אור ברסלב

אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן

סימן נח

סימן נז

הנה"מ סימן של"ג סע"ק ב' הביא קושיא בשם מהר"ם שי"ף שתמה על הנימוקי יוסף דסבר דאף בדבר האבד דפועלים חייבים זהו דווקא באם שכר עליהם אבל אם לא שכר עליהם אלא הפסיד בהמתנתם אינם משלמים וכ"ה בש"ע בהג"ה סעיף ו', ובש"ע סעיף ב' כתב בד"א שאין להם עליו אלא תרעומות בשלא הלכו דווקא בשלא היו יכולים להשכיר עצמם אמש כששכרם בע"ה זה אבל אם היו נשכרים אמש ועכשיו אינם נשכרים כלל הרי זה כדבר האבד להם ונותן להם שכרם כפועל בטל ואם נשכרים בפחות משלם הפחת וע"ז תמה המהר"ם שי"ף כיון דפועלים אינם חייבים לשלם במה שלא הפסיד מכיסו ולמה עה"ב חייב לפועלים במה שלא הפסידו מכיסם ודבר האבוד של הפועלים הוי כאלו הפסיד הבעה"ב בהמתנה וכתב הנה"מ דאין זו קושיא משום דזה ששוכר עליהם עד כדי שכרן אין זו דינא דאורייתא אלא תק"ח והכי אמדוהו. חכמים דבע"ה לפועלים משתעבד לשלם אף שלא הפסידו מכיסם רק בזה שתחילה היה להם מקום להשכיר את עצמם ולהיפוך פועלים לא נשתעבדו לשלם רק היזק ממון גמור ועל תקנת חכמים ואומדנא אין להקשות כלל, ועוד האריך הגאון שם מה שלכאורה משמעות דברי התוס' דפ' האומנין דף ע"ו ע"ב ד"ה אין להם זע"ז דזהו מדינא לא מצד תקנת חכמים יעו"ש, ואמנם דברי הגאון כולם מחמדים ומתוקים, אך דברי הגאון אינם אלא לישב דברי הש"ע אבל דברי הנימוקי יוסף א"א ליישב בתירוצו של הגאון ז"ל דהנה בנימוקי יוסף בסימן המתחיל מתניתין השוכר את האומנים שם האריך הנימוק"י לבאר דמתניתין מיירי דמוצאים במקום אחר להשכיר את עצמם לכן אין להם אלא תרעומות אבל אם אמש מצאו להשתכר והיום אין להם מקום להשתכר פשיטא שחייב בעה"ב ליתן להם כל השכר שפסק עמהם ומסיים שם הנימוק"י וז"ל ודינא נמי הכי הוא דכי היכי דפועלים מחייבו לבעה"ב בדבר האבד וכדתנן בראש פרקין ה"נ דינא היא שהבעה"ב מחייב להו להפועלים וכן כתבו האחרונים ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל, נמצא שדמה הנ"י חיובא דפועלים לחיובא דבע"ה ושניהם שוים וע"ז קשיא ליה למהר"ם שי"ף איך דמו להדדי הא אינם דומים כלל דבעה"ב לפועלים חייב לשלם אף שלא הפסידו מכיסן ופועלים אינם חייבים רק אם שכר עליהם אבל אם הפסיד בהמתנתם ולא שכר עליהם אינם חייבים כלל וכן מפורש בנ"י בשם האחרונים א"כ קשה טובא קושית מהר"ם שי"ף ז"ל דלא דמי אהדדי וע"ז לא תירץ הגאון בנתיבות כלום, כי איך שיהיה אם משום תקנת חכמים או מדינא אבל לא דמו אהדדי והנימוקי יוסף דמינהו אהדדי:

ולענ"ד נראה דלא כהגאון בנה"מ דזה ששוכר עליהם עד כדי שכרן אין זו מן התורה אלא תק"ח, וברור בעיני דזהו מה"ת והטעם דחייבים מה"ת משום דבכדי שכרן סומכים זע"ז הבעה"ב סומך על הפועלים דבודאי לא יחזרו ממלאכתם והפועלים סומכים על הבעה"ב שלא יחזור לקבל אחרים אחרי ששכר אותם וסמכו הפועלים עליו וחיובם זה לזה הוא מטעם ערב כמבואר בשיטה מקובצת בשם הראב"ד והרשב"א והובאו דברי השיטה בנתיבות המשפט סימן ש"ו סעיף ג' ס"ק ה' וזה לשונם שם כיון שנתן לו מעותיו וסמך עליו חייב לשלם דבהאי הנאה דסמיך עליו ואלמלא הוא היה לוקח ע"י אחרים נשתעבד מדין ערב וזהו ענין שכירות פועלים שחייבים לשלם להבעלים מה שמפסידים בחזרתם וכן הבע"ה לפועל דכיון שסמכו זע"ז נתחייבו זל"ז וכ"כ הראב"ד שם דהוא מטעם דהוי כמקבל שדה והובירה דחייב לשלם מטעם דהוי כמו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא וכו' ומסיק שם דהלכתא אם נתן לו יין להוליך חייב לשלם לו מה שהפסיד ביום השוק וכ"כ הרשב"א שם, ע"כ דבריהם הקדושים הרי פירשו מפורש דחייבים זה לזה מטעם ערב ואם כן חיובם מדאורייתא ולפלא בעיני על הגאון ששכח דברי עצמו, וכיון שבררנו דחיובם זל"ז הוא מן התורה והוא מטעם ערב נ"ל פשוט בזה לישב גם קושית המהר"ם שי"ף שהקשה מאי שנא דפועלים אינם חייבים לבעה"ב על מניעת הריוח ורק מה שהפסיד מכיסו והבע"ב חייב לפועלים על מניעת ריוח, וכדברינו הנ"ל הדברים פשוטים ומובנים היטב, דהפועלים שסומכים על הבעה"ב שישלם להם סמיכותם הוא ע"ז שיפסידו במה שהיה להם להרויח במקום אחר ולכן נשתעבד הבעה"ב להם לשלם להם על ביטול ריוח שלהם וזהו ערבותו דבעה"ב לפועל אבל הבעה"ב על הפועלים אמדו חכמים דעתם שלא סמכו על הפועלים רק שישלמו הפועלים להם אם ישכרו אחרים וישלם הבעה"ב לפועלים אחרים מכיסו אבל אם לא יפסיד הבעה"ב מכיסו ע"ז לא סמך הבעה"ב על הפועלים ולהכי פטורים הפועלים ממניעת הריוח דהבע"ה וזה דבר שהשכל מחייב יען דערבות הפועלים לא היה על מניעת הריוח דהבעה"ב וזה ברור כשמש בצהרים, ועפ"ז ניחא קושית הקצה"ח בסימן של"ג סעיף ב' הביא בשם בנו שהקשה למה חייב הבעה"ב לפועלים על ביטול מלאכתם הא שבת אינו חייב רק אם אהדקיה באידרונא יעו"ש ולדברינו אתיא שפיר:

תוכן העניינים

אהל משה (קצנלבוגן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה