אור ברסלב

אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן

סימן נט

סימן נח

שאלה ראובן נתן לשמעון עורות כבשים לעיבוד ומהעורות הללו עושים פעלצין ולעיבודן צריכים הוצאה מרובה, והבע"מ שמעון עשה בהם כפי שהתנה עמו ראובן ועיבדן על צד היותר טוב ואך עוד היה חסר בהם קצת תיקון נעשה סבה כי יצאה הבערה ללהב בבית הבעל מלאכה ולא היה לו עצה להציל העורות מהדליקה רק לזורקם בנהר הסמוך לביתו ובזה הצילם מהשריפה ואך כל התיקון והתפעלות שעשה בהעורות נתקלקל ועתה צריכים העורות תיקון חדש וצריכים להוצאות מרובים כבתחילה ודורש הבע"מ מבעל העורות שישלם לו בעד מלאכתו שעשה תחילה בהעורות ובעד ההוצאה שהוציא על העורות והלך לאיבוד וראובן טוען כי ההיזק הוא על הבע"מ, ונשאלתי בזה להגיד חוות דעתי ע"פ ד"ת אם ההיזק הוא על ראובן בעל העורות או על שמעון הקבלן:

תשובה בעז"ה, הנה בש"ך חו"מ סי' קכ"ו ס"ק ע"ו הביא דברי הריטב"א פרק האיש מקדש וז"ל דכו"ע ישנו לשכירות מתחילה ועד סוף ואם לא עשה אלא מקצת משתלם לפי חשבון וכן אם נאנס הכלי משתלם מן הבעלים דמלוה היא גבייהו מיהו אין זמנו ליפרע אלא בסוף מלאכתו דקיי"ל שכירות אינו משתלמת אלא לבסוף עכ"ל הריטב"א א"כ מפורש בהריטב"א דאם נאנס הכלי משתלם מהבעלים והובאו דברי הריטב"א גם בב"ש אה"ע סי' כ"ח סע"ק ל"ח [ובש"ך שם נרשם בטעות ריטב"א פ' האומר] ואף כי רבינו הריטב"א א"צ ראיה לדבריו ומ"מ לענ"ד דבריו מפורשים בש"ס ב"מ פרק הזהב (דף נ"ח ע"א) והא נגנבו או שאבדו קתני ושומר שכר בגניבה ואבידה חיובי מחייב וה"נ נהי דשלומי לא משלמי אגרייהו מיהו לפסוד ומשני אמר רבה נגנבו בלסטים מזויין או שטבעה ספינתו בים, ופירש"י שם בלסטים מזויין דאונס הוא ולשמירה זו לא קבלו עליהם הרי מפורש במקום שאין על השומר חיוב תשלומין משלמים לו שכר שמירתו, וכן בנידון שאלותינו כיון דהקבלן לא היה יכול להציל בענין אחר אלא להשליכם לנהר והוי אונס גמור, וכיון דהוי אונס מחויב ראובן הבעה"ב לשלם לשמעון הקבלן שכר מלאכתו והוצאותיו שהוציא על העורות לצורך עיבודן, ואך י"ל הנה דעת כמה פוסקים דאומן קונה בשבח כלי והש"ך בחו"מ סימן ש"ו כתב דהוי ספיקא דדינא אם אומן קונה בשבח כלי או לא יעו"ש שהאריך בזה, והנה אם נאמר דאומן קונה בשבח כלי א"כ הרי האומן שהפסיד שלו הוא דהפסיד ומי ישלם לו בעד ההיזק שהזיק ממון של עצמו, אכן הקצה"ח סימן ש"ו ביאר בשם הריטב"א והר"נ דאף למ"ד אומן קונה בשבח כלי מ"מ לא עדיף ממשכון שלא בשעת הלואתו ובמשכון היכא דנאנס פטור והלוה מחויב לשלם להמלוה מעותיו כמו כן האומן היכא דנאנס מחויב הבע"ה לשלם לו שכירותו, וא"כ אף להפוסקים דאומן קונה בשבח כלי ג"כ צריכים לשלם להפועל בעד מלאכתו היכא דנאנס הכלי ובעובדא דידן הרי היה אונס:

ואך עדיין צ"ע על ההוצאות שהוציאו הפועלים מכיסם אם בזה ג"כ חייבים הבעלים לשלם היכא דנאנס הכלי או לא דבזה שהוציאו על העורות אף דהוציאו ברשות הבעלים ומוציא הוצאות על נכסי חבירו ונאנסו הנכסים ודאי לענ"ד דמחויבים הבעלים לשלם להם הוצאותיהם שהוציאו וכמו כן בנידון שאלותינו נמי אפשר לומר הכי דהוצאות שהוציאו הפועלים על העורות ודאי דחייבים הבעלים לשלם להם אם נאנסו אחרי דאמרינן דזה שאומן קונה בשבח כלי לא עדיף ממשכון או יש סברא לומר דפטור מלשלם בעד ההוצאה שהוציאו הפועלים ולא דמי להמוציא הוצאת על נכסי חבירו ונאנסו הנכסים דחייב בתשלומין דהתם תיכף לאחר שהוציא הוצאותיו מחויב הבעה"ב לשלם לו ומאי דנאנס אח"כ של בעה"ב הוא דנאנס אבל בהוצאות שהוציאו הפועלים על העורות כ"ז שלא נגמר תיקונם ויופי שלהם וכדומה לא חל עליו עוד שום תשלומין עד שיחזיר לו העורות נמצא דהבע"ה עוד לא זכה כלל בזה השבח שהוציאו על העורות ולכן אפשר דאם נאנס של הפועל הוא דאיתניס, והנה על שכר המלאכה אמרינן ישנו לשכירות מתחילה ועד סוף ומחויב לשלם בעד כל פרוטה ופרוטה שעשה ולכן אם איתניס הכלי חייב לשלם בעד המלאכה אבל בעד הוצאותיו אפשר דאינו מחויב לשלם עד שעת חזרה לו העורות ואך יש מקומות שנוהגים הבעה"ב ליתן להם מתחילה מעות על הוצאות שצריכים העורות וא"כ אף אם אירע באחד שלא נתן אמרינן כבר נתחייב לשלם לו ושל בעה"ב איתניס, וכ"ז צ"ע לעני בדעת כמוני.

ובהאי ענינא דאומן קונה בשבח כלי יש לי הרהור דברים חדא מאי דחגר כלי קרב הד"מ באה"ע סימן כ"ח נגד הרש"ל ונטע מסמורות נטעות בהוכחות ברורות דהרא"ש פסק אומן קונה בשבח כלי, ואנכי העני בדעת מצאתי ראיה ברורה מהרא"ש ב"ק פ' הגוזל עצים סוף סי' י"ח דפסק בפירוש דלא כר"א ואין אומן קונה בשבח כלי וזה לשון הרא"ש שם ואע"ג דקאמר גמרא אההיא ברייתא דהלוקח שדה בשם חבירו לימא פליגי אבני מערבא ומשני אליביה אורחא דגמרא לשנויי אליבא דאמוראי אע"ג דלית הלכתא כוותיה כדלעיל גבי הא דאמר רב אסי אומן קונה בשבח דשקיל וטרי לימא שמואל לית ליה דרב אסי ומשני דחויא בעלמא קא מדחי הרי בפירוש ברור מללו דרבינו הרא"ש דהלכה אין אומן קונה בשבח כלי, ועוד קשה לי טובא מהש"ס גופא דאיתא שם בב"ק (דף ק"א) תנו רבנן הנותן עצים לחרש לעשות מהן כסא ועשה מהן ספסל ספסל ועשה מהן כסא ר"מ אומר נותן לו דמי עציו ור"י אומר אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו דמי השבח ומוכח מהברייתא דאין אומן קונה בשבח כלי דאם אומן קונה בשבח כלי למה משלם בעד השבח וגם ר"מ סבר סכי דהרי בעשה כסא כעור גם ר"מ מודה לר' יהודה יעו"ש וגם צ"ע אמאי לא מקשה הש"ס לעיל בדף צ"ט מהאי ברייתא על רבי אסי דאמר אומן קונה בשבח כלי א"כ למה משלם בעד השבח, וגם לא ידענא בב"ק שם צ"ה ע"א קאמר הש"ס ת"ש לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום ר"מ אומר נותן לו דמי צמרו והוכיח מכאן דר"מ סבר שנוי קונה ויש להקשות מאי ראיה דלמא סבר ר"מ שנוי אינו קונה והכא טעמא דאינו משלם שבחא הוא משום דסבר אומן קונה בשבח כלי, וע"כ מוכרחין לומר דדייק הש"ס מכאן דסבר ר"מ שנוי קונה ולא רצה לפרש טעמא דר"מ משום דקונה בשבח כלי משום דסמך עצמו על הברייתא השנויה בדף ק"א דאי סבר ר' מאיר אומן קונה בשבח כלי א"כ למה אמר ר"מ בעשה כסא כעור דמשלם שבח וא"כ מוכרח דהנך תנאי סברי דאין אומן קונה בשבח כלי וכל הברייתא דעשה כסא כעור וגם בבא קמייתא דעשה ספסל כולהו הלכות קבועות הן ופסקו כן הרי"ף והרמב"ם וכל הראשונים ובש"ע וא"כ הוכחה ברורה דאין אומן קונה בשבח כלי וצ"ע:

תוכן העניינים

אהל משה (קצנלבוגן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה