אור ברסלב

אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן

סימן סא

סימן ס

שאלה איש אחד תבע לחבירו מעות ע"י ערכאות וזכה במשפט ושלחו הערכאות לכתוב שם כל הנמצא שם ביד הנתבע סחורה ומעות כנהוג ובבית הנתבע היה מונח סחורה של איש אחר שהיה ידוע להתובע שזה הסחורה לאו של נתבע היא והערכאות כתבו גם הסחורה של האיש ההוא ותבע האיש ההוא להתובע או שישלם לו בעד סחורתו שידוע שזהו לאו של נתבע שלו הוא או שיודה לפני הערכאות כי זה הסחורה לאו של ב"ח שלו הוא ויחזירו לו הסחורה והתובע השיב כי לא יוכל להודות לפני הערכי שזה הסחורה לאו של בע"ח שלו הוא משום דאם יגיד זאת לפני הערכי יופסד תביעתו והוצאות שהוציא עד כי זכה המשפט לחתום להבע"ח שלו ושאלו ממני הבע"ד אם מחויב הוא להודות לפני השופט כי זהו הסחורה לאו של בע"ח שלו הוא:

וזה הנלענ"ד אם מתחילה בשעה שהלך שליח הערכי לכתוב כל הנמצא שם לא ידע התובע שמונח שם עוד סחורה מה שאינו שייך לבע"ח שלו אף כי גם עתה ידוע לו, עכ"ז אינו מחויב כעת להגיד לפני השופט ולהפסיד ההוצאה שהוציא על המשפט, דנראה ברור כי כיון שלא ידע מתחילה ולא פשע בזה שהלך בערכאות א"כ אינו מוטל עליו להגיד עתה לפני השופט רק מטעם השבת אבידה, ובהשבת אבידה אינו מוטל על האדם להשיב רק אם לא יפסיד ע"י ההשבה מכיסו אבל אם בהשבה זו יפסיד מכיסו אינו מחויב כלל להשיב כמבואר בש"ע חו"מ סימן רכ"ד ובהיזק מוכח אף לפנים מה"ד אינו מחויב, ואך יש להסתפק אם מתחילה בשעה שהלך השליח לרשום את כל הנמצא שם וידע ששם מונח גם סחורה שאינה של בע"ח שלו ולא הודיעו להאיש ההוא שיקח משם את שלו, ע"ז אפשר להסתפק אולי פושע הוא בזה שלא הודיעו שיפנה משם סחורתו, ואמנם אף אם עשה עול בזה שלא הודיעו לפנות משם סחורתו, מ"מ נראה דאינו מחויב כעת להפסיד מכיסו מחמת זה, דהרי הסחורה של האיש ההוא לא יקח התובע ואדרבה אם יבא לידו יחזירם למי שהסחורה שלו ואך זה שיש לו היזק בזה שאינו רשאי לקבל הסחורה משם בהיזק זה במה נחייבו אם מטעם מזיק לאו מזיק בידים הוא ואי דלא הזהירו לקבל משם סחורתו אף אם נימא דעובר משום לא תוכל להתעלם כמו בראה אבידה המבואר בסוגיא דב"מ דף כ"ו ע"ב ובש"ע סימן רנ"ט, הא אם נאמר כן אין לזה תרופה אף אם ישלם כמפורש שם בסוגיא הנ"ל ובש"ע שם, ולא נמצא מי שחייב לשלם על שלא הזהיר רק בשומר שמוטל עליו לשמור, משום דמתחילה נשתעבד לזה אבל זולת שומר לא מצינו כזאת לחייבו על שלא הזהיר, ולכן לא נראה עפ"י ד"ת לחייבו בשום אופן ואכן עוד יש לעיין להפוסקים דלחומרא יש שליחות לנכרי ועיין יו"ד סי' קס"ט א"כ ששליח מהשופט עושה רשימה על כל הדברים הנמצאים ברשות התובע אם נאמר דיש שליחות לנכרי דומה כאלו הוא בעצמו תופס סחורה של חבירו ואי דלא ידע שזהו של חבירו הא אדם מועד לעולם בין בשוגג בין במזיד, ואמנם גם מטעם מזה אין לחייבו דזה שאמרו יש שלד"ע לחומרא זה לא מצינו רק לעונש בידי שמים ולאזהרה שאינו רשאי לשלוח ע"י נכרי לעשות דכר איסור אבל לחייבו ממון להמשלח זהו לא שמענו, ואף במאי דאמרינן יש שלד"ע כגון בטביחה ומכירה ומעילה כתבו הפוסקים דאם נתערב לזה עוד איסור כגון ששלחו לשחוט הגניבה ושחט השליח הגניבה בשבת והמשלח לא אמר לו לשחוט בשבת אמרו הפוסקים דכיון דלענין שבת אין שלד"ע שהרי לא עשאו שליח לשחוט בשבת אמרינן אין שלד"ע גם לענין גניבה כמבואר במל"מ פ"ג מהלכות גניבה הלכה ו' ובספר גינת וורדים להגאון פמ"ג ובנוב"י תנינא חלק אהע"ז סימן קי"ב אות ה', ובנ"ד נמי אף אם יש שליחות לחומרא הא לא עשאו שליח ליטול מה שאינו של בע"ח שלו, כן נראה לענ"ד פשוט דאינו חייב התובע לשלם להאיש ההוא בעד סחורתו, ולא דמי למציל עצמו בממון חבירו דהתם עושה מעשה כמבואר בב"ק דשאלתו היה לשרוף גדישו שעורים דישראל דהוו מטמרי בהו פלשתים אבל בעובדא דילן שהתובע לא עשה בהסחורה של חבירו שום מעשה לא אפשר כלל לחייבו ובשו"ע חו"מ סימן שפ"ח סעיף ב' דמחייבינן ליה בהראה ממון חבירו משום דאחוי אחוי דומה כאלו שרפו בידים ולא בשאלותינו שהשופט גופו לא עשאו שליח רק לגבות של בע"ח ומה יוכל עשות לזה שהאחר הניח סחורהו בבית הבע"ח כנלענ"ד והעליון ידריכנו בדרך האמת ואל יציל מפינו דבר אמת לאמיתה של תורה:

תוכן העניינים

אהל משה (קצנלבוגן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה