אור ברסלב

אהל משה (קצנלבוגן)· רבי משה קצנלנבוגן

סימן נה

סימן נד

שאלה איש אחד שכר בית מחבירו על שנה ובפירוש אמר לו בית זה אני משכיר לך ובתוך שנה נשרפה מהבית הזה גגו של הבית ועלייתו ותקרת הבית ונשארו הדלתות והחלונות והכותלים, והיה שאלה אם מחויב המשכיר לתקן הגג והעליה והתקרה שיהיה טובה כבתחלה או לא, ואף שבזה אין לנו להורות כי דינא דמלכותא דינא עכ"ז אמרנו להתבונן בזה עפ"י דין התלמוד בימים לפנים:

תשובה בעז"ה יתעלה הנה הדין כמעט מפורש בשו"ע חו"מ סימן שי"ב סעיף י"ז יעו"ש וז"ל המשכיר בית לחבירו לזמן ורוצה לסוחרו בתוך הזמן השוכר יכול לעכב עליו כו' נפל אם אמר לו בית זה אני משכיר לך אינו חייב לבנותו ואפילו בנאו המשכיר יכול לומר שלא ידור בו אלא מחשב על מה שנשתמש בו ומחזיר לו שאר השכירות ואפילו אם השוכר אומר אבננו משלי אין שומעין לו ויש מי שאומר דדוקא בשנפל כולו אבל אם הוא קיים אלא שהוא מסוכן לדור בו חייב המשכיר לתקנו אם יש בידו שכירות מוקדם, א"כ מפורש שאלותינו דמחויב המשכיר לתקנו אחרי כי כל הבית קיים אלא שהוא אינו יכול לדור בו אך יש להסתפק אם זה נקרא כולו קיים אחרי שחסר מהבית הגג והתקרה אפשר לא נקרא עוד בית, ולפ"ז תלוי הדין בלשון בני אדם אם רוב בני אדם קורין לזה בית אפילו חסר להבית הגג והתקרה והעליה אזי מחויב המשכיר לתקנו שיוכל לדור בו כמקדם ואם אין זה נקרא בית אינו מחויב המשכיר לתקנו, כך הוא הדין לפי פשטות דברי המחבר ואע"פ שכתוב בשו"ע ויש מי שאומר מ"מ ידוע דיש דינים למאות שאין בהם חולק וכתוב יש מי שאומר משום דלא נמצא הדין בהרבה פוסקים לכן כתוב יש מי שאומר וכן הכא לא נמצא חולקים על דין זה ועיין סמ"ע הלכות דיינים סימן ט"ז סעי"ק ח' ד"ה והיותר נראה וכן הוא בדוכתי טובא, ואף דנימא דהרמ"ה חולק ע"ז כנראה מלשון הטור, מ"מ המחבר ונושאי כליו לא הביאו לדברי הרמ"ה:

אבל אנכי הפעוט דקדקתי בדין זה ובלשון המחבר ונתחדש לי טובא בדין זה כאשר יבואר לפנינו בעז"ה דהנה בהשקפה ראשונה דברי המחבר תמוהים מאד, שהרי מקור דבריו נובעים מטור ומתשובת הרא"ש ושם בטור ובתשובת הרא"ש הכי איתא אבל אם הוא קיים אלא שנתקלקל עד שהוא סכנה לדור בו חייב המשכיר לתקנו דהשתא לא שייך לומר אזדא ליה דמסתמא הוא עומד לתקן שעדיין נקרא בית אלא שהוא מסוכן לדור בו הלכך חייש המשכיר לתקנו עד כאן זהו לשון הטור מועתק מתשובת הרא"ש, ולא כתוב בטור אם יש לו שכירות מוקדם, וצ"ע מנין להמחבר השו"ע להוסיף דדוקא אם יש לו שכירות מוקדם ועוד לפי המבואר בטור ובתשובת הרא"ש נראה דעיקר חיובו של המשכיר הוא משום דמסתמא עומד לתקן וכיון שעומד לתקן לכן נקראת עוד בית א"כ צריכים ב"ד לעיין אם עומד לתקן או לא, ואפילו אם נאמר דבעינן שיהיה ניכר לכל העולם שעומד לתקן ואם יש ספק אף למקצת אנשים אם עומד הדברים לתיקון או לא אינו מחויב המשכיר לתקנו, מ"מ הא צריך השו"ע לבאר זאת דבעינן שיהיה עומד לתקן, והנה רבינו המחבר שו"ע השמיט מאי דכתוב בטור לעיקר והוסיף דברים שאינם נמצאים בטור ובתשובת הרא"ש אפילו ברמיזה דזה שהצריך המחבר שיהיה בידו שכירות מוקדם זה לא נמצא בטור ולא בתשובת הרא"ש, וע"ז שהוסיף השו"ע שצריך שיהיה בידו שכירות מוקדם עמד בזה רבינו הסמ"ע וכתב ע"ז מיהו אין לו טעם כל כך אבל זה שכתב הטור הטעם משום דמסתמא עומד לתקן מזה לא דיבר הסמ"ע כלל, וגם לא ראיתי לשום מחבר שידבר מזה ולדעתי כוונה עמוקה בזה כיון רבינו בעל שו"ע בזה, ולבאר דברי השו"ע מוכרחים אנחנו להעתיק לשון תשובת הרא"ש, השאלה שהיה לפניו ואשר השיב ע"ז הרא"ש ומתוך זה יתבאר היטב דברי הרא"ש והטור והמחבר, וזה לשון השאלה ואשר שאלת המשכיר בית לחבירו ואמר לו בית זה ונמצא בו קורות נוטות עד שהוא מסוכן לדור בו חייב להעמידם אע"ג דאמרינן בגמרא אי דאמר ליה בית זה אזדא ליה מ"מ כל כמה דלא נפיל מספקא לן אי מדמינן ליה לההוא דלחזק לו תקרה ולסמוך לו קורה שמשכיר חייב. ע"כ השאלה וע"ז השיב הרא"ש יראה לי שאין לדמותו לההיא דלחזק לו תקרה ולסמוך לו קורה דההיא מיירי כשמשכיר לו בית סתם ולא דהוו בה לפרש וסתם בית צריך לדלתות ולפתוח לו חלונות לתקרה ולסמוך לו קורה אבל סולם ומעקה ומרזב על השוכר לעשותו ולא איירי בקורה ותקרה שנשברו דומיא דפתיחת חלונות דמשמע דמעולם לא נפתחו, אבל יש להביא ראיה מההיא דהשוכר את האומנים מההוא דאמר רבה בר רב הונא אמר רב השוכר את החמור ומתה בחצי הדרך וכו' ודייק בגמרא היכי דמי אי דאמר ליה חמור סתם ניגר לו חמור אחרינא ואי דאמר ליה חמור זה אם יש בדמיה ליקח יקח ומשני כשאין בדמיה ליקח ודיקדק ר"י ז"ל מאי שנא מההיא דאמר בסוף השואל אי דאמר לו בית זה ונפל אזדא ליה ולא אמרינן יש בדמיה ליקח יקח לשכור ישכור, ותירץ דלא דמי דחמור שמת עומד למכור ומצוי וראוי להיות חמור כבתחלה הלכך אם יש בדמיה ליקח יקח לשכור ישכור אבל בית שנפל העצים והאבנים אינם עומדים למכר אלא מוסיף דמים ובונה בית אחר וכיון דאמר ליה בית זה לא קיבל עליו להוסיף דמים ויוצא בבנין זה כלום אבל בית זה השכיר לו כל זמן שיוכל לדור בו וכי נפל אזדא ליה, ומזה יש ללמוד דאם נתקלקלו הקורות והתקרה מסתמא עומד הוא לתקן ולא שייך לומר אזדא ליה דעדיין נקרא בית אלא שמסוכן לדור בו ודמי לההיא דחמור הלכך חייב המשכיר ליתן ע"כ לשון הזהב של הרא"ש והנה נתברר לפנינו מלשון הרא"ש ז"ל דב' תנאים בעינן לחיובא להמשכיר לתקן א' שלא יהיה צריך להוסיף דמים מכיסו כמבואר בדבריו שהעתיק בשם הר"י דכיון דאמר ליה בית זה לא קיבל עליו להוסיף דמים ויוצאים בבנין זה, ובתוספת שלנו בפרק האומנים מפורש יותר וזה לשון התוספת וגם לא קיבל עליו להוסיף יציאה בבנין בית זה אלא בית זה כמו שהוא השכיר לו לדור בו, א"כ מפורש אפילו אם נקרא עוד בית עכ"ז אינו מחויב המשכיר לסוסיף דמים משלו לתקון בית זה, זהו חדא ועוד תנאי ב' אפילו אם אינו צריך להוסיף דמים מכיסו לתקן, אך נתקלקל כ"כ עד שאינו נקרא בית ג"כ אינו מחויב לתקנו ואימתי מחויב המשכיר לתקנו הוא דוקא אם אינו צריך להוסיף דמים מכיסו ועוד שם בית עלי' אז מוטל על המשכיר לתקנו שיהיה להשוכר לדור בו כתחילה:

והשתא מובנים היטב דברי המחבר בש"ע שהוסיף חייב המשכיר לתקנו אם יש בידו שכירות מוקדם היינו דמכיסו של המשכיר א"צ לתקן רק אם השוכר כבר שילם לו שכירות גם בעד הזמן הבא ומחויב המשכיר להחזיר לו השכירות בעד זמן זה הבא שעוד לא דר בו השוכר ויש מהשכירות לתקן א"כ ודאי השכירות משועבדים לתיקון הבית, ואם השכירות עוד בידו של השוכר ג"כ מעות השכירות משועבדים לתיקון הבית אנא שזה דבר פשוט אלא אשמועינן אף שקיבל מכבר השכירות וכבר אכלם המשכיר עכ"ז שיעבודו של שוכר על השכירות הללו ולא אמרינן דליתנהו וזוזי אחרינא אינם משועבדים לזה זה לא אמרינן, וזה שהשמיט המחבר לשון הטור הטעם משום דמסתמא עומד לתקן משום דבאמת זה הטעם בלבד אינו מועיל לחייב המשכיר והעיקר הוא זה שיש שם בית עלי' ויש בידו שכירות מבית זה שמספקים להוצאה זו מה שנצרך לתקונו של בית וזה נכלל בדברי השו"ע שכתב אבל אם הוא קיים אלא שהוא מסוכן לדור בו ממילא מוכח הדברים האלו והטור הוסיף הסבר זה משום דהעתיק לשון אביו הרא"ש והרא"ש הצריך זאת להשיבו להשואל הכי אבל בש"ע מבואר היטב בלי הסבר זה והעיקר בזה שביאר בש"ע אם יש בידו שכירות מוקדם, וזה ברור ואמת בפירוש דברי המחבר שו"ע ודברי רבינו הסמ"ע שם תמוהים מאד דדחוק בדברי המחבר ללא צור והשתא מתבאר שאלותינו בחסר הגג והעליה והתקרה אף אם נקרא בית בלשון בני אדם מ"מ אם צריך להוסיף הוצאה מכיסו של המשכיר ודאי אינו מחויב לתקנו:

ועיינתי בזה עוד ונראה לענ"ד דיש לנו סוגיא ערוכה בזבחים (דף מ' ע"א) דאם חסר התקרה לא נקרא עוד ע"ז שם בית והכי איתא שם ור"ש האי באהל מועד מאי עביד ליה, ומשני באהל מועד מבעיא ליה שאם נפחתה תקרה של היכל לא היה מזה ופי' רש"י נפחתה תקרת עלייתו וגגו תו לאו אהל הוא, ואם כן דלאו אהל הוא ממילא גם בבית אם חסר הגג והתקרה נמי לאו בית הוא דמאי שנא ודין זה הובא גם ברמב"ם פ"ה מהלכות עבודת יום הכיפורים הלכה כ"ג, והנה ברמב"ם כתב כמו שכתוב בגמרא שאם נפחתה התקרה ורש"י ביאר יותר שכתב תקרת עלייתו וגגו נראה דרש"י במכוון דיקדק דדוקא אם חסר התקרה והגג אז לאו אהל הוא אבל אם חסר אחד מהן עדיין שם אהל הוא עליו והרמב"ם שכתב סתמא נראה דעתו דאף בחדא מהן אם חסר לא נקרא אהל:

ולכאורה ראיה נכונה היא מש"ס זו, אך יש להשיב דהנה בפסחים פרק כיצד צולין (דף פ"ה ע"ב) אמר רב גגין ועליות לא נתקדשו ופריך הש"ס על רב מברייתא אבא שאול אומר עליית בית קדשי קדשים חמורה מבית קדשי קדשים יעו"ש ומתרץ רב יוסף ואמר מהיכל ניקום וניתוב אינש שאני היכל דכתיב ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת ביתיו ואת גנזכיו ועליותיו וחדריו הפנימים ובית הכפורת וכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל וא"כ אנן נמי נאמר דמסוגיא דזבחים לא אפשר ללמוד שאלותינו דמהיכל ניקום ונגמור דשם כתיב קרא, ואך בתוספת שבועות (דף י"ז ע"ב) ד"ה וטמא שנכנס דרך גגין מסיק דגג לא נתקדש משום דבקרא לא כתיב גגין רק עליותיו, ולפ"ז דגגין לא נתקדש א"כ למה הביא רש"י בזבחים שם נפחתה תקרת עלייתו וגגו דהרי הגג לא נתקדש כלל מהיכא תיתי דחסרון הגג מבטלו להיות אהל וע"כ דרש"י מסברא אמר כן ממילא נוכל ללמוד לנידון שאלתינו דחסר הגג מבטל שם בית ואינו מחויב המשכיר לתקן, כ"ז חנני ה' יתברך להעלות בדין זה ואל יציל מפינו דבר אמת:

תוכן העניינים

אהל משה (קצנלבוגן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה