אור ברסלב

אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן

סימן סב

סימן סא

כל האמור בסימן זה ולהלן לא כתבתי אלא לדרוש וקבל שכר כי כל הנוגע לדיני ממונות אין לנו רשות לדון ודינא דמלכותא דינא כידוע בש"ס ובש"ע בדוכתי טובא ולא נאמרו הדברים רק על ימים הקדמונים ולפלפולא:

שאלה בדיני גזל נכרי בימים הקדמונים שלא שמרו מצות בני נח וגם יבואר דיני נזקין בנכרי וגרמא בניזקין ומבטל כיסו של נכרי:

תשובה בעז"ה, גרסינן במס' ב"ק (דף קי"ט) ממון מסור רב הונא ורב יהודה חד אמר מותר לאבדו ביד וחד אמר אסור לאבדו ביד מ"ד מותר לאבדו ביד לא יהא ממונו חמור מגופו ומ"ד אסור לאבדו ביד דילמא הויא ליה זרעא מעליא, ומוכח מסוגיין היכא דגופו מותר ממונו לא כ"ש דמותר ואך טעמא דמי שאוסר הוא משום דילמא יהיה לו בני צדיקים, והנה מבואר בשו"ע יו"ד סימן קנ"ח בש"ך ובט"ז דאותן גוים שאינם שומרים מצות בני נח מותר לסבב להם המיתה, וא"כ לפ"ז ממונם מותר לכ"ע דבגוים כאלו שאינם שומרים מצותם לא שייך לומר דילמא יהיה להם יורשים צדיקים וא"כ בזה לית פלוגתא כלל דממונם מותר, והא דפסקינן בשו"ע חו"מ סי' שמ"ח סעיף ב' דכל הגונב אפילו שוה פרוטה עובר על לאו דלא תגנובו וחייב לשלם אחד הגונב ממון של עכו"ם וא"כ מפורש דממון נכרי אסור ליטול בלא רשות עכו"ם זהו באותן נכרים ששומרים מצות בני נח ובאותן נכרים אפילו טעות שלהם ג"כ אסור כמו שמפורש בהגהת רמ"א שם סי' שמ"ח אבל הנכרים שאינם מקבלים עליהם מצות בני נח וגוזלים וחומסים ועושים כל עבירות שבעולם וגופם מותר וכש"כ ממונם ועי' בש"ע חו"מ סימן שנ"ט לענין גזילה נמי דאסור בנכרי זהו הכל באותן נכרים שמחזיקים במצות בני נח [כמו אותן גוים שאנו חוסים בצילם אסור לגזול מהם אפילו כל שהוא או לגנוב אפי' פחות משוה פרוטה] ולכאורה יש להשיב על דברינו הנ"ל, דהנה במסור נראה דאע"ג דבש"ע סימן שפ"ח כתוב מותר להרוג המסור וא"כ דומה מסור לנכרי שאינו מחזיק במצות בני נח, מ"מ האמת דאינם שוים דבנכרי שאינו מחזיק במצות ב"נ אסור להרגו בידים, ואין שום מצוה אף סבב לו המיתה כמבואר בש"ך שם סי' קנ"ח ובמסור אינו כן דבמסור מצוה להרגו בידים וכל הקודם זכה כמבואר בש"ע שם סוף סעיף י' ובתשובת הרא"ש הובא בטור סימן הנ"ל מפורש הטעם דאע"פ שארבע מיתות בטלו היום היינו דווקא שאין לדון את האדם לחייבו מיתה על אחת מהעבירות שחייבין עליהם מיתה אבל כל אותן שנתנין להצילם בנפשם שאין נהרגין לשעבר אלא להציל הנרדף אותן לא בעלו שאין מיתתם תלוי בעדים אלא בראיית כל אדם שהרואה אותן חייב להורגן, א"כ מפורש דמסור מצוה וחיוב יש בהריגתו וא"כ נוכל לומר דדווקא ממון מסור מותר לכ"ע במקום שאין לו יורשים הגונים משום דמצוה להורגו אבל לא באותן נכרים שאינם מחזיקים במצות בני נח שאין שום מצוה בהריגתן ואדרבה איסור יש להרוג אותן א"כ ממונם אסור:

ואך מ"מ נראה בעיני פשוט דממונו של נכרי שאינו מחזיק במצות ב"נ מותר לגמרי והוי הפקר גמור, והנה להש"ך והב"י שם דפירשו דהעכו"ם ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין הכוונה דאין מצווה להורידם אבל גם איסור אין כאן ואי בעי לסבב מיתה לאותן נכרים שאינם מקיימים מצות ב"נ הרשות בידו ודאי דשייך לומר קל וחומר זה שאנו אומרים בממון מסור כן ה"נ בנכרי הנ"ל דכיון דגופו הפקר דאם ירצה לסבב לו מיתה הרשות בידו מכש"כ דממונו הפקר, ואף דלהורגו בידים אפשר גם הש"ך מודה דאסור מ"ט כיון דגופו מופקר שרשאי לסבב לו המיתה ודאי דממונו שרי אף ליטול ביד, אך אף לדעת הט"ז שם דפליג על הב"י ופסק דאין מורידים אותן לבור פירושו דאיסור יש מדרבנן מ"מ נראה דמותר ליטול ממונם בידם, דהנה הטעה דאסור להורגן הוא משום דכתיב והיה לך למס ועבדוך ורבינהו קרא להיתר לקיימם לאותן כנענים שאינם מחזיקים במצות ב"נ א"כ ההיתר הוא מפורש דיהיו עבדים לישראל וא"כ ממונם הפקר לישראל דאף לשעבד בגופם מותר:

ואמנם נלענ"ד דהעיקר כהש"ך והב"י דאין מצוה בהריגתם אבל רשות יש להורגן דכדבריהם מפורש ברמב"ן על התורה פ' וישלח דדחק שם לתרץ איך היה רשאים בני יעקב להרוג לכל אנשי עיר שכם ולבוזם וליטול ממונם והאריך בזה הרמב"ן והביא ע"ז דעת הרמב"ם ובסוף מסיק וזה לשונו ומה יבקש בהן הרב חיוב וכי אנשי שכם וכל שבעה עממין לא עבדו עכו"ם ומגלי עריות ועושים כל תועבות השם היו והכתוב צווח בהן בכמה מקומות על ההרים הרמים, ובגלוי עריות כי את כל התועבות האלו עשו, אלא שאין הדבר מסור ליעקב ובניו לעשות בהם הדין ומבואר אצלי בחידושים שיש לי על הרמב"ן בזה שכ' שאין הדבר מסור ליעקב ובניו לעשות בהם הדין פירושו כך הוא, דהנה בישראל אם נמצא עיר שעובדים ע"ז מוטל עלינו להחרימם ולהאבידם כידוע וזהו מטעם כי כל ישראל ערבים זל"ז ומחויבים לבער הרע מקרבם אבל בני יעקב לא היו ערבים על האומות ובפרט כי קודם מתן תורה אפשר לא היה כלל דין ערבות כי דין הערבות נצטווינו אחר הארבעים שנה שעברו ישראל את הירדן כמפורש במסכת סנהדרין מ"ג ע"ב ואף כי בני יעקב שמרו כל התורה כולה מ"מ הרי ערבות מצוה מחודשת ואיך שיהיה על האומות לא היה להם ערבות להכי כתב הרמב"ן ז"ל דלא היה מסור להם לעשות הדין בהם וא"כ מפורש ברמב"ן דאין מצוה בהריגתם ועכ"פ מוכח מהרמב"ן כהש"ך והב"י דאותן גוים שאינם מקיימים מצות ב"נ מותר להורגם ופשיטא דממונם מותר כדפירשנו ומה שסמך הט"ז על התוספת בע"ז כבר סתר הנקודות הכסף דהתוס' מיירי באותן ששומרים מצות ב"נ הם ודאי אסור להורגם וגם גזילתם אסור אפילו כל שהוא כמפורש בשו"ע:

ונראה לי בבירור דאע"ג דבררנו דגזל נכרים מאותן שאינם מחזיקים במצות ב"נ מותר מ"מ מחמת קידוש השם אסור ליטול ממונם לעולם ויותר מזה מבואר בסמ"ג דמחמת קידוש השם גם אבידתם צריך להחזיר להם ומכ"ש ליטול ממונם פשיטא דאסור מחמת קידוש השם ' ובזה ניחא לי לתרץ דעת הרמ"א באה"ע סימן כ"ח סעיף א' יעו"ש שפסק דקידשה בגזל ובגניבת עכו"ם מקודשת משום דאינה צריכה להחזיר רק מכח קידוש השם ותמה הש"ך בחו"מ סי' שמ"ח על הרמ"א דגזל נכרי אסור מן התורה וכבר דיברו בזה הח"מ והב"ש והגר"א וכולם השיגו על הרמ"א ולדברינו ניחא מאד דהרמ"א שם מיירי בנכרי שאינו מחזיק במצות ב"נ וגזילו מותר מה"ת, אך מחמת חילול השם אסור ולהכי פסק דמקודשת ואמנם לפי המבואר בתשובת ח"צ ובנוב"י מהדו"ת דגזל. נכרי אף דאסור מה"ת מ"מ ליתא בהשבה מן התורה ועיין בדבריהם שהאריכו בזה דמצות השבה לישראל נאמרה ודאי ניחא מאד פסק הרמ"א דהרמ"א לא כתב על עיקר דין דגזל נכרי אסור משום קידוש השם, אלא שכתב הרמ"א דהא אינה צריכה להחזיק רק מכח קידוש השם וזה ודאי אמת הוא דהחזרה אינו אלא מטעם קידוש השם אף דהגזל הוא אסור מן התורה מ"מ עכשיו שבידו הרי כהפקעת הלואתו דמי ואף לדעת היש"ש דהפקעתו נמי אסור מה"ת מ"מ דין והשיב את הגזילה לא נאמר אלא בגזילת ישראל ולא בגזילת כנעני ומיושב בזה דעת הרמ"א בטוב טעם וחידוש בעיני שלא הביאו האחרונים דבר זה:

ולפי המתבאר יצא לנו דבר חדש דאף דבכנענים שאינם שומריה מצות ב"נ דממונם מותר מ"מ אסור לישראל לגזול מהם ממונם מטעם קידוש השם, וא"כ היכא דליכא קידוש השם מותר להבריח מהם ריוח דבזה לא שייך קידוש השם משום דאינו ניכר וכן גרמי ודאי אינו מחויב לשלם לאותן נכרים ואפילו באותן נכרים ששומרים מצות בני נח מסופק אנכי אם יש בהם איסור מבטל כיסוי ואך אולי מטעם דינא דמלכותא אסור כמבואר בחו"מ סימן שס"ט דאסור להבריח המכס משום דינא דמלכותא:

מה ששייך לענין זה נעתיק מה שכתבנו בחידושינו על סברת התוספת קידושין דף ט"ז ד"ה בעכו"ם שישנו תחת ידיך שם באמה"ד וזה לשונם אע"ג דכתיב וחשב עם קונהו דדרשינן ליה שידקדק עם קונהו ולא יכעוס עליו ואע"פ שאינו תחת ידיך פעמים שיכול להערים עליו, וא"ת אי בעכו"ם שישנו תחת ידיך מה שייך יובל ולמה לי נמי דקדוק כלל ויש לומר דהכא שהעכו"ם בטוח עליו ונתן לו מעות על מכר גופו בא הכתוב להשמיענו שצריך לדקדק ע"כ דבריהם הקדושים:.

ולכאורה אין להם באור כלל וכבר ראיתי למפרשים שדברו בזה, והנלענ"ד לפרש דבריהם בדרך פשוט דהתוספת תמהו למה לן ללמוד הפסוק ויצא בשנת היובל דאינו רשאי לבא על העכו"ם בעקיפין ואינו רשאי לגוזלו הא למדו בב"ק (דף קי"ג ע"ב) מן הפסוק דוחשב עם קונהו דדרשינן ליה התם שידקדק עם קונהו וכפירוש התוספת שם ד"ה יכול יגלום עליו והתם ע"כ מיירי בנכרי שישנו תחת ידיך דאי באינו תחת ידיך מאי שייך שידקדק עם הנכרי ולא יגזול להנכרי הלא הנכרי לא ישמע לו ולא יציית ליה ולמה לן אזהרה על זה וכי הנכרי שאינו תחת ידיך יניח א"ע להישראל שהישראל יקח דבר משלו ואשר ע"ז צריכה התורה להזהיר אותנו וא"כ דמיירי בנכרי שישנו תחת ידינו א"כ כבר למדנו שלא יבא על נכרי בעקיפין מהפסוק דוחשב עם קונהו, וע"ז תירצו דאי מן וחשב עם קונהו הו"א דהפסוק מיירי בנכרי שאינו תחת ידיך ואע"פ שאינו תחת ידיך פעמים שיכול להערים עליו ולהטעותו בדין וחשבון ולהכי כתבה התורה עוד הפסוק דויצא בשנת היובל אף בנכרי שישנו תחת ידיך אינו רשאי לגזלו להנכרי ואינו רשאי לעשות שום עול להנכרי אף בישנו תחת ידינו והסברא שהיה לחלק בין נכרי שישנו תחת ידינו ובין אינו תחת ידינו אחרי דגזל נכרי אסור מן התורה מה חילוק יש בין ישנו תחת ידינו ובין אינו תחת ידינו, נ"ל פשוט דבאינו תחת ידינו אפשר דאסור מטעם קידוש השם ואף אם גזל כנעני מותר מ"מ אסור מטעם כי יש חילול השם הנכבד והנורא שיאמרו על עם ה' הדבקים בה' ובתורתו כי מדותיהם מגונים ומאוסים ולכן מחויבים אנחנו לעשות שיתקדש על ידינו השם הנכבד והנורא, אבל בכנעני שישנו תחת ידינו לא שייך קידוש השם דאף אם בא עליו בעקיפין לא יתחלל שם שמים בזה אחרי כי כפופים הם וישר בעיניהם אם הישראל יקח מהם דבר מה לכן בא בכתוב מפורש דאף לנכרי שישנו תחת ידינו אינו רשאי לבא עליו בעקיפין מטעם גזל כנעני אסרה התורה מכל וכל ועיין תוספת בבא קמא שם אע"ג דטעות עכו"ם מותר אסור להטעותו במקום שהעכו"ם יודע שגוזל ועושה את עצמו כלא ידע, ושוב הקשו התוספת וא"ת אי בעכו"ם שישנו תחת ידיך מה שייך יובל ולמה לי דקדוק כלל פירש דאי אפשר כלל שהנכרי יקנהו לישראל אחד דהרי הנכרי משועבד להישראל דהרי כתיב והיו לך למס ועבדוך ואפי' באותן נכרים שאינם משועבדים להישראל דהיינו מעממים אחרים לא מז' אומות ג"כ לא אפשר כלל אשר הנכרי יקנה להישראל לעבד לו דירא לנפשו אולי לא יחפוץ הישראל אח"כ לשרתו להנכרי, וע"ז תירצו ויש לומר דהכא שהנכרי בטוח עליו ונתן לו מעות על מכר גופו בא הכתוב להשמיענו שצריך לדקדק, ונ"ל דהתוספות כוונו בזה שכתבו על מכר גופו דהנה ידוע דנכרי אינו קונה לישראל רק למעשה ידיו ולא לגופו כמפורש בגיטין (דף ל"ז ול"ח) ע"ש והכא דהנכרי קנה לישראל לגופו א"כ לא יפה עשה בזה והו"א דמש"ה יוכל הישראל להשמט ממנו מחמת שהנכרי בקש ממנו יותר מכפי הדין, עכ"ז אסרה לנו התורה לבא עליו בעקיפין ומחויב לדקדק עמו שלא לגזול להנכרי כך הוא ביאור דברי התוספת א"כ ראינו בפירוש עד היכן אסרה לנו התורה גזל נכרי אך עכ"ז דברינו כראי מוצקים דזהו הכל בנכרים שלנו ששומרים מצות המוטלים עליהם ושומרים מצות המלך ואינם גוזלים ולא חומסים, אבל הכנענים שאינם שומרים מצות התורה המוטל עליהם וגם אינם עושים מצות המלך עליהם אין שום איסור בגזילתם וממונם הפקר כדבררנו בעז"ה:

תוכן העניינים

אהל משה (קצנלבוגן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה