לערער על כתובת אמו להוציאה מיד הלוקח, והשתא קא פשיט לן שאלתינו בטוב טעם ודעת דאף במכר שדה גזולה שלא באחריות נמי מחויב להחזיר המעות להלוקח אם ירש השדה מהנגזל:
עוד יש לי להביא ראיה ברורה לדברינו מדברי הרא"ש שם על ההוא סוגיא עיין בהרא"ש סימן ו' מכאן היה נראה לר"ת הא דאמר בפרק קמא דב"מ מה שאירש מאבא מכור לך קנה אפילו למ"ד אין אדם מקנה דשלב"ל דכיון שהירושה עתידה ליפול לפניו מאליו וגם בירר המכר לא חשיבא כולי האי דשלב"ל דאלת"ה איך מכר כל עיקר כתובת אמו דהיינו מה שאירש מאבא מכור לך דעל כרחך היה מכר דאם לא היה מכר היה חייב להחזיר הדמים דהא דקאמר לא מפצינא לך היינו על ערעור אמו אבל ע"ז לא התנה שאם לא היה המכר מכר מעיקרא שלא יחזיר הדמים והאיך סלקא דעתיה דרמב"ח למימר שלא יחזיר הדמים ע"כ מתבאר מדברי רבינו דבמקום שלא חל המכר כלל מוכרח להתנות בפירוש דאף דלא חל המכר מ"מ לא יוכל לחזור עליו אם יטרפוה ממנו וא"כ תקשה למה רב זביד פסק בנמצאת שאינה שלו דאינו חוזר עליו הא התם נמי לא התנה בפירוש דאף דהמכר לא חלה כלל מ"מ לא יחזיר עליו ורק סתמא מכר שלא באחריות ומ"מ אינו צריך להחזיר לו מעותיו ולחלק בין לא מפצינא לך ללשון שלא באחריות כבר הוכחנו דאין חילוק בין זה לזה ולומר כוונת הרא"ש דאם המכר לא חל משום הכי צריך להחזיר המעות משום דאמר אי אתיא אם ומערערא מיעט בפירוש דדוקא באופן זה אינו צריך להחזיר המעות להלוקח א"כ לעולם בתנאי שלא באחריות נימא דהתנאי הוא דוקא אם יטרפוה ממנו בע"ח וכדומה דהמכר הוא מכר ורק הטורף מוציא מידו מטעם השיעבוד שיש לו אבל בנמצאת שאינה שלו דהמכירה לא חל כלל ע"ז לא התנה שלא יחזור הדמים ואפילו אם אפשר שלשון שלא באחריות כולל נמי באופן שהמכירה לא חל כלל, מ"מ בעינן לומר יד בעל השטר על התחתונה ותפסינן הפחות שבלשונות והיה לנו לומר דנמצאת. אינו שלו אינו חוזר עליו, ועוד לא ידענא דכל קושיית הרא"ש הוא להקשות איך ס"ד דרמב"ח לומר דאיהו במקום אמיה קאי וע"ז ודאי יש לתמוה דילמא המכר אינו חל כלל וזה דס"ד דרמב"ח לומר דאינו צריך להחזיר לו מעותיו משום דרמב"ח כרב זביד סבירא ליה דסבר דבנמצאת אינן שלו נמי אינו חוזר עליו:
ואך נראה דעיקר טעמא דהרא"ש הוא הן אמת נמצאת אינו שלו דלאו מכר הוא כלל מ"מ אינה חוזר עליה אך אם המוכר בעצמו הוא המוציא מיד הלוקח ע"ז לא היה תנאי שאם לא יהיה מכר לא יחזיר לו מעותיו והתנאי לא היה רק אם אתיא האם ותערער וא"כ איך ס"ד דרמב"ח לומר כן וע"כ דהוי המכר מכר גמור ואיהו דיש לו כח אמו היה עולה על הדעת דמוציא מיד הלוקח, וע"ז השיבו רבא לרמב"ח נהי דאחריות דעלמא לא קבל עליו אבל אחריות דנפשיה שהמוכר בעצמו הוא יהיה הטורף זהו ודאי לא אפשר ודא ודאי קביל עליו אף בתנאי מפורש שלא באחריות:
עוד נ"ל לדקדק מלשון הרא"ש שכתב דאם לא היה מכר היה חייב להחזיר הדמים, מוכח מדבריו דבמקום דלא חל המכר אף אם התנה שלא באחריות מ"מ צריך הדמים, ולפ"ז תקשה מאד הא הרא"ש פסק כרב זביד דנמצאת שאינו שלו אינו חוזר עליו והא בדרב זביד נמי לא חל המכר כלל וא"כ דלא חל המכר היה צריך לפסוק דמחזיר המעות ולמה אינו חוזר עליו:
ומחמת קושיא זו נלענ"ד לומר דבר חדש, דהנה שני אופנים יש בנמצאת שאינו שלו אחד כפשוטו דנמצאת שאינו שלו אלא גזל שדה ומכרה לו ובההוא ודאי דהמכירה לא חל אף רגע אחת דאיך יוכל למכור דבר שאינו שלו ובודאי אף אם התנה שלא באחריות מ"מ חוזר עליו ומחויב להחזיר לו מעותיו שקיבל ממנו וכסברת הרא"ש דהתנאי לא היה אם לא יהיה מכר כלל עכ"ז לא יחזיר לו מעותיו דבאמת הוי הנך זוזי בידו הלואה ולא התנה שהמעות יהיה לו מתנה מעכשיו אך התנה שלא באחריות ופירש שלא באחריות ידוע אם יטרפוה ממנו הטורף מצד שיברר כי עפ"י ד"ת הוא השדה שלו ומ"מ יוכל להיות דהוי בשעת מכירה המכר מכר מעליא דעביד איניש דזבין ליומא וכדאמרינן במסכת ב"מ (דף י"ד) דבשטרי מקח וממכר אמרינן אחריות לאו טעות סופר משום דעביד איניש דזבין ארעא ליומא ופירש"י שמא לא יטרפוה ממנו ואם יטרפוה שמא לזמן מרובה ואוכל בתוך כך פירות הרבה, אבל בשדה שהמוכר בעצמו גזלו ומכר השדה אז כאשר יבא הנגזל או יורשיו לטרוף ממנו השדה הרי יטרוף גם הפירות שאכל כל השנים כמבואר בש"ס ב"מ ובשו"ע חו"מ סימן שע"ב וא"כ בזה האופן דאין שום מכר ולא חל המכירה אף על שעה אחת, בכי הא אף רב זביד לא אמר נמצאת שאינו שלו אינו חוזר עליו משום דכאן אף שהתנה בפירוש שלא באחריות מ"מ זהו באופן שיש מקום לומר דהוי מכירה לכה"פ מצד המוכר כגון שלא ידע המוכר שהשדה היא גזולה ומחמתו הוי מכירה מעליא אך לבסוף נתברר למפרע שלא היה מכר כלל כגון שזה שמכר לו היה גזלן על השדה או שירש השדה ומי שהורישו היה גזלן על השדה בכי הא דמחמתו הוי מכירה מעליא אמר רב זביד דאינו חוזר עליו אבל לא כשהמוכר בעצמו הוא גזלו לשדה זו וא"כ גם מחמתו לא היה שום מכר והוי הנך זוזי הלואה ובתנאי לא היה ע"ז האופן שבאם שיהיה המעות הלואה לא יחזור לו מעותיו: