אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן
סימן נז
שאלה ע"ז דמבואר בשו"ע חו"מ סימן של"ג סעיף ה' דדין הפועל שחוזר בדבר האבד שוכר עליהן ומטען ומפרש שם בסעיף ו' כיצד שוכר עליהם עד כמה עד כדי שכרן של ראשונים ואם היה להם ממון תחת ידו שוכר להשלים המלאכה עד ארבעים או חמשים זוז בכל יום לכל פועל אע"פ ששכר הפועל בשלשה או בארבעה וע"ז נסתפקנו אימתי בא ממון הפועלים ביד בעה"ב אם אם בשעה ששכרן להפועלים אז נתנו חבילתם ליד בעה"ב או אף לאחר ששכרן בא ליד בעה"ב ממונם ג"כ יוכל לשכור פועלים עד ארבעים או חמשים זוז:.
תשובה בעז"ה, הנה מלשון הטור וש"ע שכתבו ואם היה להם ממון תחת ידי שוכר להשלים המלאכה עד ארבעים או חמשים זוז, משמעות דבריהם אפילו שבא ממונם להבע"ה אחר זמן ששכר להפועלים, וכך הוא משמעות דברי הש"ך סעי"ק ל"ג ע"ש וז"ל הוא לשון הרמב"ם ומשמע מלשון זה ואפילו לא נתנו לו הממון בתורת משכון ולא הקנו לו הממון בקנין יעו"ש ואחר דסבר הש"ך דאף בלא הקנו לו הממון בקנין ולא נתנו בתורת משכון עכ"ז משועבד ממונם לזה שישכור פועלים ביוקר לשלם להם מממון זה א"כ אף אם באו הממון שלהם להבעה"ב אחר זמן השכירות נמי דינא הכי דמשועבד ממונם להבעה"ב להשכיר פועלים ביוקר וישלם להפועלים ממון הבעלים והש"ך שם כתב דכן נראה להדיא מהתוס' קידושין ח' ע"ב ובפסקי תוספת, ואמנם מפורש בתוספת שם ובפסקי תוספת דאף אם לא הקנו הפועלים ממונם או החבילה לזה מ"מ שוכר עליהן וע"ש בתוספת שהקשו דאף כי באת חבילה בידו מאי הוי הא מנה אין כאן משכון אין כאן וי"ל דלא דמו דהתם גרמו לו הפסד, הרי מפורש דבלא קנין נמי משועבד חבילתם להבע"ה שישכור פועלים על חשבונם:.
ואמנם לענ"ד מוכח מדברי התוספת דדוקא אם בא החבילה לידם בשעה ששכרן להפועלים אז דומה כאלו התנו בפירוש שלא יחזור להם המשכון אם יחזרו בהם ואז שוכר עליהם עד ארבעים או חמשים זוז אבל אם בא ליד בעה"ב החבילה אחר זמן ששכר להפועלים אז לא יוכל לשכור פועלים אחרים עד ארבעים או חמשים זוז, דהנה התוספת שם חידשו בשם רבינו חיים כהן בשם הר"ת שאם אמר אדם לחבירו אתן לך במתנה והילך משכון עליו ולא תחזיר לי המשכון עד שאתן לך המנה אז ודאי יוכל לעכב המשכון עד שיתן לו המנה, ואחר שהביאו דין זה הקשו התוספת קושיא גדולה על זה דלסברת רבינו חיים כהן הנ"ל תקשה הסוגיא דהשוכר את האומנין שאמרו שוכר עליהן או מטען וקאמרינן עד כמה שוכר עליהן אמר רב נחמן עד כדי שכרן ואותביה רבה לרב נחמן הא תניא עד ארבעים או חמשים זוז ומשני התם כשבאת חבילה בידו, וע"ז קשה להו להתוספת אף כשבאת חבילה כידו מאי הוי הא מנה אין כאן משכון אין כאן, וכתבו ע"ז ויש לומר דלא דמו דהתם גרמו לו הפסד כו' והנה דברי התוספת תמוהים מאד בקושייתם וגם תירוצם אין לו שום ביאור כלל, ראשית מאי שייטא קושייתם אחר שהביאו לדינו דרבינו חיים כהן, הרי בלא דברי רבינו חיים כהן יגדל התימא ביותר מאי מהני שבאת חבילה בידם אחרי כי זהו דין פשוט שאמר רבא בשם רב נחמן דמנה אין כאן משכון אין כאן וכההיא עובדא דמייתי הש"ס בני רב הונא בר אבין זבין ההיא אמתא בפריטי לא הוה בהדייהו אותיבו נסכא עליה לסוף אייקר אמתא ואתו לקמיה דר"א ופסק פריטי אין כאן נסכא אין כאן וא"כ קשה בהסוגיא דהאומנין מאי מהני שבא חבילה ביד בעה"ב כיון דאין על הפועלים חיוב הגוף ממילא אין כאן שעבוד נכסים ובמה תשתעבד חבילת הפועלים להבע"ה א"כ אף בלא דינא דרבינו חיים כהן גדולה הקושיא למאי מהני שבאת חבילה ביד בעה"ב ועוד מאי זה שתירצו התוספת וי"ל דלא דמו דהתם גרמו לו הפסד זה אין לו באור כלל דהנה מפורש בפוסקים והובא בש"ע שם סימן של"ג דשני מיני דבר האבד יש דחייבו הפועלים לשלם אם חזרו והוא היכא דהמלאכה אבודה ואיכא הפסד ממון צריך הפועל לשלם כל ההיזק והיכא דהמלאכה אינה אבודה רק שצריך לשכור פועלים ביוקר צריך הפועל לשלם היוקר והנה היכא דאיכא הפסד ממון אף אם לא באת חבילה ביד בעה"ב נמי צריך לשלם ההיזק והש"ס דמוקי בשבאת חבילה לידו משום דמיירי שלא היה הפסד ממון רק הפסד הענין וכיון דאין כאן הפסד ממון וחיוב גופו ג"כ ליתא דמנה אין כאן משכון אין כאן א"כ מאי תירצו בתוספת ויש לומר דהתם גרמו לו הפסד, ומאי מהני לחיובא גם ההפסד כיון דע"פ הדין פטור וכל חיובו אינו אלא מחמת המשכון ומחמת המשכון ג"כ לא אפשר לחיובי דמשכון אינו מביא חיוב לאדם הנותן משכון, ולכן נראה ברור דהפי' בדברי התוס' כך היא דויש לומר שתירצו קאי אדלעיל והכי פירושו דבהתחלת דבריהם שהביאו בשם הר"ח כהן בשם ר"ת דאם אמר אדם לחבירו אתן לך מנה במתנה ואל תחזור לי משכון זה עד שאתן לך המנה דיכול לעכב המשכון עד שיתן לי המנה, ולדין זה רצו התוספות להביא ראיה לדבריהם והביאו ראייתם מתוך הקושיא, דהנה סוגיא דהאומנין קשה טובא אפילו לדעת ר"ח כהן דהרי התם לא התנו הפועלים שלא יחזיר להם החבילה אם יחזרו הפועלים וע"כ מוכרחים לומר דהתם שאני דגרמו לו הפסד וכאן דהם גורמים היזק לבע"ב בחזרתם א"כ אמרינן אומדן דעתם דהוי כאלו התנו בהדיא אל תחזיר לנו המשכון עד שתגבה היתרון שיעלה לך בחזרתינו, ולפ"ז סלקו להו דברי התוספת כהוגן דלהכי מקשו אחר שהביאו דינם של הר"ח כהן דאלולי דברי ר"ח ודאי לית להו פתרי לסוגיא דהאומנין אלא אף לדברי הר"ח גם כן קשה דהא מנה אין כאן משכון כאן וע"ז סיימו ויש לומר דלדברי הר"ח כהן בשם ר"ת ניחא, ועתה מוכח מדברי התוספת שאלתינו דחבילה לא מהני רק אם באה ליד בעה"ב בזמן השכירות דדומה כאלו התנו בהדיא אל תחזיר כו' אבל אם בא ליד בעה"ב שלא בזמן השכירות מה יועיל זה שתפס ממון פועלים בידו אחרי דלית עליהן שום חיוב על גופם, וא"כ מנה אין כאן משכון אין כאן ומ"ש שם בתוספות ועוד שאין החבילה בתורת משכון אלא קנויה לו לשכור פועלים כוונתם זה הוא חדא דדומה כאלו התנו בהדיא אל תחזיר כו' ועוד יותר מובן חבילתם דאף לגבות מהחבילה גופא נתנו החבילה לשכור פועלים אם יחזרו והכל מחמת שיש לבעה"ב הפסד הענין נשתעבדו הפועלים לזה וא"כ כ"ז ניחא אם בשעה ששכר הפועל אז נתן לו החבילה אמרינן דלזה נתן אבל אם בשעת מעשה לא נתן לו החבילה אלא בא לידו אח"כ זה אינו כלום דמנה אין כאן משכון אין כאן כך נ"ל בפירושא דהא מילתא ובדינא כאשר הוכחנו: